In the Bible we have the incident of Abraham fighting some kings in the Jordan valley because they had taken Lot [son of his brother, Haran]. Two of those kings were the king of Babylon, and another was the king of Persia. The basic event was that they wanted to expand their empires into the Jordan valley, so they took prisoner the kings that ruled there. Abraham heard about this in Hebron, and went to rescue Lot. I would like to suggest that none of these kings were Canaanites. Rather I think that after that war, and after the destruction of Sodom, then the Canaanites moved into that area. It says that Lot stayed in the Jordan valley and Abraham stayed in the land of Canaan. So clearly these are two separate areas. Besides that, the Canaanites spread from Sidon up to Gerar and up until Sodom and Gamora. Obviously Gerar is not an area of the Canaanite so neither was Sodom until later--------------------------------הIn the בראשית we have the incident of אברהם fighting some kings in the כיכר הירדן because they had taken לוט [son of his brother, הרן]. Two of those kings were the king of שנער בבל, and another was the king of עילםPersia. The basic event was that they wanted to expand their empires into the כיכר הירדן, so they took prisoner the kings that ruled there. אברהם heard about this in חברון, and went to rescue לוט. I would like to suggest that none of these kings were כנענים. Rather I think that after that war, and after the destruction of סדום, then the כנענים moved into that area. It says that לוט stayed in the כיכר הירדן and אברהם stayed in the land of כנען. So clearly these are two separate areas. Besides that, the כנענים spread from צידון up to גרר and up until סדום andעמורה . Obviously גרר is not an area of the כנען so neither was סדום until later----------------------------בראשית יש לנו את המקרה של אברהם שנלחם בכמה מלכים בכיכר הירדן כי הם לקחו לוט [בנו של אחיו, הרן]. שניים מאותם מלכים היו מלך שנער (בבל), ואחר היה מלך עילם (פרס). האירוע הבסיסי היה שהם רצו להרחיב את האימפריות שלהם לכיכר הירדן, אז הם לקחו בשבי את המלכים ששלטו שם. אברהם שמע על כך בחברון, והלך לחילוץ לוט. אני רוצה להציע שאף אחד מהמלכים האלה בכיכר הירדן לא היה כנענים. אלא אני חושב שאחרי המלחמה ההיא, ואחרי חורבן הסדום, אז עברו הכנענים לאזור הזה. כתוב שלוט נשאר בכיכר הירדן ואברהם נשאר בארץ כנען. אז ברור שמדובר בשני תחומים נפרדים. חוץ מזה, הכנענים התפשטו מצידון עד גרר ועד סדום ועמורה. ברור שגרר הוא לא אזור של הכנען אז גם סדום לא היה עד מאוחר יותר -

Wandering of Abraham in the land of Israel. I think Beer Sheva was an oasis, not owned by anyone at the time; not the Philistines nor the Canaanites.

My thought on the wandering of Abraham in the land of Israel. Abraham first got to the land of Canaan through Schem and then stayed at that latitude for a while and then made his way down south. Then he was in Egypt for a few months and then came back into the south of Israel and then went back up to that same middle area of Israel around Schem. {You can see this because he was between Ai and Beit El- Beit El on the West and Ai on the East; and we know that Ai was near Jericho also in the middle of Israel} Then Lot went to the Jordan valley. At that point I think the Jordan valley was not part of the land of Canaan, but rather was ruled by four kings who were not Canaanites. [Later the Canaanites took over that area after that those kings were defeated by Abraham and his men, and also that area was largely destroyed when God rained down on it salt and sulfur and some kind of fire that caused that whole area to up in smoke so high up that it could be seen from Hevron –way down South ] But Abraham then stayed in Canaan. Then he fought those kings and returned to live in Hevron. (He was in Hebron even before that war with the kings.) Then there was the incident with the destruction of Sodom, and then Abraham went to the land of the Philistines around present day Netivot. But then Abimelech took Sara, but returned her, and she gave birth to Isaac, and then Hagar [Abraham’s concubine] was thrown out and wandered in the desert of Beer Sheva. So, Abraham was no longer in Gerar [Netivot], but somewhere closer to Beer Sheva. Then Abimelech came to Abraham and they made a peace deal and called that place Beer Sheva and then Abimelech returned to the land of the Philistines (Plishtim). Then it say, "Abraham dwelt in the land of the Philistines many days." If Abimelech returned to the land of the Philistines, then Beer Sheva was not in the land of the Philistines. But then, if Abraham was in Beer Sheva, how was he in the land of the Philistines (plishtim) many days? I think Abraham was wandering between Beer Sheva and Netivot. I think Beer Sheva was an oasis, not owned by anyone at the time. Not the Philistines, nor the Canaanites. Later during the time of Isaac, I think the Canaanites settled that oasis and made it into a city. [I would like to add that after Abraham buried sara he stayed in Hebron with his son, Isaac, and in fact we know where Isaac first met Rebekah -it was near Hebron. For he met her at the well called “Lachai Roi”. And that was where Hagar had run away from sara when Abraham was in Hebron. so that whole area was near Hebron. Only after that Abraham and Isaac went to the land of the Philistines did they later go settle in Beer Sheva ]----------------------My thought on the wandering of אברהם in the land of Israel. אברהם first got to the land of כנען through שכםand then stayed at that latitude for a while and then made his way down south. Then he was in Egypt for a few months and then came back into the south of Israel and then went back up to that same middle area of Israel around שכם. {You can see this because he was between עי and בית אל on the West and עי on the East; and we know that עי was near יריחו also in the middle of ישראל} Then לוט went to the כיכר הירדן. At that point I think the כיכר הירדן was not part of the land of כנען, but rather was ruled by four kings who were not כנענים. [Later the כנענים took over that area after that those kings were defeated by אברהם and his men, and also that area was largely destroyed when God rained down on it salt and sulfur and some kind of fire that caused that whole area to up in smoke so high up that it could be seen from חברון way down South ] But אברהם then stayed in כנען. Then he fought those kings and returned to live in חברון. (He was in חברון even before that war with the kings.) Then there was the incident with the destruction of Sodom, and then אברהם went to the land of the פלישתים around present day נתיבות. But then אבימלך took שרה, but returned her, and she gave birth to יצחק, and then הגר [אברהם’s concubine] was thrown out and wandered in the desert of באר שבע. So, אברהם was no longer in גרר [נתיבות], but somewhere closer to באר שבע. Then אבימלך came to אברהם and they made a peace deal and called that place באר שבע and then אבימלך returned to the land of the פלישתים. Then it says, "אברהם dwelt in the land of the פלישתים many days." If אבימלך returned to the land of the פלישתים, then באר שבע was not in the land of the פלישתים. But then, if אברהם was in באר שבע, how was he in the land of the פלישתים many days? I think אברהם was wandering between באר שבע and נתיבות. I think באר שבעwas an oasis, not owned by anyone at the time. Not the פלישתים, nor the כנענים. Later during the time of Isaac, I think the כנענים settled that oasis and made it into a city. -------------------------------מחשבתי על נדודיו של אברהם בארץ ישראל. אברהם הגיע תחילה לארץ כנען דרך שכם, שהה בקו רוחב זה זמן מה, ואז ירד דרומה. לאחר מכן שהה במצרים מספר חודשים, חזר לדרום ישראל, ועלה לאותו אזור מרכזי בסביבות שכם. {ניתן לראות זאת משום שהוא היה בין עי לבית אל במערב, ועי במזרח; ואנחנו יודעים שעי היה קרוב ליריחו, גם באמצע ישראל}. לאחר מכן הלך לוט לכיכר הירדן. אני חושב שבנקודה זו, כיכר הירדן לא הייתה חלק מארץ כנען, אלא נשלטה על ידי ארבעה מלכים שלא היו כנענים. [מאוחר יותר, הכנענים השתלטו על האזור לאחר שהמלכים הללו הובסו על ידי אברהם ואנשיו, וגם האזור נהרס ברובו כאשר אלוהים המטיר עליו מלח וגופרית ואש שגרמו לכל האזור לעלות עשן כל כך גבוה עד שניתן היה לראותו מחברון הרחק דרומה]. אבל אברהם נשאר אז בכנען. לאחר מכן הוא נלחם במלכים הללו וחזר לגור בחברון. (הוא היה בחברון עוד לפני המלחמה ההיא עם המלכים.) אחר כך היה המקרה עם חורבן סדום, ואז אברהם הלך לארץ הפלשתים בסביבות נתיבות של ימינו. אבל אז אבימלך לקח את שרה, אבל החזיר אותה, והיא ילדה את יצחק, ואז הגר [פילגשו של אברהם] נזרק החוצה ונדדה במדבר באר שבע. אז, אברהם כבר לא היה בגרר [נתיבות], אלא איפשהו קרוב יותר לבאר שבע. ואז בא אבימלך לאברהם ועשו הסכם שלום וקראו למקום ההוא באר שבע, ואז חזר אבימלך לארץ הפלשתים. ואז כתוב "אברהם ישב בארץ הפלשתים ימים רבים". אם אבימלך חזר לארץ הפלשתים, אז באר שבע לא הייתה בארץ הפלשתים. אבל אז, אם אברהם היה בבאר שבע, איך הוא היה בארץ הפלשתים ימים רבים? אני חושב שאברהם הסתובב בין באר שבע לנתיבות. אני חושב שבאר שבע הייתה נווה מדבר, שלא היה בבעלותו של אף אחד באותה תקופה, לא הפלישתים, וגם לא הכנענים. מאוחר יותר בתקופת יצחק, אני חושב שהכנענים התיישבו בנווה המדבר הזה והפכו אותו לעיר

