בעיה בהבנת ההלכה היא שהגמרא לא עוסקת בזה הרבה. לפעמים הוא אומר לך את החלטת הפסק הסופי. אבל זה לא האינטרס העיקרי שלה (שזה להבין את המשנה). בכל הנוגע למשפטים, הגמרא נותנת עקרונות שונים במקומות שונים. והמקומות האלה הם שמספקים לרשויות המאוחרות (אחרונים) חומר מקור שיכול לתת רמז מדוע ספרי ההלכה של ראשונים החליטו בצורה מסוימת. עם זאת, אין היררכיה בעקרונות הידועים. אם אתה מביא הוכחה לרמב''ם שהדין הוא כמו החכמים נגד סומכוס, אתה יכול באותה מידה להביא הוכחה שהדין הוא כמו סומכוס כי ההלכה היא כמו סתם משנה. כשאתה מביא הוכחה למוקצה ממקום אחד, אתה יכול באותה מידה להביא הוכחה שהחוק הוא כמו ר' שמעון שאין דבר כזה מוקצה אלא במקרה נדיר שמשהו מופרש כדי לא להשתמש בו. העיקרון של סדר התנאים יכול לשמש כדי לבטל את העיקרון של האמורא האחרונה, וזה יכול לשמש כדי להחליט נגד סתם פשט של הסוגייה [משמעות פשוטה של הנושא]

A problem with understanding halacha is that the gemara does not deal with it much. sometimes it actually tells you the final pesak decision. But this is not its main interest (which is to figure out the mishna). When it comes to law, the Gemara gives different principles in different places. And it is these places that provide the later (achronim) authorities source material that can give a hint as to why the halacha books of the Rishonim decided in a certain way. However, there is no hierarchy in the principles that is known. If you bring a proof to the Rambam that the law is like the sages against sumchos, you could just as easily bring a proof that the law is like sumchos because halacha is like a plain mishna. When you bring a proof to muktze from one place, you could just as easily bring a proof that the law is like R. shimon that there is no such thing a mutkze except in a rare case that something Is set aside not to be used. The principle of the order of tenaim could be used to overturn the principle of the latest amora, and that can be used to decide against the stama desugia [plain meaning of the subject] _________________________________________________________________________________________________________________________________________________________ A problem with understanding הלכה is that the gemara does not deal with it much. sometimes it actually tells you the final pesak decision . But this is not its main interest (which is to figure out the משנה). When it comes to law, the גמרא gives different principles in different places. And it is these places that provide the later (אחרונים) authorities source material that can give a hint as to why theהלכה books of the ראשונים decided in a certain way. However, there is no hierarchy in the principles that is known. If you bring a proof to the רמב''ם that the law is like the חכמים against סומכוס you could just as easily bring a proof that the law is