עלו בדעתי שתי אקסיומות פשוטות. האחת היא שצריך שהצמיחה השלישית והחלקת הערימה יהיו בידי יהודי כדי להיות מחויב בתרומה ומעשר. זאת לפי הדעה שגוי יכול לרכוש אדמה בישראל באופן שיסיר את חובת התרומה. אולם לפי הדעה החלופית שגוי אינו יכול להחזיק באדמה באופן כזה, גם אם הוא רכש את האדמה והתבואה גדלה לשליש מהצמיחה הסופית שלה בידיו, אפילו כך התבואה מחויבת בתרומה. האקסיומה השנייה היא שהאדמה יכולה להיות בבעלות אדם אחד, ומה שגדל עליה יכול להיות בבעלות אחר (כפי שציין רב שך. לדוגמה, אדמה שאינה בבעלות אף אחד (היא הפקר), ובכל זאת מישהו זרע אותה, התבואה מחויבת בתרומה). אז גם אם האדמה נמצאת בידי יהודי, אבל לגוי יש את התבואה, היא עדיין לא חייבת אלא אם כן הן המירוח והשליש הם כאשר היהודי הוא הבעלים של התבואה. על סמך שני העקרונות הללו ניתן להבין את הוויכוח בין הגר"א לכסף משנה על כוונת הרמב"ם בהלכות תרומה שם הוא אומר אם קרקע היא בבעלות גוי בארץ ישראל, ויהודי קונה את הקרקע בחזרה, התבואה חייבת בתרומה מהתורה. הכסף משנה כותב שם שלכן אם הקרקע הזו לא נקנתה בחזרה על ידי יהודי, התבואה אינה חייבת בתרומה. הגר"א כתב שזו טעות כפי שניתן לראות בהלכה הבאה שאם קונה תבואה מגוי, אם ההחלקה נעשתה בידי יהודי, היא מחויבת בתרומה. אני חושב שהכסף משנה מתכוון שאם הגידול השלישי היה ביד גוי, התבואה אינה מחויבת בתרום מהתורה, אלא דרבנן. לרקע-בהלכות תרומות פרק א' הלכה י' הרמב''ם כתב עכו''ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינו ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשות ומביא ביכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו''ם מעולם ... והכסף משנה כתב ואף על גב דבכמה מקומות בסדר זרעים משמע דיש קנין לעכו''ם לא קיי''ל כוותייהו, אי נמי התם בשלא חזר ולקחה ממנו ישראל, ורבינו מיירי בשחזר ולקחה ממנו ישראל. הרי הכסף משנה כתב בדעה השנית שיש קנין להפקיע מן חיוב תרומה. והגר''א כתב שהוא שגגה גדולה דאף אם קנה רק פירות מן הגוי חייב גם כן מן התורה בתרומה ומעשר כמבוא ברמב''ם שם בהלכה י''א----------------------------אני מקצר כאן כי אני כותב אחרי שחזרתי מהים ואני עייף. אבל עכשיו הרשו לי להבהיר. הגר"א מתכוון לומר שגם אם האדמה בבעלות הגוי, אבל התבואה בבעלות יהודי כשהיא מגיעה לשליש מצמיחתה, זה מספיק כדי שהחיוב יהיה מדאורייתא. אין צורך שהיהודי יקנה בחזרה גם את האדמה וגם את התבואה כדי שהתבואה תהיה מחויבת על מן התורה. בכך הגר"א חולק על הכסף משנה שאומר שהחיוב מהתורה יכול להיות רק לאחר שהאדמה נקנתה בחזרה מהגוי

there occurred to me two simple axioms. One is that you need the third growth and smoothing of the stack to be in the hands of a Israel in order to be obligated in truma and maasar. That is however according to the opinion that a gentile has the ability to acquire land in Israel in such a way as to take away the obligation of truma. However according to the alternative opinion that a gentile cannot own land in such a way then even if he has acquired that land an the wheat has grown to a third of it final growth in his hands, even so that wheat is obligated in truma. The other axiom is that the land can be owned by one person and what grows on it can be owned by other (as Rav Shach pointed out. E.g., land that is not owned by anyone, and yet someone sowed it, the crop is obligated in truma). So even if the land is in the hands of a Israel but a gentile owns the wheat, it still is not liable unless both the third and the smoothing are when the Israel owns the wheat. Based on these two principles it is possible to understand the argument between the Gra and the Kesef Mishna about the intention of the Rambam in laws of truma where he says if land is owned by a gentile in Israel, and a Israel buys the land back he is liable in truma from the Torah the Keseph Mishna writes there that therefore if that land has not been bought back by a Israel the grain is not obligated in truma. The Gra wrote that this is a mistake as one can see in the next halacha that if one buys grain from a gentile, if the smoothing was done in the hands of a Israel it is obligated in truma. I think the Keseph Mishna means thatif the third growth was in the hand of a gentile, the grain is not obligated in truma from the Torah, but rather derababan.