קשה על דעת הרמב''ם עם הכלב עם הלחם והפחם היא שקשה לראות איך זה מתאים לגמרא. הגמרא אמנם אומר שר' יוחנן סבור שאש חייבת בגלל חיצים שלו וממונו, אבל קשה לראות איך זה עוזר לרמב''ם. אם הרמב''ם היה מחזיק ישירות ורק כריש לקיש, אז הייתה לנו תשובה, אבל הוא לא. הוא מחזיק שאש חייבת בגלל חיציו. תן לי להסביר למה אם הוא יחזיק כריש לקיש זה יעזור לו. ריש לקיש אמר אש מחויבת כאשר היא רכושו של אדם. ואז גמרא שואלת עליו מהמשנה עם הכלב, הלחם והפחם. הפחם לא שייך לבעל הכלב, אז למה הוא חייב לשלם על הערימה? ריש לקיש עונה כי הכלב זרק את הכיכר עם הפחם על הערימה. זה אומר שהוא לא אחראי לאש בכלל, אלא בגלל קרן של שור תם או בגלל צרורות. זה בוודאי כמו הגמרא בעמוד י''ח שבו גמרא מחזיקה שהאחריות היא מצרורות או קרן התם. ולריש לקיש האחריות היא רק על מקום הפחם, לא כל הערימה כי האש לא הייתה של בעל הכלב, ובעל הפחם אינו אחראי כי שמר על הגחלים שלו. אבל הראשונים כולם החליטו שהדין הוא כמו ר' יוחנן ולכן ישנה אפשרות להיות אחראי או כאשר האש שייכת לו או שזה מקרה של חיציו. אז למה הרמב''ם סבור שאין אחריות על הערימה, אלא רק הדרך שהפחם עבר כשהכלב גרר אותו. בכל מקרה, למה זה משנה לריש לקיש אם הכלב זרק את הפחם? גם אם הוא הניח אותו בעדינות, זה עדיין קרן שור תם או צרורות. יתר על כן, איך מסביר ר' יוחנן את המשנה, שהכלב הניח את הפחם בעדינות כך שבעלי הכלב אחראי לחצי נזק לכל הערימה. אבל למה? זה עדיין לא "החצים שלו" אלא חיצים של הכלב שלו, והפחם לא שייך לו_________ כדי לענות על שאלה זו על הרמב''ם אני חושב שצריך להסתכל אחורה בדף י''ח שם עולה סוגיית כוחו של כח. נוכל לראות שהגמרא שם רואה בשאלת רבא אם תלך לפי תחילת או סוף עילות הנזק כשאלה כמו צרורות (חלוקי נחל). יש גם אם העוף שלעס את החוט שהחזיק כלי שנפל ושבר כלי אחר הוא כוח כוחו. אף שהגמרא שם לא מגיע לתשובה על כוח כוחו [מפני שהתרנגולת אולי דחפה את הכלי עד שנשבר על אבן], הרמב''ם [נזקי ממון ב' הי''ז] והתוספות כאן בדף כ''ב אכן מגיעים לתשובה. העובדה שר' יוחנן דורש שהכלב יניח את הכיכר עם הפחם על הערימה כדי שיהיה חצי נזק, מלמדת שכוח כוחו אינו חייב כלל (או אולי נזק רביעי כפי ששואל הראב''ד על הרמב''ם). עם זאת, כתבתי במקום אחר שאולי הרמב"ם מהחזיק כמו הרא"ש שכוח כוח הוא חייב, אבל על סמך השאלות שיש לי כאן על הרמב"ם, והעובדה שאני לא יכול לראות לו שום תשובה חוץ מלומר שהוא מחזיק כמו תוספות, אני חושב ששם יש למצוא תשובה אחרת _____________________________________________________________ עם זאת, יש שאלה לגבי גישה זו. ייתכן שר' יוחנן מסכים עם ריש לקיש אם הכלב זרק את הפחם על הערימה. איננו יודעים כי הוא לא אומר דבר על המקרה הזה. אם הוא מסכים עם ריש לקיש שמקום שהפחם נחת או נישא שחייב בחצי נזק, אין ללמוד מזה (לא התוספות ולא הרמב''ם) שכוח כוחו אינו חייב נזק. שהרי אמרנו שהכלב שזורק או נושא את הפחם הוא כוח כוחו, ולכן אומר ר' יוחנן שהכלב צריך להניחו על הערימה כדי להיות אחראי. אבל זה יחול גם על המקום של הפחם. אם נזרק, אז גם מקום הפחם לא יהיה מחויב בניגוד לריש לקיש. או אולי ר' יוחנן מסכים עם ריש לקיש שאם הכלב היה זורק את הפחם, זה יהיה אחראי לחצי נזק על המקום של הפחם מהסיבות רש'' הציע (קרן של שור תם או צרורות). (לפיכך, לא ניתן ללמוד מכאן על כוח כוחו.) האפשרות האחרונה כאן היא שאולי ר' יוחנן סבור שהזריקה היא כוח כוחו ולכן אינה אחראית על הערימה וגם לא על מקום הפחם, בעוד ריש לקיש חשב שהזריקה אינה כוח כוחו אלא צרורות או קרן של שור תם (מאולף)

