Translate

Powered By Blogger

10.1.16

Bava Metzia



These are the two גמרות that my previous note was meant to be applied to.
Here I am taking the approach of תוספות according to the מהרש''א. I am giving up explaining these גמרות according to the מהרש''ל in בבא מציעא because even if I could get him to work in ב''מ I would still have to face the fact that is approach is absolutely contrary to the גמרא in שבועות point blank. That is because the מהרש''ל is saying we continue the approach of saying דורשיין לשון הדיוט even when it is not written.  How much more opposite to the גמרא in שבועות could you get? There the גמרא says שמואל is only when he explains openly the משכון is for the הלוואה. Or change it to רש''י if you want that שמואל is only when he did not explain it openly. One way of the other, there is a difference.




 The גמרא in שבועות מ''ד ע''א. The משנה says the משכון is against the הלוואה only according to its own monetary worth. The גמרא asks this seems not like שמואל who says the pledge is considered equal to the whole הלוואה. The גמרא answers  שמואל is when he said so explicitly and the משנה is when he did not. Let's say the opinion of שמואל is the subject of an argument between two תנאים.  The ברייתא  says רבי אליעזר says if the מלווה lost the משכון he takes an oath that it was by accident and he collects the whole הלוואה. Then רבי עקיבא says: "The borrower can say 'Why did I give  a משכון in the first place but to be for the הלוואה? You lost the משכון, you lost the הלוואה.'"
The גמרא says that neither רבי אליעזר nor רבי עקיבא hold from שמואל and rather they disagree about the law of רבי יצחק. The גמרא says רבי יצחק said the מלווה owns the משכון. Then the גמרא pushes that off and says רבי יצחק was talking about a case when the משכון was taken not at the time of the הלוואה and in that case everyone agrees with רבי יצחק. Rather their argument is when the משכון was taken at the time of the הלוואה and it is parallel to the argument between רבה and רב יוסף. The argument is this. רבה said a the finder of a אבידה has the category of a שומר חינם. Then רב יוסף said a שומר שכר. The גמרא says even then if the מלווה does not need the משכון there is no disagreement. Rather the case is when the מלווה needs to use the משכון.

The גמרא in בבא מציעא ק''ד ע''א says רבי יהושע בן קרחה holds  דורשין לשון הדיוט. That means that we look at the exact language of the document. So when he writes כל תשלומתא  דאית לך כל קבל דיכי that means the משכון is considered to be for the whole הלוואה even if the משכון is not worth much. The גמרא asks but what if he did not write that? Then he would not own the whole משכון? But that contradicts רבי יוחנן who said the מלווה can take the whole משכון from the orphans. So he owns it even when he did not write anything. Rather רבי יהושע בן קרחה meant that if the משכון goes down in value and the loan is defaulted on, then we go after other property in order that the whole הלוואה should be paid back.

___________________________________________________________________________




אלה הם שתי גמרות שההערה הקודמת שלי הייתה אמורה להיות מיושמת
כאן אני לוקח את הגישה של תוספות בהתאם למהרש''א. אני לא נותן את הסבר  הגמרות על פי מהרש''ל בבבא מציעא, כי גם אם אני יכול לקבל אותו  בב''מ, אני עדיין אצטרך להתמודד עם העובדה שהגישה שלו מנוגדת לחלוטין לגמרא בשבועות, טווח אפס. זאת משום שהמהרש''ל אומר שאנו ממשיכים את גישתו של  "דורשיין לשון ההדיוט" גם כאשר זה לא כתוב. זה לההפך  לגמרא בשבועות . שם הגמרא אומרת שמואל הוא רק כאשר הוא מסביר בגלוי שהמשכון הוא להלוואה. או לשנות אותו לרש''י אם אתה רוצה ששמואל הוא רק כאשר הוא לא הסביר את זה בגלוי.  דרך אחת או האחרות, יש הבדל.

