6.7.15
5.7.15
Here is a link to my little book on ShasIdeas in Shas
Bava Kama 3.
I wanted to add a clarity to the last section of the Maharsha. and also to Tosphot אצטריך
Let's start with the Maharsha. The Talmud asks let's use "he sent"(Exodus 23) for both damages of foot and tooth. That means it is asking that we don't need וביער. Then we conclude that if we had only "he sent" we would know only quadrant I and II.
So now we need וביער for quadrant III.
What I wanted to say today is that I asked a day ago about the מהדורא בתרא של המהרש''א. I wanted to answer my question. For let us think did not the gemara say that we know וביער comes for tooth!! How can we say now that it comes for foot? I think this is the exact point of the מהדורא בתרא. That is it in fact comes for tooth exactly like the Gemara said before. But we now expand it into quadrant III also because שקולים הם.
This I think is an amazing way of understanding the son in law of the Mahrasha. And it answers what I was asking before on a few blogs back.
The thing you have to do to get this is to see the contradiction between what this gemara is using וביער for what the previous Gemara was saying that it has to mean tooth. Not that it can mean tooth but it has to.
This is amazing and I am frankly surprised why the son in law of the Maharsha did not spend more time explaining this.
The next thing is Tosphot. This Tosphot is hard to understand. Tosphot does want to ask why not use ושילח for foot alone. How is this going to work? We said ושילח goes for quadrant I and II because we have two verses telling us that he sent means foot and tooth. I ask how can Tosphot suggest we use ושילח for foot alone?We would have to use the verse telling us foot for itself and then use the verse telling us it means tooth and then transfer that to foot so we would have quadrant II and III. This seems to be something we could not do after that the verse tells us it means tooth.
But then Tosphot to complete his questions says that this question we could not answer the way the previous Gemear answered the question when it was using וביער for tooth.that is because there we had a verse telling us כאשר יבער shows that וביער means tooth. Well as far as that goes Tosphot is right. We cant use כאשר יבער To tell us about ושילח. Those are two completely different words. But what I am asking with due humility is that I don't understand why there should be a question in the first place. I have full confidence that there must be some way to understand Tosphot. But this minute it escapes me.
________________________________________________________________________________
בבא קמא ג' 'ע''א מהדורא בתרא של המהרש''א. הגמרא שואלת בואו להשתמש ושילח לשני הנזקים של רגל ושן. זה אומר שהגמרא רוצה שאנחנו לא צריכים וביער. אז אנו מגיעים למסקנה שאם היה לנו רק ושילח היינו יודעים רק רביע שלישי ורביעי.
אז עכשיו אנחנו צריכים וביער לרביע שלישי
מה שאני רוצה לומר הוא ששאלתי לפני יום על מהדורא בתרא של המהרש''א. אני רוצה לענות על השאלה שלי. הגמרא אומרה שאנחנו יודעים וביער הוא שן. איך אנו יכולים לומר עכשיו שזה רגל? אני חושב שזו הנקודה של מהדורא בתרא בדויק. שזה למעשה הוא שן בדיוק כמו הגמרא אמרה לפני כן. אבל עכשיו אנחנו מרחיבים אותו לרביע שלישי גם בגלל ששקולים הם. הדבר שאתה צריך לעשות כדי לקבל את זה הוא לראות את הסתירה בין מה שגמרא זו היא באמצעות וביער למה הגמרא הקודמת אמרה שיש לה משמעות שן.