-------------------------------- two simple axioms. One is that you need the third growth and smoothing of the stack to be in the hands of a יהודי in order to be obligated in תרומה and מעשר. That is however according to the opinion that a gentile has the ability to acquire land in Israel in such a way as to take away the obligation of תרומה. However according to the alternative opinion that a gentile cannot own land in such a way then even if he has acquired that land and the תבואה has grown to a third of it final growth in his hands, even so that תבואה is obligated in תרומה. The other axiom is that the land can be owned by one person and what grows on it can be owned by other (as רב שך pointed out. E.g., land that is not owned by anyone, and yet someone sowed it, the תבואה is obligated in תרומה). So even if the land is in the hands of a יהודי but a gentile owns the תבואה, it still is not liable unless both the third and the smoothing מירוח are when the יהודי owns the תבואה. Based on these two principles it is possible to understand the argument between the גר''א and the כסף משנה about the intention of the רמב''ם in laws of תרומה where he says if land is owned by a gentile in Israel, and a יהודי buys the land back התבואה is חייב in תרומה from the תורה. the כסף משנה writes there that therefore if that land has not been bought back by a יהודי ,the תבואה is not obligated in תרומה. The גר''א wrote that this is a mistake as one can see in the next halacha that if one buys תבואה from a gentile, if the smoothing was done in the hands of a יהודי ,it is obligated in תרומה. I think the כסף משנה means that if the third growth was in the hand of a gentile, the grain is not obligated in תרומה from the Torah, but rather דרבנן.--------------------------------I am being short here because I write after getting back from the sea and am tired. But now let me clarify. The Gra means to say that even if the land is owned by the gentile but the wheat is owned by a Jew when it gets to a third of its growth that is enough to make the obligation to be from the Torah. You do nor need the Jew to buy back both the land and the wheat in order for the grain to be obligated from the Torah. In this the Gra is disagreeing with the Keseph Mishna who say the obligation from the Torah can only be after the land has been bought back from the gentile.---------I am being short here because I write after getting back from the sea and am tired. But now let me clarify. The גר''אmeans to say that even if the land is owned by the gentile but the wheat is owned by a Jew when it gets to a third of its growth that is enough to make the obligation to be from theדאורייתא . You do not need the יהודי to buy back both the land and the תבואה in order for the grain to be obligated by the תורה. In this the גר''א is disagreeing with the כסף משנה who say the obligation from the תורה can only be after the land has been bought back from the gentile.

למעשה, עלתה בדעתי תשובה לשאלה ששאלתי על רב שך בתשובתו לרמב"ם. שאלתי מתוך דעתו של ר' נתן בדף נ''ג של בבא קמא. אבל אני זוכר עכשיו שזו לא דעתו של הרמב"ם כפי שאני חושב שגם הזכרתי בחוברת הקטנה שלי על ש"ס בבבא קמא דף י''ט. שם התברר שוויכוח בין הרא"ש לרמב"ם. אז, במקרה שלנו בדף ו' של בבא קמא, שבו אנו שואלים מדוע הרמב"ם אינו מביא את הדין של האבן שנפלה מהגג ובור הגלגול. תשובתו של רב שך היא שנבין את בור הגלגול מהעובדה שהאדם שבתחום שלו נמצאים העץ והקיר שנפלו אחראי אם לא הסיר אותם לאחר שהוזהר מבית המשפט. השאלה שלי בנושא היא שמי שאחראי לבור הגלגול אינו זה שהניח אותו ברשות הרבים, אלא זה שמבצע את הגלגול. זה שונה מהמקרה של האדם שבבעלותו העץ והקיר שאחראי. התשובה היא שלרמב"ם, למעשה האדם שבבעלותו הבור יהיה אחראי; כמו במקרה בדף י'ט שבו האדם שבבעלותו החוט המחובר לתרנגולת יהיה אחראי או מי שיש לו התרנגול, או זה או זה אבל לא שניהם.גם במצב שלנו אין שני בני אדם שאחראים.ולכן יש לחייב בעל התקלה או למי מזיז אותה.