The Mishna brings a case that a dog carried a loaf with a burning coal in it to a stack and the stack is burnt up. The payment for the loaf is full damage, and the payment for the stack is half damage. so why does the Rambam hold that there is no liability for the whole stack, but only the path the coal took as the dog dragged it along? One problem with the opinion of the Rambam about the dog with the loaf and coal is that it is hard to see how it corresponds to the Gemara. The Gemara does say that R Yochanan holds that fire is also obligated because of arrows or money, but it is hard to see how that helps the Rambam. If the Rambam would hold directly and only like Reish Lakish, then we would have an answer, but he does not. He holds fire is obligated because of "his arrows". Let me explain why if he would hold by Reish Lakish that would help him. Reish Lakish said fire is obligated when it is one's property. Then the Gemara asks on him from the Mishna with the dog, loaf, and coal. The coal does not belong to the owner of the dog, so why is he liable to pay for the stack? Reish Lakish answers because the dog threw the loaf with the coal onto the stack. That means it is not liable for fire at all, but rather because of horn of a tame ox (that became wild) or because of pebbles. This is certainly like the Gemara on page 18 where Gemara holds the liability is from pebbles or horn of a tame ox. And to Reish Lakish, the liability is only on the place of the coal, not the whole stack because the fire did not belong to the owner of the dog, and the owner of the coal is not liable because he guarded his coal. But the Rishonim (medieval authorities) all decided the law is like R Yochanan, and therefore there is the possibility of being liable for either when the fire belongs to one or it is a case of "his arrows". so why does the Rambam hold that there is no liability for the stack, but only the path the coal took as the dog dragged it along. In any case, why does it make a difference to Reish Lakish if the dog threw the coal? Even if he put it down gently, it is still horn of an ox or pebbles. Furthermore, how does R Yochanan explain the Mishna, that the dog put the coal down gently, so the owner of the dog is liable half damage for the whole stack. But why? It still is not “his arrows” but arrows of his dog and the coal does not belong to him. In order to answer this question on the Rambam I think it is necessary to look aback on page 18 where the issue of force of a force comes up. We can see that the gemara there considers the question of Rava about if you go by the beginning or the end of the causes of damage to be the same question as pebbles. There also is the case if the chicken that chewed on the string which held a vessel that fell and broke another vessel is force of force. Though the gemara there does not arrive at an answer about force of a force [because the chicken might have pushed the vessel until it broke on a stone], the Rambam [monetary damage ch. 2 law 17] and the Tosphot here on page 22 do arrive at an answer. The fact that R. Yochanan requires that the dog place the loaf with the coal on the stack in order for there to be half damage, shows that force of a force is not obligated at all (or perhaps fourth damage as the Raavad asks on the Rambam). ______________________________________________________________________________________ However, I wrote elsewhere that the Rambam might hold like the Rosh that force of a force is obligated but based on the questions I have here on the Rambam, and the fact that I can not see any answer for him except to say that he holds like Tosphot, I think that that other place has to be answered in a different way__________________However, there is a question on this approach. It is possible that R Yochanan agrees with Reish Lakish if the dog threw the coal on the stack. We do not know since he says nothing about that case. If he agrees with Reish Lakish that the place the coal landed or was carried that is obligated in half damage, then neither the Tosphot nor Rambam can learn from that that force of his force is not obligated in any damage. For we were saying that the dog throwing or carrying of the coal is force of his force, and that is why R Yochanan says the dog has to put it down on the stack in order to be liable. But that would apply to the place of the coal also. If thrown, then the place of the coal also would be not obligated unlike Reish Lakish. Or perhaps R Yochanan agrees with Reish Lakish that if the dog would throw the coal, that that would be liable half damage on the place of the coal for the reasons Rashi gives (horn of a tame ox or pebble). (Thus, you can not learn from here about force of force.) The last possibility here is that perhaps