zb9 in G major zb9 nwc file

The implication of the difference between concepts and things is that Kant was right as opposed to H.A. Prichard.

There is a difference between concepts and things. Concepts are universals, but are only perceptible by the mind. The reason I mention this is that Thomas Reid pointed out the fallacy of the theory of ideas of Hume and Berkley that when we are aware of something we are only aware of something in our mind. (Reid pointed out that this is false. Our minds relay information about what is outside the mind. It does not relay information about what is in the mind.) But there is a difference of being aware of universals (characteristic that can be shared by individual things) and being aware of tables. The problem with the theory of ideas of Hume is that it formed the basis of German Idealism -i.e., Kant and Hegel. And it is not so far fetched since even for color to be perceived by us we have to be affected by it. It needs to be caused. But causality is never perceived. We only see one event follow another and from that we extrapolate causality. In short--what we area aware of are things in the mind. But then what is the difference between things and concepts? individuals and universals? Concepts are universals, but are only perceptible by the mind. But the mind is also aware of individual things. But not because of reason. Rather just because they are there. They do not need justification. [The implication of the difference between concepts and things is that Kant was right as opposed to H.A. Prichard. So, we are right back to where we started with Kant Hegel and Leonard Nelson of the New Friesian School.}

רמב"ם, מעשה הקרבנות פרק ט''ו הלכה ד'

ברצוני לציין שישנה החלטה ברמב"ם קשה להבנה. הרמב"ם פסק כי ניתן להקריב את בהמת השותפים [מעשה הקרבנות פרק ט''ו הלכה ד'], אך כאשר מדובר במקרה של כבשה המקודשת להיות קורבן פסח ומולדת זכר, הכבש ואמו הולכים למרעה ואינם יכולים להיקרב. [הלכות תמורה פרק ד' הלכה ז'] מה שאני מתכוון הוא שיש מקרה של שני שותפים שבבעלותם בהמה, ואחד מהם קידש אותה, ומאוחר יותר קנה את החצי השני והקדיש אותו החצי השני. ר' יוחנן אמר שאי אפשר להקריב אותה מכיוון שניתן לדחות בעלי חיים מקדושת המזבח. עכשיו, רב אמר ביומא ס''ד ע''א שבעלי חיים נדחים, וכדומה לזה רב אמר על שני השעירים של יום הכיפורים שאחד מת שניתן להקריב את השני עם עוד שעיר בלי הגרלה. הרמב"ם פסק את הדין כמו רב. לכן, עולה השאלה כיצד הוא יכול גם לפסוק את הדין כמו המשנה שיש דיחוי בבעלי חיים (בעניין מקדיש נקבה לפסחו והולידה זכר)? רב שך עונה שהרמב''ם פסק כרב ולא כר' יוחנן. רב סובר יש דיחוי בבעלי חיים רק כשיש דיחוי בעצם הקדושה כמו מקדיש נקבה לפסחו (שם עצם הקדושה דחויה), אבל אין דיחוי בבעלי חיים כשיש רק עיכוב זמני או שה דיחוי בא מצד סיבות שאינן קשורות לעצם חלות הקדושה כמו נקבה לפסחו או שאפשר לתקן כגון בהמת השותפים. ( ר' יוחנן סובר שיש דיחוי בבעלי חיים גם כיש רק עיכוב זמני או שזה סתם דיחוי שאינו בהקשר לעצם הקדושה כמו בהמת השותפים, לא רק כשיש דיחוי בעצם הקדושה.) זאת תירוצו של רב שך לישב את הרמב''ם.[תוספות (פסחים צ''ח ע''א) שואלים מדוע ר' יוחנן טרח לספר לנו שבעלי חיים נדחים? אנו יודעים זאת כבר מהמשנה שכאשר יש מקרה של כבשה נקבה שמקודשת לפסח והולידה זכר, אסור להקריב אותה ווולדה.]עכשיו עם ההבנה של רב שך, ברור למה אין להקשות שאלה הזו בגישתו של הרמב''ם. בגלל שהרמב''ם היה אומר שהמשנה על נקבה לפסחו הוא מצב של קדושה דחויה. ולכן ר' יוחנן היה צריך לומר שבעלי חיים נדחים גם כשיש דיחוי בעלמא שאינו בהקשר עם עצם חלות הקדושה. אבל כאמור הר''מ אינו פוסק כר' יוחנן בזה אלא כרב שאין בעלי חיים נדחים כשהדיחוי בא מצד סיבות שונות מעצם חלות הקדושה