הדבר הבא הוא תוספות ד''ה אצטריך. תוספות זה קשה להבין. תוספות רוצה לשאול למה לא להשתמש ושילח לרגל לבד. איך זה הולך? יש לנו שני פסוקים שאומרים לנו שלשילח יש משמעות רגל ושן. אני שואל איך יכול להציע תוספות אנו משתמשים ושלחנו לרגל לבד? היינו צריכים להשתמשעם הפסוק שאומר לנו שזה רגל ולאחר מכן להשתמש עם הפסוק שאומר לנו זה שן ולאחר מכן להעביר את זה לרגל כדי למלאות רביע שלישי ורביעי. זה נראה משהו שאנחנו לא יכולים לעשות אחרי שהפסוק אומר לנו זה שן. אבל אז תוספות כדי להשלים את השאלה, אומרים ששאלה זו לא היינו יכולה לענות על דרך הגמרא הקודמת ענה על השאלה כאשר הוא משתמש וביער לשן. זה בגלל שיש לנו פסוק שאומר לנו כאשר תבערו מראה כי וביער פירוש שן.
אנחנו לא יכולים להשתמש כאשר יבער כדי לספר לנו על ושילח. אלה הם שתי מילות שונות לחלוטין.
Bava Kama 3.
I wanted to add a clarity to the last section of the Maharsha. and also to Tosphot אצטריך
Let's start with the Maharsha. The Talmud asks let's use "he sent"(Exodus 23) for both damages of foot and tooth. That means it is asking that we don't need וביער. Then we conclude that if we had only "he sent" we would know only quadrant I and II.
So now we need וביער for quadrant III.
What I wanted to say today is that I asked a day ago about the מהדורא בתרא של המהרש''א. I wanted to answer my question. For let us think did not the gemara say that we know וביער comes for tooth!! How can we say now that it comes for foot? I think this is the exact point of the מהדורא בתרא. That is it in fact comes for tooth exactly like the Gemara said before. But we now expand it into quadrant III also because שקולים הם.
This I think is an amazing way of understanding the son in law of the Mahrasha. And it answers what I was asking before on a few blogs back.
The thing you have to do to get this is to see the contradiction between what this gemara is using וביער for what the previous Gemara was saying that it has to mean tooth. Not that it can mean tooth but it has to.
This is amazing and I am frankly surprised why the son in law of the Maharsha did not spend more time explaining this.
The next thing is Tosphot. This Tosphot is hard to understand. Tosphot does want to ask why not use ושילח for foot alone. How is this going to work? We said ושילח goes for quadrant I and II because we have two verses telling us that he sent means foot and tooth. I ask how can Tosphot suggest we use ושילח for foot alone?We would have to use the verse telling us foot for itself and then use the verse telling us it means tooth and then transfer that to foot so we would have quadrant II and III. This seems to be something we could not do after that the verse tells us it means tooth.
But then Tosphot to complete his questions says that this question we could not answer the way the previous Gemear answered the question when it was using וביער for tooth.that is because there we had a verse telling us כאשר יבער shows that וביער means tooth. Well as far as that goes Tosphot is right. We cant use כאשר יבער To tell us about ושילח. Those are two completely different words. But what I am asking with due humility is that I don't understand why there should be a question in the first place. I have full confidence that there must be some way to understand Tosphot. But this minute it escapes me.
________________________________________________________________________________
בבא קמא ג' 'ע''א מהדורא בתרא של המהרש''א. הגמרא שואלת בואו להשתמש ושילח לשני הנזקים של רגל ושן. זה אומר שהגמרא רוצה שאנחנו לא צריכים וביער. אז אנו מגיעים למסקנה שאם היה לנו רק ושילח היינו יודעים רק רביע שלישי ורביעי.
אז עכשיו אנחנו צריכים וביער לרביע שלישי
מה שאני רוצה לומר הוא ששאלתי לפני יום על מהדורא בתרא של המהרש''א. אני רוצה לענות על השאלה שלי. הגמרא אומרה שאנחנו יודעים וביער הוא שן. איך אנו יכולים לומר עכשיו שזה רגל? אני חושב שזו הנקודה של מהדורא בתרא בדויק. שזה למעשה הוא שן בדיוק כמו הגמרא אמרה לפני כן. אבל עכשיו אנחנו מרחיבים אותו לרביע שלישי גם בגלל ששקולים הם. הדבר שאתה צריך לעשות כדי לקבל את זה הוא לראות את הסתירה בין מה שגמרא זו היא באמצעות וביער למה הגמרא הקודמת אמרה שיש לה משמעות שן.
