יש ויכוח בין עולא לרבין, אם יש לאדם עץ במרחק של 16 אמות משכנו אם הוא יכול להביא ביכורים, עולא אמר שלא. רבין אמר כן משום שיהושע בן נון קבע שאדם יכול להביא ביכורים במקרה כזה. מלבד זאת, יש ויכוח נוסף בין תוספות לרבינו חננאל לגבי הסיבה של עולא לאסור ( בבא בתרא כ''ו ע''ב תוספות ד''ה גזלן). לר' חננאל, הסיבה היא בגלל גרימת נזק. לתוספות, הסיבה היא בעלות. אם הסיבה היא בעלות, אז עולא סבור שכאשר ר' יוחנן אמר את הכמות הדרושה לאספן של פירות שנשרו, הוא כיוון לט''ז אמות. בגמרא בבבא בתרא דף פ''א יש ויכוח מה פירוש של ר' יוחנן. ישנן שלוש דעות, ארבע עד שמונה אמות. שמונה עד שש עשרה, או ארבע עד שש עשרה אמות. עולא יטען ש"ט''ז אמות" היא התשובה התקפה היחידה. לגבי רבין, איננו יודעים מה הוא סבור. הוא יכול להסכים לחלוטין עם עולא, ולחלוק רק על סיבה אחת, שהיא תניית יהושע. או שיכולות להיות סיבות רבות אחרות. הרמב"ם סבור שהחוק הוא כמו רבין, וגם שאין דין של מרחק עץ משכן אלא כאשר לשכן יש גם עצים, ואז המרחק הוא ארבע אמות, זה כנראה מה שהרמב"ם חושב שמסכים עם רבין. עכשיו יש גם גישה שונה לכל הנושא הזה. לרבינו חננאל הסיבה לעולא היא נזקים. אבל אז קשה לדעת מאיפה מגיעות ט''ז האמות. המשנה בעמוד כ''ה קובעת כ''ה אמות אם יש בור בשדה של שכנו לפי החכמים, ואפס אמות לר' יוסי. אם יש עצים בשדה של השכן, אז המרחק הוא ארבע אמות לפי משנה מאוחרת יותר. ורבין יכול לקבוע כמו ר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו ועץ אינו גורם נזק מיידי לשדה של שכן, הוא אינו החיצים שלו

Gemara in Bava Batra page 26

There is an argument between עולא and רבין if one has a tree within 16 cubits of his neighbour, if he can bring first fruits, עולא said no. רבין said yes because יהושוה בו נון made a stipulation that one can bring first fruits in such a case. Besides that, there is another argument between תוספות and רבינו חננאל about the reason of עולא to forbid (Bava Batra page 26 side b tosphot first word robber.). To ר' חננאל, the reason is because of causing damage. To תוספות, the reason is ownership. If the reason is ownership, then עולא holds that when ר' יוחנן said the amount needed for a collector of the fallen fruit, that means 16 cubits. In the גמרא in בבא בתרא דף פ''א there is an argument what ר' יוחנן means. There are three opinions, 4 to eight cubits. Eight to sixteen or four to sixteen. עולא would hold the 16 is the only valid answer. As for רבין, we do not know what he holds. He might agree totally with עולא and disagree only on one account, that is the stipulation of יהושוה בו נון. Or there might be many other issues. The רמב’’ם holds the law is like רבין, and also that there is no law of distance of a tree from a neighbour except when the neighbour has trees also, and then the distance is four cubits. This is probably what the רמב’’ם thinks Rabin is in agreement with. Now there is also a different approach to this whole subject. It is רבינו חננאל that the reason for עולא is damages. But then it is hard to know from where the 16 cubits comes from. The משנה on page 25 holds 25 cubits if there is a pit in the field of his neighbour according to the חכמים, and zero cubits to ר' יוסי. If there are trees on the neighbour’s field, then the distance is four cubits according to a later mishna/ Rabin might hold like the ר' יוסי that a tree on one property causes no immediate damage to a neighbour’s field and so it does not have to be moved away