Light does not experience time, and therefore cannot experience distance You can only get from place to place if there is a time difference from when you started to when you arrived. So space and time are not fundamental. This is shown in the Bell Inequality. The most common explanation is that there is action at a distance, but that can not be true because we know that General Relativity is true because of GPS. [GPS would be off by very significant amounts daily if not for corrections that were hardwired into the satellites based on slowing time down because of special relativity, and speeding it up because the satellites are further away from the earth.] Therefore, the reason for the Bell inequality is that things do not have classical values of space and time until they are measured (or interact with their environment.) (You can see this in Kant who holds that space is not comprehensible by reason. Dinge an sich. Things in themselves are beyond reason. The idea of Kant is that ,when reason goes beyond the realm of possibility of experience reason itself breaks down, and results in contradictions.)

zb 6 midi format G Major zb6 nwc file in midi format

אני רוצה להציע שלפי אביי אין צורך בגט שיהיה לו קטגוריה של תקפות של מסמך הגם שהגט צריך להיכתב למענה. היכן בתורה יש לנו דבר כזה קטגוריות תקפות של מסמכים? אבל זה נכון שאנו מוצאים שהחכמים קבעו הוראות מסוימות לגבי מסמכים, אך אלו אינן מהתורה. {למעשה, הרמב"ם כתב שמסמכי הלוואות תקפים רק מדברי החכמים, לא מהתורה.} מה שאני מתכוון הוא זה. אנו יודעים שהגט צריך להיכתב למענה. כמו כן, ר' אלעזר אמר עדי מסירה כרתי (עדים שרואים את מסירת הגט גורמים לגירושין להיות תקפים). אבל ר' אלעזר לא אומר דבר על כך שהעדים הללו צריכים לראות המסירה למענה. אפילו ר' מאיר (שאמר שעדי חתימה כרתי) לא אמר דבר על כך שהעדים צריכים להיות למענה. אולם, בגיטין פ''ו ע''א, המשנה אומרת שאם שני מסמכי גירושין נשלחו על ידי שני אנשים שונים והתערבבו, השליחים נותנים את שניהם לכל אישה. ר' ירמיה אמר שמשנה זו אינה כר' אלעזר, ורש''י אומר שהסיבה היא שהעדים אינם יודעים עבור איזו אישה נכתבו המסמכים. כי ר' ירמיה אכן מחייבת לשמה במתן המסמכים. אבל אביי אמר שאין צורך שהעדים ידעו עבור איזו אישה נכתב כל מסמך. הם צריכים רק לראות את מתן המסמכים. אני צריך לציין שאפילו ר' מאיר לא אומר דבר על כך שהעדים צריכים להיות לשמה. בכל אופן ראיתי שרב שך ור' אהרון קטלר מעלים את הרעיון הזה לגבי המסמכים שצריכים לקבל את קטגוריה התקינה של מסמך, אבל אני לא יודע למה זה נחוץ כדי להסביר את אביי או ר' ירמיה. כל מה שר' ירמיה אמר זה שהעדים צריכים להיות לשמה.רב אהרון קוטלר כותב שגט צריך להתקבע כבעל תוקף של מסמך, והוא גוזר זאת מגיטין דף י' צד ב'. שם אמר ר' שמעון במשנה שגיטין שנכתבו בבתי דין של גויים תקפים, אבל לא גיטין שנכתב על ידי הדיוט. הגמרא שואלת על זה, "אבל הם לא בקטגוריה של גיטין וקידושין." עכשיו רב אהרון מבין מזה שלגיטין צריך קטגוריה של מסמך תקף. זו גזירה תקפה מהשאלה בגישת ר' מאיר (עדי חתימה כרתי). אולם, הגמרא עונה שר' שמעון מחזיק כמו ר' אלעזר שעדי מסירה כרתי. ובדף פ''ו, ר' ירמיה ואביי דנים בדעת ר' אלעזר