R Yochanan holds that throwing is force of his force, and thus not liable on the stack nor the place of the coal, while Reish Lakish considered throwing not to be force of his force but rather pebbles or horn of a tame ox. Ho ______________________________________________________________________________________ ________________ The problem with the opinion of the רמב’’ם about the dog with the loaf and coal is hard to see how it corresponds to the גמרא. The גמרא does say that ר’ יוחנן holds that fire is also obligated because of money, but it is hard to see how that helps the רמב’’ם. If the רמב’’ם would hold directly and only like ריש לקיש, then we would have an answer, but he does not. He holds fire is obligated because of his arrows. Let me explain why if he would hold by ריש לקיש that would help him. ריש לקיש said fire is obligated when it is one's property. Then גמרא asks on him from the משנה with the dog, loaf, and coal. The coal does not belong to the owner of the dog, so why is he liable to pay for the stack? ריש לקיש answers because the dog threw the loaf with the coal onto the stack. That means it is not liable for fire at all, but rather because of horn of a tame ox or because of צרורות. This certainly like the גמרא on page י''ח where גמרא holds the liability is from צרורות or קרן התם. and to ריש לקיש the liability is only on the place of the coal, not the whole stack because the fire did not belong to the owner of the dog and the owner of the coal is not liable because he guarded his coal. But the ראשונים all decided the law is like ר’ יוחנן and therefore there is the possibility of being liable for either when the fire belongs to one or it is a case of his arrows. so why does the רמב’’ם hold that there is no liability for the stack, but only the path the coal took as the dog dragged it along. In any case, why does it make a difference to ריש לקיש if the dog threw the coal? Even if he put it down gently, it is still horn of an ox or צרורותs. Furthermore, how does ר’ יוחנן explain THE משנה, that the dog put the coal down gently so the owner of the dog is liable half damage for the whole stack. But why? It still is not “his arrows” but arrows of his dog and the coal does not belong to him. In order to answer this question on the רמב’’ם I think it is necessary to look back on page י''ח where the issue of force of a force comes up. We can see that the גמרא there considers the question of רבא about if you go by the beginning or the end of the causes of damage to be the same question as pebbles. There also is the case if the chicken that chewed on the string which held a vessel that fell and broke another vessel is force of force. Though the גמרא there does not arrive at an answer about force of a force [because the chicken might have pushed the vessel until it broke on a stone], the רמב’’ם and the תוספות here on page כ''ב do arrive at an answer. The fact that ר' יוחנןrequire that the dog place the loaf with the coal on the stack in order for there to be half damage, show that force of a force is not obligated at all (or perhaps fourth damage as the ראב'' ד asks on the רמב’’ם). However, I wrote elsewhere that the רמב’’ם might hold like the רא''ש that force of a force is obligated but based on the questions I have here on the רמב’’ם, and the fact that I can not see any answer for him except to say that he holds like תוספות, I think that that other place has to be answered in a different way ______________________________________________________________________________________ However, there is a question on this approach. It is possible that ר’ יוחנן agrees with ריש לקיש if the dog threw the coal on the stack. We do not know since he says nothing about that case. If he agrees with ריש לקיש that the place the coal landed or was carried that is obligated in half damage, then neither the תוספות nor רמב''ם can learn from that that force of his force is not obligated in any damage. For we were saying that the dog throwing or carrying of the coal is force of his force, and that is why ר’ יוחנן says the dog has to put it down on the stack in order to be liable. But that would apply to the place of the coal also. if thrown, then the place of the coal also would be not obligated unlike ריש לקיש. Or perhaps ר’ יוחנן agrees with ריש לקיש that if the dog would throw the coal, that that would be liable half damage on the place of the coal for the reasons רש''יgives (horn of a שור תם or צרורות). (Thus, you can not learn from here about force of force.) The last possibility here is that perhaps ר' יוחנן holds that throwing is force of his force and thus not liable on the stack nor the place of the coal while ריש לקיש considered throwing not to be force of his force but rather pebbles or horn of a tame ox.