Kant, Leonard Nelson, Hegel, Prichard and Michael Huemer, the Intuitionists

I have been thinking a little about philosophy. To Prichard and Michael Huemer (the Intuitionists) direct perception of physical reality and of concepts is a fact. What I think they are ignoring is the problem that Kant has with this idea. You see, after reading Hume, Kant accepted that causality is not known by any empirical data. We might see that we hit a ball and it goes flying off many times, but we do not see causality. To Kant causality is a priori. This is the quandary that led Kant into a bifurcated version of reality (Things in themselves, and empirical phenomena), because even what we see is not perceived directly. The object we are seeing causes light to be reflected from it and that light causes us to see the object. That even little bit of causality between the object and our senses is what makes even our seeing anything as having a half empirical and half a priori part. (The object causes us to see it). The way Kant bridged this gap between knowledge and objective reality is by combining the senses and structures of the mind based on Aristotelian categories with sense data. But this solution was rejected by Jacob Fries and Leonard Nelson. To them, there is deeper source of knowledge, intuitive non-immediate knowledge that we know without reasoning and without empirical data. To some degree, this is obvious. Reasoning has to start from somewhere, otherwise you get an infinite regression. But to Fries, this knowledge is imbedded in the human mind. Leonard Nelson, however, understood this knowledge to be axioms that we have to start with in order to be able to reason at all. However, this approach seems to really be Kant’s original assumption because in order to made axioms that make sense, we already have to have some sense of what the outside world is like. To Hegel the problem of Kant to get to true knowledge is however solvable, but means of an infinite regression, (if you can get to the end of that regression), i.e. the triads that start in our world and lead up to God, the Infinite Subject. So Hegel agrees with the problem of Kant, and does not try to bypass it by direct knowledge. Rather he goes with this idea of triads, that work from below to get up higher and higher until one reaches God. This process was in fact introduced by Kant and Fichte --that of thesis, anti-thesis, synthesis. [This approch of Hegel is really the same structure of reality as the Neoplatonic philosopher, Plotinus. The difference is that Plotinus starts from above (The ONE, the Good) and goes down to this world].