גמרא בשבועות מ''ד ע''א. המשנה אומרת המשכון הוא נגד ההלוואה רק על פי השווי הכספי שלו. הגמרא שואלת זה לא נראה כמו שמואל שאומר המשכון נחשב שווה לכל ההלוואה. הגמרא עונה שמואל הוא כשאמר זאת במפורש והמשנה היא כאשר הוא לא עשה זאת. הגמרא שאולת אולי דעתו של שמואל היא הנושא לוויכוח בין שני תנאים.  רבי אליעזר אומר, אם מלווה איבד משכון הוא לוקח שבועה שזה היה באונס והוא אוסף את כל ההלוואה. אז רבי עקיבא אומר: "הלווה יכול לומר, 'מדוע אני נתתי משכון, אבל כדי להיות להלוואה? איבדת המשכון, איבדת את ההלוואה." הגמרא אומרת לא רבי אליעזר ולא רבי עקיבא מחזיקים משמואל. אבל אולי הם מתווכחים על החוק הרב יצחק.  רבי יצחק אמר משכון בבעלות המלווה. אז הגמרא דוחפת את זה ואומרת שאם נלקח המשכון לא בזמן ההלוואה  כולם מסכימים עם רבי יצחק. במקום זאת הטענה שלהם היא כאשר המשכון נלקח בעת ההלוואה וזה במקביל לוויכוח בין רבה ורב יוסף. הטיעון זה. רבה אמר למאתר של אבדה יש הקטגוריה של שומר חינם. אז רב יוסף אמר שומר שכר. הגמרא אומרת גם אז אם מלווה לא צריך את המשכון אין מחלוקת, אלא המקרה הוא כאשר המלווה צריך להשתמש במשכון.
הגמרא בבא מציעא ק''ד ע''א אומרת רבי יהושע בן קרחה מחזיק דורשין לשון הדיוט. זה אומר שאנחנו מסתכלים על השפה של המסמך המדויקת. אז כשהוא כותב, "כל תשלומתא דאית לך כל קבל דיכי" זה אומר המשכון נחשב לכל ההלוואה גם אם המשכון הוא לא שווה הרבה. הגמרא שואלת אבל מה אם הוא לא כתב את זה? ואז הוא לא היה בבעלות השלמה של המלווה? אבל זה סותר את רבי יוחנן שאמר מלווה יכול לקחת את כל המשכון מהיתומים. אז הוא מחזיק אותו גם כשהוא לא כתב שום דבר. אלא רבי יהושע בן קרחה מחזיק בשיטה שאם המשכון ירד בערך ואינו שווה לחוב, אז אנחנו הולכים אחרי רכוש אחר של הלווה כדי שכל ההלוואה תהיה משולמת בחזרה.






9.1.16

Shavuot and Bava Metzia



That whole essay on the difficulties between Shavuot 43b 44a and Bava Metzia 104a I think I need to rethink. The whole thing is only valid if we go by the Maharshal. The Maharshal assumes that Tosphot continues in his normal way of explaining דורשין לשון הדיוט that even if it is not written it is considered as if it is written.
But if we go by the Maharsha that Tosphot changed his explanation then the two sugiot seem to fit.
That is it needs to be spelled out that the pledge is for the whole loan and if not then it is against only the monetary value of the pledge.

So the sugia in BM comes out just like it sounds. The lender gets the whole pledge if he spelled it out in the document. The only problem would be then the next part of the Gemara that seems to be saying he would still get the whole thing even if he did not write it and that is against the Gemara in Shavuot.

And still the main problem remains. The Gemara in Shavuot is clear that the pledge is only for its monetary worth, and that is how the Rif says also. And that means if it is lost the rest of the loan must be paid. The Gemara in BM is clear if the loan is not paid he the lender gets the whole pledge even if it is more than the amount of the loan, even if it is not written as such. And the only reason it is written is if the pledge goes down in value that the lender can collect more property of the borrower. Perhaps one could answer in one case the pledge was lost and in the other the loan is not paid. But why would that make  a difference?
So what we seem to have here is that with the Rif these two gemaras do not argue. Rather in the case of the pledge being lost then it is only against its monetary worth. But if the loan is not paid the lender gets the whole pledge. But to Tosphot the law is like Shmuel that in both cases the pledge is against the whole loan.