Actually, it occurred to me an answer for the question I asked on Rav Shach in his answer for the Rambam. I asked from the opinion of R. Nathan on page 53 of Bava Kama. But I remember now that that is not the opinion of the Rambam as I think I also mentioned in my little booklet on Shas in Bava Kama page 19. There it turned out to be an argument between the Rosh and the Rambam. So, in our case on page 6 of Bava Kama where we are asking why the Rambam does not bring the case of his stone that fell from the roof and the roiling pit. the answer of Rav Shach is we would know the rolling pit from the fact that the person in whose domain is the tree and wall that fell is liable if he did nit remove them after being warned by the court. My question n this tis that the one liable for the rolling pit is not the one who placed it in the public domain but rather the one doing the rolling. this is different that case of the person who owns the tree and wall who is liable. The answer is that to the Rambam it would in fact be the person who owns the pit that would be liable; as in the case on page 19 where the person that owns the string attached to the chicken would be liable--------------------------------------------------Actually, it occurred to me an answer for the question I asked on רב שך in his answer for the רמב’’ם. I asked from the opinion of ר' נתן on page 53 of בבא קמא. But I remember now that that is not the opinion of the רמב’’ם as I think I also mentioned in my little booklet on ש''ס in בבא קמא page 19. There it turned out to be an argument between the רא''ש and the רמב’’ם. So, in our case on page 6 of בבא קמא where we are asking why the רמב’’ם does not bring the case of his stone that fell from the roof and the roiling pit. the answer of רב שך is we would know the rolling pit from the fact that the person in whose domain is the tree and wall that fell is liable if he did nit remove them after being warned by the court. My question n this tis that the one liable for the rolling pit is not the one who placed it in theרשות הרבים ,but rather the one doing the rolling. this is different that case of the person who owns the tree and wall who is liable. The answer is that to the רמב’’ם it would in fact be the person who owns the pit that would be liable; as in the case on page 19 where the person that owns the string attached to the chicken would be liable or the owner of the chicken. This one or that one but not both, So on page 6 we can learn from the owner of the wall and tree that fell to either the owner of the owner of the rolling stone or the one who is moving it.

בבא קמא דף ו ע''א רב שך שואל מדוע הרמב"ם אינו מביא את דין סכין האבן או משאו שהשאיר על גג ונפלו ברוח מצויה וגרמו נזק לאחר שכבר נחו שהוא חייב. התשובה של רב שך היא שהגמרא חשבה בהווה אמינא שאדם צריך לעשות מעשה כדי שיהיה חייב על גרימת נזק. אך לאחר שאנו למדים על הכותל והאילן שנפלו וגרמו נזק שהוא חייב מבלי שעשה מעשה כלשהו, קל וחומר במקרה שלנו של האבן שעל הגג כאשר עשה מעשה בכך שהניח אותה על הגג. תשובה דומה סיפק רב שך מדוע הרמב"ם לא הזכיר את דין בור שבועטים ברגליים על אנשים ברשות הרבים-בור המתגלגל. הסיבה לכך שזה לא מובא ברמב''ם היא אותה תשובה. מדובר במקרה של רשלנות ולכן הוא אחראי בלי המכנה המשותף הדרוש מבור ושור. השאלה שיש לי בנושא היא השאלה מי חייב במקרה של בור מתגלגל? גם אם אומרים שמי ששם אותו שם הוא חייב, עדיין יש את האדם השני. התוספות למעשה אומרים שאדם הבועט בתקלה (בור המתגלגל) שהוא חייב. לכן אי אפשר ללמוד שהוא חייב ברשלנות מכיוון שהוא לא רשלן. בעיה שנייה היא ש (אפילו באופן שבו אנו לומדים לפני שאנו לומדים על הקיר והעץ שנפלו) שהחובה על האבן שעל הגג היא מהבור והאש. אז זה יכול להיות פער רחב מדי כדי ללמוד שאבן על הגג היא מכותל ואילן. עם זאת, אני חושב שרב שך אכן עונה על השאלה האחרונה הזו בעצמו. זו השאלה הראשונה שלדעתי יכולה להיות שאלה טובה אלא אם כן נניח בפשטות שרק מי ששם את הבור המתגלגל ברשות הרבים הוא חייב לבד. למרות שברור שהאדם השני שגורם לבעיה עושה זאת בצורה חמורה אף יותר ממקרה של רשלנות, מכיוון שהוא בבירור עושה זאת במכוון. עדיין יש לי בעיה מכיוון שהאדם הראשון שהתרשל והאדם השני שגרם לבעיה צריכים לחלוק את האחריות וכל אדם צריך לשלם חצי, לא רק הראשון