ישנה הוכחה לכך שהרמב"ם מסכים עם דעתו של רבינו תם בנוגע לתחילת הלילה. זהו, שהבעל המאור מביא את לשון הגאונים בתחילת ברכות. שם הלשון היא שהמשנה אומרת שהכהנים יכולים לאכול את תרומתם כאשר הרקיע נקי מכל אור. הרמב"ם מביא את אותו רעיון בתרומות פרק ז' הלכה ב'. והשמיים אינם טהורים מכל אור עד 72 דקות לאחר שקיעת החמה. עד אז, השמיים מתכהים, אך בחמישים שמנה וחצי דקות לאחר שקיעת החמה, יש דמות אור חצי אליפטית במקום שבו שקעה החמה. היא שוקעת בהתמדה באופק עד 72 דקות לאחר שקיעת החמה. ואז ב-72 דקות היא שוקעת לחלוטין והשמיים הפכו טהורים מכל אור מלבד הכוכבים------------------------Here I am adding a few thoughts on this that I wrote a few years ago and put into the book on Bava Mezia: שקיעה של רבינו תם בענין שקיעה של רבינו תם. רוב ראשונים פוסקים כמו ר''ת. קשה להבין את הגר''א. אם הגר''א היה צודק, היה בהכרח לראות כוכב ממוצע אחד בשקיעה הראשונה, ואחר כך עוד אחד בתוך כמה דקות זה כדי ששקיעה תיחשב להיות בין השמשות. וזה רק אחרי שכבר קודם השקיעה, היינו צריכים לראות שלשה כוכבים גדולים. ואי אפשר לדעת את הממוצע של קבוצה מסוימת אלא אם כן יודעים את כל הדברים שיש בקבוצה, ואי אפשר לדעת מה זה כוכב ממוצע אלא אם כן קודם זה רואים את כל הכוכבים (שאפשר לראות אותם בלי משקפת), ואז אפשר לדעת מה זה ממוצע. ואז צריכים לבחור כמה כוכבים ממוצעים, ולראות מתי הם יוצאים בליל המחרת. אני עשיתי את זה, ולפי מה שראיתי, לא מתחילים לצאת כוכבים ממוצעים עד בערך ארבעים וחמש דקות אחר השקיעה בארץ ישראל תוספות רי''ד בשבת מפרש רבינו תם גם לשיטת חכמי יוון (שחכמי ישראל הסכימו אתם בגמרא בפסחים)- והם סוברים שאין מסדרון (פרוזדור) שהשמש נכנס בו בשקיעה. רב נטרונאי גאון מחזיק בשיטת הגר''א. אבל רב סעדיה גאון מחזיק בשיטת רבינו תם (מצוטט באבן עזרא שמות י''ב פסוק ד'). אני חושב ההלכה כמו רבינו תם. אבל יש אפשרות לתרץ את שיטת הגר''א בקושי הגם שאני חושב הלכה כר''ת עדיין אני רוצה לתת תירוץ אפשרי לגר''א: החלל מתרחב. ולכן לפני אלפיים שנה הכוכבים היו קרובים יותר לארץ. ולכן היתה אפשרות לראות שלשה כוכבים ממוצעים קודם הזמן שהם נראים היום. היום שלשה כוכבים נראים אחרי ארבעים וחמש דקות אחרי השקיעה. וזה עוזר לנו להבין את הגר''א שמחזיק בשיטה שהלילה מתחיל אחרי שלש עשרה וחצי דקות. אנחנו מוצאים בגמרא פסחים שיש מהלך ארבע מילים מן השקיעה עד הלילה, אבל הגר''א אומר שזה מדבר על הזמן שכל הכוכבים יוצאים, ולא על התחלת הלילה על פי הלכה. ויש סיוע לזה בגלל שהגמרא הפסחים אינה מדברת על התחלת הלילה לפי הדין. והגמרא נתנה שיעור שלשה כוכבים ממוצעם רק לסימן, לא מה שקובע את הלילה. נוסף.הייתי בישראל כמה שנים וראיתי משהו שאישר את הגישה של ר''ת בדבר הזמן שמתחיל הלילה. כלומר, עבור 59 הדקות הראשונות לאחר השקיעה, אין שינויים דרמטיים בשמים. השמים הופכים כהים. ואז ב59 דקות קורה משהו דרמטי. סוג של צורות כיפה נעשה מעל האזור שבו שקעה החמה. ואז כי הכיפה עצמה מתחילה לשקוע עד בדיוק 72 דקות הוא שוקע מתחת לאופק, והשמים כהים לגמרי. אתה יכול לראות איך זה מתאים לגמרא בשבת. יש גם משהו על מה שאתה קורא ממוצע. למילה "ממוצע" אין שום משמעות מלבד לעומת משהו אחר. לכן מספר 5 הוא ממוצע בין 0 ו10, אבל לא ממוצע לעומת 100 ו1,000,000. אז כדי להיות מסוגל לקבוע או למדוד מהו כוכב ממוצע אתה צריך לראות כל הכוכבים באמצע הלילה. ברגע שאתה רואה את כל הכוכבים שניתן לראות בעין בלתי מזוינת, אז אתה בוחר שלושה כוכבים ממוצעים. אז אתה לומד לזהות אותם על ידי לימוד יסודי של מפת השמים. אחד צריך ללמוד לזהות את הכוכבים ואת המקום של כל כוכב בקונסטלציה. ואז אחרי שאתה יודע מה הוא כוכב ממוצע, אתה יוצא לראות באיזה לילה כאשר הוא הופך להיות גלוי. שלושה גלויים ב72 דקות. עם זאת, הכוכבים שנראים חצי שעה אחרי השקיעה, כאשר אתה משווה אותם עם כוכבים אחרים באמצע הלילה הם לא כוכבים ממוצעים. הם ענקים לעומת כל האחרים. הם מה שהגמרא קוראה כוכבים גדולים. כוכבים גדולים לא אומרים לך כאשר הלילה מתחיל. רק שלושה כוכבים ממוצעים. במונחים של כוכבים, ראיתי