רציתי להזכיר שההבדל העיקרי בין רב שך (ה' ביכורים פרק ב' הלכה י''ג) לרב חיים של בריסק מבחינת השאלה ברמב"ם על ההבדל בין חלה למעשר והסיבה שקרקע בבעלות גוי אינה מחויבת בתרומה, אפילו לפי הדעה שגוי לא מוריד את החיוב הזה, הוא זה. ר' חיים רוצה להשוות תרומה ומעשר להקדש בכך שצריך גם את הגידול השלישי וגם את החלקה כדי שיהיו בבעלות יהודי. לפיכך, אדמה בבעלות הגוי אינה מחויבת בתרומה עד שהיהודי קונה אותה בחזרה, והתבואה מגיעה לשליש מהגידול שלה בבעלות היהודי, למרות שתנאי אחרון זה אינו מפורט ברמב"ם. כעת רב שך מסביר את הרמב"ם לפי הכסף משנה עד כדי כך שניתן להסביר את הרמב"ם או כמו רבה (אין קניין) או כמו ר' אלעזר (יש קניין). לדוגמה, אם אין קניין, והקרקע מחויבת בתרומה אפילו בידי הגוי, אך לא עד שהיהודי יקנה אותה בחזרה. אך בכל מקרה, אין דרישה שהגידול השלישי יהיה ברשות היהודי. הסיבה לכך היא שלפי רבה, אין דרישה לגידול שלישי ורב שך מביא הוכחה לרעיון ותמיכה לכסף משנה מבבא בתרא דף פ''א בתוספות שמסביר שגם אם אין קניין לגוי, עדיין בגלל הפסוק "אדמתך", אדמת הגוי אינה מחויבת עד שהיהודי קונה אותה בחזרה

I wanted to mention that the major difference between Rav Shach (Laws of First Fruit, chapter 2, law 13) and Reb Chaim of Brisk in terms of the question in the Rambam about the difference between Chalah and Maasar and the reason and owned by a gentile is not obligated in truma even according to the opinion a gentile does not take away that obligation is this. Reb Chaim want to equate truma and maasar with hekdesh in that you need both the third growth and the smoothing to be in the possession of a Jew. Thus, land owned by the gentile is not obligated in truma until the Jew buys it back and the produce reaches a third of its growth in the possession of the Jew--even though this last condition is not spelled out in the Rambam. Rav Shach is explaining the Rambam according to the Keseph Mishna in so far that you can explain the Rambam either like Rabah (there is no possession) or like R Elazar (there is possession) For example if there is no possession and the land is obligated in truma even in the hands of the gentile but not until the Jew buys it back. But in any case, there is no requirement of the third growth to be in the possession of the Jew. This is because according to Rabah there is no requirement of the third growth and Rav Shach brings a proof of the idea and support to the Keseph Mishna from Bava Batra page 81 in Tosphot that explains even though there is no possession to a gentile still because of the verse your land the land of the gentile is not obligated until the Jew buys it back. --------------------------------------I wanted to mention that the major difference between רב שך and רב חיים of בריסק in terms of the question in the רמב’’ם about the difference between חלה andמעשר and the reason and owned by a gentile is not obligated in תרומה even according to the opinion a gentile does not take away that obligation is this. ר' חיים want to equate תרומה and מעשר with הקדש in that you need both the third growth and the smoothing to be in the possession of a Jew. Thus, land owned by the gentile is not obligated in תרומה until the Jew buys it back, and the produce reaches a third of its growth in the possession of the Jew , even though this last condition is not spelled out in the רמב’’ם. NOW רב שך is explaining the רמב''ם according to the כסף משנה in so far that you can explain the רמב’’ם either like רבה (there is no possession) or like ר' אלעזר (there is possession) For example if there is no possession and the land is obligated in תרומה even in the hands of the gentile, but not until the Jew buys it back. But in any case, there is no requirement of the third growth to be in the possession of the Jew. This is because according to רבה there is no requirement of the third growth and רב שך brings a proof of the idea and support to the כסף משנה from בבא בתרא page פ''א in תוספות that explains even though there is no possession to a gentile still because of the verse "your land" the land of the gentile is not obligated until the Jew buys it back.