__________________________________________________________________________


I need to rethink  the difficulties between שבועות  מ''ד ע''אand בבא מציעא ק''ד ע''א. The whole thing is only problematic if we go by the מהרש''ל. The מהרש''ל assumes that תוספות continues in his normal way of explaining דורשין לשון הדיוט that even if it is not written it is considered as if it is written.
But if we go by the מהרש''א that תוספות changed his explanation, then the two סוגיות seem to fit.
That is it needs to be spelled out that the משכון is for the whole הלוואה, and if not then it is against only the monetary value of the משכון.

So the סוגיא in בבא מציעא comes out just like it sounds. The מלווה gets the whole משכון if he spelled it out in the document. The only problem would be then the next part of the גמרא that seems to be saying he would still get the whole thing even if he did not write it and that is against the גמרא in שבועות.


So the סוגיא in ב''מ comes out just like it sounds. The מלווה gets the whole משכון if he spelled it out in the document. The only problem would be then the next part of the גמרא that seems to be saying he would still get the whole thing even if he did not write it and that is against the גמרא in שבועות.

And still the main problem remains. The גמרא in שבועות is clear that the משכון is only for its monetary worth, and that is how the רי''ף says also. And that means if it is lost the rest of the חוב must be paid. The גמרא in ב''מ is clear if the חוב is not paid  the מלווה gets the whole משכון even if it is more than the amount of the חוב, even if it is not written as such. And the only reason it is written is if the pledge goes down in value that the lender can collect more property of the borrower. Perhaps one could answer in one case the pledge was lost and in the other the loan is not paid.

So what we seem to have here is that with the רי''ף these two גמרות do not argue. Rather in the case of the משכון being lost then it is only against its monetary worth. But if the loan is not paid the lender gets the whole pledge. But to תוספות the law is like שמואל that in both cases the משכון is against the whole הלוואה.

__________________________________________________________________


 יש קשיים בין השבועות מ''ד ע''א ובבא מציעא ק''ד ע''א. כל העניין הוא רק בעייתי אם נלך לפי המהרש''ל. המהרש''ל מניח שתוספות ממשיך בדרך הרגילה שלו להסביר "דורשין לשון ההדיוט" שגם אם זה לא כתוב שזה נחשב כאילו הוא נכתב. אבל אם נלך לפי המהרש''א שתוספות שינו את ההסבר שלו, אז שתי הסוגיות שתתאמנה. כלומר זה צריך להיות מפורט שהמשכון הוא לכל ההלוואה, ואם לא אז הוא נגד רק את הערך הכספי של המשכון. אז סוגיא בבא מציעא יוצאת בדיוק כמו זה נשמע. מלווה מקבל כל המשכון אם הוא פירט את זה במסמך. הבעיה היחידה תהיה אז החלק הבא של הגמרא שנראית  שהמלווה עדיין מקבל את כל המשכון, גם אם הוא לא כתב את זה וזה נגד הגמרא בשבועות. אז סוגיא ב''מ יוצאת בדיוק כמו שזה נשמע. מלווה מקבל כל המשכון אם הוא פירט את זה במסמך.
 ועדיין הבעיה העיקרית נותרה. הגמרא בשבועות ברורה שהמשכון הוא רק לשווי הכספי שלו, וכך גם רי''ף אומר. וזה אומר שאם הוא איבד את המשכון, שארית החוב חייבת להיות משולמת. הגמרא ב''מ ברורה אם החוב לא ישולם המלווה מקבל כל המשכון גם אם הוא יותר מהסכום של החוב, גם אם לא כתוב כזה. והסיבה היחידה שכתוב היא אם המשכון יורד בערך אז המלווה יכול לאסוף יותר רכוש של הלווה. אולי אפשר לענות שמקרה אחד הוא שהמשכון אבד, והשני הוא שההלוואה לא שולמה. אז מה נראה הוא  שעם הרי''ף שתי גמרות אלה לא מתווכחות. במקרה שהמשכון הלך לאיבוד אז הוא רק נגד השוויות מוניטרית. אבל אם ההלוואה לא שולמה, המלווה מקבל את כל המשכון. אבל לתוספות החוק הוא כמו שמואל כי בשני המקרים המשכון הוא נגד כל ההלוואה.

here is a link to the book on bava metzia

Ideas in Bava Metzia






Isaac Luria

The legitimate mystics after the  Ari  האריז''ל does expand the Ari. We have the Reshash שלום שערבי having the שבירת הכלים in all the עולמות. That is fine because that is just going along with the regular expansion that the Ari himself does in the second part of the עץ חיים.