הרמב''ן על בבא קמא דף כ''ט ע''א. כשעיינתי ברמב''ן, עלה בדעתי שאולי תוספות והרמב''ן אומרים את אותה גישה בסיסית לאמירה של אביי שר' מאיר ור' יהודה חלוקים בשני דברים. אם כן, אז גישה זו לתוספות אינה דומה למהרש''א, ולא דומה למהרש''ל. למהרש''א אומרים התוספות שלר' יהודה ישנן שתי דרכים שלא להתחייב כשנושא חבית והיא נופלת וגורמת נזק. דרך אחת לא להיות אחראי היא אם הוא נוטש אותה, והדרך השנייה היא אם המעידה הייתה במקרה (אונס). עבור ר' מאיר ישנן שתי דרכים להיות אחראי. דרך אחת היא לא לנטוש את החבית, והשנייה היא אם המעידה הייתה ברשלנות. עבור המהרש''ל, משמעות התוספת היא שבזמן הנפילה המשתנה היחיד שחשוב הוא הטיעון הרגיל האם המעידה היא באונס (ר' יהודה) או ברשלנות (ר' מאיר). לאחר הנפילה, המשתנה היחיד שמשפיע הוא אם הוא נוטש את החפץ. אבל לרמב''ן יש גישה שונה ואני חושב שזו משמעות התוספת. עבור הרמב''ן, הגישה של ר' יהודה היא שאם הנפילה הייתה באונס, אז אם הוא נוטש את החפץ, הוא לא אחראי. אבל אם הוא לא נוטש אותו, אז הוא אחראי (כמו ר' מאיר). גם התוספות וגם הרמב"ן מביאים הוכחה לרעיון זה ממקרה של שור שנכנס לחצר של אדם וחופר בור, שבעל החצר אחראי למרות שלא חפר את הבור וגם לא רצה בו. לכן ר' יהודה ור' מאיר חלוקים בדעותיהם רק לגבי המקרה ההפוך, כאשר הנפילה הייתה ברשלנות והוא נטש את החפץ. לר' מאיר הוא אחראי, ור' יהודה חולק על דעתו. בכך מסתיימת אמירתי על התוספות כרגע. עם זאת, אני רוצה להוסיף כאן שהרי"ף נוקט בגישה הפוכה. הוא אומר שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר כאשר הנפילה הייתה ברשלנות, והוא נטש את החפץ. במקרה זה, גם ר' יהודה וגם ר' מאיר מסכימים שהוא אחראי,(מפקיר נזקיו אחר נפילת פשיעה) וההבדל היחיד ביניהם הוא אם הנפילה היית האונס, ועדיין הוא לא נטש את החפץ____ברצוני להוסיף כאן שבגמרא דף כ"ט ע"ב ר' יוחנן אמר שמי שנוטש את חפצו (שיכול לגרום נזק) אחראי ור' אושעיה אמר שאינו אחראי. אם נלמד כמו המהרש''ל, דברי אביי קשורים ישירות לטענה זו. מצד שהחפץ כבר נמצא על הקרקע, הדבר היחיד שחשוב הוא הטענה בין ר' יוחנן לר' אושעיה, כלומר, כאשר הוא נוטש אותו, האם הוא אחראי או לא? אבל אם נלמד כמו המהרש''א, דברי אביי אינם קשורים כלל לטענות אלו. אפשר לקבוע שנטישה לאחר נפילה באונס אינה אחראית, אבל באופן כללי נטישה תהיה אחראית מכיוון שיש רק גורם אחד שיפוטר אותו. אפשר לקבוע שנטישת חפץ לאחר נפילה ברשלנות היא אחראית, אך באופן כללי נטישת חפץ אינה אחראית-------בנקודה זו ברצוני לשאול שאלה על הרי"ף והרמב"ן. זוהי שאלה. אם נלמד כמו המהרש"ל, אז כאשר אביי אומר "הם חלוקים בדעותיהם על שתיים", פירוש הדבר שהם חלוקים בדעותיהם על שני זמנים נפרדים. אחד הוא כאשר החפץ נופל, והשני הוא כאשר הוא על הקרקע. אבל אם לא נלמד כך, אז הגישה האחרת היא שהם חלוקים בדעותיהם על שני סוגים שונים של חשיבה. אחת היא האם מעידה היא באונס או לא. השנייה היא האם נטישת החפץ שלו משחררת אותו מחובתו. אבל אם נלמד כמו הרמב"ן ורבינו יצחק, זה לא יכול להיות כך. כי הם אומרים שגם אם הנפילה הייתה באונס, אם לא נטש את החפץ הוא אחראי. אז, לפי ההיגיון הזה, הגורם היחיד שחשוב הוא אם הוא נטש את החפץ. עבור הרי"ף, אם הוא נטש את החפץ לאחר נפילה ברשלנות, אז הוא אחראי. אז, הדבר היחיד שחשוב הוא אם הנפילה הייתה מרשלנות או לא

