שוב הייתי בבית מדרש המקומי שהולך בשביל הגר"א (וילנאי גאון), והסתכלתי שוב על נושא מעות קונות. אחר כך הלכתי לים, וחשבתי על התשובה שנתתי אתמול, וכשחזרתי מהים, עלה בדעתי להרחיב על מה רב שך עונה. כי הדרך שבה הסברתי אתמול, נראית לי עכשיו כחסרה קצת בהירות. לגבי השאלה העיקרית מה ברמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו' הלכה י', שאם יהודי קונה מיהודי אחר בכסף הקדש, הוא אינו חייב במעילה. נראה כי הדרך לענות על שאלה זו אינה ניתנת לתשובה על פי דעתו של בעל המאור (שהחכמים סבורים שמעות קונות). זה רק מחמיר את השאלה. לפחות עם הרי"ף, נוכל לומר שחכמים ביטלו לחלוטין את הרכישה בכסף עד שיש משיכה של החפץ. לכן, בנקודה זו, עלינו להגיע לתשובה מלאה יותר עבור הרמב"ם. ותשובה זו צריכה להתבסס על מספר גמרות, אחת לגבי בית המרחץ שבה הגמרא עצמה מבחינה בין בעל בית המרחץ שהוא יהודי או גוי; והמקרה בעבודה זרה דף 63 של אתנן שבו שוב יש את אותה הבחנה. לכן, לרמב"ם יש סיבה טובה לחלוטין לעשות את ההבחנה הזו. כל שנותר הוא למצוא הסבר סביר כדי להצדיק אותה. וזה לא קל למצוא. אם מדובר רק ביכולת לחזור בו מהעסקה, אז מדוע כאשר יהודי קונה מהגוי הוא אחראי, למרות שהעסקה ניתנת להפרה על ידי כל צד. נראה לי שהרמב"ם חושב שגזירת חכמים אינה יכולה לחול על גויים. לכן, כאשר יהודי קונה מהגוי, אנו הולכים לפי דין התורה שהיהודי אחראי על מעילה. אבל כאשר האינטראקציה היא בין שני יהודים, חכמים ביטלו לחלוטין את הרכישה בכסף, וקבעו שרק משיכה יכולה לגרום לרכישה