בנוגע לרעיון שייתכן שיש קשר בין אביי לר' מאיר, ברצוני לציין שיש רמז לרעיון זה אצל רב נחום של המיר בבבא מציעא י''ג ע''א. הקשר שהוא רואה הוא דרך הרי''ף שסובר שעדים גורמים למסמך גירושין להיות תקף על ידי חתימתם, והוא סבור לפי דין אביי שעדים על מסמך גורמים לרכישה למלווה באופן מיידי. נראה שיש קשר בכך שהגמרא אומרת שהמסמך אינו נרכש עד שהוא מגיע לידי המלווה. עם זאת, בדקתי אם אולי רב שך יוצר קשר כזה, ולא ראיתי אותו. עלה בדעתי שהסיבה היא שהרמב"ם לא פוסק את החוק כמו אביי, וגם לא את החוק של ר' מאיר, וגם אם היה עושה זאת, החוקים שונים בתכלית. הגמרא אומרת שאביי קובע שהרכישה נגרמת על ידי חתימות העדים רטרואקטיבית מרגע החתימה. זה לא יכול להיות קשור לר' מאיר שקובע שהעדים על הגט הופכים אותו למסמך תקף, אך עדיין גירושין לא מתרחשים עד שהוא נמסר לידי האישה. אגב, ידוע לנו שהרמב''ם הכריע שהדין אינו כמו אביי כיון שכתב בהלכות מלווה ולווה כ''ג ה''ה שאפשר לכתוב שטר הלוואה ללווה אפילו אם המלווה אינו אצלו אם כתוב קניין (סודר) בשטר, אבל אם לא היה קניין סודר ולא נכתב בשטר, אי אפשר לכתוב שטר כזה כיון שיכול לכתוב השטר בניסן ולא ילווה עד תשרי ובכך השטר אינו תקף [הוא שטר מוקדם]. ברור שהעדים על השטר אינם עושים קניין מיד למלווה כמו שאביי מחזיק, וכמובא בבא מציעא דף י''ג ע''א--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------עלה בדעתי גם לשאול את השאלה הזו על הרמב"ם הלכות מלווה ולווה פרק כ"ג הלכה ה'. מה המצב שם ,ומה אומר השטר? כי הרמב"ם כותב שאפשר לכתוב שטר עבור לווה גם אם המלווה אינו עמו, אבל אי אפשר לכתוב עבור מלווה אלא אם כן הלווה עמו. מתי נאמר דבר זה? עם שטר שנזכר בו קניין סודר. אני רוצה לשאול אם ההלוואה כבר הייתה, אז יש חובה גם בלי קניין סודר. אם לא הייתה הלוואה, אז למה צריכה להיות חובה? אם החיוב הוא בגלל הקניין סודר לתת כסף, אז מה הקשר לזה להלוואה. אולי קניין סודר הוא שהמלווה מקבל על עצמו על ידי קניין סודר לתת הלוואה? זה נראה הסביר ביותר, אבל זה קשור לטיעון אחר שאני זוכר שראיתי בכתובות. אני חושב ששם, בסביבות דף ק''ב, יש מקרה שבו אדם יכול לחייב את עצמו לתת כסף רק באמצעות שטר, אבל יש דעה אחרת שזה רק אם החיוב לתת כסף היה קיים לפני שנכתב שטר, וכל מה שקורה הוא שאדם מודה שהוא כבר חייב כסף, לא שהוא מקבל חיוב חדש. אז האם זה חל על קניין סודר? האם ניתן לחייב אדם לתת הלוואה באמצעות קניין סודר? או שמא ניתן לחייב את עצמו לתת כסף על ידי קניין סודר? רב שך מביא טענה אם יש קניין סודר לתת הלוואה, אם המלווה חייב לעבור על כך. הר''י מיגש והרמב''ן אומרים שהוא חייב, והרשב''א אומר לא-----------רב נחום מהמיר שואל שאלות דומות בבא מציעא י''ג ע''א על מסמך רכישה שטר אקנייתא, אבל כאן אני שואל ספציפית על מה עלול הרמב''ם להעלות את השאלה על מסמכי הלוואה