Ramban on Bava Kama page 29 a

I was at the local Lithuanian Beit Midrash at night and had a chance to look at the Ramban on Bava Kama page 29 a. As I was looking at the Ramban, it occurred to me that perhaps Tosphot and the Ramban are saying the same basic approach to the statement of Abaye that "R. Meir and R. Judah disagree about two things." If so, then this approach to Tosphot is not like the Maharsha, nor like the Maharhal. To the Maharsha, the Tosphot is saying that to R. Judah there are two ways of being not liable (when one is carrying a barrel and it drops and causes damage). One way to be not liable is if he abandons it, and the other way is if the stumbling was by accident. To R Meir there are two ways of being liable. One way is to not abandon the barrel, and the other is if the stumbling was by negligence. To the Maharshal, the meaning of Tosphot is that at the time of the fall, the only variable that matters is the regular argument of if stumbling is by accident (R. Judah) or by negligence (R. Meir). After the fall, the only variable that makes a difference is if he abandons the object. But the Ramban has a different approach, and I think this is what Tosphot means. To the Ramban, the approach of R. Judah is if the fall was by accident, then if he abandons the object, he is not liable. But if he does not abandon it, then he is liable. Both Tosphot and the Ramban bring a proof to this idea from the case of an ox entering one’s courtyard and dig a hole the owner of the courtyard is liable even though he did not dig the hole nor want it. Therefore R. Judah and R. Meir disagree only about the opposite case of when the fall was by negligence, and yet he abandoned the object. To R. Meir he is liable and R. Judah disagree. That is the end of what I have to say about Tosphot at the present time[A proof that Tosphot holds the same as the Ramban is that the Rosh brings a statement from Rabainu Izhak that if the fall was by accident and yet he did not abandon the object, he is liable and Tosphot in general is Rabainu Izhakk ] However, I want to add here that the Rif has the opposite approach to R. Judah. He says that R. Judah agrees with R. Meir when the fall was by negligence, and yet he abandoned the object. In this case, both R. Judah and R. Meir agree he is liable, and the only difference between them is if the fall was by accident, and yet he did not abandon the object. I would like to add here that later in the Gemara page 29 b R Yochanan said one who abandons his object (that can cause damage) is liable and R Oshiya said he is not liable. If we learn like the Maharshal, the statement of Abaye is directly related to this argument. On the side that the object is already on the ground, the only thing that matters is this argument between R Yochanan and R Oshiya, i.e., when he abandons it, if is he liable or not? But if we learn like the Maharsha, the statement of Abaye is not connected with this other argument at all. One could hold abandoning after a fall by accident is not liable, but in general abandoning would be liable since there is only one factor that would absolve him. One could hold abandoning one’s object after a fall by negligence is liable, but that in general abandoning some object would be not liable. At this point I would like to ask a question on the Rif and the Ramban. It is this. If we learn like the Maharshal, then when Abaye says, “they disagree about two,” that means they disagree about two separate times. One is when the object is falling and the other is when it is on the ground. But if we do not learn like that, then the other approach is that they disagree about two different kinds of reasoning. one is whether tripping is by accident or not. The other is if abandoning his object releases him from obligation. But if we learn like Rabainu Izhak that cannot be so. For he says even if the fall was by accident, if did not abandon the object he is liable. So, to that logic, the only factor that matters is if he abandons the object. To the Rif if he abandoned the object after a fall by negligence, then he is liable. So, the only thing that matters is if the fall was by negligence or not. At this point I would like to ask a question on the Rif and the Ramban. It is this. If we learn like the Maharshal, then when Abaye says, “they disagree about two,” that means they disagree about two separate times. One is when the object is falling and the other is when it is on the ground. But if we do not learn like that, then the other approach is that they disagree about two different kinds of reasoning. one is whether tripping is by accident or not. The other is if abandoning his object releases him from obligation. But if we learn like Rabainu Izhak that cannot be so. For he says even if the fall was by accident, if did not abandon the object he is liable. So, to that logic, the only factor that matters is if he abandons the object. To the Rif if he abandoned the object after a fall by negligence, then he is liable. So, the only thing that matters is if the fall was by negligence or not. ------------------------------------------------the רמב’’ן on בבא קמא כ''ט ע''א page. As I was looking at the רמב’’ן, it occurred to me that perhaps תוספות and the רמב’’ן are saying the same basic approach to the statement of אביי that ר’ מאיר and ר’ יהודה disagree about two things. If so, then this approach to תוספות is not like the מהרש’’א, nor like the מהרש’’ל. To the מהרש’’א, the תוספות is saying that to ר' יהודה there are two ways of being not liable when one is carrying a barrel and it drops and causes damage. One way to be not liable is if he abandons it, and the other way is if the stumbling was by accident. To ר’ מאיר there are two ways of being liable. One way is to not abandon the barrel, and the other is if the stumbling was by negligence. To the מהרש’ל, the meaning of תוספות is that at the time of the fall the only variable that matters is the regular argument of if stumbling is by accident (ר’ יהודה) or by negligence (ר’ מאיר). After the fall, the only variable that makes a difference is if he abandons the object. But the רמב’’ן has a different approach and I think this is what תוספות means. To the רמב’’ן, the approach of ר’ יהודה is if the fall was by accident, then if he abandons the object, he is not liable. But if he does not abandon it, then he is liable. Both תוספות and the רמב’’ן bring a proof to this idea from the case of an ox entering one’s courtyard and dig a hole the owner of the courtyard is liable even though he did not dig the hole, nor want it. Therefore ר’ יהודה and ר’ מאיר disagree only about the opposite case of when the fall was by negligence and yet he abandoned the object. To ר’ מאיר he is liable and ר’ יהודה disagree. That is the end of what I have to say about תוספות at the present time.([A proof that תוספות holds the same as the רמב''ן is that the רא''ש brings a statement from רבינו יצחק (הר''י) that if the fall was by אונס and yet he did not abandon the object, he is liable and תוספות in general is רבינו יצחק) However, I want to add here that the רי''ף has the opposite approach. He says that ר’ יהודה agrees with ר’ מאיר when the fall was by negligence, and yet he abandoned the object. In this case, both ר’ יהודה and ר’ מאיר agree he is liable, and the only difference between them is if the fall was by accident, and yet he did not abandon the object.------- I would like to add here that later in the גמרא page כ''ט ע''ב ר' יוחנן said one who abandons his object (that can cause damage) is liable and ר' אושעיה said he is not liable. If we learn like the מהרש''ל, the statement of אביי is directly related to this argument. On the side that the object is already on the ground, the only thing that matters is this argument between ר' יוחנן and ר' אושעיה, i.e., when he abandons it, if is he liable or not? But if we learn like the מהרש''א, the statement of אביי is not connected with this other argument at all. One could hold abandoning after a fall by accident is not liable, but in general abandoning would be liable since there is only one factor that would absolve him. One could hold abandoning one’s object after a fall by negligence is liable, but that in general abandoning some object would be not liable. At this point I would like to ask a question on the רי''ף and the רמב''ן. It is this. If we learn like the מהרש''ל, then when אביי says, “they disagree about two,” that means they disagree about two separate times. One is when the object is falling and the other is when it is on the ground. But if we do not learn like that, then the other approach is that they disagree about two different kinds of reasoning. one is whether tripping is by accident or not. The other is if abandoning his object releases him from obligation. But if we learn like הרמב''ן ורבינו יצחק that cannot be so. For THEY say even if the fall was by accident, if did not abandon the object he is liable. So, to that logic, the only factor that matters is if he abandons the object. To the רי''ף if he abandoned the object after a fall by negligence, then he is liable. So, the only thing that matters is if the fall was by negligence or not.

realize that there is a problem with worship people. if you look at the general gist of the Old Testament you will see that there is a specific emphasis on worship of God alone and depending on God alone. There are on occasion hint of some kind of mediator when you have moses prying for the people but that is more of a factor that does not come into the main scheme of things where the emphasis is on the importance of approaching God alone. You ee this pretty clearly with Elijah the prophet on mount Carmel where he told the people if the Lord is God, then worship him. If the Baal is god, then worship him. Make up your minds. After the fire came down from heaven, the people exclaimed the Lord is God the Lord is God