קושי על הרמב''ם מהגמרא בבא קמא כ''ג ע''א

הגמרא שואלת על המשנה . המשנה מביאה מקרה שכלב נשא כיכר עם פחם בוער לערימה והערימה נשרפה. התשלום עבור הכיכר הוא נזק מלא, והתשלום עבור הערימה הוא חצי נזק. הגמרא אומרת שהסיבה היא שלא מדובר בחצים של עצמו, אלא בחצים של הכלב, אז זה חצי נזק. הגמרא שואלת אז מי משלם? תשובה: הבעלים של הכלב. הוא שואל, "למה לא הבעלים של הפחם?" תשובה: הוא שמר על הפחם שלו. לכן, הגמרא קובעת שהדין הוא שהתשלום עבור הערימה הוא חצי נזק, וזה משולם על ידי בעל הכלב. אולי גם בעל הפחם ישלם אם לא ישמור על הפחם. [וכן שתוספות אומר.] אבל אנחנו לא יודעים זאת ישירות מהגמרא. כל מה שאנחנו יודעים בוודאות מהגמרא הוא שהבעלים של הכלב משלם חצי נזק עבור הערימה. אז למה הרמב''ם כותב שאין תשלום על הערימה בכלל? לאן נעלם הבעלים של הכלב? אם הרמב''ם רצה לומר שגם בעל האש משלם הוא היה יכול לכתוב את זה

A difficulty on the Rambam from the Gemara Bava kama pg 23

Furthermore, the Gemara asks on the Mishna . The Mishna brings a case that a dog carried a loaf with a burning coal in it to a stack and the stack is burnt up. The payment for the loaf is full damage, and the payment for the stack is half damage. The Gemara says the reason is that it is not one's own arrows, but the arrows of the dog, so it is half damage. The Gemara then asks, “Who pays?” Answer: the owner of the dog. It asks “Why not the owner of the coal?” Answer: he guarded his coal. So, the Gemara holds that the law is that the payment for the stack is half damage, and that is paid by the owner of the dog. Maybe the owner of the coal would also pay if he did not guard the coal. [And that if fact what Tosphot says.] But we do not know that directly from the Gemara. All we know for sure from the Gemara is the owner of the dog pays half damage for the stack. So why does the Rambam write there is not payment for the stack at all? Where did the owner of the dog go? If the Rambam wanted to say the owner of the fire also pays well, he could have written that. _____________________________________________________________________________________________________The גמרא asks on the משנה . The משנה brings a case that a dog carried a loaf with a burning coal in it to a stack and the stack is burnt up. The payment for the loaf is full damage, and the payment for the stack is half damage. The גמרא says the reason is that it is not one's own arrows, but the arrows of the dog, so it is half damage. The גמרא then asks, “Who pays?” Answer: the owner of the dog. It asks “Why not the owner of the coal?” Answer: he guarded his coal. So, the גמרא holds that the law is that the payment for the stack is half damage, and that is paid by the owner of the dog. Maybe the owner of the coal would also pay if he did not guard the coal. [And that if fact what תוספות says.] But we do not know that directly from the גמרא. All we know for sure from the גמרא is the owner of the dog pays half damage for the stack. So why does the רמב''ם write there is not payment for the stack at all? Where did the owner of the dog go? If the רמב''ם wanted to say the owner of the fire also pays well, he could have written that.

הרמב''ן אומר שיש הוכחה קלה שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אינו חל על מקרה שבו ההתחלה היא בשמירה פחותה, ואחר כך בא אונס. ההוכחה שהוא מביא בדף צ''ג בבא מציעא היא הברייתא בדף מ''ה בבא קמא ארבע באים במקום הבעלים: שואל, שוכר, שומר בתשלום ושומר ללא תשלום. אם הוזהר שור שלוש פעמים, והולך והורג מישהו, נהרג השור, ושלושת מיני השומרים משלמים כופר ומחזירים ערך השור לבעלים חוץ מהשומר ללא תשלום (שלא מחזיר כלום לבעלים של השור). הגמרא החליטה שהברייתא מתייחסת למקרה שבו כל הארבעה שמרו על השור עם שמירה מינימלית. וכן, הגמרא אומר שלפי ר' אלעזר יש לשחוט בהמה שכבר הוכחה כמסוכנת והמשנה שלנו מתייחסת למקרה כזה. מצד אחד, אני יכול להבין את הרמב''ן כי השומר שכר עשה כמות מינימלית של שמירה אבל כל השומרים היו צריכים לעשות את השמירה הראויה. כך שרק השומר ללא תשלום אינו מחויב לשלם. עם זאת, נראה שקשה להבין. הסיבה שאני אומר את זה היא שחוק ההתחלה בפשיעה וסופו באונס חייב הכוונה לשומר בתשלום (שומר שכר). זה לא יכול להיות השומר חינם כי בכל מקרה הוא לא חייב במקום שעשה שמירה מינימלית. אז זה חייב להתייחס לשומר בתשלום. אבל הוא חייב בברייתא אף על פי שעשה שמירה מינימלית. אז איך אתה יכול להחליט ממקרה שהוא חייב בתשלום, למרות שעשה שמירה מינימלית, למקרה שגם עשה שמירה מינימלית ובכל זאת להחליט שהוא לא חייב

