Through some weird alchemy, Dad goes from vital member of the child’s life while he’s married to Mom, to vestigial appendage when she decides to divorce him for somebody younger. All the while judges claim that everything done in family court is in “the best interests of the child.” which of course is the biggest lie ever told to the American public. Regardless of how little parenting time courts dole out to dads, they’ve never explained that hypocrisy. --The mother starts accusing him of violence against her. Then, she finds everyone supports her, and believes her lies. In her mind, truth is what she can get others to believe. Then, she goes to stage two; she accuses him of violence against the children. Then again, everyone believes her. Then she goes to stage three, and accuses him of sexual violence against the children. Her dream life is fulfilled. She gets him in prison, and she gets all his assets and children, and from then on all his money goes to support her, while little or nothing to the children. [How traditional she might seem to be has no relation to this dynamic.]

חשבתי שאפשר להסביר את הוויכוח בין הרי''ף לבין הרשב"א בצורה הפוכה מזו של רב שך, כלומר, שהרי"ף מחזיק פעם אחת שטר של הלוואה או שטר שמראה שיש הלוואה (שטר אקנייתא) שהמלווה חייב לתת את ההלוואה למרות שעד כה יש רק שטר וקנין סודר (רכישה באמצעות החלפת מטפחת). זה יתאים לדעת רב אסי (בבא מציעא דף י"ג ע"א) שטר המראה שניתנה הלוואה אינו תקף במלואו עד שהוא מגיע לידי המלווה. ובכל זאת, אם הוא נמצא ברחוב, מחזירים אותו למלווה מכיוון שהשטר לפחות חצי תקף. אין זה שונה מכל שטר רגיל של הלוואה, שלמרות שהיא תקפה לחלוטין ובידי המלווה, עדיין איננו גובים עליה עד שהעדים יבואו שוב לבית המשפט כדי לאמת את חתימותיהם. דעתו ההפוכה היא זו של הרשב"א שאין חובה לתת הלוואה למרות שכבר קיים שטר תקף של הלוואה. כלומר, עד לרגע בו הכסף מוחלף, לא המלווה ולא הלווה צריכים להשלים את העסקה, אף על פי שהשטר תקף לחלוטין עוד לפני שהוא מגיע לידי המלווה. שוב, אין זה שונה מכל שטר של הלוואה שהיא תקפה לחלוטין, אך לא ניתן לגבות אותה עד שהעדים יבואו לחזור על עדותם המקורית

Bava Metzia pg 13a; Shulhan Aruch, vol. 4, Hoshen Mishpat, chapter 29, law 13

I was thinking that one could explain the argument between the Rif and Rashba in the opposite way that Rav Shach does, i.e., that the Rif holds once a document of a loan or a document that shows there is a loan that the borrower must make the loan even though so far there is only a document and a kinyan sudar (acquisition by means of exchange of a handkerchief). This would correspond to the opinion of Rav Asi (Bava Metzia page 13 side a) that a document showing a loan was made is not fully valid until it reaches the hands of the lender. Still if it is found in the street, we return it to the lender because the document is at least halfway valid. This is no different than any usual document of a loan that even though it is fully valid and in the hands of the lender, we still do not collect on it until the witnesses come again to court to validate their signatures. The opposite opinion would be that of the Rashba that there is no obligation to make a loan even though there is already a valid document of a loan. That is to say that until the second that money is exchanged, neither thee lender nor borrower have to go through with the deal, but the document is fully valid even before it reaches the hands of the lender. Again, that is no different than any document of a loan that is fully valid and yet cannot be collected until witnesses come to repeat their original testimony.======I was thinking that one could explain the argument between the and רשב''א in the opposite way that רב שך does, i.e., that the רי’’ף holds once a שטר of a loan or a שטר that shows there is a loan that the מלווה must make the loan even though so far there is only a שטר and a קנין סודר (acquisition by means of exchange of a handkerchief). This would correspond to the opinion of רב אסי (בבא מציעא דף י''ג ע''א page 13 side a) that a שטר showing a loan was made is not fully valid until it reaches the hands of the מלווה. Still if it is found in the street, we return it to the מלווה because theשטר is at least halfway valid. This is no different than any usual שטר of a loan that even though it is fully valid and in the hands of the מלווה, we still do not collect on it until the witnesses come again to court to validate their signatures. The opposite opinion would be that of the רשב''א that there is no obligation to make a loan even though there is already a valid שטר of a loan. That is to say that until the second that money is exchanged, neither the lender nor borrower have to go through with the deal, but the שטר is fully valid even before it reaches the hands of the מלווה. Again, that is no different than any שטר of a loan that is fully valid, and yet cannot be collected until witnesses come to repeat their original testimony.