גם משהו שם גם באזורים מדבריים בישראל. אין כוכבים נראים בשקיעה. אף אחד. אז אם בין השמשות מתחיל בשקיעה, איפה הם שני כוכבים ממוצעים? על פי הגמרא, בין השמשות מתחיל כאשר כוכב ממוצע אחד נראה, לא כוכבים גדולים אשר ניתן לראות לפני כן. אז זה מעניין כי בשקיעה, אין כוכבים גדולים, ולא כוכבים ממוצעים גלויים. זה סותר את הרעיון שבין השמשות מתחיל באותה עת עלה בדעתי בדרך חזרה מהים שאפשר להבין את שתי הסוגיות האלה בשבת כחולקות זו על זו. סוגיות חלוקות למרות שזו תשובה שרק לעתים רדיןות פונים אליה, עדיין נראה שכך אפשר להבין את הסוגיא. גמרא אחת סוברת 13.5 דקות אחרי ''שקיעת החמה'' זה הלילה. גמרא האחרת סוברת לפי שלושה כוכבים בינוניים. והגר''א רב שרירא גאון וראשון אחד מבינים שקיעה היא תחילת בין השמשות [היינו שקיעה ראשונה]. לי זה נראה פשוט לומר שהגמרא שסוברת שקיעה היא ההתחלה של בין השמשות היא לא כמו הגמרא של שלושת הכוכבים. שכן שלושה כוכבים בינוניים לא יוצאים עד כ-40 דקות לאחר השקיעה בסיכום: יש שלושה מקומות בגמרא שעוסקים בשאלה מתי מתחיל הלילה? במסכת שבת כתוב 13.5 דקות אחרי השקיעה. 13.5 דקות זה הזמן שלוקח ללכת 3/4 מייל רומי. [בין השמשות מתחיל בשקיעה ומסתיים ב-13.5 דקות מאוחר יותר.] ואז מיד אחרי זה כתוב כשאתה רואה שלושה כוכבים בינוניים. לא גדולים ולא קטנים. ואז במסכת פסחים כתוב אחרי 72 דקות [הזמן שלוקח ללכת ארבעה מיילים רומאים]. רבינו תם אומר שהגמרא פסחים מתייחסת לשקיעה השנייה. אז הלילה באמת מתחיל ב-72 דקות. זו דעתם של רוב ראשונים והאי גאון הגר"א כתב על השאלה מתי מתחיל הלילה שהחושים מעידים על גישתו שזה 13.5 דקות לאחר השקיעה. המשמעות היא שהוא סבור שגישתו של רבינו תם תלויה ברעיון שהשמש נכנסת למסדרון עם השקיעה, ושהחושים מראים לנו שאין מסדרון כזה. עוד אני רוצה לומר שהרדב''ז מחזיק כמו הגר''א בשאלות ותשובות שלו סימן רפ''ב חובות

There is a proof that the Rambam agrees with the opinion of Rabbainu Tam concerning the beginning of the night. It is this: The Baal Hameor brings the language of the Geonim in the beginning of Brachot. There the language is that the Mishna says the priests can eat their truma when the firmament is clear from all light. The Rambam brings this same idea in Trumot chapter 7 halacha 2. And the sky is not pure from all light until 72 minutes after sun set. Until then, the sky gets darker, but at 58.5 minutes after sun set, there is like a half oval figure of light where the sun went down. It sinks steadily into the horizon until 72 minutes after sun set. Then the sky has become pure from all light except the stars.--------------------------------There is a proof that the רמב''ם agrees with the opinion of רבינו תם concerning the beginning f the night. It is this, the בעל המאור brings the language of the גאונים in the beginning of ברכות. There the language is that the משנה says the כהנים can eat their תרומה when the firmament is clear from all light. Rambam brings this same idea in תרומות chapter ז' halacha ב. And the sky is not pure from all light until 72 minutes after sun set. Until then, the sky gets darker, but at 58 and 1/2 minutes after sun set there is like a half oval figure of light where the sun went down. It sinks steadily into the horizon until 72 minutes after sun set. Then at 72 minutes, it has sunken entirely, and the sky has become pure from all light except the star light.