ברצוני להביא כאן בקצרה את מה שאמר ר' חיים מבריסק על הרמב"ם תרומות א' הלכה י' ועל הוויכוח בין הגר"א לכסף משנה על משמעותו. הרמב"ם עצמו אומר שאם לגוי יש אדמה בישראל, אז כאשר יהודי קונה אותה ממנו בחזרה, התוצרת תהיה חייבת בתרומה ובמעשר. הכסף משנה אומר שהמשמעות היא שגם האדמה וגם התוצרת צריכות להיות ברשות היהודי כאשר התוצרת מגיעה לשליש מגדילתה כדי להיות חייבת בתרומה. כעת ר' חיים אומר שהסיבה לרמב"ם ולכסף משנה היא שצריך שני תנאים כדי להיות חייבת בתרומה. האחת היא שהתוצרת הגיעה לשליש מצמיחתה ברשותו של יהודי והחלקת הערימה נעשתה על ידי יהודי. זה כמו הדין של הקדש. זה מובא בירושלמי במעשר פרק ג' ופאה פרק ד', והרמב''ם במעשר פרק א' בהלכה ח'. הסיבה שאני מביא את כל זה היא להזכיר שזו דעת התוספות גיטין דף מ''ז ע''א שמחזיק ר' אלעזר צריך גם הגידול השלישי וגם ההחלקה להיות ברשותו של יהודי. זאת משום שר' אלעזר סבור שלגוי יש את היכולת להסיר את חובת תרומה באמצעות רכישת הקרקע, ודעה זו תלויה בעובדה שאתה צריך שהגידול השלישי יהיה בבעלות יהודי. התוספות מוסיף שר' אלעזר יכול להסיק מכך שאתה צריך שההחלקה תהיה גם על ידי יהודי. לכן, בגישת ר' חיים, התוספות והרמב"ם מחזיקים באותה דעה....--------רב שך, לעומת זאת, מסביר את הרמב"ם והכסף משנה בצורה שונה מר' חיים. הדעה הראשונה של הכסף משנה היא שהרמב"ם פוסק את הדין כמו רבה שאין קנין לגוי, ובגישה זו הוא מסביר כיצד הרמב"ם קבע שהתוצרת הופכת להיות חייבת מן התורה רק לאחר שהקרקע חזרה לרשות יהודי. אך כל עוד הקרקע נמצאת ברשות הגוי, התוצרת אינה חייבת מן התורה. בהתבסס על כך אני יכול לראות דבר מדהים ברמב"ם. שהרמב"ם אומר שאחרי שהיהודי קנה בחזרה את האדמה, התוצרת חייבת מן התורה. הרמב"ם אינו אומר דבר על הגעה לשליש מצמיחתו. לכן, הרמב"ם וכסף משנה עקביים כאן. המשמעות היא שגם לאחר שהתבואה הגיעה לשליש מצמיחתה בבעלות הגוי, עדיין לאחר שהיהודי קנה בחזרה את האדמה, התבואה חייבת בתרומה. זה עולה בקנה אחד עם הדעה שלגוי אין יכולת להסיר את חובת התרומה, אשר קובעת גם שהשליש אינו רלוונטי. הדבר היחיד שהופך את התבואה לחובה של תרומה הוא לאחר החלקת הערימה על ידי יהודי

I would like to bring here in short what Reb chaim of brisk said about this particular Rambam and the argument between the Gra and the Kesef mishna about its meaning. The Rambam himself says if a gentile owns land in Israel then when a jew buys it back from him the produce will be obligated in truma and maasar. The Kesef Mishna says the meaning is that bot the land and produce need to be in the possession of the Jew when the produce reaches a third of its growth in order to be obligated in truma. Reb Chaim says the reason for the Rambam and the Kesef Mishna is that you need two conditions to be obligated in truma. One is the produce reached a third of its growth in the possession of a Jew and the smoothing of the stack was done by a Jew. This is like the law with hekdesh where the Yerushalmi says you need both in maasar chapter 3 and peah chapter 4 and brough in the Rambam in maasar ch2 law 8.the reason I bring all this is to mention that this is the opinion of the Tosphot Gitin page 47a that R Elazar holds you need both the third growth and the smoothing to be in the possession of a Jew. That is because R Elazar holds a gentile has the ability to remove the obligation of truma by means of acquiring the land, and that opinion depends on the fact that you need the third growth to be in the possession of a Jew. Tosphot adds that R Elazar can hold from the fact that you need the smoothing also to be by Jew. So, in the approach of Reb Chaim, Tosphot and the Rambam hold the same opinion.