I would like to suggest that according to Abaye there is no need for a document of divorce to have a valid category of a document (even though the document needs to be written for her sake). Where in the Torah do we have any such thing as valid categories of documents? Where was we find the sages instituted certain provisions for documents, but those are not from the Torah. {In fact, the Rambam wrote that documents of loans are valid only from the words of the sages, not from the Torah.} What I mean is this. We know that the document of divorce needs to be written for her sake. Also, R. Elazar said witnesses that see the handing over of the document cause the divorce to be valid. But R Elazar says nothing about these witnesses needing to see it for her sake. Even R Meir (who said the witnesses on the document cause the divorce to be valid) says nothing about the witnesses needing to be for her sake. However, in Gitin page 86, the Mishna says if two documents of divorce were sent by two different people and got mixed up, the messengers give both to each woman. R Yirmia said this mishna is not like R Elazar and Rashi says the reason is the witnesses do not know for which woman the documents were written. For R Yirmia does hold a requirement of lishma in the giving if the documents. But Abaye said there is no need for the witness to know for which woman each document was written. They only need to see the giving of the documents. I might mention that even R Meir says nothing about the witnesses needing to be lishma. At any rate, I saw that Rav Shach and R Aaron Kotler bring up this idea about the documents needing to have the valid category of a document, but I not know why this is necessary to explain Abaye or R Yirmia. All R Yirmia said was the witnesses need to be lishma.---------------------------------I would like to suggest that according to אביי there is no need for a גט to have a valid category of a document, even though the גט needs to be written for her sake. Where in the תורה do we have any such thing as valid categories of documents? Where was we find the חכמים instituted certain provisions for documents, but those are not from the תורה. {In fact, the רמב''ם wrote that documents of loans are valid only from the words of the חכמים, not from the תורה.} What I mean is this. We know that the גט needs to be written for her sake. Also, ר’ אלעזר said witnesses that see the handing over of the גט cause the divorce to be valid. But ר' אלעזר says nothing about these witnesses needing to see it for her sake. Even ר' מאיר (who said the עדי חתימה כרתי) says nothing about the witnesses needing to be for her sake. However, in גיטין פ''ו ע''א, the משנה says if two documents of divorce were sent by two different people and got mixed up, the messengers give both to each woman. ר' ירמיה said this משנה is not like ר' אלעזר and רש''י says the reason is the witnesses do not know for which woman the documents were written. For ר' ירמיה does hold a requirement of לשמה in the giving if the documents. But אביי said there is no need for the witness to know for which woman each document was written. They only need to see the giving of the documents. I might mention that even ר' מאיר says nothing about the witnesses needing to be לשמה. At any rate, I saw that רב שך and ר' אהרון קטלר bring up this idea about the documents needing to have the valid category of a document, but I not know why this is necessary to explain אביי or ר' ירמיה. All ר' ירמיה said was the witnesses need to be לשמה.----------Later note: Reb Aaron Kotler writes that a document of divorce needs to be established as having the validity of a document, and he derives this from Gitin page 10 side b. There R. Shimon said in the Mishna that gitin (documents of divorce) written in gentile courts are valid, but not gitin written by amateurs. The gemara asks on this, “But they are not in the a category of gitin and kidushin?" Reb Aaron understands from this that gitin need to have a category of a valid document. That is a valid derivation from the question in the approach of R. Meir. However, the gemara answers that R. Shimon is going like R Elazar who holds witness that see the handing of the document of divorce cause it to be valid. In any case, on page 86 R Yirmia and Abaye are discussing the opinion of r Elazar.---------------Another note: I think Rav Shach intends to say that the document of divorce needs the validity of a document, and that this can be established either by witnesses that sign the document or witnesses that see the handing over of the document. However, for the validity of the divorce itself we need the witnesses to see the handing over of the document. This is according to Rabainu Tam. However, to the Rambam, witnesses that sign on the document also can cause the validity of the divorce or even just a handwritten note from the husband as long as there are two witnesses that see it being handed over. But I think it is hard to understand why the witnesses that sign the document can cause it to be valid if in any case we always need any document that comes into court with witnesses to anyway needs further validation by calling these very same witnesses. This is derived from a verse that witnesses are valid only if court hears their testimony from their mouths, not from their writing. According to Reb Aaron Kotler, Abaye would not need any establishment of the validity of the document of divorce itself. This is the argument between Abaye and R. Yirmia.