Quantum Mechanics does not violate local causality.

 I think that it makes more sense to say that things do not have classical values in space and time until they interact or are measured. To suggest QM is not local violates Relativity. Or even better perhaps to suggest as Lemaitre did in 1932 is that space and time are the results of quantum interactions. And besides all that, I think that 't Hooft has a few papers showing that QM is a result of fast variables --not hidden variables. [I.e. that it is classical.] [And Springer Verlag has published a book of his on this issue]

Quantum Mechanics does not violate local causality.

[I wrote this a long time ago, but here let me just make clear that because it violates Bell's inequality you have two possibilities: Either (1) it violates causality and Relativity, or (2) particles have no classical values until measured or interact. Since we know Relativity is correct because of many things e.g., GPS (global positioning satellites) or meson decay and many other thing, so it must be (2) that  particles do not have classical values in Space and Time until they interact. ]

Though I did not read the paper of Lemaitre, I assume his idea came from the fact that the quantity of (delta E) times (delta t) is different that delta p delta x. Time is a different ort of quantity in QM. The longer the time goes, the greater uncertainty there is. Time does not strictly act on anything but rather is produced by the uncertainty.

i mean that no uncertainty in time means infinite uncertainty about energy. an accurate value of energy produces infinite time.

z26 midi B minor   [It seems I can not change this to mp3 anymore.]  z26 nwc

 

[In Russia they have something called "Zalonka" which is iodine mixed with something that makes it green. It seems to help the iodine get under the surface of a wound. Any other iodine compound does not do this as far as I have seen. So while putting on iodine might be a good idea but unless you have zalonka, I doubt if that can help.]

[In Russia they also noticed Bornaya kislota (boric acid) as one of their magical medicines which also I have not noticed in the West.] 

I want to add also a nice thing about Russian medicine. That is that there seems to be a philosophy of  "Do not fix what is not broken". This is in stark contrast to the West.

 

Do not expect my dad to get any credit. For some odd reason his name is left out of every single invention he ever came up with.

Laser communication was made by my dad at TRW. [note 1]  [That was made so that the Soviets could not spy on us. They could pick up radio waves, but lasers are focused so that would have made communications secure.] But do not expect my dad to get any credit. For some odd reason his name is left out of every single invention he ever came up with. Look up copy machines. You will never see him get credit for his super sharp X-ray "copy mate machine".  The infra red satellites [Vela] launched by NASA. Look for my dad's name as the inventor of the infra red telescope.  (That was given credit to him at first, but since then no one ever mentions his name as the creator of the amazing infra red telescope Sofia) [I might mention the polaroid camera which was his idea. However that was just suggestion of his to the person that actually made the product, so I would rather not make any big deal about that. (The idea was the problem of glare. My dad suggested using a polarized lens.) 

So for the record my dad's name. Philip Rosten. [Changed from Rosenblum after the time he was the inventor of the infra red telescope and the copy mate machine. [As for the U-2 camera, he invented two components, but not the actual camera itself which was invented by Baker at Harvard.]

 [note 1] After the Vela series of satellites, TRW was hired by the USA government to create SDI. Asa part of that was this idea to create laser communication between satellites. The person put in charge of that was my dad.  

The gemara in avoda zara 23 must be like R. Elazar

 I was at the sea again and it occurred to me that both the sugiot in Avoda Aara 23b and Rosh Hashanah 13A are going like R. Elazar in Gitin pg 47.  

Clearly the sugia in Rosh Hashanah 13 has to be like R Elazar because he holds יש כוח ביד עכו''ם להפקיע מיד תרומות ומעשרות. [grain which grows in the possession of a gentile is not obligated in tithes] Otherwise the question of the Gemara would make no sense. [How could Israel bring the Omer from the grain that grew in the possession of gentiles? The answer would be easy if the Gemara was going like Rabah that even what grows in their possession is still obligated in truma.[Later note--I am aware of the many issues surrounding these opinions of R Elazar and the one against him Rabah. But I simply have not gone into these issues as of this date. Just to see what I mean here you should look up that sugia in Gitin]

 So  lets look at the gemara in avoda zara 23. Why was Israel commanded to burn the asherot when they came into the land of Canaan? After all אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. [a person can not make forbidden that which does not belong to him] If the Gemara would be holding like Rabah the answer would be simple.  אין קניין לעכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות אבל יש לו קניין אפילו בגוף הקרקע.grain which grows in the possession of a gentile is obligated in tithes but he still have possession of the land that he bought. Not just to dig and build on it but actual possession of the land itself.