like סומכוס because הלכה is like a plain משנה. When you bring a proof to מוקצה from one place you could just as easily bring a proof that the law is like ר' שמעון that there Is no such thing a מוקצה except in a rare case that something Is set aside not to be used. The principle of the order of תנאים could be used to overturn the principle of the latest אמורא , and that can be used to decide against the סתם פשט של הסוגיה [plain meaning of the subject]

אני מבין שהמטרה העיקרית של שותפי ללמידה דיוויד ברונסון הייתה להבין את הגמרא. ולמעשה, הוא מצא שרבינו יצחק (נכדו של רש''י) החזיק לרוב במפתח לכך. [תוספות מבוססות בעיקר על ר' יצחק] ודוד אמר לי הרבה פעמים תוספות תמיד צודק. אני מתכוון לומר שהבנת כל הגישות השונות לגמרא לא הייתה הגיונית בעיניו. אלא מה שחשוב, זה להבין את הגמרא עצמו. ולמעשה, זוהי החובה העיקרית להבין את התורה שבכתב ותורה שבעל פה. אבל להבין מדוע החליט הבית יוסף על החוק מסוים, נראה לי חסר חשיבות. הסיבה שאני מרגיש כך היא שאין הכרעה ממשית בדין אחרי הגמרא. זה פתוח בגמרא עצמה: רבינא ורב אשי סוף הוראה. הם סוף האפשרות להכריע את הדין. אז כל מה שאנחנו יכולים לעשות, זה לראות איך התלמוד עצמו החליט. וכאן הדבר מתבלבל. העקרונות הקובעים את החוק אינם מפורטים במדויק. יש לנו בערובין את סדר התנאים – עם מי הולך הדין. קודם ר' יוסי, אחר כך ר' יהודה וכו'. ואז יש לנו עיקרון אחר, החוק הוא תמיד כמו סתם משנה שזה כמו ר' מאיר שבתחתית הרשימה של איך החוק הולך. אז יש לנו את החוק שאן הלכה כתלמיד במקום הרב. עם זאת, החוק הוא לפעמים כמו ריש לקיש במקום ר' יוחנן המורה שלו. יש לנו את דעת רוב שהיא כמו בית הלל חוץ מכל מסכת הוריות שכלה היא כמו בית שמאי (דעת המיעוט). יכולתי להמשיך עוד ועוד, אבל בעצם לגמרא עצמה, לא היה מעניין במיוחד לומר בגלוי איך החוק צריך להתנהל מלבד במקומות המעטים שבהם הגמרא עצמה אומרת בגלוי את ההחלטה הסופית. במקום זאת, נראה לי שהגישה הטובה ביותר היא כמו רב נחמן מברסלב, "אם אתה יכול למצוא דעה לסמוך עליה, אז אתה יכול לסמוך עליה". רב נחמן לא החזיק בריצה אחרי הגבלות נוספות (חומרות יתירות). אז יש לנו הדין הוא תמיד כמו הסמכות המאוחרת בסדר האמוראים לאחר נקודה מסוימת(בתרא), ובכל זאת יש יוצאים מן הכלל כמו העובדה שהדין הוא כמו רבא נגד אביי חוץ מיע''ל כג''ם למרות שאמוראים מאוחרים יותר חלקו. אף על פי שר' יוסף קרו החליט על החוק בשלחן ערוך, זה לא היה בגלל שהוא חשב שזוהי אובייקטיביות החוק. אלא כתב זאת כפשרה בין הספרדים שהולכים עם הרי''ף והרמב''ם והאשכנזים שהולכים עם הרא''ש. [וחוץ מזה, החוק שהוא החליט לא נמצא בשלחן ערוך (שאמור להיות סקירה מהירה), אלא בספר הבית יוסף על הטור]. הוא כתב בהקדמה לטור שהדרך בה הכריע את הדין בכתב אינה משום שחשב שזה מדויק, אלא משום שזאת הייתה דעת הרוב בין שלושת הגדולים הרי''ף רמב''ם ורא''ש. [אפשר להוסיף שהיעב''ץ (רב יעקב עמדן) כתב בתשובות שהוא שנא את כל החומרות המיותרות שהאשכנזים תמיד מוסיפים.]

best approach is like Rav Nahman of Breslov, “If you can find an opinion to depend on, then you can depend on it.”