Let's split the world time line into 2. Say the U.S. left Iran alone. Iran sets up BRICS, and aquires nuclear weapons, and use then on Israel, New York, and/or Washington. China invades Taiwan. Nuclear war is unleashed. 2. Our current timeline plays out, and Iran eventually collapses, BRICS fails; Russia and U.S.A. relationships normalize; China cannot get a supply of oil to fight Taiwan. Nuclear war avoided. For me the best is #2. credit to comment of Dan the Aussie bush man @danielscottjzx100 athttps://www.youtube.com/watch?v=MOGOelPbTF4 atHow US Forces are Trying to Open the Strait of Hormuz

לשלב אמונה ותבונה

הדרך הטובה ביותר לשלב אמונה ותבונה אחרי קאנט היא דרך גישתם של ליאונרד נלסון ואסכולת פריזיאן החדשה שלו, וקלי רוס. היו הוגים גדולים לפני כן שהלכו גם הם בדרך זו של אמונה ותבונה, אך כולם היו לפני קאנט, ולכן אינם מתחשבים בנקודות של בעיית גוף-נפש, וגם לא בפתרון של קאנט. למרות שניתן להבין את הגל גם כמי שממלא את מקומו של אקווינס בגיבוש גישת אמונה ותבונה, הוא עדיין מעולם לא עוסק בבעיית גוף-נפש ישירות. [הגל מניח שקאנט ענה על השאלה באמצעות רעיון התפיסה, העצמי. העצמי אינו נחווה, הוא חווה; וחוויות אלו משולבות עם מושגים. מושגים אלו משולבים יחד עם החוויות. לפיכך, ידע סינתטי א-פריורי אפשרי, ובעיית גוף-נפש נפתרת.] [אוסיף כאן שקאנט עונה על שאלה זו רק בחצי. הוא מוכיח שהעצמי חייב לשלב מושגים עם נתונים חושיים, אך הוא אינו מראה כיצד. הוא נותן טיעון חלש כיצד מושגים ונתונים חושיים ריקים ללא האחר. אך הטיעון שבו צד אחד מוכיח את הצד השני והצד השני מוכיח את הצד הראשון הוא נימוק מעגלי קלאסי, והוא כמו להגדיר קור כדבר שגורם לאדם להרגיש קור על ידי האטת האטומים; - ומראה שמה שמאט את האטומים גורם לאדם להרגיש קור. לא הוכחת או הראית דבר. זהו טיעון מעגלי. אבל הוא עדיין מכיל את הפתרון לבעיית גוף-נפש. כי כפי שציין לאונרד נלסון, יש שכבת ידע שאינה נגזרת מהיגיון או מנתוני חושים. אבל אין סיבה להאמין בידע מושתל. לכן, אתה צריך שני דברים כדי שזה יעבוד: אתה צריך אקסיומות והדרך להראות סילוף של קרל פופר. אקסיומות שאתה אולי מכיר באמצעות ידע מיידי לא אינטואיטיבי, אבל הן יכולות להיעלם יחד עם מה שקרה כשהן סותרות. זמן ומרחב קלאסיים נעלמו במכניקת הקוונטים כפי שציין דזיטר ומאוחר יותר גישת מבחן איינשטיין-פודולסקי ומשפט בל הראו שזמן ומרחב הם האופן שבו עלינו לתפוס דברים, אבל שום דבר לא בעל ערכים קלאסיים בזמן או במרחב עד שהוא נמדד או מקיים אינטראקציה עם דברים אחרים.

It is important to me to justify Faith with Reason.