------------------------------------I would like to bring here in short what ר' חיים of בריסק said about this particular רמב’’ם and the argument between the גר''א and the כסף משנה about its meaning. The רמב’’ם himself says if a gentile owns land in ישראל ,then when a Jew buys it back from him, the produce will be obligated in תרומה and מעשר. The כסף משנה says the meaning is that both the land and produce need to be in the possession of the Jew in order to be obligated in תרומה. NOW ר' חיים says the reason for the רמב’’ם and the כסף משנה is that you need two conditions to be obligated in תרומה. One is the produce reached a third of its growth in the possession of a Jew and the smoothing of the stack was done by a Jew. This is like the law with הקדש where the ירושלמי says you need both in מעשר פרק ג and פאה פרק ד and brought in the רמב’’ם in מעשר פרק ב חלכה ח. The reason I bring all this is to mention that this is the opinion of the תוספות גיטין page מ''ז ע''א that ר' אלעזר holds you need both the third growth and the smoothing to be in the possession of a Jew. That is because ר' אלעזר holds a gentile has the ability to remove the obligation of תרומה by means of acquiring the land, and that opinion depends on the fact that you need the third growth to be in the possession of a Jew. תוספות adds that ר' אלעזר can hold from the fact that you need the smoothing also to be by Jew. So, in the approach of ר' חיים, תוספות and the רמב’’ם hold the same opinion.---------------------------Rav shach however explains the Rambam and Kesef Mishna differently than Reb Chaim. Now the first opinion of the Kesef Mishna is that the Rambam is deciding the law like Rabah that there is no acquisition to a gentile, and with that approach he explains how the Rambam decided that the produce becomes obligated in truma from the Torah only after the property has retuned to the possession of a Jew. But as long as the property is in the possession of the gentile, the produce is not obligated in truma from the Torah. Based on this I can see an amazing thing in the Rambam. For the Rambam says that after the Jew has bought back the land the produce is obligated in truma from the Torah. The Rambam never says anything about reaching a third of its growth. Thus, the Rambam and Kesef Mishna are being consistent here. The implication is that even after the produce has reached a third of its growth in the possession of the gentile, still once the Jew has bought back the land the produce is obligated in truma. This is consistent with the opinion a gentile has no ability to remove the obligation of truma which also holds the third is not relevant. The only thing which makes the produce liable to being truma is after the smoothing of the stack by a Jew.-------------------רב שך however explains the רמב’’ם and כסף משנה differently than ר' חיים. Now the Frist opinion of the כסף משנה is that the רמב’’ם is deciding the law like רבה that there is no קניין to a gentile and with that approach he explains how the רמב’’ם decided that the produce becomes obligated in תרומה from the תורה only after the property has retuned to the possession of a Jew. But as long as the property is in the possession of the gentile, the produce is not obligated in תרומה from the תורה. Based on this I can see an amazing thing in the רמב’’ם. For the רמב’’ם says that after the Jew has bought back the land the produce is obligated in תרומה from the Torah. The רמב’’ם never says anything about reaching a third of its growth. Thus, the רמב’’ם and כסף משנה are being consistent here. The implication is that even after the produce has reached a third of its growth in the possession of the gentile, still once the Jew has bought back the land, the produce is obligated in תרומה. This is consistent with the opinion a gentile has no ability to remove the obligation of תרומה which also holds the third is not relevant. The only thing which makes the produce liable to being תרומה is after the smoothing of the stack by a Jew.