ברצוני לענות על השאלה ששאלתי בתוספות לפני מספר ימים בבבא קמא דף כ''ט ע''ב. הסיבה שתוספות מניחה שתחילת הברייתא מדברת על מקרה שבו הנפילה לא הייתה באשמתו היא שזו ההנחה בנקודה זו של הטיעון. [(שברייתה אומר שאם הכד שלו נשבר והוא לא הרים אותה, ר' מאיר אמר שהוא אחראי ור' יהודה אמר שלא)] ר' יוחנן אמר שהם חלוקים בדעותיהם לאחר זמן הנפילה. בנקודה זו הגמרא מציעה שבמהלך זמן הנפילה שניהם מסכימים שהוא אינו אחראי. זו הסיבה שתוספות גורסת בנקודה זו של הטיעון שהגמרא מניחה שהוא לא היה באשמתו. לאחר מכן שואלת התוספות שאם אכן תחילת הברייתא מדברת על מקרה של תאונה טהורה [אונס], אז תהיה סתירה בר' מאיר. כי כאן הוא אומר שאחרי נפילה בתאונה [אונס] הוא אחראי, בעוד שבסוף אותה בריאתה הוא אומר שאחרי נפילה בתאונה (וכלי שלו גרם נזק) הוא לא יהיה אחראי. לכן, בחלק הבא של הגמרא, שבו הגמרא מציעה שבמהלך הנפילה שניהם מסכימים שהוא אחראי, בנקודה זו נניח שתחילת הברייתא מדברת על מקרה של נפילה עקב רשלנות ושר' יהודה יסכים שהוא אחראי

I would like to answer the question I asked on Tophot a few days ago in Bava Kama page 29b. The reason Tosphot assumes the beginning of the braita is talking about a case in which the fall was not his fault is that that is the assumption at this point in the argument. [(That braita says if his jar broken and he did not pick it up, R Meir said he is liable and R Judah said no)] R Yochanan said they disagree after the time of the fall. At this point the Gemara suggests that during the time of the fall both agree that he is not liable. That is why Tosphot holds at this point in the argument that the Gemara assumes he fall was not because of his fault. Then the Tosphot asks that if in fact that beginning of the braita would be talking about a case of pure accident, then there would be a contradiction in R Meir. For here he would be saying after a fall by accident he is liable, while in the end of this same braita he says that after a fall by accident (and his vessels caused damage) that he would not be liable. So, in the next part of the Gemara where the Gemara suggests that during the fall both agree he is liable, at that point we would assume the beginning of the braita is talking about a case of a fall because of negligence and that there R Judah would agree he is liable

Gaza in the time of Abraham the patriarch

Gaza in the time of Abraham the patriarch was the land of the Philistines [not Canaan]. But there is a promise to give to Abraham, “these lands”—not just the land of Canaan. And there is another promise to give him the land of Canaan. And there is another promise to give to him all the land from the Nile until the Euphrates. But, in any case, the actual land that is defined in the Book of Numbers chapter 34 includes Gaza. And in fact, Gaza was a part of Israel after the tribe of Judah conquered it after the time of Joshua [as brought in the first chapter of the Book of Judges.] [But that might mean only Gaza and Ashkelon. There were a few other cities that perhaps they did not conquer.] Also, incidentally, Jerusalem was also settled by the tribe of Simon who lived there with the Jebusi [one of the Canaanite nations] who were already there. This raises the question: in dividing the land of Israel. Gaza was not conquered yet [in the time of Joshua]. So, to which tribe should it belong? And furthermore, if an area needs to be conquered before it can be designated to belong to any one tribe, who could Jerusalem belong to? Benjamin and Judah? But no one had it during the time of Joshua; and later only, Simon settled it. Oddly enough, Sidon was the city of the first born of Canaan, and yet is not included in the seven Canaanite nations that Israel was commanded to destroy. [Deuteronomy chapter 7] It eventually became the major center of the Phoenicians. After that, the major center of the Phoenician became Carthage. They were the pirates of the Mediterranean Sea until Rome wiped them of the map. Abraham the Patriarch first entered Israel in the middle around Schem. And after he was forced to go to Egypt (because of a famine), he returned to that same area as it says, “he dwelt between Ai and Beit El. Beit El was on the West [by the sea] and Ai was on the East. We know where Ai was because that was the second city conquered by Joshua. so it was right in the middle of Israel. and it say that Abraham was right between these two cities one on the West and the other on the East. That sounds like it means they are in a horizontal line. -----Abraham eventually got to Hevron as it says, “He was sitting in the area of the oak trees of Mamre,” and later in Genisis it identifies the area of Mamre with Hevron. --- But Abraham made his way down south and eventually was in the land of the Philistines. Then the king of the Philistines (Avimeleh) kidnapped Sarah, and after a dream he gave her back to Abraham. You can see right after that Abraham left that area [around Gerar which is a drop north of Netivot ] and went directly to Beer Sheba. You know this because right after the event with the taking and giving back of Sara, Sarah gave birth to Isaac and immediately after that sara saw Hagar with her on and told Abraham to get rid of her, and she was sent out and wandered in the desert of Beer Sheva. So, Abraham in Beer Sheva at that time. ---When Abraham was in Beer Sheva, Lot went to the Jordan Valley because it was lush and fruitful and that was where Sodom was. So, when God destroyed Sodom, it says that Abraham got up in the morning and looked toward that area and the smoke was rising from it like an oven. That means he was looking north from Hevron. The only way he could have seen the smoke rising from Sodom was if the cloud cover was rising about 15 km high or more (I think). I was also thinking that perhaps Beer Sheva was an oasis in a desert when Abraham first got there, because the first time Abraham and Avimelech (king of the Philistines) made a covenant with each other it never says that they went to Abraham [like it says later with Isaac]. Rather it just says they spoke with him to make a covenant and they called that place Beer Sheva. So, Beer Sheva was not a city yet. It was just a place where there was spring and trees. it was not yet Canaan nor Philistines. And right there it says Abraham wandered in the land of the Philistines many days. probably, later the Canaanites took over Beer Sheva and settled it and made it a city. So, by the time of Isaac, when Isaac decided he had had enough trouble in the land of the Philistines, he left and went to Beer Sheva. So, by that time, it was Canaan, and then Avimelech went to him out of the land of the Philistines into the land of Canaan to come to an agreement with Isaac. --- At any rate, now that we know that Beit El is right up in the middle of Israel [not down South] around Jericho therefore when Isaac told Jacob to Laban in Padan Aram he first went up to Beit El, not directly East. I think the kings that fought with Abraham were not Canaanites because Lot went there and Abraham stayed in Canaan. ____________________________________________________ ______________________________________ __________________ עזה בתקופת אברהם הייתה ארץ פלישתים [לא כנען]. אבל יש הבטחה לתת לאברהם, "הארצות האלה" - לא רק ארץ כנען. ויש הבטחה נוספת לתת לו את ארץ כנען. ויש הבטחה נוספת לתת לו את כל הארץ מהנילוס ועד הפרת. אבל, בכל מקרה, הארץ עצמה שמוגדרת בפרק ל"ד במדבר כוללת את עזה. ולמעשה, עזה הייתה חלק מישראל לאחר ששבט יהודה כבש אותה לאחר ימי יהושע [כפי שמובא בפרק הראשון של ספר שופטים] [אבל זה יכול להיות רק עזה ואשקלון]. היו עוד כמה ערים שאולי הם לא כבשו.] כמו כן, אגב, ירושלים גם הייתא מיושב על ידי שבט שמעון שחי שם עם היבוסים [אחד מעמי הכנען] שכבר היו שם. זה מעלה את השאלה: בחלוקת ארץ ישראל, עזה עדיין לא נכבשה [בימי יהושע]. אז, לאיזה שבט היא צריכה להשתייך? ויתרה מכך, אם יש צורך לכבוש אזור לפני שניתן יהיה להגדירו כשייך לשבט אחד, למי ירושלים יכולה להשתייך? לבנימין וליהודה? אבל לאף אחד לא היה את זה בימי יהושע; ורק מאוחר יותר ששמעון יישב אותה. --- למרבה הפלא, צידון הייתה עיר בכור כנען, אך היא אינה כלולה בין שבע עמי הכנען שישראל נצטווה להשמיד. [דברים פרק ז'] בסופו של דבר היא הפכה למרכז העיקרי של פלישתים. --- אברהם נכנס לראשונה לישראל באמצע, בסביבות שכם. ואחרי שנאלץ ללכת למצרים (בגלל רעב), הוא חזר לאותו אזור כפי שכתוב, "וישב בין עי ובין בית אל. ובית אל הייתה במערב [על יד הים] ועי במזרח." אנו יודעים היכן הייתה עי כי זו הייתה העיר השנייה שנכבשה על ידי יהושע. כך שהיא הייתה באמצע ישראל. ונאמר שאברהם ישב בין שתי הערים הללו, אחת במערב והשנייה במזרח. זה נשמע כאילו זה אומר שהן בקו אופקי. -----אברהם הגיע בסופו של דבר לחברון כפי שכתוב, "והיה יושב באלוני ממרא", ומאוחר יותר בבראשית מזהה את אזור ממרא עם חברון. --- אבל אברהם עשה את דרכו דרומה ובסופו של דבר היה בארץ הפלשתים. אז מלך הפלשתים (אבימלך) חטף את שרה ואלוהים ענה אותו, ולכן החזיר אותה לאברהם. אתם יכולים לראות שמיד לאחר מכן אברהם עזב את האזור הזה [סביב גרר, שנמצאת טיפה צפונית לנתיבות] והלך ישירות לבאר שבע. אתם יודעים זאת כי מיד לאחר האירוע עם לקיחתה והחזרתה של שרה, שרה ילדה את יצחק ומיד לאחר מכן שרה ראתה את הגר ואמרה לאברהם להיפטר ממנה, והיא נשלחה ונדדה במדבר באר שבע. אז, אברהם היה בבאר שבע באותה תקופה. ---כאשר אברהם היה בבאר שבע, לוט הלך לבקעת הירדן כי היא הייתה שופעת ופורייה ושם הייתה סדום. אז, כאשר אלוהים השמיד את סדום, כתוב שאברהם קם בבוקר והביט לעבר האזור הזה והעשן עלה ממנו כמו תנור. משמעות הדבר היא שהוא הביט צפונה מבאר שבע או אולי מחברון (אני לא זוכר). הדרך היחידה שהוא היה יכול לראות את העשן עולה מסדום הייתה אם ענני העננים היו מתנשאים לגובה של כ-80 קילומטרים. או יותר (אני חושב). חשבתי גם שאולי באר שבע הייתה בארץ הפלשתים כשאברהם הגיע לשם לראשונה, כי בפעם הראשונה שאברהם ואבימלך (מלך הפלשתים) כרתו ברית זה עם זה, לא נאמר שהם הלכו אל אברהם [כמו שכתוב מאוחר יותר עם יצחק]. אלא נאמר שהם דיברו איתו כדי לכרות ברית וקראו למקום הזה באר שבע. אז באר שבע עדיין לא הייתה עיר. זה היה רק מקום שבו היה באר. ושם נאמר שאברהם ישב בארץ הפלשתים ימים רבים. אז, כנראה, מאוחר יותר הכנענים השתלטו על באר שבע והתיישבו בה והפכו אותה לעיר. אז, בימי יצחק, כשיצחק החליט שהיו לו מספיק צרות בארץ הפלשתים, הוא עזב והלך לבאר שבע. אז, באותה תקופה, זה היה בארץ כנען, ואז אבימלך הלך אליו מארץ הפלישתים לארץ כנען כדי להגיע להסכם עם יצחק. --- בכל מקרה, עכשיו כשאנחנו יודעים שבית אל נמצאת באמצע ישראל [לא בדרום] סביב יריחו, לכן כאשר יצחק אמר ליעקב ללכת ללבן בפדן ארם הוא עלה תחילה לבית אל, לא ישירות מזרחה