So both of these sugiot must be going like R Elazar.

So what makes this hard to understand is the law is like Rabah, but even more so what is hard to understand is the Rambam is posek like the Gemara in Avoda Zara.  That is if a Israel makes an idol but does not worship it yet. Then a gentile comes and worships it. That idol is forbidden since it was ok to the Israeli to have it worshipped. This is so even though אין אדם אוסר דבר שאינו שלו a person can not make forbidden that which does not belong to him] . This law comes directly from the Gemara in Avoda Zara page 23 which we can see is not like Rabah.

[The truth be told, this question is so obvious it is startling to me that it did not occur to me sooner.]

_______________________________________________________________________

 I was at the sea again and it occurred to me that both the סוגיות in עבודה זרה דף כ''ג ע''ב and ראש השנה דף י''ג ע''א are going like ר' אלעזר in גיטין דף מ''ז.

Clearly the סוגיא in ראש השנה דף י''ג ע''א has to be like ר' אלעזר because he holds יש כוח ביד עכו''ם להפקיע מיד תרומות ומעשרות.  [Grain which grows in the possession of a gentile is not obligated in tithes] Otherwise the question of the גמרא would make no sense. [How could Israel bring the עומר from the grain that grew in the possession of עכו''ם? The answer would be easy if the גמרא was going like רבה that even what grows in their possession is still obligated in תרומות ומעשרות.

 So  lets look at the גמרא in עבודה זרה כ''ג ע''ב. Why was Israel commanded to burn the אשירות when they came into the land of Canaan? After all אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. [A person can not make forbidden that which does not belong to him] If the גמרא would be holding like רבה, the answer would be simple.  אין קניין לעכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות אבל יש לו קניין אפילו בגוף הקרקע. Grain which grows in the possession of a gentile is obligated in tithes, but he still HAS possession of the land that he bought. NOT just to dig and build on it, but actual possession of the land itself.

So both of these סוגיות must be going like ר' אלעזר.

So what makes this hard to understand is the law is like רבה, but even more so what is hard to understand is the רמב''ם is פוסק like the גמרא in עבודה זרה.  That is if a Israel makes an idol but does not worship it yet. Then a gentile comes and worships it. That idol is forbidden since it was ok to the Israeli to have it worshipped. This is so even though אין אדם אוסר דבר שאינו שלו a person can not make forbidden that which does not belong to him] . This law comes directly from the גמרא in עבודה זרה page 23 which we can see is not like רבה.

שוב הייתי בים ועלה בדעתי ששתי סוגיות בעבודה זרה דף כ''ג ע''ב וראש השנה דף י''ג ע''א הולכות כמו ר' אלעזר בגיטין דף מ''ז. ברור שהסוגיא בראש השנה דף י''ג ע''א חייבת להיות כמו ר' אלעזר כי הוא מחזיק יש כוח ביד עכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות. [דגן הגדל ברשות עכו''ם  אינו חייב במעשרות]. אחרת שאלת הגמרא לא תהיה הגיונית. [כיצד תוכל ישראל להביא את העומר מהתבואה שצמחה ברשות עכו''ם? התשובה תהיה קלה אם הגמרא הייתה הולכת כמו רבה שגם מה שצומח ברשותם עדיין מחויב בתרומות ומעשרות. אז בואו נסתכל על הגמרא בעבודה זרה כ''ג ע''ב. מדוע נצטווה ישראל לשרוף את האשירות בבואם לארץ כנען? אחרי הכל, אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. [אדם אינו יכול לאסור את מה שאינו שייך לו]. אם הגמרא היה מחזיק כמו רבה, התשובה תהיה פשוטה. אין קניין לעכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות, אבל יש לו קניין אפילו בגוף הקרקע. דגן הגדל ברשותו של גוי חייב במעשרות, אך עדיין יש ברשותו את הקרקע שרכש. לא רק לחפור ולבנות עליה, אלא על החזקה בפועל על הקרקע עצמה. אז שני סוגיות אלה ודאי הולכות כמו ר' אלעזר .אז מה שמקשה על ההבנה הוא שהחוק הוא כמו רבה. אך יותר מכך מה שקשה להבין הוא שהרמב''ם פוסק כמו הגמרא בעבודה זרה. כלומר אם ישראל עשה אליל אבל עדיין לא סגד לו. ואז בא עכו''ם וסוגד לו. האליל הזה אסור מכיוון שהישראלי היה בסדר שיעבדו אותו. זה כך למרות שאדם לא יכול לאסור את זה שאינו שייך לו. החוק הזה בא ישירות מהגמרא בעבודה זרה עמוד כ''ג שאנו יכולים לראות שהוא לא כרבה.