עלו בדעתי שתי אקסיומות פשוטות. האחת היא שצריך שהצמיחה השלישית והחלקת הערימה יהיו בידי יהודי כדי להיות מחויב בתרומה ומעשר. זאת לפי הדעה שגוי יכול לרכוש אדמה בישראל באופן שיסיר את חובת התרומה. אולם לפי הדעה החלופית שגוי אינו יכול להחזיק באדמה באופן כזה, גם אם הוא רכש את האדמה והתבואה גדלה לשליש מהצמיחה הסופית שלה בידיו, אפילו כך התבואה מחויבת בתרומה. האקסיומה השנייה היא שהאדמה יכולה להיות בבעלות אדם אחד, ומה שגדל עליה יכול להיות בבעלות אחר (כפי שציין רב שך. לדוגמה, אדמה שאינה בבעלות אף אחד (היא הפקר), ובכל זאת מישהו זרע אותה, התבואה מחויבת בתרומה). אז גם אם האדמה נמצאת בידי יהודי, אבל לגוי יש את התבואה, היא עדיין לא חייבת אלא אם כן הן המירוח והשליש הם כאשר היהודי הוא הבעלים של התבואה. על סמך שני העקרונות הללו ניתן להבין את הוויכוח בין הגר"א לכסף משנה על כוונת הרמב"ם בהלכות תרומה שם הוא אומר אם קרקע היא בבעלות גוי בארץ ישראל, ויהודי קונה את הקרקע בחזרה, התבואה חייבת בתרומה מהתורה. הכסף משנה כותב שם שלכן אם הקרקע הזו לא נקנתה בחזרה על ידי יהודי, התבואה אינה חייבת בתרומה. הגר"א כתב שזו טעות כפי שניתן לראות בהלכה הבאה שאם קונה תבואה מגוי, אם ההחלקה נעשתה בידי יהודי, היא מחויבת בתרומה. אני חושב שהכסף משנה מתכוון שאם הגידול השלישי היה ביד גוי, התבואה אינה מחויבת בתרומה מהתורה, אלא דרבנן. לרקע-בהלכות תרומות, פרק א' הלכה י', הרמב''ם כתב עכו''ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינו ככיבוש יחיד, אלא מפריש תרומות ומעשרות, ומביא ביכורים, והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו''ם מעולם ... והכסף משנה כתב ואף על גב דבכמה מקומות בסדר זרעים משמע דיש קנין לעכו''ם לא קיי''ל כוותייהו, אי נמי התם בשלא חזר ולקחה ממנו ישראל, ורבינו מיירי בשחזר ולקחה ממנו ישראל. הרי הכסף משנה כתב בדעה השנית שיש קנין להפקיע מן חיוב תרומה. והגר''א כתב שהוא שגגה גדולה, דאף אם קנה רק פירות מן הגוי, חייב גם כן מן התורה בתרומה ומעשר כמבוא ברמב''ם שם בהלכה י''א----------------------------אני מקצר כאן כי אני כותב אחרי שחזרתי מהים ואני עייף. אבל עכשיו הרשו לי להבהיר. הגר"א מתכוון לומר שגם אם האדמה בבעלות הגוי, אבל התבואה בבעלות יהודי כשהיא מגיעה לשליש מצמיחתה, זה מספיק כדי שהחיוב יהיה מדאורייתא. אין צורך שהיהודי יקנה בחזרה גם את האדמה וגם את התבואה כדי שהתבואה תהיה מחויבת על מן התורה. בכך הגר"א חולק על הכסף משנה שאומר שהחיוב מהתורה יכול להיות רק לאחר שהאדמה נקנתה בחזרה מהגוי.