וגם בנוגע לנושא בבבא בתרא עמוד כ''ו ע''ב, רציתי להוסיף שעולה אמר שאם יש לאדם עץ בתוך ט''ז אמות ליד שדה שכנו, הוא לא יכול להביא בכיורים מאותו עץ כי הוא גזלן. רציתי לשאול למה הוא גזלן? לחכמים באותו פרק ב' של בבא בתרא, הוא גורם נזק. זה לא אותו דבר כמו גזלן. כמו כן, לחכמים, אם יש לאדם עץ ליד שדה שכנו, המרחק הדרוש כדי להסיר את העץ הוא 25 אמות, לא 16. והמרחק הוא ארבע אמות במקרה שהוא בא לשתול עץ ליד שדה שכנו לפי החכמים. זאת בנוסף לעובדה שהחוק הוא כמו ר' יוסי, שאין צורך להרחיק את העץ מהגבול, לא משנה כמה קרוב הוא. (הרמב"ם אומר שכאשר יש עצים בשדה של שכנו, החוק הוא שיש להרחיק את העץ במרחק ארבע אמות. אפילו ר' יוסי מסכים עם זה כי זה נחשב כגורם נזק מיידי אם הוא קרוב). כמו כן, השאלה מעמוד 81 (בבא בתרא) שם ר' יוחנן אומר שמי שקונה שלושה עצים הוא הבעלים של האדמה שהוא עליה עד ארבע אמות סביבם. אני רוצה להוסיף כאן שהרמב"ם אומר את החוק הזה בצורה שגורמת לבלבול לגבי מה שהוא מתכוון. הרמב"ם כתב (הלכות ביכורים פרק ב' הלכה י''ג), "מי שקונה עץ בשדה של רעהו, אינו מביא ביכורים כי אינו מקבל שום אדמה עם העץ. אבל עבור שלושה עצים, הוא מקבל אדמה. ואף על פי שהוא מקבל רק את העצים, זה כאילו רכש אדמה". האם הוא הבעלים של האדמה סביב שלושת העצים או לא? אני רוצה להציע שהרמב''ם מכווין שבלי תנאים, הוא כן רוכש את האדמה סביבם כפי שאמר ר' יוחנן בעמוד 81. אבל כאן, בחלק האחרון של דברי הרמב"ם, אני חושב שהוא מתכוון שבעל האדמה הציב תנאי מיוחד שקונה העצים ולא ירכוש שום אדמה. אבל למרות זאת, הרמב"ם מצביע על העובדה שקונה העצים יכול להשתמש באדמה, כך שמדובר ברכישת שימוש בנכס כאילו רכש את הנכס עצמו, ולכן הוא כן מביא ביכורים גם בנסיבות אלה. (במקרה בו הוא רוכש עץ אחד, וישנה תנאי ספציפי שהוא רוכש אדמה יחד איתו, אז הוא מביא ביכורים מהעץ.) כמו כן, אני רוצה לציין שלרמב"ם, אפילו אם יש בור המכיל מים או כל דבר אחר בשדה של שכנו, הוא לא צריך להזיז את העץ הרחק מהגבול. הפעם היחידה שיש דרישה כזו להזיז את העץ היא כאשר יש עצים אחרים בשדה של השכן. אז המרחק הנדרש הוא ארבע אמות. כמו כן, אני רוצה לענות על שאלה זו ברמב"ם. הוא כותב שאם יש לאדם עץ ליד גבול של שכנו, הוא מביא ביכורים ממנו למרות שהוא צריך להזיז אותו. מדוע הוא צריך להזיז אותו? הרמב"ם כתב שאף על פי שיש נור בשדה של שכנו, הוא לא צריך להזיז את העץ. תשובה: הרמב"ם מתכוון לזה כהסתעפות. אם יש עצים בשדה של שכנו, עליו להזיז את העץ שלו. אבל בכל שאר הנסיבות, הוא לא

Bava Batra page 26b

Also concerning the subject in Bava Batra page 26b, I wanted to add that Ula said if one has a tree in 16 cubits near his neighbour’s field, he cannot bring first fruit from that tree because he is a robber. I wanted to ask why is he a robber? To the Sages on in this same chapter two of Bava Batra, he causes damage. That is not the same thing as robbing. Also, to the sages, if one has a tree near to field of his neighbor, the distance needed to remove the tree away is 25 cubits, not 16. And the distance is four cubits in a case when he comes to plant a tree next to the field of his neighbor cases according to the sages. This is besides the fact that the law is like R Jose that he does not have to take the tree away from the border, no matter how close it is. (The Rambam says when there are trees in the field of his neighbour the law is the tree must be kept four cubits away. Even R Jose agrees with this because it is considered to be causing immediate damage if it is any closes) Also, the question from page 81 (Bava Batra) where R. Yochanan says one who buys three trees owns the land they are on up to four cubits around them. I want to add here that the Rambam says this law in a way that has caused confusion about what he means. The Rambam wrote (laws of first fruit chapter 2 law 13), "One who buys a tree in the field of his neighbour, does not bring first fruits because he does not get any land with the tree. But for three trees, he gets land. And even though he gets only the trees, it is as if he acquired land." Does he own the land around the three trees or not? I would like to suggest that with no stipulations, he does acquire the land around them as R Yochanan said on page 81. But here, in the last part of the statement of the Rambam, I think he means that the owner of the