i was puzzling over what Rav Shach says about the law that physical money acquires by the law of the Torah, but there was a worry that the seller might leave the acquired object to be burnt and thus not be required to pay back the money given to him by the buyer. So, the sages decided that only pulling or picking up of the object causes acquisition. I looked that the gemara Bava Metzia page 48 and the gemara Avoda Zara page 71 and 63 and still had zero idea what is going on. I went to dip in the sea, and on the way back it occurred to me what Rav Shach might be saying. I think he intends to ask this: the Rambam wrote that a Jew that buys an object from a gentile, and gives him money of hekdesh (that belongs to the Temple), but has not picked up the object, the Jew has committed the sin of using that which belongs to the Temple for a secular purpose (meila). However, if the Jew buys from another Jew with money of hekdesh, but has not yet picked up the object, he has not committed meila until he picks up the object. I think Rav Shach finds this difficult because picking up is a decree of the sages, and yet by the law of the Torah, money acquires. So, the Jew should be liable for meila immediately when he pays with money of hekdesh (even when he buys from another Jew). I think Rav Shach at first wants to answer this based on the approach of the Baal Hameor. The Baal Hameor hold the sages did not nullify acquisition by money. Rather, they held money does acquire, but that either the buyer or seller can nullify the deal until the acquired object is picked up by the buyer. [But both the object and the money still need to exist. If the object, is destroyed, the sale cannot be nullified. ] [This means that the Baal Hameor agrees that the law is like R. Yochanan but interprets it differently than the Rif. Thus, we can now understand the Rambam. The law is that money acquires, but the law of meila is not applicable until the sale is final and neither party can renege on the sale.] Thus, we can now understand the Rambam. The law is that money acquires, but the law of meila is not applicable until and neither party can renege on the sale.] ----------------------------------------------------------------------------I was puzzling over what רב שך says about the law that physical money acquires by the law of the Torah, but there was a worry that the seller might leave the acquired object to be burnt and thus not be required to pay back the money given to him by the buyer. So, the sages decided that only pulling or picking up of the object causes acquisition. I looked that the גמרא בבא מציעא page מ''ח and the גמרא עבודה זרה page ס''ג and ע''א and still had zero idea what is going on. I went to dip in the sea, and on the way back it occurred to me what רב שך might be saying. I think he intends to ask this: the רמב’’ם wrote that a Jew that buys an object from a gentile, and gives him money of כסף של הקדש (that belongs to the Temple), but has not picked up the object, the Jew has committed the sin of using that which belongs to the Temple for a secular purpose (מעילה). However, if the Jew buys from another Jew with money of הקדש, but has not yet picked up the object, he has not committed מעילה until he picks up the object. I think רב שך finds this difficult because picking up is a decree of the חכמים, and yet by the law of the תורה, money acquires. So, the Jew should be liable for מעילה immediately when he pays with money of הקדש (even when he buys from another Jew). I think רב שך at first wants to answer this based on the approach of the בעל המאור. The בעל המאור hold the sages did not nullify acquisition by money. Rather, they held money does acquire, but that eithr the buyer or seller can nullify the deal until the acquired object is picked up by the buyer. [But both the object and the money still need to exist. If the object, is destroyed, the sale cannot be nullified.] [This means that the בעל המאור agrees that the law is like ר' יוחנן ,but interprets it differently than the רי''ף. Thus, we can now understand the רמב''ם. The law is that money acquires, but the law of מעילה is not applicable until the sale is final, and neither party can renege on the sale.] Thus, we can now understand the רמב''ם. The law is that money acquires, but the law of מעילה is not applicable until and neither party can renege on the sale. Then in the second part of רב שך’s answer, he explains how this might be so because in another case he finds where a deal has been made, but even though there is a monetary acquisition, the fact that one party can change his mind makes the acquisition incomplete.--rav shach also brings from the achronim that the the rambam does not hold with change of domain in terms of meila, only getting benefit. this fact explains the law that meila applies only when the deal is more than final; it can not be reversed.---------------------Then in the second part of רב שך’s answer, he explains how this might be so because in another case he finds where a deal has been made, but even though there is a monetary acquisition, the fact that one party can change his mind makes the acquisition incomplete. רב שך also brings from the אחרונים that the רמב''ם does not hold with change of domain in terms of מעילה, only getting benefit. This fact explains the law that מעילה applies only when the deal is more than final; it can not be reversed.