הלכות סוטה פרק א חלכה ג .פירוש של רב שך על הוויכוח בין החכמים לר' שמעון

הייתי בים וחשבתי שוב על פירוש של רב שך על הוויכוח בין החכמים לר 'שמעון הלכות סוטה פרק א חלכה ג. ועל סמך הסבר זה הוא מסביר את הרמב''ם. בהתחלה חשבתי שנדמה כי על פי רב שך שהרמב''ם הוא פוסק כמו ר' שמעון נגד החכמים, [וזו תהיה בעיה אם זה היה המצב.] ואז עלה בדעתי ש למעשה ההסבר שלו לרמב''ם עובד בצורה מושלמת. אולי אני צריך לתת קצת רקע אז מה שרב שך אומר יתברר. הצהרת החכמים היא מקוה שעליו הוכנו דברים טהורים. [האוכל הוכן על ידי מישהו שבתחילה היה נידה או כל מי שהיה טמא והלך למקוה. ] ואז נמצא שהמקוה חסר את הנפח המתאים, ארבעים סאה. כל הדברים הטהורים טמאים אם ברשות היחיד או רשות הרבים. הגמרא שואל מחבית שנמצא חמצמץ. היין הפך לחומץ. חבית זו שימשה להפרדת מעשרות. בשלושת הימים האחרונים כל המעשרות נחשבות פסולות. לפני שלושת הימים הללו כל המעשרות מוטלות בספק. ההסבר הראשון של הגמרא הוא שהמקוה הוא החכמים והחבית היא ר' שמעון. ור' שמעון היה אומר שהמקוה טהור ברשות הרבים וספק ברשות היחיד. ואז ההסבר השני הוא שר' שעעון אומר שאנחנו לומדים מתחילת הטומאה עד הסוף. בדיוק כמו בהתחלה אם יש ספק אם הוא נגע אז הוא טהור. אז גם אם יש ספק אם הלכו למקוה או לא, האוכלים נקיים. החכמים אומרים שאנחנו לא לומדים מהסוף להתחלה. רב שך אומר שהנושא עוסק בשתי חזקות, חזקת השתא וחזקת טומאה נגד חזקא מעיקרא. רב שך אומר כי בהסבר השני הזה של הגמרא, הגמרא חושב שהמקרה הזה של שתי חזקות גורם לספק. [זה לא כמו הדרך הראשונה של הגמרא שמחזיקה שני חזקות נגד אחת היא דבר בטוח, ודאי טמא.] כך שר' שמעון ברור לגבי החבית שזה ספק. החבית שאנו מכירים היא כיום חומץ והטבל מתחיל להיות טבל עד שנודע שמעמדו השתנה. כלומר שני חזקות נגד חזקה אחת שהחבית הייתה בעבר יין ולכן יש לה חזקה מעיקרא. אבל ר' שמעון לא היה מחזיק בדרך זו במקוה מכיוון שישנו עיקרון כללי הנוגע לטוהר וטומאה, אנו לומדים מסוטה. אז הוא לומד ישר מסוטה. האוכל שהוכן על ידי אנשים שהלכו לאותו מקוה ושמקוה הוא ברשות הרבים. כך שהאוכל טהור. אם המקוה היה ברשות היחיד האוכל בספק. אבל החכמים אינם לומדים מסוטה, והגמרא נותן את ההסבר מדוע. הם מחזיקים  שלא לומדים מתחילת הטומאה לסופה. מכיוון שאיננו לומדים מסוטה, אנו מכניסים את הדברים לקטגוריה הרגילה של שני חזקות נגד אחת. אז עכשיו אנחנו מבינים שכאשר החכמים אומרים שהאוכל הוא טמא, זה אומר שהוא במצב של טוהר בספק. וזה בדיוק כמו המקרה של החבית. וכך יכול הרמב''ם לפסוק כאמירת החכמים על המקוה והאמירה על החבית. הוא לא הולך כמו ר' שמעון. בדין החבית אין ויכוח. כולם מסכימים שזה ספק בגלל שני חזקות. חכמים ור' שמעון היו מסכימים בדין המקוה אם היינו מיישמים את העקרונות של שתי חזקות כאן. אבל הוא לא. הוא מיישם את חוק הסוטה. רשות ברבים טהור וברשות היחיד הוא ספק.

