המצב שאני מתמודד איתו כאן הוא שאדם רואה אדם אחר שזה עתה הפיל חפץ או איבד בעל חיים בצורה כלשהי. האדם שאיבד את החפץ עדיין אינו מודע לאובדן שלו. אז זה שראה את החפץ מרים אותו כדי לקחת אותו לעצמו. הוא נחשב גזלן. אם הוא מרים אותו כדי להחזירו לבעליו, אך מאוחר יותר מחליט לשמור אותו, גם הוא גזלן. אבל במקרה הראשון שבו מישהו מרים את החפץ כדי לגנוב אותו, במקרה זה ייאוש או וויתור של הבעלים אינו חל. לכן, החפץ עדיין שייך לבעלים גם לאחר שהבעלים ויתר על החפץ או בעל החיים. אבל במקרה השני, וויתור או ייאוש חל והחפץ שייך לגזלן לאחר שהבעלים ויתר עליו. כמו כן, להבהרה נוספת הרשו לי להביא את חוק התורה. כאשר אדם גונב כבש או שור ואז שוחט אותו או מוכר אותו, הוא משלם ארבעה כבשים עבור הכבש וחמישה בקר עבור השור.------רב שך שואל שאלה על תוספות בבבא קמא דף ס''ט שהתקשיתי להבין עד היום. לכן, אני רוצה לשתף כאן את מחשבותיי. הרעיון של תוספות הוא שבין אם ייאוש חל על גזלן ובין אם לאו, במקרה של אדם שלוקח חפץ שאבד לפני שהבעלים מתייאש עליו בכוונה לגנוב אותו, הוא אינו הבעלים שלו. רב שך שואל על כך, מדוע הוא יהיה חייב לשלם ארבעה או חמישה במקרה שבו הוא שחט או מכר אותו? [כאשר אדם גונב בהמה, ואז מוכר אותה או שוחט אותה, הוא חייב לשלם ארבעה כבשים עבור כבש אחד או חמישה בקר עבור שור אחד.] שאלה זו נראתה לי קשה מאוד להבנה, כי זה בדיוק המקרה שבו הוא צריך להיות חייב בארבעה או חמישה. אני מתכוון לומר שמכיוון שייאוש אינו חל, לכן הבהמה האבודה עדיין שייכת לבעליה, וזה בדיוק המקרה שבו אדם חייב בארבעה או חמשה. התשובה לשאלה זו עלתה בדעתי היום שרב שך מתייחס למקרה שבו אדם מרים את הבהמה האבודה בכוונה להחזירה לבעליה, ולאחר מכן מחליט לא להחזיר אותה. במקרה כזה, הוויתור (ייאוש) על ידי הבעלים אכן חל, ולכן הבהמה שייכת לגזלן, ולכן יש שאלה מדוע הוא יהיה חייב במקרה זה בתשלום של ארבעה או חמישה. זה כמו שהגמרא אומרת בבבא קמא דף ס''ח ע''א במקרה שהוא מוכר או שוחט את מה שכבר שייך לו ולכן אינו חייב בארבעה או חמשה.

The situation I deal with here is a person sees another who just dropped an object or lost and animal in some way. The person that lost the object is not aware of his loss yet. Then the one that saw it picks it up to keep it. he is considered a robber. If he picks it up to return it to its owner but later decides to keep it, he is also a robber. But in the first case where one picked up the object to steal it, in that case giving up of the owner is not applicable. Therefore, the object still belongs to the owner even after the owner has given up on the object or animal. But in the second case, giving up is applicable and the object belongs to the robber after the owner has given up on it. Also, for further clarification let me bring the law of the Torah. When one steals a sheep or ox and then slaughters it or sells it, he pays four sheep for the sheep and five oxen for the ox. Rav Shach (Laws of Robbery or Loss, 14 halacha 6) asks a question on Tosphot in Bava Kama page 69 that I found hard to understand until today. So, I would like here to share my thoughts. The idea of Tosphot is that if giving up is or is not applicable to a robber, in the case of a person that picks up a lost object before the owner gave up on it with intent to steal it does not own it. Rav Shach ask on this then why would he be obligated to pay four or five in the case where he slaughtered or sold it? [When one steals an animal and then sells it or slaughters it, he is liable to pay four sheep for one sheep or five oxen for one ox.] This question seemed very hard to understand to me because that is the exact case where he should be liable in four or five. I mean to say that since giving up does not apply therefore the lost animal still belongs to the owner and that is the exact case when one is liable for four or five. The answer to this question occurred to me today that Rav Shach is referring to the case where a person picks up the lost animal with intention to return it to the owner and then later decided to keep it. In that case, the giving up of the owner does apply and therefore the animal belongs to the robber and therefore there is a question why would he be liable in this case of payment of four or five. This is like the Gemara says in Bava Kama page 68 he is selling of slaughtering what already belongs to himself and therefore is not obligated in four or five. -------------------------------------------------- המצב שאני מתמודד איתו כאן הוא שאדם רואה אדם אחר שזה עתה הפיל חפץ או איבד בעל חיים בצורה כלשהי. האדם שאיבד את החפץ עדיין אינו מודע לאובדן שלו. אז זה שראה את החפץ מרים אותו כדי לקחת אותו לעצמו. הוא נחשב גזלן. אם הוא מרים אותו כדי להחזירו לבעליו, אך מאוחר יותר מחליט לשמור אותו, גם הוא גזלן. אבל במקרה הראשון שבו מישהו מרים את החפץ כדי לגנוב אותו, במקרה זה ייאוש או וויתור של הבעלים אינו חל. לכן, החפץ עדיין שייך לבעלים גם לאחר שהבעלים ויתר על החפץ או בעל החיים. אבל במקרה השני, וויתור או ייאוש חל והחפץ שייך לגזלן לאחר שהבעלים ויתר עליו. כמו כן, להבהרה נוספת הרשו לי להביא את חוק התורה. כאשר אדם גונב כבש או שור ואז שוחט אותו או מוכר אותו, הוא משלם ארבעה כבשים עבור הכבש וחמישה בקר עבור השור רב שך asks a question on תוספות in בבא קמא page ס''ט that I found hard to understand until today. So, I would like here to share my thoughts. The idea of תוספות is that whether or not if יאוש is or is not applicable to a גזלן, in the case of a person that picks up a lost object before the owner מתייאש on it with intent to steal it, he does not own it. רב שך ask on this then why would he be obligated to pay four or five in the case where he slaughtered or sold it? [When one steals an animal and then sells it or slaughters it, he is liable to pay four sheep for one sheep or five oxen for one ox.] This question seemed very hard to understand to me because that is the exact case where he should be liable in four or five. I mean to say that since יאוש does not apply, therefore the lost animal still belongs to the owner, and that is the exact case when one is liable for four or five. The answer to this question occurred to me today that רב שך is referring to the case where a person picks up the lost animal with intention to return it to the owner, and then later decided to keep it. In that case, the giving up of the owner does apply, and therefore the animal belongs to the גזלן and therefore there is a question why would he be liable in this case of payment of four or five. This is like the גמרא says in בבא קמא page ס''ח ע''א he is selling of slaughtering what already belongs to himself and therefore is not obligated in four or five.