אני רוצה לשאול כמה שאלות בתוספות בדף כ"ט ע"ב בבבא קמא. הברייתא אמרה שאם אדם הולך בדרך ונשברה כדתו או שנפל גמלו ולא הרים אותם לפני שגרמו נזק, ר' מאיר אמר שהוא חייב, ור' יהודה אמר שהוא לא חייב. אבל אם הניח את סכינו על גג, ונפלה בגלל רוח רגילה, הוא חייב כדברי כולם. אבל אם הניח כדונים קטנים על גג, ונפלו ברוח חריגה, הוא לא חייב. ר' יוחנן אמר שהם חלוקים רק על הזמן שאחרי הנפילה. הגמרא שואלת, "אז מה היו אומרים בזמן הנפילה? אולי שהוא לא יהיה אחראי? אבל זה יסתור את מה שאמר ר' יוחנן על משנה מאוחרת יותר על אנשים שנושאים כדים והראשון החליק וגרם לשני להחליק, והוא בתורו גרם לשלישי להחליק. הראשון אחראי. ר' יוחנן אמר שהמשנה היא גם לפי ר' מאיר וגם לפי ר' יהודה. עכשיו התוספות שואלת מדוע הגמרא לא שאלה מהברייתא עצמה. הרי הברייתא אמרה שהכדים שנפלו מגג ברוח חריגה אינם אחראים. זה סותר את מה שאמר ר' יוחנן כאן שאם אדם נופל ושובר את כדו, הוא אחראי. זו בבירור נפילה במקרה (באונס), ובכל זאת ר' מאיר אמר שהוא אחראי. הקושי שאני רואה בתוספת זו הוא שהיא מביאה סתירה בר יוחנן, אך אינה עונה על שאלתנו מה היו אומרים ר' מאיר ור' יהודה על זמן הנפילה. מקרה הכד שנפל מהגג מספר לנו רק על הזמן שאחרי הנפילה. אבל אם הוא היה מספר לנו גם על זמן הנפילה, זו אינה קושי, אלא תומך בטענתנו שבזמן הנפילה כולם מסכימים שהוא אינו אחראי. והשאלה הקשה ביותר שיש לי על תוספות היא שאולי הגמרא לא רצתה להביא שאלה שיש לה תשובה ברורה. הכדים שנפלו מהגג נשברו, ולכן הוא נטש אותם ואינו אחראי. אבל אם הוא הולך בדרך, וכד שלו נשבר או גמלו נפל, אין סיבה לחשוב שהוא נטש אותם

