"Not to be stubborn about anything."

There is a whole section of the Hayee Moharan about the idea "לא להתעקש על שום דבר" ("not to be stubborn about anything.") I noticed that one of the examples he brings there is about sleep. That is by trying to force oneself to go to sleep, that is exactly what causes sleep to evade him. And there are other examples there. 

But that is not to say that there are not some things that one needs to be ("makpid") stubborn about. But that one ought to choose one's battles wisely.

[You could apply this to learning also. By being overly stubborn about getting the details perfectly, one can lose the big picture. I mean to refer here to the Conversations of Rav Nahman Conversation 76 where he discusses the importance of learning fast--saying the word and going on until the end of the book and only then to review. It is implicit in this that he is suggesting not to insist on understanding all the details. And in fact I found this method helpful in my Physics courses at NYU.] 

Chaiye Moharan [the life of Rav Nahman]

 The book Chaiye Moharan [the life of Rav Nahman] was not edited. You can see this in a few places. One that come to mind is the statement that Columbus died in chains. This is brought as a proof that who so ever brings some great thing into the world suffers for it. While there are plenty of proofs plus the verse "one who increases knowledge increases pain], still Columbus did not die in chains. He was put into chain in the New World by a favorite of the court, and sent back to Spain in chains. They were removed by Isabella and Ferdinand immediately when he arrived. As far as we know they were buried with him when he died as  he cherished them as a symbol of his loyalty to his monarchs. 

But it also should be noted that he was extremely dishonored and died poor. [But he still had credit he could draw on to pay his rent at an inn.]

There are five major books from Rav Nahman. The most well edited are LeM, Midot, and Stories. The Conversations and Life of Rav Nahman were put together from the writings of Rav Natan. But the publishing took on a series of sad events. It was not edited by Rav Natan, and tons were left out. Later, Rav Shmuel Horwitz's "Left out Parts" helped make up some of the lack.

[But of all the books of Rav Nahman, the Conversations and the Life are the most instructive for me. I mean the path of learning in Conversation 76 you see only in the Conversations and only slight hints of that in the LeM itself.

 x99 G major mp3 file [x99 midi]  [x99 nwc]

x98 B minor mp3 file

x98 midi

[x98 nwc]

x100 D minor  x100 midi  [x100 nwc]

The idea of idolatry is the worship of anything that is not just simply the First Cause who has no form nor image. So worship of pictures of tzadikim or their graves ought to be considered idolatry as much as worship of stars. So the term עובד כוכבים עכו''ם a worshiper of stars [or worshippers of stars and constellations] does not refer to ethnic group or nationality. It is not a synonym of "gentile".

[And since this kind of worship pervades the religious world from top to bottom, I tend to avoid all of them. If there was a Litvak yeshiva in my area, I might go into that, but even then I would be uncomfortable because of the pervasiveness of idolatry anywhere and everywhere in the religious world. Certainly the Gra and Rav Shach were "מוחה" [objected], but their objections went largely unheeded.

[I ought to add that there is an obligation to be  "מוחה" [object], even if you know your objection will not be heeded as we see in the event of the concubine of Givat Binyamin in the book of Judges and the event of Kamtza and Bar Kamtza in tractate Gitin. ] 

[In fact I was hoping to study the connection between hametz and idolatry in terms of the ashes after they are burnt. But so far I have not gotten to that.]  

One way of learning I think helped me a lot was that every paragraph I would repeat twice and then go on forward.

 One way of learning I think helped me a lot was that every paragraph  I would repeat twice and then go on forward. To my mind this combined what I saw in the books of Rav Nahman about learning fast (that is to say the words in order and then to go on) and the way of learning in Litvak yeshivas which was to stress in depth learning with review. In this way of repeating each paragraph twice I felt I was making progress and also doing review. This seemed to help a lot when it came to learning Gemara and later I used this same method for Mathematics and Physics.

[The thing is that in Shar Yashuv there was an emphasis on in depth learning that almost seemed to negate the value of "bekius" fast learning. And in the book of Rav Nahman [Conversations of Rav Nahman 76] the emphasis is the exact opposite. So this sort of compromise was the only way I could make sense of this. And this method definitely helped  me.]

[That was for Gemara and Tosphot. But when it came to the Pnei Yehoshua I used to repeat very paragraph more than 10 times--or at least that much. That was based on Rav Freifel's emphasis on repeating every chapter of Gemara 10 times.]](Rav Freifeld was the rosh yeshiva of Shar Yashuv)

גמרא פסחים דף צ''ה

 