הדבר הבא הוא תוספות ד''ה אצטריך. תוספות זה קשה להבין. תוספות רוצה לשאול למה לא להשתמש ושילח לרגל לבד. איך זה הולך? יש לנו שני פסוקים שאומרים לנו שלשילח יש משמעות רגל ושן. אני שואל איך יכול להציע תוספות אנו משתמשים ושלחנו לרגל לבד? היינו צריכים להשתמשעם הפסוק שאומר לנו שזה רגל ולאחר מכן להשתמש עם הפסוק שאומר לנו זה שן ולאחר מכן להעביר את זה לרגל כדי למלאות רביע שלישי ורביעי. זה נראה משהו שאנחנו לא יכולים לעשות אחרי שהפסוק אומר לנו זה שן. אבל אז תוספות כדי להשלים את השאלה, אומרים ששאלה זו לא היינו יכולה לענות על דרך הגמרא הקודמת ענה על השאלה כאשר הוא משתמש וביער לשן. זה בגלל שיש לנו פסוק שאומר לנו כאשר תבערו מראה כי וביער פירוש שן.
אנחנו לא יכולים להשתמש כאשר יבער כדי לספר לנו על ושילח. אלה הם שתי מילות שונות לחלוטין.
בבא קמא ע''א
תוספות ד''ה אצטריך
It occurred to me today that תוספות and the last part of the מהגורא בתרא של המהרש''א are dealing with two different questions.
The question of תוספות is what I want to present right now. It is simply this take the חלק שלישי of the גמרא and insert it into חלק שני and you get a question. The חלק השלישי said you get שן and רגל from one פסוק. The second part said you get foot from one and tooth from another פסוק. Now take that one פסוק that we are using for both and ask the same question that the Gemara asked before.
That is now in חלק השלישי we use ושילח for both. Now that is good as far as רגל goes. But what about שן? We used וביער for שן. And we showed it had to be used for שן because of כאשר יבער. And without that פסוק we would have been justified in using it for רגל. That is an open גמרא. But now insert ושילח instead of וביער. What can you answer now? We don't have anything to prove that ושילח goes on שן.
Appendix:
(1) חלק שלישי של הגמרא is like this.
שאלה: Write ושילח alone and use it for both, for we have two verses showing it can be used for both.
תירוץ: We would think it applies to one alone. The גמרא shows some reason why we would use it for tooth because it has pleasure and so it finds some reason for foot also.
שאלה: We if we would have one we would have to include the other because they are equal in severity.
תירוץ: If we would use it for both we still would not know that the owner is liable when it walked by itself.
(2) חלק שני של הגמרא of the גמרא is like this. אמר מר. We have וביער for שן, and we have proof: כאשר יבער.
שאלה: Why do you need proof? What else could you use it for?
תירוץ: We could use it for רגל.
שאלה: But we already have foot.
תירוץ: We would divide foot into two parts. (We would say the verse for foot ושילח is only for when he sent his animal to graze in someone else's field. We would not know if it walked by itself there and ate. And we would use וביער to tell us that last case.)
שאלה: Now that you have shown you use it for tooth now how do you know that when the animal walked by itself that the owner is liable?
Answer: היקש we make a comparison between foot and tooth. Just like tooth is liable whether he sent it or not so foot is liable in both cases.
תוספות ד''ה אצטריך
It occurred to me today that תוספות and the last part of the מהגורא בתרא של המהרש''א are dealing with two different questions.
The question of תוספות is what I want to present right now. It is simply this take the חלק שלישי of the גמרא and insert it into חלק שני and you get a question. The חלק השלישי said you get שן and רגל from one פסוק. The second part said you get foot from one and tooth from another פסוק. Now take that one פסוק that we are using for both and ask the same question that the Gemara asked before.