I would like to ask a question on Tosphot page 29 side b in Bava Kama. The Braita said if one is walking by the road and his jar is broken or his camel fell and he did not pick them up before they did damage, R. Meir said he is liable, and R. Judah said he is not liable. But if he put his knife on a roof top, and it fell because of a normal wind, he is liable according to everyone. But if he put small jars on a rooftop, and they fell in an unusual wind, he is not liable. R Jochanan said they disagree only about the time after the fall. The Gemara asks, “Then what would they say at the time of the fall? Perhaps that he would not be liable? But that would go against what R. Jochanan said about a later Mishna about people carrying jars and the first one slipped and caused the second one to slip, and he in turn caused the third one to slip. The first one is liable. R. Jochanan said that Mishna is according to both R. Meir and R. Judah. Now Tosphot asks why did the Gemara not ask from the Braita itself. For, after all, the Braita said the jars that fell from a rooftop in an unusual wind are not liable. That goes against what R. Jochanan said here that if one falls and breaks his jar, that he is liable. That clearly is a fall by accident, and yet R. Meir said he is liable. The difficulty I see in this Tosphot is that it brings a contradiction in R. Jochanan, but does not answer our question what would R Meir and R. Judah say about the time of the fall. The case of the jar falling from the roof tells us only about the time after the fall. But if it would tell us also about the time of the fall, it is not a difficulty, but rather it supports our contention that at the time of the fall everyone agrees he is not liable. And the most difficult of all questions that I have on Tosphot is that perhaps the Gemara did not want to bring a question that has an obvious answer. The jar falling from the roof broke and so he abandons them and is not liable. But if he is walking on the road and his jar broke or his camel fell, there is no reason to think he abandoned them.---------------------------------------------I would like to ask some questions on תוספות page כ''ט ע''ב in בבא קמא. The ברייתא said if one is walking by the road and his jar is broken or his camel fell and he did not pick them up before they did damage, ר’ מאיר said he is liable, and ר’ יהודה said he is not liable. But if he put his knife on a roof top, and it fell because of a normal wind, he is liable according to everyone. But if he put small jars on a rooftop, and they fell in an unusual wind, he is not liable. R Jochanan said they disagree only about the time after the fall. The גמרא asks, “Then what would they say at the time of the fall? Perhaps that he would not be liable? But that would go against what ר’ יוחנן said about a later משנה about people carrying jars and the first one slipped and caused the second one to slip, and he in turn caused the third one to slip. The first one is liable. ר’ יוחנן said that משנה is according to both ר’ מאיר and ר’ יהודה. Now תוספות asks why did the גמרא not ask from the ברייתא itself. For, after all, the ברייתא said the jars that fell from a rooftop in an unusual wind are not liable. That goes against what ר’ יוחנן said here that if one falls and breaks his jar, that he is liable. That clearly is a fall by accident, and yet ר’ מאיר said he is liable. The difficulty I see in this תוספות is that it brings a contradiction in ר’ יוחנן, but does not answer our question what would ר’ מאיר and ר' יהודהsay about the time of the fall. The case of the jar falling from the roof tells us only about the time after the fall. But if it would tell us also about the time of the fall, it is not a difficulty, but rather it supports our contention that at the time of the fall everyone agrees he is not liable. And the most difficult of all questions that I have on תוספות is that perhaps the גמרא did not want to bring a question that has an obvious answer. The jar falling from the roof broke and so he abandons them and is not liable. But if he is walking on the road and his jar broke or his camel fell, there is no reason to think he abandoned them.

za76 B Minor Midi File za76 nwc file

balance between the rights of the people and the elite.

In the USA that things have been difficult. Dating has become a money game. Not to mention the other recent and not so recent insanities with woke agendas. Yet the Constitution of the USA (based on John Locke) is a system that is about as workable as one could hope for. Perhaps I might suggest, that the was something that Rome saw that has never been achieved since then: the need for a balance between the rights of the people and the patricians. After all a ruling senate was not unique to Rome. Carthage had the same thing. On the other hand, full democratic Athens turned out to be short lived aggressive and became the murderer of Socrates. What happened in Rome that was different was the patricians had all the power until one day the people of Rome left, literally left.. But instead of the senate declaring war, instead they sent a messenger to the people proposing a balance. The people would have a protector [tribune] whose person was inviolable they would have their own legislative body. and last but not least --no one would hold any public position in Rome without the vote of the people -patrician and plebian. There would be two people at the top, not one; two consuls who would hold office for one year only. There was a time all the top scientists and engineers were Jewish and German. Now they are Russian

הרמב"ן על בבא קמא דף כ"ט. אני חושב שאני יכול לתת תשובה לשאלה ששאלתי על הרמב''ן לפני מספר ימים. השאלה היא שהוא תמיד מחזיק אדם כאחראי לגרימת נזק. מבחינתו, לא משנה אם זה נזק שנגרם על ידי גופו או על ידי רכושו. השאלה היא מאביי בדף כ"ח ע"ב. שם אביי אומר בגלוי שנזק שהוא גורם באונס אינו חייב. הרי"ף כתב שבמקרה של נפילה ברשלנות והוא מחליט לנטוש את רכושו לפני שהוא גורם נזק, שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר שהוא אחראי. הרמב"ן מוסיף לכך ואומר שגם ר' יהודה וגם ר' מאיר מסכימים שבמקרה של נפילה בשוגג [לא באשמתו] והוא לא נוטש את רכושו שהוא אחראי. זוהי בבירור תשובה לרמב"ן שקובע שאדם תמיד אחראי לגרום נזק, בין אם בכוונה ובין אם בשוגג, בין אם על ידי גופו ובין אם באמצעות רכושו. כי כאן אנו רואים שגרימת נזק בשוגג אינה פוטרת אותו מאחריות. עם זאת, הם יסכימו גם במקרה של נפילה בשוגג והוא נוטש את רכושו, שהוא אינו אחראי. אז אפשר לשאול, "אם כך באילו דרכים ר' יהודה ור' מאיר חלוקים ביניהם?" תשובה, הם חלוקים ביניהם לגבי מקרה רגיל של מעידה. ר' מאיר סבור שזה נחשב כרשלנות (נתקל פושע) ור' יהודה סבור שזה נחשב כתאונה (אונס). אבל עדיין יכולים להיות מקרים אחרים שבהם ר' מאיר מסכים שהנפילה הייתה בטעות (אונס), ור' יהודה מסכים במקרים אחרים שנפילה עשויה להיות ברשלנות, ובמקרים אלה ר' יהודה ור' מאיר מסכימים יש תמיכה לגישה זו בגמרא שגם התוספת וגם הרמב"ן מביאים, שאומרת שאם שור פורץ לחצר וחופר בור, בעל החצר צריך למלא אותו למרות שהוא לא אחראי לחפירתו. הרעיון המרכזי של המשנה והגמרא הוא שאם אדם נושא חבית. והוא מועד והחבית נשברת וגורמת נזק. ר' מאיר אומר שהוא אחראי, והר' יהודה סבור שהוא אחראי אם זה היה בכוונה. אביי מביא ברייתא שאומר שאם אדם מועד ומה שהוא נושא גורם נזק, יש מחלוקת בין ר' מאיר שמחזיק שהוא אחראי לבין החכמים שאומרים שלא. אבל אם שם אבן, צרור או סכין על גג, ונפלו ברוח רגילה, וגרמו נזק, הוא אחראי. אפילו החכמים מסכימים על כך. אבל אם שם את כדיו על גג, ונפלו בגלל רוח שאינה רגילה, כולם מסכימים שהוא אינו אחראי. אביי אמר שהם חלוקים בשני דברים, גם במהלך הנפילה וגם אחרי הנפילה. לפי איך שהמהרש"א מסביר את התוספות, כוונת אביי היא שר' יהודה קובע כי נפילה בשוגג או נטישת חפצו פוטרים אותו מחובת התשלום, ור' מאיר קובע כי מקרה של מעידה ברשלנות או אי נטישת חפצו יגרום לו להיות מחויב לשלם, [אבל כפי שאמרתי קודם, הר''ף קובע שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר במקרה של נפילה בשוגג ואי נטישת חפצו]. התפארת שמואל קובע אחרת, והוא אומר שבמהלך הנפילה המשתנה היחיד שחשוב הוא אם הנפילה הייתה ברשלנות או לא. לאחר הנפילה, המשתנה היחיד שמשפיע הוא אם הוא נטש את רכושו לפני שגרם נזק