לדעת הכסף משנה אתה צריך שהיבולים יגיעו לשליש מהגידול שלהם באדמה שבבעלות יהודי באדמה שנמצאת בישראל=====================================לפי הבנתו של רב שך, כאשר הקרקע והתבואה בבעלות גוי, אין חיוב תרומה. אבל כאשר הקרקע והתבואה נקנו על ידי יהודי, אז הכל מסכימים שהתבועה חייבת בתרומה. כאשר הקרקע בבעלות גוי, והתבועה נקנתה על ידי יהודי לפני שהגיעה לשליש מגדילתה, זהו הטיעון. לרבה אומר חייבת בתרומה ולר' אלעזר היא אינה. זוהי משמעות הספר כְּסֶף מְשְׁנָה שהקרקע והתבואה היו צריכים להירכש על ידי היהודי, כי אם רק היבולים נקנו על ידי היהודי, אז הדין הוא כמו לר' אלעזר שאין חיוב בתרומה. אבל לדעת הגר"א הדין כרבה שהגידולים חייבים.- ... אין זה קשור לדעתו של ר' אלעזר שקובע שפירות הגדלים בנכס גוי בישראל אינם חייבים במעשר. אלא אני חושב שהרמב"ם קבע שהחוק הוא כמו רבא שפירות הגדלים בנכס גוי בישראל חייבים במעשר, והסיבה לכך שגידולים שמגיעים מחוץ לישראל אינם חייבים אינה קשורה. אלא הסיבה שהם אינם חייבים היא שהם מחוץ לישראל, וזה ברמת חיוב נמוכה יותר מאשר אם היו גידולים שגדלו בישראל. הסיבה שאני אומר זאת היא שהגמרא בגיטין עמוד 47א ברורה שאתה הולך לפי שליש מהגידול [ר' אלעזר], או לפי החלקה הסופית של הערימה {רבה} כזמן בו מתחיל החיוב. אבל לא שניהם. אני חושב שהרמב"ם פסק כמו רבא. [זה לא כמו שכתבתי למעלה כשהסברתי את הגישה של הכסף משנה] עם זאת, אני חושב שרוב האחרונים חושבים שהרמב"ם סבר כמו ר' אלעזר, וכדי לענות על הסתירה לכאורה, הם סבורים כמו התוספת שכתבו שר' אלעזר הולך גם לפי שליש הצמיחה וגם לפי ההחלקה.אני רוצה להוסיף שזה בהחלט נכון שגידולים הופכים להיות חייבים במעשר בשליש מגידולם, אבל זה לא אומר שהחוק יהיה כמו ר' אלעזר שאם הם יהיו בבעלות גוי באותה נקודה, הם לא יהיו חייבים במעשר. אלו שני דברים שונים ולא קשורים. --------------------------למען הבהירות, ברצוני להביא את הסוגיא הבסיסי בדף מ''ז של גיטין. רבה אמר אין קניין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי תרומה ומעשר.; עם זאת, יש לו רכישה בצורה כזו שתאפשר לו לחפור. כלומר, יש לו חזקה כספית. אמר ר' אלעזר יש קניין לעכו''ם ארץ ישראל כדי לפקיע מידי תרו''ם אבל אין חופר בורות שיחין ומערות. מה הסיבה לכך? רבה לומד מהפסוק "תבואתך" להתייחס להחלקת ערימת התבואה בסוף כל העבודה על התבואה היינו דיגונך ולא דיגון של עכו''ם. ר' אלעזר לומד מאותו פסוק שכאשר גוי הוא הבעלים של התבואה בזמן שהגיעה לשליש מצמיחתה, הוא אינו חייב בתרומה ולא במעשר. הוא לומד דגנך ולא דגן גוי. אנו יכולים להסכים שבעלות על גוי בזמן ההחלקה פוסלת גם את התבואה מלהפוך לתרומה. אני חושב שהרמב"ם ראה כאן שאלה שתי דעות סותרות זו את זו ופסק את הדין כמו רבה.