I realize that the main objective of my learning partner, David Bronson, was to understand the Gemara. And, in fact, he found that Rabbainu Izhak (grandson of Rachi) most often held the key to this. [Tosphot is mostly based on Rabbainu Izhak.] David told me many times: Tosphot is always right. I mean to say that understanding all the different approaches to the Gemara made no sense to him. Rather what is important is to understand the Gemara itself. And, in fact, this is the main obligation of understand the Oral and Written Law. But to understand why the Beit Joseph decided the law in a certain way seems to me to be of little importance. The reason I feel this way is that there is no actual deciding of law after the Gemara. Ravina and Rav Ashi are the end of the possibility of decided the law. רבינא ורב אשי סוף הוראה So, all we can do is to see how the Talmud itself decided. And here is where things get confusing. The principles deciding the law are not spelled out exactly. We have in Eruvin, the order of Tenaim –with whom the law goes. First R. Jose, then R. Yehuda etc. Then we have a different principle the law is always like stam (plain) Mishna which ןs like R. Meir who is at the bottom of the list of how the law goes. [An example of what I am saying here is that the rule that the law is like stam mishna, however most mishnas in Bava Metzia and Bava Kama and Bava Batra are like sumchos even though the law is like the sages against him except to the Rashbam.] Then, we have the law is not like a disciple instead of the teacher. However, the law is sometimes like Reish Lakish instead of R. Yochanan, his teacher. We have the majority opinion which is always like Beit Hillel except an entire tractate (Horayot) which every single law there is like Beit shamai (the minority opinion). I could go on and on, but in fact, to the Gemara itself, it was not very interesting to state openly how the law should go except in the few places where the Gemara itself says openly the final decision. Rather, it seems to me the best approach is like Rav Nahman of Breslov, “If you can find an opinion to depend on, then you can depend on it.” Rav Nachman did not hold with running after extra restrictions. Then we have the law is always like the later authority in the order of the Amoraim after a certain point, and yet there are exceptions like the fact the law is like Rava against Abyee except in yal kegam even though later Amoraim disagreed. Even though Rabbainu Yoseph Karo decided the law in the shulchan aruch, it was not because he thought that was objectivity the law. Rather he wrote it as a compromise between the sepharadim who were going with the Rif and Rambam and the Ashkenazim who were going with the Rif. [ Besides that, the law he decided was not in the shulchan aruch (which is supposed to be quick review), but in the beit yoseph on the Tur]. He wrote in the introduction to the Tur: the way he decided the law in writing is not because he thought that was accurate, but because that was the majority opinion between the three greats the Rif, Rambam, and Rosh. [I might add that Rav Yaakov Emden wrote in the teshuvot that he hated all the superfluous extra restrictions that the Ashkenazim are always adding in a continual progression. ] __________________________________________________________________________________________I realize that the main objective of my learning partner David Bronson was to understand the גמרא. And in fact, he found that רבינו יצחק (grandson of רש''י) most often held the key to this. [תוספות is mostly based on ר' יצחק] and David told me many times” (תוספות is always right). I mean to say that understanding all the different approaches to the גמרא made no sense to him. Rather what is important is to understand the גמראitself. And in fact, this is the main obligation of understand the תורה שבכתב ותורה שבעל פה. But to understand why the בית יוסף decided the law in a certain way seems to me to be of little importance. The reason I feel this way is that there is no actual deciding of law after the גמרא. This is open in the גמרא itself: רבינא ורב אשי סוף הוראה are the end of the possibility of decided the law. רבינא ורב אשי סוף הוראה So, all we can do is to see how the תלמו itself decided. And here is where thing get confusing. The principles deciding the law are not spelled out exactly. we have in ערובין the order of תנאים –with who the law goes. First ר' יוסי , then ר' יהודה etc. Then we have a different principle the law is always