land made a special condition that the buyer of the trees acquires zero land. But even so, the Rambam is pointing out the fact that the buyer of the trees can use the land, so it is a case of acquiring the use of property is as if he acquired the property itself, and so he does bring first fruit even in that circumstance. (In the case when he acquires one tree, and there is a specific stipulation that he acquires land along with it, then he brings first fruits from the tree.) Also, I might mention that to the Rambam, even if there is a pit containing water or whatever in the filed of his neighbor, he does not have to move the tree away from the border. The only time there is such a requirement to move the tree away is when there are other trees on the neighbor’s property. Then the distance required is four cubits____________________________________________________Also concerning the subject in בבא בתרא page כ''ו ע''ב, I wanted to add that עולא said if one has a tree in ט''ז cubits near his neighbour’s field, he cannot bring first fruit from that tree because he is a robber. I wanted to ask why is he a robber? To the חכמים on in this same chapter two of בבא בתרא, he causes damage. That is not the same thing as robbing. Also, to the חכמים, if one has a tree near to field of his neighbour, the distance needed to remove the tree away is 25 cubits, not 16. And the distance is four cubits in a case when he comes to plant a tree next to the field of his neighbour cases according to the חכמים. This is besides the fact that the law is like ר’ יוסי that he does not have to take the tree away from the border, no matter how close it is. (The רמב’’ם says when there are trees in the field of his neighbour the law is the tree must be kept four cubits away. Even ר’ יוסי agrees with this because it is considered to be causing immediate damage if it is any closes) Also, the question from page 81 (בבא בתרא) where ר' יוחנןsays one who buys three trees owns the land they are on up to four cubits around them. I want to add here that the רמב’’ם says this law in a way that has caused confusion about what he means. The רמב’’ם wrote (laws of first fruit chapter 2 law 13), "One who buys a tree in the field of his neighbour, does not bring first fruits because he does not get any land with the tree. But for three trees, he gets land. And even though he gets only the trees, it is as if he acquired land." Does he own the land around the three trees or not? I would like to suggest that with no stipulations, he does acquire the land around them as ר' יוחנן said on page 81. But here, in the last part of the statement of the רמב’’ם, I think he means that the owner of the land made a special condition that the buyer of the trees acquires zero land. But even so, the רמב’’ם is pointing out the fact that the buyer of the trees can use the land, so it is a case of acquiring the use of property is as if he acquired the property itself, and so he does bring first fruit even in that circumstance. (In the case when he acquires one tree, and there is a specific stipulation that he acquires land along with it, then he brings first fruits from the tree.) Also, I might mention that to the רמב’’ם, even if there is a pit containing water or whatever in the field of his neighbor, he does not have to move the tree away from the border. The only time there is such a requirement to move the tree away is when there are other trees on the neighbor’s property. Then the distance required is four cubits Also, I would like to answer this question on the רמב''ם. He writes if one has a tree next to the border of his neighbor, he brings first fruit from it even though he has to move it away. Why does he have to move it away? The רמב''ם wrote even though there is a נור in the field of his neighbor, he does not have to move the tree. Answer the רמב''ם means this as a bifurcation. If there are trees in the field of his neighbor, he has to move his tree. But in all other circumstances, he does not