there occurred to me two simple axioms. One is that you need the third growth and smoothing of the stack to be in the hands of a Israel in order to be obligated in truma and maasar. That is however according to the opinion that a gentile has the ability to acquire land in Israel in such a way as to take away the obligation of truma. (That is R Elazar and the fact that Tosphot says R elazar can agree that you need both the third growth and the smooting to be in the possesion of a jew. tosphot in gitin 47a.) However according to the alternative opinion that a gentile cannot own land in such a way then even if he has acquired that land an the wheat has grown to a third of it final growth in his hands, even so that wheat is obligated in truma. The other axiom is that the land can be owned by one person, and what grows on it can be owned by another (as Rav Shach pointed out. E.g., land that is not owned by anyone, and yet someone sowed it, the crop is obligated in truma). So even if the land is in the hands of a Israel, but a gentile owns the wheat, it still is not liable unless both the third and the smoothing are when the Israel owns the wheat. Based on these two principles it is possible to understand the argument between the Gra and the Kesef Mishna about the intention of the Rambam in laws of truma where he says if land is owned by a gentile in Israel, and a Israel buys the land back, he is liable in truma from the Torah. The Keseph Mishna writes there that therefore if that land has not been bought back by a Israeli, the grain is not obligated in truma. The Gra wrote that this is a mistake as one can see in the next halacha that if one buys grain from a gentile, if the smoothing was done in the hands of a Israel it is obligated in truma. I think the Keseph Mishna means that if the third growth was in the hand of a gentile, the grain is not obligated in truma from the Torah, but rather derababan.-------------------------------- (two simple axioms. One is that you need the third growth and smoothing of the stack to be in the hands of a יהודי in order to be obligated in תרומה and מעשר. That is however according to the opinion that a gentile has the ability to acquire land in Israel in such a way as to take away the obligation of תרומה. However according to the alternative opinion that a gentile cannot own land in such a way then even if he has acquired that land and the תבואה has grown to a third of it final growth in his hands, even so that תבואה is obligated in תרומה. The other axiom is that the land can be owned by one person and what grows on it can be owned by other (as רב שך pointed out. E.g., land that is not owned by anyone, and yet someone sowed it, the תבואה is obligated in תרומה). So even if the land is in the hands of a יהודי but a gentile owns the תבואה, it still is not liable unless both the third and the smoothing מירוח are when the יהודי owns the תבואה. Based on these two principles it is possible to understand the argument between the גר''א and the כסף משנה about the intention of the רמב''ם in laws of תרומה where he says if land is owned by a gentile in Israel, and a יהודי buys the land back התבואה is חייב in תרומה from the תורה. the כסף משנה writes there that therefore if that land has not been bought back by a יהודי ,the תבואה is not obligated in תרומה. The גר''א wrote that this is a mistake as one can see in the next halacha that if one buys תבואה from a gentile, if the smoothing was done in the hands of a יהודי ,it is obligated in תרומה. I think the כסף משנה means that if the third growth was in the hand of a gentile, the grain is not obligated in תרומה from the Torah, but rather דרבנן.)--------------------------------I am being short here because I write after getting back from the sea and am tired. But now let me clarify. The Gra means to say that even if the land is owned by the gentile but the wheat is owned by a Jew when it gets to a third of its growth that is enough to make the obligation to be from the Torah. You do nor need the Jew to buy back both the land and the wheat in order for the grain to be obligated from the Torah. In this the Gra is disagreeing with the Keseph Mishna who say the obligation from the Torah can only be after the land has been bought back from the gentile.---------I am being short here because I write after getting back from the sea and am tired. But now let me clarify. The גר''א means to say that even if the land is owned by the gentile but the wheat is owned by a Jew when it gets to a third of its growth that is enough to make the obligation to be from the דאורייתא . You do not need the יהודי to buy back both the land and the תבואה in order for the grain to be obligated by the תורה. In this the גר''א is disagreeing with the כסף משנה who say the obligation from the תורה can only be after the land has been bought back from the gentile.