Bava Kama page 6a. Rav Shach asks why the Rambam does not bring the law of his stone knife or burden that he left on top of a roof and they fell in a common wind and they did damage after they were already abandoned that he is liable. The answer is that the gemara originally thought one must to to do and act in order that he be liable for causing damage. But after we learn about the wall and tree that fell and did damage that he is liable without his doing any deed, all the more so in our case of the stone on the roof when he did a deed by putting them on the roof. A similar answer Rav Shach provided about why the Rambam did not mention the law of a pit that is being kicked around by the feet on people in a public domain. The reason this is not brought is the same. The question I have on this is the question who is liable in the case of a rolling pit? Even if you say the one who put it there is liable, but still there is the second person. Tosphot in fact says it is the one kicking the pit thar is liable.So you cannot learn that he is liable by negligence since he is not negligent. A second problem is that even in way that we learn before we learn about the wall and tree that feel that the obligation for the stone on the roof is from pit and fire.so that might be a gap too wide to cross to learn that the stone of the roof from the wall and tree. however, I think Rav Shach does answer this last question himself. It is the first question that I think might be a good question unless we assume it simple that only the one who put the rolling pit in the public domain is liable.Although it is clear that the second person who is pushing the pit is doing it in an even more serious way than a negligence, and that he is clearly doing it intentionally, I still have a problem because it is the first person who committed the crime and the second person who caused the problem who should share the responsibility and each pay half. Not just the first person------------------------------------בבא קמא דך ו ע''א רב שך asks why the רמב''ם does not bring the law of his stone knife or burden that he left on top of a roof and they fell in a common wind and they did damage after they were already abandoned that he is חייב. The answer is that the גמרא originally thought one to has to do an act in order that he be חייב for causing damage. But after we learn about the כותל and אילן that fell and did damage that he is חייב without his doing any deed, all the more so in our case of the stone on the roof when he did a deed by putting them on the roof. A similar answer רב שך provided about why the רמב''ם did not mention the law of a pit that is being kicked around by the feet on people in a רשות הרבים. The reason this is not brought is the same. It is a case of negligence and so it is liable with needed the common denominator from pit and ox. The question I have on this is the question who is חייב in the case of a rolling pit? Even if you say the one who put it there is חייב ,but still there is the second person. תוספות in fact says it is the one kicking the pit that is חייב. So you cannot learn that he is חייב by negligence since he is not negligent. A second problem is that (even in the way that we learn before we learn about the wall and tree that fell) that the obligation for the stone on the roof is from pit and fire. So that might be a gap too wide to cross to learn that the stone of the roof from the כותל ואילן. However, I think רב שך does answer this last question himself. It is the first question that I think might be a good question unless we assume it simple that only the one who put the בור המתגלגל in the רשות הרבים is חייב. Although it is clear that the second person who caused the problem is doing it in a way that is even more serious than a case of negligence, since that he is clearly doing it intentionally, I still have a problem because the first person who was negligent and the second person who caused the problem should share the responsibility and each person should pay half, not just the first.

zb4 F Minor midi file zb4 nwc file