zb25 midi E Major zb25 a nwc file, E Major

בבא מציעא דף מ''ח. עבודה זרה דף ס''ג

אם יהודי קונה חפץ מגוי בכסף הקדש,(ולא היה משיכה עדיין) הוא עובר על איסור מעילה (הלכות מעילה ברמב"ם פרק ו' הלכה י'). זה מפתיע, שכן הדין הוא כמו ר' יוחנן שכסף או מטבעות גורמים רכישה לפי דין התורה, אך החכמים ביטל זאת מבחינת יהודים, וקבע שרק הרמה או משיכה של החפץ גורמות לרכישה. לכן, מה שמפתיע בהלכה זו הוא שהיהודי נתן פיזית את הכסף, אך הכסף הזה לא רכש דבר, שכן מבחינת יהודי, רק הרמה של החפץ גורמת לרכישה. אך במחשבה שנייה, עולה בדעתי שהרמב"ם אינו מחזיק בשינוי תחום מבחינת מעילה, אלא רק השגת תועלת (נהנה). לכן, ייתכן שזה מספיק שהכסף החליף ידיים (גם אם לא נרכש דבר), כדי לחייב את הבעלים במעילה. אולי. [לפי תוספות חלה איסור מעילה על ידי שינוי תחום, אבל זה אינו לפי הרמב"ם.]---------------------כלומר, מאחר שהיהודי נתן את הכסף לגוי, הוא יכול כעת למשוך את החפץ שקנה. לכן, למרות שעדיין לא רכש אותו, העובדה שהוא יכול למשוך אותו יכול להיחשב כהפקת הנאה מהכסף של הקדש, ולכן הוא חייב במעילה

tractate Bava Metzia page 47 to 48 and tractate Avoda Zara page 63

If a Jew buys an object from a gentile with money (but without picking up the object) of hekdesh [that belongs to the temple] he transgresses the prohibition of meila, [the prohibition of using things for secular purposes that have been consecrated to the temple (chapter 6, law 10 in Laws of Meila in the Rambam). This is a surprize since the law is like R. Yochanan that money or coins cause acquisition by the law of the Torah, but the sages nullified that as far as Jews are concerned, and held that only picking up or pulling the object causes acquisition. What is therefore a surprise in this law is that the Jew has physically given the money, but that money has not acquired anything, since as far as a Jew is concerned, only picking up the object causes acquisition. This is just my first thought about this subject, but I realize there is a tremendous amount of work I need to do in tractate Bava Metzia page 47 to 48 and tractate Avoda Zara page 63. I have tried for a few days to go to the local Litvack Beit Midrash [study hall that follows the Gra and Rav Shach] in my area to learn this subject, but I have barely scratched the surface. But on second thought, it occurs to me that the Rambam does not hold with change of domain in terms of melia, only gaining benefit. (This was pointed out by the Or Sameach chapter 6 in laws of meila, the Keren Ora and Rav Shach ) So, the fact that the money has changed hands (even if it did not acquire anything) might be enough to liable for meila. Maybe. [Tosphot holds with change of domain, not the Rambam.] That is to say that since the Jew has given the money to the gentile, he can now pick up the object that he has bought. So, even though he has not yet acquired it, the fact that he can pick it up might be considered as deriving benefit from the money, and thus be liable for meila. ----------------------------------------------------------------If a Jew buys an object from a gentile with money of הקדש [that belongs to the temple] he transgresses the prohibition of מעילה, [the prohibition of using things for secular purposes that have been consecrated to the temple )in הלכות of מעילה in the רמב’’ם(. This is a surprize since the law is like ר' יוחנן that money or coins cause acquisition by the law of the תורה but the חכמים nullified that as far as Jews are concerned, and held that only picking up or pulling the object causes acquisition. What is therefore a surprise in this law is that the Jew has physically given the money, but that money has not acquired anything, since as far as a Jew is concerned, only picking up the object causes acquisition. But on second thought, it occurs to me that the רמב’’ם does not hold with change of domain in terms of מעילה, only gaining benefit. So, the fact that the money has changed hands, (even if it did not acquire anything), might be enough to liable for מעילה. Maybe. [תוספות holds with change of domain, not the רמב’’ם.]