----To the Keseph Mishna you need the crops to reach a third of their growth in soil that is owned by a Jew in soil that is in Israel. ---To the כסף משנה you need the crops to reach a third of their growth in soil that is owned by a Jew in soil that is in ישראל. -----------------------------------------According to the way Rav Shach understands this subject when the ground and the wheat is owned by a gentile, there is no obligation of truma. When the ground and wheat has been bought by a Jew, then all agree the wheat is obligated in truma. When the ground is owned by the gentile, and the wheat has been purchased by a Jew before it reached a third of its growth, this is the argument. To Raba it it is obligated in Truma and to R Elazar it is not. This is the meaning of the Keseph Mishna that the land and wheat needed to be bought by the Jew, because if only the crops were bought by the Jew, then the law is like R Elazar that there is no obligation in Truma. But to the opinion of the Gra the law is like Raba that the crops are obligated in truma.---------------------I would like to add here a subject that comes up in this context in Rav Shach's Avi Ezri on the Rambam Laws of First Fruits chapter two law thirteen. The Rambam wrote that if grain from outside of Israel comes into Israel are obligated in challah. And if it was established to be obligated in Maasar in the hands of a Jew after it entered Israel it is obligated derabanan. I think that produce from outside of Israel is not similar to crops that were grown in Israel, but on the property of a gentile. So, I think the reason that the crops are obligated derabanan, and not obligated by the Torah, is they are crops of outside of Israel. This is not related to the opinion of R Elazar that holds fruit grown on the property of gentile in Israel is not obligated in maasar. Rather I think the Rambam held the law is like Raba that fruit grown on the property of a gentile in Israel is obligated in maasar, and the reason for the crops coming from outside of Israel being not obligated is not related. Rather the reason they are not obligated is that they are from outside of Israel which is on a lesser level of obligation than if they had been crops grown in Israel. The reason I say this is that the gemara in Gitin page 47A is clear that you go by a third of the growth [R Eazar] of by the final smoothing of the stack as being the time that obligation begins. But not both. I think the Rambam decided like Raba. [This is not like I wrote up above when I was explaining the approach of the Keseph Mishna] However, I think most achronim think the Rambam held like R Elazar and to answer the apparent contradiction, they hold like Tosphot who wrote that R Elazar goes both by the third of the growth and the smoothing. I want to add that it is certainly true that crops become eligible to be obligated in maasar at a third of their growth but that does not mean that the law would be like R elazar that if they would be owned by a gentile at that point that they would be not obligated in maasar. These are two different unrelated things .============================== -----------------------------------------According to the way רב שך understands this subject when the ground and the תבואה is owned by a gentile, there is no obligation of תרומה. When the ground and תבואה has been bought by a Jew, then all agree the תבואה is obligated in תרומה. When the ground is owned by the gentile, and the תבואה has been purchased by a Jew before it reached a third of its growth, this is the argument. To רבה it is obligated in תרומה and to ר’ אלעזר it is not. This is the meaning of the Keseph Mishna that the land and תבואה needed to be bought by the Jew, because if only the crops were bought by the Jew, then the law is like ר’ אלעזר that there is no obligation in תרומה. But to the opinion of the גר''א the law is like רבה that the crops are obligated in תרומה.