The Ramban says that there is a light proof that the beginning with neglect and the end by force which is obligated in damage does not apply to a case in which the beginning is with minimal guarding, and then later cames force. The proof he brings on page 93 of Bava Metzia is the teaching on page 45 in Bava Kama, "Four come in place of the owner: a borrower, renter, paid guard and an unpaid guard. If an ox has been warned three times, and goes and kills someone, the ox is killed and 3 kinds of guard pay the fixed penalty and pay back to value of the ox to the owner except for the unpaid guard who does not pay back. The Gemara decided the braita is taking about a case where all four guarded the animal with minimal guarding. Also, the gemara says that according to R. Elazar, that an animal that has already proven dangerous must be slaughtered, and our mishna is referring to such a case. On one hand, I can see the point of the Ramban because the paid guard did a minimal amount of guarding, but all should have done the proper amount of guarding. so only the unpaid guard is not obligated to pay. However, it seems hard to understand. The reason I say this is the entire law of the "beginning by by neglect and the end with force is obligated to pay" is referring to the paid guard. It cannot be the unpaid one because in any case he is not obligated where he did minimal guarding. so, it must refer to the paid guard. But he is obligated in the braita even though he did minimal guarding. so how can you decide from a case where he is obligated to pay even though he did minimal guarding to a case where he also did minimal guarding and yet say he is not obligated.______________________________________________ The רמב''ן says that there is a slight proof that תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב does not apply to a case in which the beginning is with שמירה פחותה, and then later came force. The proof he brings on page צ''ג of בבא מציעא is the ברייתא on page מ''ה in בבא קמא four come in place of the owner: a borrower, renter, paid guard and an unpaid guard. If an ox has been warned three times, and goes and kills someone, the ox is killed, and the four kinds of guard pay the כופר and pay back to value of the ox to the owner. That is all three except for the unpaid guard who does not pay back. Theגמרא decided הברייתא is taking about a case where all four guarded the animal with minimal guarding שמירה פחותה . Also, theגמרא says that according to ר' אלעזר that an animal that has already proven dangerous must be slaughtered and our משנה is referring to such a case. On one hand, I can see the point of the רמב''ן because the שומר שכר did a minimal amount of guarding but all שומריםshould have done the proper amount of guarding. so only the unpaid guard is not obligated to pay. however, it seems hard to understand. The reason I say this is the law of the תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב is referring to the paid guard שומר שכר. It cannot be the שומר חינם because in any case he is not obligated where he did minimal guarding. so, it must refer to the paid guard. But he is obligated in the ברייתא even though he did minimal guarding. so how can you decide from a case where he is obligated to pay, even though he did minimal guarding, to a case where he also did minimal guarding and yet say he is not obligated.

בבא קמא דף י''ח וכ''ב עם הכלב, הכיכר והפחם.

יש כמה שאלות שאני רוצה להעלות בנושא בבא קמא דף י''ח וכ''ב עם הכלב, הכיכר והפחם. דבר אחד הוא שאותה גמרא הולכת הלוך ושוב מדוע חובת שריפת הערימה היא חצי נזק לתנא של המשנה ותשלום מלא לפי ר' אלעזר. זה מתחיל שזה בגלל צרורות, ואז הולך לקרן של שור תם (שמתפרע) (קרן התם) ברשות הניזק, וחוזר לצרורות. אבל אז בגלל שרבא יש שאלה לגבי אזהרה על צרורות (אבנים קטנות), הגמרא צריכה להסיק שהמקרה הוא של קרן התם ברשות הניזק. אז למה בהמשך דף כ''ב, מניח הגמרא שהחיוב הוא בגלל אש? אולי תרצה לענות שהחובה לא צריכה להיות בגלל אש כי הכלב הוא שעושה את זה, לא אדם. אבל אז למה אחר כך להגיד שזה בגלל אש? אולי אתה יכול להגיד שזה בגלל ריש לקיש שמחזיק בחובת האש היא על האדם שבבעלותו האש. אז אולי הפתרון לבעיה שלנו כאן הוא שבעל הכלב חייב על שביל הפחם על הערימה בגלל קרן (שור תם) (כשהכלב גרר את הפחם על הערימה), ועל שריפת הערימה שתשלם בעל הפחם? לדעת תוספות חובה משותפת לבעל הכלב ולבעל הפחם