like סתם משנה which ןs like ר' מאיר who at the bottom of the list of how the law goes. Then we have the law I not like a disciple instead of the teacher. However, the law is sometime like ריש לקיש instead of ר' יוחנן his teacher. We have the רוב opinion which Is always like בית הלל except and entire מסכת הוריות which every single there is like בית שמאי (the minority opinion). I could go on and on, but in fact to the גמרא itself, it was not very interesting to state openly how the law should go except in the few places where the גמרא itself says openly the final decision. Rather, it seems to me the best approach Is like רב נחמן of ברסלב, “If you can find an opinion to depend on, then you can depend on it.” רב נחמןdid not hold with running after extra restrictions. Then we have the law is always like the later authority in the order of the אמוראים after a certain point, and yet there are exceptions like the fact the law is like רבא againstאביי except in יע''ל כג''ם even though later אמוראים disagreed. Even though ר' יוסף קרו decided the law in the שלחן ערוך, it was not because he thought that was objectivity the law. Rather he wrote it as a compromise between the ספרדים who were going with the רי''ף and רמב''ם and the אשכנזים who were going with the רא''ש. [and besides that, the law he decided was not in the שלחן ערוך (which is supposed to be quick review), but in the בית יוסף on the טור]. He wrote in the introduction to the Tur that the way he decided the law in writing is not because he thought that was accurate, but because that was the majority opinion between the three greats the רי''ף רמב''ם ורא''ש. [I might add thatיעב''ץ רב יעקב עמדן wrote in the תשובות that he hated all the superfluous חומרות יתירות that the אשכנזים are always adding in a continual progression. ]

I have noticed that few people pay much attention to the herem of the Gra. [that is the second letter of excommunication that bears the signature of the Gra on the top of the page]. I have thought that the reason is that people do not think it was valid. But the odd thing about this is that whether the person that has a letter of excommunication pronounced on him by a legitimate authority, can claim it is illegitimate without grounds. After all, time has shown that the Gra knew a lot more about this than people thought at the time. [However, I do feel that Rav Nahman of Breslov was a true Tzadik, and that in strict legal terms would not have been included in the herem] The significance of the herem of the Gra is great. It means that what people think are good deeds are not, because they violate the herem. For example, learning torah is a mitzvah. However, a person in herem is not allowed in this—neither learning nor teaching. Thus the very value of the mitzvah is nullified and instead becomes a wrong.} And I think here i might mention that Rav Nahman himself did not hold with learning science or philosophy, but in this particular instance I think to go with the Gra, Ibn Pakuda (author of the Obligations of the hearts) and Rambam. This is an old argument and I quote a famous statement of the Talmud about arguments between the sages:"These and these are the words of the living God".[And I admit the flaws today-if I had been able to just sit and learn Torah I would have done so happily but somehow the obstacles got to be too great for me to handle. so, I went into Physics for the sake of making a living, but still, I try to learn Torah as much as I can]

שמתי לב למשהו קשה להבנה בגמרא בבא בתרא י''ח ע''ב . כלומר בואו נסתכל על ההתחלה. רבא אמר אתה צריך להסיר משהו שיכול לגרום נזק הרחק מהגבול. אחר כך שואלת הגמרא מהרבנן של המשנה שאומרים שצריך להרחיק חרדל מדבורים. מכאן ברור שאם אין שם דבורים, אז אפשר לשים שם את החרדל. זו שאלה על רבא. תְשׁוּבָה. לא. כל דבר שגורם נזק צריך להסיר מהגבול, אבל המשנה הזאת באה לספר לנו שהחרדל פוגע בדבורים שבאות ואוכלות את זה ואז זה הורס להן את הדבש. אז עכשיו אנחנו מבינים שהדבורים לא בגבול, ואז הגמרא שואלת מר' יוסי שאמר "לפני שתגיד לי להסיר את החרדל שלי, למה אתה לא תסיר את הדבורים שבאות ואוכלות אותו?" השאלה ברורה. אם רבא צודק, אז אין סיבה לר' יוסי להתלונן. הדבורים הן שלושה טפחים מהגבול, ואנו אומרים לבעל החרדל לשמור מרחק גם על החרדל שלו שלושה טפחים מהגבול. (כלומר, מה שר יוסי אמר לא מתאים לרבא.) רב פפא ענה שזה מקרה של מכירה. ר' יצחק [תוספות] אומר שבשלב זה ההנחה היא שהחרדל נמצא בגבול. אבל מה שקשה להבין כאן הוא האמירה של ר' יוסי, להרחיק את הדבורים. בגישתו של ר' יוסי כל אחד גורם נזק לשני. אז למה הוא יגיד להרחיק את הדבורים? הוא צריך לומר להרחיק את מה שהגיע אי פעם