---------------------I would like to add here a subject that comes up in this context in האבי עזרי של רב שך on the רמב’’ם Laws of First Fruits chapter two law thirteen. The רמב’’ם wrote that if grain from outside of Israel comes into Israel are obligated in חלה. And if it was established to be obligated in מעשר in the hands of a Jew after it entered Israel it is obligatedגרבנן . I think that produce from outside of Israel is not similar to crops that were grown in Israel, but on the property of a gentile. So, I think the reason that the crops are obligated deרבהnan, and not obligated by the Torah, is they are crops of outside of Israel. This is not related to the opinion of ר’ אלעזר that holds fruit grown on the property of gentile in Israel is not obligated in מעשר. Rather I think the רמב’’ם held the law is like רבה that fruit grown on the property of a gentile in Israel is obligated in מעשר, and the reason for the crops coming from outside of Israel being not obligated is not related. Rather the reason they are not obligated is that they are from outside of Israel which is on a lesser level of obligation than if they had been crops grown in Israel. The reason I say this is that the גמרא in גיטין page 47A is clear that you go by a third of the growth [ר' אלעזר], OR by the final smoothing of the stack {רבה}as being the time that obligation begins. But not both. I think the רמב’’ם decided like רבה. [This is not like I wrote up above when I was explaining the approach of the מכסף משנה] However, I think most אחרונים think the רמב’’ם held like ר’ אלעזר and to answer the apparent contradiction, they hold likeתוספות who wrote that ר’ אלעזר goes both by the third of the growth and the smoothing.I want to add that it is certainly true that crops become eligible to be obligated מעשר at a third of their growth but that does not mean that the law would be like ר' אלעזר that if they would be owned by a gentile at that point that they would be not obligated in מעשר. These are two different unrelated things._______________________________________For the sake of clarity, I would like to bring the basic subject on page 47 of Gitin. Raba said there is no acquisition of a gentile in land in Israel in such a way as to absolve produce from truma and maasar; however, he does have acquisition in such a way as to allow him to dig. i.e., he has monetary possession. R Elazar said a gentile has acquisition in Israel in that if he owns land all the produce from that land is not obligated in Truma nor Maasar but he cannot dig ditches or wells. What is the reason for this? Raba learns from the verse your grain to refer to the smoothing of the grain stack at the end of all work on the grain. R. Elazar learns from that same verse that when a gentile owns the grain at the time of reaching a third of its growth, he is not obligated in truma nor maasar. Tosphot learns that R Elazar can agree that ownership of a gentile at the time of smoothing also disqualifies the grain from becoming truma. I think the rambam saw here that these are two mutually exclusive opinions and decided the law like Raba.--------------------------------------------------------- For the sake of clarity, I would like to bring the basic סוגיא on page מ''ז of גיטין. רבה said אין קנייןה לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי תרומה ומעשר.; however, he does have acquisition in such a way as to allow him to dig. i.e., he has monetary possession. ר' אלעזר said a יש קניין לעכו''ם ארץ ישראל כדי לפקיע מידי תרו''ם אבל איו חופר בורות שיחין ומערות. What is the reason for this? רבה learns from the verse your grain to refer to the smoothing of the grain stack at the end of all work on the grain. ר' אלעזר learns from that same verse that when a gentile owns the grain at the time of reaching a third of its growth, he is not obligated in תרומהn nor מעשר., we can agree that ownership of a gentile at the time of smoothing also disqualifies the grain from becoming תרומה. I think the רמב''ם saw here that these are two mutually exclusive opinions and decided the law like אבג.

למעשה, עלתה בדעתי תשובה לשאלה ששאלתי על רב שך בתשובתו לרמב"ם. שאלתי מתוך דעתו של ר' נתן בדף נ''ג של בבא קמא. אבל אני זוכר עכשיו שזו לא דעתו של הרמב"ם כפי שאני חושב שגם הזכרתי בחוברת הקטנה שלי על ש"ס בבבא קמא דף י''ט. שם התברר שוויכוח בין הרא"ש לרמב"ם. אז, במקרה שלנו בדף ו' של בבא קמא, שבו אנו שואלים מדוע הרמב"ם אינו מביא את הדין של האבן שנפלה מהגג ובור הגלגול. תשובתו של רב שך היא שנבין את בור הגלגול מהעובדה שהאדם שבתחום שלו נמצאים העץ והקיר שנפלו אחראי אם לא הסיר אותם לאחר שהוזהר מבית המשפט. השאלה שלי בנושא היא שמי שאחראי לבור הגלגול אינו זה שהניח אותו ברשות הרבים, אלא זה שמבצע את הגלגול. זה שונה מהמקרה של האדם שבבעלותו העץ והקיר שאחראי. התשובה היא שלרמב"ם, למעשה האדם שבבעלותו הבור יהיה אחראי; כמו במקרה בדף י'ט שבו האדם שבבעלותו החוט המחובר לתרנגולת יהיה אחראי או מי שיש לו התרנגול, או זה או זה אבל לא שניהם.גם במצב שלנו אין שני בני אדם שאחראים.ולכן יש לחייב בעל התקלה או למי מזיז אותה.