zb 24 C Minor a Midi File zb24 a nwc file

zb23 C minor midi file

בבא מציעא כ''ח ע''ב

הגעתי לים, ואז בדרך חזרה, פתאום עלה בדעתי כיצד לענות על שאלה ברמב"ם בצורה הקרובה למה שרב שך אומר. [ה' גזלה ועבדה י''ג:י''ז] הרעיון שעלה בדעתי הוא זה. כאשר אדם שומר על חפץ אבוד, הוא שומר בשכר. אבל אם החפץ יאבד את כל ערכו אם הוא יישמר זמן רב מדי, השומר חייב למכור אותו, ולשמור על מחיר המכירה (ויכול להשתמש בכסף). לכן, הוא שואל, לא שומר בשכר. לא צריכה להיות שום עמימות לגבי זה מכיוון ששמירה על חפץ אבוד אינה זהה לשמירה על הכסף שמישהו שילם עבורו. אמנם לעתים קרובות אנו אומרים שווה כסף ככסף, אבל זה עדיין לא אוניברסלי, ואנחנו דורשים פסוק מיוחד כדי להראות לנו את זה לפי זכרוני. [ראה תחילת קידושין, וסוגיא של תשלום כפל עבור גנבה.] והעובדה שהרמב''ם מחזיק את השומר הופך לשואל אין בעיה בפני עצמה. הרי הוא רק מצטט את ר' יוסי בבא מציעא כ''ח ע''ב] שאומר אם אבד כספי המכירה בתאונה בלתי נמנעת (אונסים גדולים), עליו לשלם על זה כדין שואל, לא כשומר שכר. השאלה היחידה היא מדוע הוא אינו לווה של כסף במקום שואל של חפץ? והתשובה, לדעתי, היא זו. המלווה לא הלווה לו דבר. אלא, הוא (בעל החפץ) איבד חפץ, והחכמים קבעו את החוק הזה של מכירת החפץ, והרשאה להשתמש בכסף. זהו שואל, לא לווה של כסף. איך אפשר להיות לווה, אם אין מלווה? אמרתי את הרעיון הזה לרב ברודי (ראש כולל בנתניה) והוא שאל, "מה יהיה הדין אם לא תהיה רשות להשתמש בכסף של החפץ האבוד?" הטענה שלו היא שעדיין יש לו חובה לשמור על הכסף כאילו היה החפץ האבוד עצמו. התנגדתי לטענה זו בכך שציינתי שזו תהיה דעתו של ר' עקיבא, שחולק על ר' יוסי, וקובע שהמוצא אינו יכול להשתמש בכסף. לכן, דעתו של ר' יוסי תהיה שהוא יכול להשתמש בכסף, והוא הופך לשואל מיד עוד לפני שהוא משתמש בכסף. עם זאת, אני מבין שהקושיא הזו של רב ברודי יכולה להיות הסיבה לכך שרב שך מצא תשובה אחרת לרמב"ם רב שך עונה שהוא חייב משום שהתורה מטילה עליו חובה לשמור על החפץ האבוד, ולכן יש דרגה גבוהה יותר של אחריות על ידי ההרשאה להשתמש בכסף מאשר אם היה מדובר בפיקדון