רב שך מסביר שהרמב''ם מחזיק כמו החכמים נגד ר' יהודה בכך שהוא מחזיק שאפשר להיפטר מחמץ  בכל אופן, לא רק על ידי שריפה. והוא מחזיק שמי שקונה חמץ בפסח מקבל מלקות. אז הוא חייב לקבוע שגמרא פסחים דף צ''ה לא מתנהל לפי הדרך בה החוק הוחלט כחכמים אלא לר' יהודה. שגמרא שם אומרת שהבעלות על חמץ בפסח היא איסור לאו הניתק לעשה שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית. זה אומר שהוא חייב לחשוב שלר' יהודה האיסור והפקודה החיובית מגיעים בו זמנית. אם הפקודה החיובית תבוא לפני הפקודה הנגדית, זה לא יכול להיות לאו הניתק לעשה. כך שהסיבה שמישהו יקבל מלקות על קניית חמץ תהיה משום שלפי החכמים, הפקודה החיובית להיפטר מהחמץ באה לפני האיסור להחזיק בה. רמב''ם זה שונה אם כן מרש''י או תוספות. לרש''י שגמרא בעמוד צ''ה יהיה כמו החכמים שהאיסור והפקודה החיובית מגיעים בו זמנית ורק לר' יהודה מצווה התשביתו (לבטל את החמץ באמצעות שריפה) מחויב לקרות לפני הזמן של האיסור. לתוספות שניהם מגיעים בו זמנית. מה אני תוהה לגבי זה: יכול להיות הבדל בין להחזיק חמץ לרכוש חמץ? אם היה הבדל כזה, אולי הרמב''ם יכול לומר שגמרא בדף צ''ה יכול להיות גם לחכמים. הדרך בה זה יכול לעבוד תהיה שמקרה  של איסור שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית (לאו הניתק לעשה) הוא כאשר שניהם פעולות. לפיכך, הגמרא בדף צ''ה פירושה שהמצב הפסיבי של בעלות על חמץ הוא איסור לאו הניתק לעשה שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית מכיוון שביטול  של חמץ אינו מעשה. זה יכול להיות על ידי הפיכתו לרכוש נטוש "הפקר". אך לא ניתן לבטל פעולה חיובית של קניית חמץ על ידי מצב פסיבי של אמירתו שהיא הפקר בלבד. רב חיים מבריסק מסביר את הרמב''ם הזה אחרת. לדבריו, חובתו של חמץ היא גם פקודה שלילית וגם חיובית, אבל אז זה לא יהיה כמו הגמרא בדף צ''ה ולכן הוא גם יצטרך לומר כי הגמרא הולכת כמו ר' יהודה ולגמרא שהבעלות על חמץ תהיה רק איסור

Here is a link to the small booklet I wrote on different areas in Shas where I included this idea 

חידושי הש''ס

Also I should mention that I should run this idea by David Bronson  to get some feedback or criticism.  But since that does not seem possible right now, I will have to think about this a little more. I am mean, after all what is the category of "spread to the winds" of the sages? Probably not the same as bitul as the Ran [in the beginning of Pesachim goes into]. Still it seems worthwhile at least writing this idea down for future reference and to see if this is perhaps what the Rambam was getting at. [That is besides the obvious question that there ought to be some proof of this hiluk. ]

Gemara on page 95 [Pesachim] Rambam [laws of hametz 3:11]

Rav Shach explains that the Rambam [laws of hametz 3:11] holds like the sages against R. Yehuda [tractate Pesachim 23] in that the Rambam holds getting rid of hametz [leavened bread] is by any means, not just by burning (like the law is according to the sages). And he holds that one who buys hametz on Passover gets lashes. So, the Rambam must hold that the Gemara on page 95 [Pesachim] is not going according as the sages, but rather like R Yehuda. That Gemara says owning hametz on Pesach is a לאו הניתק לעשה prohibition that can be corrected by a positive command. That must mean that the Rambam must be thinking that to R. Yehuda, the prohibition and the positive command come simultaneously. [If the positive command would come before the negative command, it could not be a לאו הניתק לעשה].So the reason one would get lashes for buying hametz would be because to the sages, the positive command to get rid of hametz comes before the prohibition of owning it. [This Rambam is thus different than Rashi or Tosphot. To Rashi that Gemara on pg 95 would be like the sages that the prohibition and positive command come simultaneously and only to R. Yehuda does the command תשביתו [to make the hametz rest by means of burning happen before the time of the prohibition. To Tosphot both come simultaneously. What I am wondering about is this: could there be a difference between owning hametz and buying hametz? If there was such a difference, perhaps the Rambam could say that Gemara on page 95 could be to the sages also. The way this could work would be that a regular case of a prohibition that can be corrected by a positive command is when both are actions. Thus, the gemara on pg 95 would mean the passive state of owning hametz is a לאו הניתק לעשה prohibition that can be corrected by a positive command because the "bitul" nullification of the hametz is not any act. It could be just by making it "hefker" abandoned property. But a positive act of buying hametz could not be nullified by a passive state of just saying that it is hefker. [But if I was in Uman, I would have to run this by my learning partner David Bronson to see if there are counter examples. ][Rav Haim of Brisk explains this Rambam differently. He says owing hametz is both a negative and positive command but then that would not be like the gemara on page 95 so he also would have to say that that gemara is going like R. Yehuda. and to that gemara owning hametz would only be a prohibition.]