There is a Litvak beit midrah in this area and I was able to get over to there and look at the Ramban on Bava Kama pg 29 and I think I can share what I think is an answer to the question that I asked on him a few days ago. The question is that he holds a man always liable to cause damage. To him, it does not matter if it is damage caused by his own body or by his property. The question is from Abaye on page 28 b where he says openly that damage that he causes by accident is not liable. The Rif wrote that in a case of a fall by negligence and yet he decides to abandon his property before it causes damage that R. Judah agree with R. Meir that he is liable. The Ramban [Moshe ben Nachman] add to this and say that both R. Judah and R. Meir agree in a case of a fall by accident [not by his own fault] and he does not abandon his property that he is liable. This clearly is an answer for the Ramban that holds man is always liable to cause damage whether on purpose or by accident whether by his body or by means of his property. For here we see causing damage by accident does not relive him of liability. However, they would also agree in case of a fall by accident and he abandons his property, that he is not liable. Then you might ask, “Then in what ways do R Judah and R. Meir disagree?” Answer, they disagree about a normal case of tripping or stumbling. R. Meir holds that it is considered to be by negligence and R. Judah holds it is considered to be by accident. But in you can still have other kinds of cases where R Meir agrees that a fall was by accident and R Judah agrees in other kinds of cases that a fall might be by negligence and it is in these cases that R. Judah and R. Meir agree. There is support for this approach in a Gemara that both Tosphot and the Ramban bring that says if an ox brakes into a courtyard and digs a hole, the owner of the courtyard has to fill it up even though he is not responsible for digging it. The main idea of the Mishna and Gemara is that if one is carrying a barrel and he trips and the barrel broken and causes damage R. Meir says he is liable and the R. Judah holds he is liable if it was with intention. Abaye brings a braita that says if one trips and what he is carrying causes damage there is the argument between R. Meir who holds him accountable and the sages who do not. But if he put his stone, bundle, or knife on a roof, and they fall in a common wind, and they cause damage, he is liable. Even the sages agrees with that. But if he put his jars on a roof, and they fell due to an uncommon wind, everyone agrees he is not liable. Abaye said they disagree in two things. both during the fall and after the fall. According to how the Maharsha explains Tosphot, this means that R Judah holds either falling by accident or abandoning hi object with relieve him of the obligation to pay and R. Meir holds either a case of tripping by negligence or not abandoning one’s object will cause him to be required to pay, [but as I said before, according to the Rif, R Judah agrees with R. Meir in a case of falling by accident and not abandoning one’s object.] The Tiferet Shmuel holds differently he says that during the fall the only variable that matters is if the fall was by negligence or not. After the fall, the only variable that makes difference is if he abandons his property before it caused damage. _______________________________________________________________________________________________________________________________The רמב’’ן on Bava Kama pg כ''ט and I think I can share what I think is an answer to the question that I asked on him a few days ago. The question is that he holds a man always liable to cause damage. To him, it does not matter if it is damage caused by his own body or by his property. The question is from אבייon page כ''ח ע''ב where he says openly that damage that he causes by accident is not liable. The רי''ף wrote that in a case of a fall by negligence and yet he decides to abandon his property before it causes damage that ר' יהודה agrees with ר' מאיר that he is liable. The רמב''ן add to this and says that both ר' יהודה and ר' מאיר agree in a case of a fall by accident [not by his own fault] and he does not abandon his property that he is liable. This clearly is an answer for the רמב''ן that holds man is always liable to cause damage whether on purpose or by accident whether by his body or by means of his property. For here we see causing damage by accident does not relive him of liability. However, they would also agree in case of a fall by accident and he abandons his property, that he is not liable. Then you might ask, “Then in what ways do ר' יהודה and ר' מאיר disagree?” Answer, they disagree about a normal case of tripping or stumbling. ר' מאיר holds that it is considered to be by negligence and ר' יהודה holds it is considered to be by accident. But in you can still have other kinds of cases where ר' מאיר agrees that a fall was by accident and ר' יהודה agrees in other kinds of cases that a fall might be by negligence and it is in these cases that ר' יהודה and ר' מאיר agree. There is support for this approach in a גמרא that both תוספות and the רמב’’ן bring that says if an ox brakes into a courtyard and digs a hole, the owner of the courtyard has to fill it up even though he is not responsible for digging it. The main idea of the משנה and גמרא is that if one is carrying a barrel. and he trips and the barrel broken and causes damage ר' מאיר says he is liable and the ר’ יהודה holds he is liable if it was with intention.אביי brings a ברייתא that says if one trips and what he is carrying causes damage there is the argument between ר' מאיר who holds him accountable and the sages who do not. But if he put his stone, bundle, or knife on a roof, and they fall in a common wind, and they cause damage, he is liable. Even the חכמין agree with that. But if he put his jars on a roof, and they fell due to an uncommon wind, everyone agrees he is not liable. אביי said they disagree in two things. both during the fall and after the fall. According to how the מהרש''א explains תוספות, this means that ר' יהודה holds either falling by accident or abandoning his object with relieve him of the obligation to pay and לר' מאיר holds either a case of tripping by negligence or not abandoning one’s object will cause him to be required to pay, [but as I said before, the רי''ף holds ר' יהודה agrees with ר' מאיר in a case of falling by accident and not abandoning one’s object.] The תפארת שמואל holds differently, he says that during the fall the only variable that matters is if the fall was by negligence or not. After the fall, the only variable that makes difference is if he abandons his property before it caused damage.

יש סתירה לכאורה בטור (סימן ש''צ וסימן תי''ב). במקרה של אדם שנשכר לשאת חבית, והיא נופלת ונשברת, שאם הדרך הייתה בשיפוע, הוא אינו חייב בפיצויים, אך אם היא ישרה הוא כן. אבל במקרה של אנשים רגילים ההולכים ונושאים צרור שנפל וגורם נזק לאדם שמאחור, שם הדין הוא כמו ר' יהודה שמעידה נחשבת לתאונה, כלומר, תאונה בלתי נמנעת, והוא אינו אחראי. אין הבדל אם הדרך הייתה בקו ישרה או בשיפוע. רב שך מציע שיש דרגה גבוהה יותר של אחריות אם אדם נשכר לשאת צרור בניגוד לנשיאת הצרור שלו בלבד.(הלכות שכירות פרק ג' הלכה ב') אבל הרמב"ן מביא שהחוק שאדם אחראי בכל דרך לגרום נזק נראה כאילו אינו תואם לכך. הוא אומר שהפעם היחידה שאנחנו לא אומרים שאדם אחראי תמיד היא כאשר מדובר באדם העוסק בעבודתו שלו. זהו אדם שנשכר לעבוד על חפץ כלשהו. בזה אנו אומרים שאם מתרחשת תאונה, הוא אינו אחראי. אבל בדרך חשיבה זו לא צריכה להיות אחריות אפילו במקרה של תאונה. וזה בגלוי לא דומה למה שאנו אומרים בבבא קמא דף כ''ט שמעידה היא תאונה, ואם יש גם נטישת החפץ, אז האדם אינו חייב כלל