The best way to combine faith and reason after Kant is through the approach of Leonard Nelson and his new Friesian School and Kelley Ross at friesian.com. There were great thinkers before that that also walked this path of faith and reason, but they were all before Kant, and thus do not take the points of the mind-body problem into account, nor Kant's solution. Though Hegel also can be understood as taking the place of Aquinas in bringing about a faith and reason approach, still he never actually deals with the mind-body problem directly. [Hegel assumes Kant has answered the question by the apperception idea, the self. The self is not experienced, it experiences; and those experiences are combined with concepts. Those concepts are combined together with the experiences. Thus, synthetic -a-priori knowledge is possible, and the mind body problem is solved.] [I might add here that Kant only answers this question by half. He proves the self must combine concepts with sense data, but he does not show how. He gives a weak argument how concepts and sense data are empty without the other. Yet the argument where one side proves the other side and the other side proves the first side is CLASSICAL CIRCULAR REASONING, and is like defining cold as that which makes one feel cold by slowing the atoms down; - and shows that that which slows atoms down makes one feel cod. You have not proved or showed anything. It is a circular argument. But it still contains the solution to the mind-body problem. For as Leonard Nelson noted, there is a layer of knowledge which is not derived by reason nor sense data. But there is no reason to believe implanted knowledge. So, you need two things for this to work: you need axioms and falsification of Karl Popper. Axioms you might be known by immediate non intuitive knowledge but they can be disappeared with as what happened when they are falsified. Classical Time and space disappeared in quantum mechanics as Desitter noted and later the Einstein- Podolsk test and Bell theorem approach showed time and space are how we must perceive things but nothing has classical values in time or space until it is measured or interacts with other things. [It is important to me to justify Faith with Reason.]

בבא מציעא דפים י''ג וט''ז. רמב''ם מלווה ולווה פרק כ''ג הלכה ה'. שלחן ערוך חושן משפט פרק ל''ט הלכה י''ג, ופרק ס''ה

הייתי היום בבית החולים ובחוף הים וחשבתי על הרעיון של רב שך בהלכות הלוואות כ"ג, ה', ועלה בדעתי שמה שהוא אומר מבוסס על רעיון שאני זוכר מבבא מציעא, סוף פרק תשיעי, שאם אחד משכיר מישהו והיום נגמר, יש לו רק את כל הלילה לשלם לו. לאחר מכן הוא עובר על לאו, ולכן מניחים ששילמת לו בזמן. -- רק כדי להבהיר למה שאני אומר ולדעתי מה רב שך אומר, הרשו לי להביא כאן את הרעיון הבסיסי. הר''י מיגאש ור' חננאל (כמובאים במגיד משנה ה' מלווה ולווה כ''ג ה''ה) והרי"ף (כמובא בהגות הגר''א חו''מ ל''ט ס''ק ד' בהגר''א) קובעים שאם יש מסמך המעיד על כך שהייתה (או שיש?) הלוואה, שהמלווה חייב לתת את ההלוואה, אם הוא עדיין לא עשה זאת. הרשב''א חולק על כך. ועוד, הר"ף מחזיק במסמך המעיד על הלוואה, אין לו תוקף עד שהוא מגיע לידי המלווה והרשב''א חולק על כך. רב שך אומר שכל דעה תלויה בדעה השנייה. כעת, ההלכה היא שאם מוצאים מסמך ברחוב המעיד על הלוואה, יש להחזירו למלווה. אז לרי"ף, למה להחזיר את המסמך למלווה? זה בטח בגלל שברגע שזה נכתב, והיה קניין סודר (רכישה באמצעות החלפת מטפחת), המלווה נדרש לתת את ההלוואה, והנקודה שלי היא שאנו מניחים שהוא עשה זאת על סמך עקרון הכללי בהמקבל פרק ט'. ההיגיון הוא שקניין סודר אינו קניין כסף (רכישה באמצעות החלפת כסף), ולכן אנו מניחים שההלוואה בפועל ניתנה גם אם המסמך לא הגיע למלווה, אלא רק מעצם העובדה שיה קניין סודר. (או שאנו מניחים שהמסמך אכן הגיע למלווה? אולי. אבל נראה שזו לא הדאגה הכללית לגבי מסמך שנפל. אנו מניחים שהוא נפל מהלווה כי ייתכן שהוא לא תקף ולכן הוא לא נזהר לשמור עליו.----- הרשב"א חולק על כל זה, וקובע שאין חובה לתת את ההלוואה. כשם שהלווה יכול גם לומר ברגע האחרון שהוא לא צריך את הכסף ואינו רוצה את ההלוואה. אבל הוא גם קובע שהמסמכים תקפים עוד לפני שהם מגיעים למלווה, כי הוא פסק לפי ההלכה כמו אביי שהעדים הופכים את המסמך לתקף ברגע שהם חותמים או מעידים בעל פה. עם זאת, העובדה שהמסמך תקף אינה הופכת את המסמך לחובה לתת את ההלוואה, שכן מדובר בקניין סודר, לא קנין כסף