 The צמצום [contraction] refers to all ten sepherot.

The reason I bring this up is because this corresponds to something that Kant was doing.  Kant also limited reason. He said that when pure reason {not just human reason} ventures into areas where it does not belong it produces self contradictions.

The movement that the Gra put into Cherem. This would be a problem from the standpoint of Halachah even if we did not understand the motivations of the Gra. All the more so when we do understand. The trouble is certainly because of idolatry. But that would not be as bad as idolatry coupled with real evil. There is after all is said and done very good reasons that Gra signed the Cherem and it is a real failure of judgement for people to ignore it.  And recently we have Rav Shach saying the same thing as the Gra and predictably he too was ignored.

what motivates Muslims

I wanted to say that people that have  a secular orientation have no basis to comprehend what motivates Muslims. If they are economists they try to frame the problem in terms of economic relationships. If they are politicians they try to frame the problem in terms of political elements. The only people that can comprehend what motivates Muslims are religious people. And in a secular society religious people are ignored--even though they are the only ones that actually realize what is going on.
Muslims are motivated by Islam.  And Islam is big problem. Not that I like to knock other people, but I think the Rambam was wrong in this case. He saw the Islam of Ibn Rushd and the people that rationalized it.  I suggest starting with a thesis that Islam is evil and working back from that. That is we might very well find good people that are good in spite of being Muslim. That is they simply do not take their religion seriously.

Two complaints about Christianity

Two complaints about Christianity that Saadia Gaon and the Rambam had. 1. nullification of the commandments.  2. Divine simplicity.



[I have a drop more to say about this whole subject, but all I would be doing would be repeating the opinion of a Medieval mystic Rav Avraham Abulafia.  Professor Moshe Idel at Hebrew University has already written his PhD thesis and many more books on the subject of  A. Abulafia so I have nothing more I could possibly add to the discussion.] [However it is of interest to note that the person that actually printed up all of  Abulfia's books was a fellow from Geulah or Mea Shearim. For some odd reason with all the research they were doing at HU no one thought to actually come out with an academic version of Rav Abulfia's books. I find that odd.] 

8.1.16

I had been out of the States for a few years and when I returned it had deteriorated. I was alarmed and dismayed but did not wait around to see if things could get worst. From what I could tell on later visits, it had become so bad that wholesome normal people are under siege. But I still have confidence in the USA Constitution, and that things can get back on track.






Concerning the steady decline.  I have confidence the trend can be reversed. In fact, you could look on the last 8 years as being a lesson. Many good hearted people did not realize to where the democrats could lead to.  Now I think many people have seen the evidence and realize the problems.


When a certain tzadik comes into the world  and has joined with a certain divine trait completely then it is impossible to get to that same divine trait except through that tzadik.I think this explains why it is only in Lithuanian yeshivas that you can find Torah. Once the Gra came into the world I think one can come to Torah only through the path that he opened.

I know it is good business to pretend to know Torah and make what looks like a yeshiva. Sadly there are too many frauds and charlatans. Instead of naming names I stick with one simple truth: if you want to learn and understand and keep Torah you need to get to a Litvak Yeshiva. You don't need to be in it all day. Part of the day you might work or go to university or go to the beach. I am not talking about how much time you spend. I mean that simply to comprehend what Torah is about seems to me to be impossible without that proper context.

I think my parents got a hold of the "good parents" archetype. Though I forgot most of it, growing up with them was an amazing experience. There was just some numinous aspect of their lives and their relationships that just shone out with the light of a thousand suns. There was just some kind of wholesomeness and amazing love that it was all about.