______________________________________________________________________________רב שךרב שך explains that the רמב’’ם [laws of חמץ פרק ג' הלכה י''א] holds like the sages against ר' יהודה [פסחים כ''ג] in that the רמב’’ם holds ביטול חמץ is by any means, not just by burning. (THAT IS the law is according to the sages. אבל לר' יהודה ביטול חמץ הוא רק על ידי שריפה). And הרמב''ם holds that one who buys חמץ on פסח gets lashes. So, the רמב’’ם must hold that the גמרא on דף צ''ה פסחים is not going according as the חכמים, but rather like ר’ יהודה. That גמרא says owning חמץ on פסח is a לאו הניתק לעשה that can be over written by a מצוות עשה. That must mean that the רמב’’ם must be thinking that to ר' יהודה, the לא תעשה and the מצוות עשה come simultaneously. [If the מצוות עשה would come before the לא תעשה בזמן, it could not be a לאו הניתק לעשה]. רק אם העשה והלא תעשה הם חלים באותו זמן העשה דוחה את הלא תעשהSo, the reason one would get lashes for buying חמץ would be because to the חכמים, the מצוות עשה to get rid of חמץ comes before the prohibition of owning it. [This רמב’’ם is thus different than רש''י or תוספות. To רש''י that גמרא on דף צ''ה would be like the sages that the prohibition and מצוות עשה come simultaneously and only to ר' יהודה does the command תשביתו To תוספות both come simultaneously. What I am wondering about is this: could there be a difference between owning חמץ and buying חמץ? If there was such a difference, perhaps the רמב’’ם could say that גמרא on צ''ה דף could be to the חכמים also. The way this could work would be that a regular case of a prohibition that can be corrected by a מצוות עשה is when both are actions. Thus, the גמרא on דף צ''ה would mean the passive state of owning חמץ is a לאו הניתק לעשה that can be corrected by a מצוות עשה because the ביטול חמץ is not any act. It could be just by making it הפקר abandoned property. But a positive act of buying חמץ could not be nullified by a passive state of just saying that it is הפקר. [רב חיים מבריסק explains this רמב’’ם differently. He says owing חמץ is both a לא תעשה and מצוות עשה but then that would not be like the גמרא on דף צ''ה so he also would have to say that that גמרא is going like ר' יהודהand to that גמרא owning חמץ would only be a לא תעשה.]רב שך מסביר שהרמב''ם [הלכות חמץ פרק ג' הלכה י''א] מחזיק כמו חכמים כנגד ר' יהודה [פסחים כ''ג] בכך שהרמב''ם מחזיק ביטול חמץ הוא בכל דרך, לא רק בשריפה. (זה הדין הוא לפי חכמים. אבל לר' יהודה ביטול חמץ הוא רק על ידי שריפה). והרמב''ם מחזיק שמי שקונה חמץ בפסח מקבל מלקות. אם כן, על הרמב''ם לקבוע שהגמרא בדף צ''ה פסחים אינו הולך כחכמים, אלא כר' יהודה. שהגמרא אומר לבעלות על חמץ בפסח זה לאו הניתק לעשה שיכול להיות נדחה על ידי מצוות עשה. זאת אומרת שהרמב''ם בטח חושב שלר' יהודה, הלא תעשה והמצוות עשה באים בו זמנית. [אם המצוות עשה הייתה באה לפני לא התעשה בזמן, זה לא יכול להיות לאו הניתק לעשה]. אז הסיבה שאדם יקבל מלקות על קניית חמץ היא בגלל שלחכמים, המצוות עשה של ביטול חמץ באה לפני האיסור להחזיק בו. [רמב''ם זה שונה אפוא מרש''י או תוספות. לרש''י שגמרא בדף צ''ה יהיו כחכמים שהאיסור והמצוות עשה באים בו זמנית ורק לר' יהודה מצוות תשביתו לתוספות באות שתיהן בו זמנית. מה שאני תוהה לגבי זה: האם יכול להיות הבדל בין בעלות על חמץ לבין קניית חמץ? אם היה הבדל כזה, אולי הרמב''ם יכול לומר שגמרא על דף צ''ה יכול להיות גם לחכמים. הדרך שבה זה יכול לעבוד תהיה שמקרה רגיל של איסור שניתן לתקן על ידי מצוות עשה הוא כאשר שתיהן פעולות, הביטול הוא פעולה והקניין הוא פעולה. או להפך, הגמרא בדף צ''ה משמע שהמצב הפאסיבי של בעלות חמץ הוא לאו הניתק לעשה שניתן לתקן במצוות עשה כי ביטול חמץ אינו כל מעשה. זה יכול להיות רק על ידי הפיכתו של הפקר לנכס נטוש. אבל מעשה חיובי של קניית חמץ לא יכול להתבטל על ידי מצב פסיבי של רק לומר שזה הפקר. [רב חיים מבריסק מסביר את רמב''ם זה אחרת. הוא אומר שחייבים חמץ זה גם לא תעשה וגם מצות עשה אבל אז זה לא יהיה כמו הגמרא בדף צ''ה אז הוא גם יצטרך להגיד שאותו גמרא הולך כמו ר' יהודה ולגמרא הבעלים של חמץ זה יהיה רק לא תעשה