https://docs.google.com/document/d/1928JqTKoBsbSTZgp8fWXr1q4frLG7t9hFGd74nazQXc/edit

I was at the sea and thinking again about פירוש של רב שך

   I was at the sea and thinking again about פירוש של רב שך  of the argument between the חכמים and  ר' שמעון in הלכות of סוטה פרק א חלכה ג. And based on that explanation he explains the רמב''ם. At first I was thinking that it seems that according to רב שך  that the רמב''ם was פוסק like  ר' שמעון against the חכמים, [and that would be a problem if it were the case.] And then it occurred to me that in fact his explanation of the רמב''ם works perfectly. 

  Perhaps I should give a bit of background so what רב שך is saying will become clear. The statement of the חכמים is a מקוה that upon it pure things were prepared. [food was prepared by someone who at first was a nida or anyone who was  impure and went to a מקוה. ] Then the מקוה was found to be lacking the proper volume, ארבעים סאה. All the pure things are unclean whether in a רשות היחיד או רשות הרבים. The גמרא asks from a חבית that is found to be sour. The wine turned to vinegar. This חבית was used for separating tithes. For the last three day all the tithes are considered invalid.  Before these three days all the tithes are in doubt. The first explanation of the גמרא is that the מקוה is the חכמים and the חבית is ר' שמעון.  AND ר' שמעון would say the מקוה is pure in  רשות הרבים and a doubt in a רשות היחיד. Then the second explanation is that ר' שעעון says we learn from the beginning of uncleanliness to the end. Just like at the beginning if one is in doubt if he touched then he is טהור. So also if there is a doubt if one went to the מקוה or not, the אוכלים are clean. The חכמים say we do not learn from the end to the beginning. רב שך  says the issue is about שתי חזקות, חזקת השתא and חזקת טומאה against חזקא מעיקרא. רב שך  says that in this second explanation of the גמרא, the גמרא is thinking that this case of two חזקות results in a doubt. [This is not like the first way of the גמרא that holds two חזקות against one is a sure thing.] Thus  ר' שמעון is clear about the חבית.  what he says that it is a doubt. The חבית we know is now vinegar and the טבל starts out as being טבל until we know its status changed. That is two חזקות against one חזקה that the חבית used to be wine so it has a חזקה מעיקרא. But ר' שמעון would not hold this way by the מקוה since there is a general principle that concerning purity and impurity we learn from סוטה. So he learns straight from סוטה. The food prepared by people that went to that מקוה and that מקוה is the רשות הרבים. So that food is pure. If the מקוה was in a רשות היחיד the food is in doubt. But the חכמים do not learn from סוטה, and the גמרא is giving the explanation of why. THEY HOLD we do not learn from the start of impurity to the end. Since we do not learn from סוטה, we put things into the regular category of two חזקות against one. So now we understand that when the חכמים say the food is טמא, that means it is in a state of doubtful purity. And that is exactly like the case of החבית. And that is how the רמב''ם can פוסק like the statement of the חכמים about the מקוה and the statement about the חבית. He is not going like ר' שמעון. Rather by the חבית there is no argument. ALL agree it is a doubt because of two חזקות. The argument is the מקוה and ר שמעון would agree with the חכמים if we would apply the principles of two חזקות here. But he does not. He applies the law of the סוטה. The רשות הרבים in pure and רשות היחיד is a doubt.