לגבול שנית אחרי שהראשון כבר היה שם; דבורים או חרדל. הייתי מתפתה להציע שר' יוסי מחזיק שהחרדל לא עושה נזק לדבורים, אבל אז אתה יכול לשאול למה לא כתוב במשנה שר' יוסי אמר להרחיק את הדבורים במקום "ר' יוסי מאפשר חרדל (להיות ליד הדבורים)". אלא אני חושב שהגמרא כבר צופה את העובדה שבסופו של דבר אנחנו מסיקים שר' יוסי מחזיק שצריך להסיר את מה שיכול להינזק, לא את זה שגורם נזק, וזו הסיבה שר' יוסי מתיר את החרדל ליד הדבורים. אם בעל הדבורים רוצה, הוא יכול להסיר את הדבורים. ומכל סיבה שתהיה אפשר לדעת שהגמרא סובר שאפילו ר' יוסי מחזיק שחרדל גורם נזק מסוים לא רק החכמים (אך פחות מזה של הדבורים), כי אחרת לא הייתה לגמרא סיבה לבוא על תשובת מכירה. הוא יכול היה לענות שהסיבה לר' יוסי שאנחנו מוצאים מקרה של בעל החרדל שאומר לדבורים להרחיק הוא שהחרדל לא גורם נזק. לרבא אין סיבה להרחיק משהו שלא גורם נזק מהגבול

I noticed something hard to understand in the gemara Bava Batra 18b. I mean let’s look at the beginning. Rava said you have to remove something that can cause damage away from the border. The gemara then asks from the rabanan [sages] of the Mishna that say you have to remove mustard from bees. From this it is clear that if there are no bees there, then the mustard can be put there. That is a question on Rava. Answer. No. Anything that causes damage has to be removed from the border, but this Mishna is coming to tell us that mustard damages bees; they come and eat it and then it ruins their honey. so now we understand that the bees are not at the border. Then, the gemara asks from R. Jose who said, "Before you tell me to remove my mustard, why don’t you remove your bees which come and eat it?" The question is clear. If Rava would be right, then there is no reason for R. Jose to complain. The bees are three handbreadths from the border and we tell the owner of mustard to also keep his mustard three handbreadths from the border. (I.e., What R Jose said does not fit with Rava.) Rav Papa answered, "It is a case of a sale." R. Izhak says at this point the assumption is that the mustard is at the border, but what is hard to understand here is the statement of R. Jose: To keep the bees away. In the approach of R. Jose each one causes damage to the another, so why would he say to keep the bees away? He should say to keep away which ever came to the border secondly after the first one was already there; bees or mustard. I would be tempted to suggest that R. Jose holds the mustard does no damage to the bees, but then you might ask why does he not say in the Mishna to keep the bees away instead of saying "R. Jose allows to mustard (to be next to the bees)". Rather, I think that the gemara is already anticipating the fact that we eventually conclude that R Jose holds one must remove that which can be damaged, not that which causes damage, and that is the reason R. Jose is allowing the mustard to be near the bees. If the owner of the bees want to, he can remove the bees. And for whatever reason there might be you can know that the gemara holds that even r Jose holds the mustard cause some degree of damage, (but less that the bees), because otherwise the gemara had no reason to come onto the answer of aa sale. It could have answered imply the reason to r joe we find a case of the owner of the mustard telling the bees to keep away is that the mustard causes no damage. To rava there is no reason to keep something that causes no damage away from the border. jo___________________________________________________________________________________________ I would be tempted to suggest that ר' יוסי hold the mustard does no damage to the bees, but then you might ask why does it not say in the משנה that ר' יוסי said to keep the bees away instead of, " ר' יוסי allows to mustard (to be next to the bees)". Rather I think that the גמרא is already anticipating the fact that we eventually conclude that ר' יוסי holds one must remove that which can be damaged, not that which causes damage and that is the reason ר' יוסי is allowing the mustard to be near the bees. If the owner of the bees wants to, he can remove the bees. And for whatever reason there might be you can know that the גמרא holds that even ר' יוסי holds the mustard causes some degree of damage, (but less that the bees), because otherwise the גמרא had no reason to come onto the answer of aa sale. It could have answered imply the reason to ר' יוסי we find a case of the owner of the mustard telling the bees to keep away is that the mustard causes no damage. To רבא there is no reason to keep something that causes no damage away from the border.