רמב''ם, הלכות עדות, פרק ג', ה''ד. בבא מציעא דף י''ג ע''א

יש לי כמה הצעות לגבי הגישה של הרמב"ם לגבי שטרות. אחת היא שהוא התכוון למה שכתב. יש נטייה להסביר בצורה לא מתאימה מה אנשים מוצאים שהם לא אוהבים, למשל, קידושי כסף. אבל אני חושב שכאשר הוא כתב [הלכות עדות פרק ג', ה''ד] שכל שטרות של ענייני כסף הן דרבנן הוא התכוון לזה, והשאלה של הרמב"ן משטרות גיטין וקידושין לא חלה. (מאוחר יותר ראיתי שרב שך כתב זאת בהלכות עדות פרק ג' חוק ד'. העובדה שאדם יכול לרכוש שדה באמצעות מסמך שכתוב בירמיהו היא עדיין רק מדברי הסופרים.((הרב שך סבור שאין הבדל מהותי בין מסמך הגורם לרכישה, כמו מסמך מכירת שדה, לבין מסמך המוכיח שמכירה כזו התרחשה. זהו הבדל שעליו מסתמך רבי חיים מבריסק כדי לענות על שאלות הרמב"ן והש"ך בשולחן ערוך)) אני חושב גם ברוח חלשה יותר שיש קשר בין ההחלטה הזו לבין העובדה שהחוק בגיטין ובשטרות הוא שהעדים שרואים את המעשה גורמים למעשה להפוך למציאותי, לא העדים על שטר. עדי מסירה כרתי. בעוד שמצד אחד זה נראה חלש כי גט הוא שטר ללא עדים כלל רק על ידי שהבעל כותב, "את המילים את מותרת לך לכל אדם", ונותנו לה, בכל זאת מעשה הגט אינו תקף עד שיראו את המעשה. עם זאת, אני עדיין רואה מה יכול להיות קשר כאן. הצעה נוספת היא לבבא מציעא י''ג ע''א. אני סבור שהרמב''ם מבאר שם רב אסי כמו רבינו חננאל שהשטר של אקנייתא שם הוא מה שמסביר ה' מלווה ולווה כג:ה שטר שיש בו קניין תקף מזמן שעשו את הקניין כיון שכבר יש שיעבוד על כל קרקעות הלווה. סוגיא זו הייתה דיון בדף י''ג שם רב אסי [או רב אשי בנוסח רבינו חננאל] טען שר' מאיר מחזיק שטר קניין תקף מיד, וככל הנראה זה חל לפי החכמים. אבל, אביי מחזיק שעדים על השטר גורמים לכך וההלוואה או כל התחייבות כספית אחרת בה יהיו בתוקף לאלתר אבל גישת הרמב''ם לדעתי אינה כאביי כי נראה שהוא מחליט כמו רב אסי