שבועות כ''ב ע''א. הגמרא נותן הסבר אחד לברייתא. ברייתא זו מובאת כשאלה על רב פפא שאמר נדר אינו צריך שיעור (מידה). הברייתא עצמה אומרת את זה: "שני קונמות מצטרפים, שתי שבועות אינן מצטרפות." (שני נדרים מצטרפים. שני שבועות לא.) [כלומר שאם אוסר לעצמו חצי גודל (של כזית) של תאנה וחצי גודל של תפוח, מצטרפים שני הגדלים הללו, אפילו אם הוא אסר כל אחד בנדר נפרד. הגמרא שואלת איך מצטרפים שני נדרים? לך לכאן ולא מספיק. לך לשם ואין מספיק. [כדי לעבור על האיסור צריך לעבור על כל שיעור של כזית). תשובה: הוא אסר את שניהם על ידי נדר אחד. לאחר מכן מביא הגמרא אמירה של רבינא לענות על השאלה על רב פפא. התשובה היא רב פפא מדבר על מכות, ברייתא מדבר על מעילה. בשלב זה הגמרא גורסת שהחכמים מחזיקים יש מעילה בנדרים. אבל לפני נקודה זו, הגמרא חשב שהחכמים מחזיקים אין מעילה בנדרים. אז עכשיו אנחנו מגיעים לרב משה בן מיימון ולרב''ד. הרמב''ם כותב אם אוסר לעצמו חצי גודל (שיעור) תאנה וחצי גודל (שיעור) פרי אחר אפילו בשני נדרים נפרדים, הם מצטרפים לעשות גודל שלם. שואל הרב''ד זה בניגוד לגמרא הנ"ל שאומר שרק כשעושים נדר אחד לאסור שני חצאי גדלים (שיעורים) אז מצטרפים. לא עם שני נדרים. ואז רב שך אומר שהרמב''ם גורס שאחרי אמירת רבינא, הגמרא כבר לא צריך את התשובה הראשונה ההיא. שהרי לפני אמירת רבינא חשבה הגמרא שיש רק מלקות לנדרים, לא מעילה. אז הברייתא דיברה רק על קבלת מכות. ובקבלת מכות רק עצם העבירה על דברי הנדרים משנה. אז שני נדרים נפרדים לא יצטרפו. אבל אחרי רבינא אין צורך בתשובה זו. כדי לעבור על האיסור מעילה, יתחברו שני גדלים נפרדים כמו שתי חתיכות נפרדות כמו כל מאכל אסור. השאלה שלי בשלב זה היא שזה תקף רק לנדר שבו אומרים "האוכל הזה אסור לי כמו קרבן". זה המקרה היחיד בו מעילה חלה על פי רב משה בו מיימון. והרי זה הרמב''ם כאן שרב שך נותן עליו תשובה. אבל אם אומר "אוכל זה אסור לי" שאין בו מעילה. אם כן מדוע כותב הרמב''ם שני חצאי גדלים שאסורים בשני נדרים מצטרפים? זה אמור להיות המקרה רק אם כל נדר מסתיים ב"כמו קרבן

הייתי רוצה להביא פה כמה הוכחות שהרמב''ם מחזיק שיש מעילה בנדרים רק כאשר אומרים זה אסור לי כמו קרבן אבל אין לי כח כשעת. אבל אני מקווה שהשם יתן לי כח אחר כך להביא את הראיות האלו