There is an apparent contradiction in the Tur ch. 390 and ch. 412. In the case of one who is carrying a barrel and it falls and is broken that if the path was at an incline, he is not obligated in damages, but if it is level he is. But in a case of just regular people walking and carrying some bundle that is dropped and causes damage to the person in back, there the law is like R Judah that tripping is considered to be an accident i.e., an unavoidable accident, and he is not liable. there is no difference if it was path was at an incline or level. Rav Shach [law of renting ch. 3 law 2] suggests that there is a higher degree of responsibility if one is hired to carry some bundle as opposed to just carrying one’s own bundle. But the Ramban brings that the law man is always liable to cause damage seems to not correlate to this. He says that the only time we do not say "a man is liable always" is when it is a case of a person that is involved in his own work, (that is a person that is hired to work on some object). Then we say that if an accident occurs, he is not liable. But in this way of thinking there should be no liability even in a case of accident, and that is openly not like what we are saying in Bava Kama page 29 that tripping is an accident and if there is also abandoning the object then one is not obligated at all. [later I saw the ramban himself answers this in two way on bava kama pg. 29 and so far i only saw his first answer] ___________________________________________________________________________________________________ There is an apparent contradiction in the טור. In the case of one who is hired to carry a barrel, and it falls and is broken, that if the path was at an incline, he is not obligated in damages, but if it is level he is. But in a case of just regular people walking and carrying some bundle that is dropped and causes damage to the person in back, there the law is like ר' יהודה that tripping is considered to be an accident i.e., an unavoidable accident, and he is not liable. There is no difference if it was path was at an inline or level. רב שך suggests that there is a higher degree of responsibility if one is hired to carry some bundle as opposed to just carrying one’s own bundle. But the רמב''ן brings that the law man is all ways liable to cause damage seem to not correlate to this. he says that the only time we do not say a man is liable always is when it is a case of a person that is involved in his own work. That is a person that is hired to work on some object Then we say that if an accident occurs, he is not liable. But in this way of thinking there should be no liability even in a case of accident. and that is openly not like what we are saying in בבא קמא page כ''ט that tripping is an accident, and if there is also abandoning the object, then one is not obligated at all.

za75 in G minor a midi file za75 in nwc format

יש וויכוח בין ר' מאיר לר' יהודה בב"א מציעא פ"ב ובבא קמא כ''ט ע''א. לפי אביי, הם חלוקים ביניהם על שני דברים. ראשית, האם מעידה היא תאונה או רשלנות. שנית, כאשר אדם נוטש את רכושו לאחר שנפל ארצה, האם זה עדיין נחשב שלו על מנת להיות אחראי לנזק שהוא עלול לגרום, או לא. הדרך שבה המהרש"א מבין את התוספות בכ"ט ע''א היא שר' יהודה שוקל לנטוש או אם הנפילה היא מקרה של תאונה, אז כל אחד מהם יכול לשחרר אותו מחובת הנזק. עבור ר' מאיר, מעידה ברשלנות או נטישת רכושו לאחר שנפל ברשלנות יכולות לגרום לו להיות אחראי. עבור התפארת שמואל, הגישה הנכונה לתוספת זו היא שבמהלך הנפילה, רק אם הנפילה נחשבת ברשלנות או לא משנה. לכן, לפי גישה זו, גם אם הוא נוטש את רכושו במהלך הנפילה, זה לא יפטור אותו. ועבור ר' מאיר, גם אם הנפילה הייתה בבירור מקרית, עדיין אם הוא לא נוטש את רכושו, הוא עדיין אחראי. להבהיר העניין: המקרה הרגיל של מעידה הוא כאשר אדם נושא חבית עבור מישהו, והוא מועד והחבית נשברת. עבור ר' מאיר זה נחשב ברשלנות; עבור ר' יהודה זה במקרה. אבל אפילו ר' יהודה מסכים שיכול להיות מקרה של נפילה ברשלנות, למשל אם אדם מניח אבן, סכין או צרור על גג, והם נופלים ברוח רגילה. כמו כן, עבור ר' מאיר, יכול להיות מקרה של נפילה מקרית, למשל כאשר אדם מניח קנקנים על הגג, והם נופלים ברוח רגילה.

I have been thinking about the argument between R. Meir and R Judah in Bava Mezia 82 and Bava Kama 29. According to Abaye, they disagree about two things. One, if tripping is an accident or negligence. Two, when one abandons his property after it has fallen to the ground, if that is still considered to be his in order to be liable for damage that it might cause, or not. The way the Maharccsha understands Tosphot on pg 29a is that R Judah considers either letting go (abandoning) or if the fall is a case of accident, then either one can release him from obligation for damage. To R. Meir, either tripping by negligence or abandoning one’s property after it has fallen by negligence can make him liable. To the Tiferet Shmuel (Rav Aaron Shmuel from Kaidan) the proper approach to this Tosphot is that at during the fall, only if the fall is considered by negligence or not matters. So, to this approach, even if he abandons his property during the fall, that would not excuse him. and to R Meir even if a fall was clearly by accident, still if he does not abandon his property, he is still liable. The normal case of tripping is when one is carrying a barrel for someone, and he trips and the barrel is broken. To R. Meir that is by negligence; to R. Judah that is by accident. But even R. Judah agrees at there can be a case of falling by negligence, for example if one places a stone, knife, or bundle on a roof, and they fall by a common wind. Also, to R Meir, there can be a case of a falling by accident, for example of one places jars on the roof, and they fall during an uncommon wind._________________________ I have been thinking about the argument between ר’ מאירand ר' יהודה in בבא מציעא 82 and בבא קמא 29. According to אביי, they disagree about two things. One, if tripping is an accident or negligence. Two, when one abandons his property after it has fallen to the ground, if that is still considered to be his in order to be liable for damage that it might cause, or not. The way the מהרש''א understands תוספות on 29a is that ר' יהודה considers either letting go (abandoning) or if the fall is a case of accident, then either one can release him from obligation for damage. To ר' מאיר, either tripping by negligence or abandoning one’s property after it has fallen by negligence can make him liable. To the תפארת שמואל the proper approach to this תוספות is that at during the fall, only if the fall is considered by negligence or not matters. So, to this approach, even if he abandons his property during the fall, that would not excuse him. And to ר' מאיר even if a fall was clearly by accident, still if he does not abandon his property, he is still liable. The normal case of tripping is when one is carrying a barrel for someone, and he trips and the barrel is broken. To ר’ מאיר that is by negligence; to ר' יהודה that is by accident. But even ר' יהודה agrees at there can be a case of falling by negligence, for example if one places a stone, knife, or bundle on a roof, and they fall by a common wind. Also, to R Meir, there can be a case of a falling by accident, for example of one places jars on the roof, and they fall during an uncommon wind.

The cure for all kinds of modern insanity

The cure for all kinds of modern insanity is faith and reason. I am a fan of faith and reason -the formula of the Middle Ages but with a modern twist. While in the Middle Ages, reason meant Aristotle and faith meant the catholic church. But I think that even starting at 1350 A.D. with the plague and later with wars against protestants that the approach to faith has to be rethought. And Reason I think is not really exactly reading Aristotle, but I would include Plato Plotinus and Kant, Hegel; also, John Locke and the founding papers of the USA, i.e. the Constitution, the Federalist Papers and the letters of the founding fathers. The line of division between philosophy and politics is blurred and so I think including John Locke and James Madison is important, Dr. Kelley Ross has some important improvements on the Friesian school started by Leonard Nelson, mainly the idea of Karl Popper about propositions that may not be able to be proven true, but can be proven false. At any rate, I think that philosophers tend to overextend themselves into politics. Though professors of philosophy tend to have high I.Q.s, but when they venture into politics, things seem to go haywire.Orientation matters you can not revere everything and expect the same result a we see in Discrete Differential Geometry. so, Mari x thinking he could revere Hegel mean that he came up with a system that does not work.