That is now in חלק השלישי we use ושילח for both. Now that is good as far as רגל goes. But what about שן? We used וביער for שן. And we showed it had to be used for שן because of כאשר יבער. And without that פסוק we would have been justified in using it for רגל. That is an open גמרא. But now insert ושילח instead of וביער. What can you answer now? We don't have anything to prove that ושילח goes on שן.
Appendix:
(1) חלק שלישי של הגמרא is like this.
שאלה: Write ושילח alone and use it for both, for we have two verses showing it can be used for both.
תירוץ: We would think it applies to one alone. The גמרא shows some reason why we would use it for tooth because it has pleasure and so it finds some reason for foot also.
שאלה: We if we would have one we would have to include the other because they are equal in severity.
תירוץ: If we would use it for both we still would not know that the owner is liable when it walked by itself.
(2) חלק שני של הגמרא of the גמרא is like this. אמר מר. We have וביער for שן, and we have proof: כאשר יבער.
שאלה: Why do you need proof? What else could you use it for?
תירוץ: We could use it for רגל.
שאלה: But we already have foot.
תירוץ: We would divide foot into two parts. (We would say the verse for foot ושילח is only for when he sent his animal to graze in someone else's field. We would not know if it walked by itself there and ate. And we would use וביער to tell us that last case.)
שאלה: Now that you have shown you use it for tooth now how do you know that when the animal walked by itself that the owner is liable?
Answer: היקש we make a comparison between foot and tooth. Just like tooth is liable whether he sent it or not so foot is liable in both cases.
בבא קמא ג ע''א One פסוק deals with damages caused by שן. Another פסוק deals with damages caused by רגל.
We have other to tell us each verse means as we say it does. We need those extra verses because without them we would say there are two kinds of רגל or two kinds of שן. If he sent the animal there is more reason to make him pay. So we need some reason to say he is liable even if the animal walked by itself. Similarly if the animal ate in a field, there is more reason to make one liable if the roots were eaten. How do we know רביע שלישי ורביעי? Because of a היקש. We compare רגל with שן. In שן we make no distinction between when the owner sent it and when it walked by itself, so also with רגל. And visa versa for שן.
Then a ברייתא uses one פסוק for both רגל and שן, and as for רביע שלישי we have another פסוק. So what about רביע רביעי? And here we can't use the way the תלמוד accounted for רביע רביעי על ידי היקש because here there is no separate verse for שן. There is one word for both. And to expand רגל into רביע שלישי we needed an extra verse. There is no היקש to tell us to expand into רביע רביעי. The last section of the מהרש''א answers this for the statement that רגל and שן are שקולים in the sense that if you exclude one you have to exclude the other, and if you include one you must include the other. I am not sure how this helps us. We still know nothing about רביע רביעי.
Let's go back. We have no היקש between שן ורגל because we are deriving both from the same verse. The only way we got to רביע שלישי was by a special verse. That leaves רביע רביעי empty. There is no היקש between שן ורגל.
On the other hand maybe this works. after all the same logic applies. We don't make any distinction between when the roots were eaten or not by foot. So also with tooth.
5.7.15
בבא קמא ג ע''א אחת פסוק אחד עוסק בנזקים שנגרמו על ידי שן. אחר פסוק אחר עוסק בנזקים שנגרמו על ידי רגל
.
יש לנו אחרים כדי לומר לנו כל פסוק עושה כפי שאנו אומרים שהוא עושה. אנחנו צריכים אותם פסוקים נוספים משום שבלעדיהם היינו אומרים שיש שני סוגים של רגל או שני סוגים של שן. אם הוא שלח את בעלי החיים יש יותר מסיבה לחייב לו לשלם. אז אנחנו צריכים סיבה לומר שהוא עלול אפילו אם בעל החיים הלך בכוחות עצמו. באופן דומה, אם החיה אכלה בשדה, יש עוד סיבה לעשות אחד חייב אם השורשים נאכלו. איך אנחנו יודעים רביע שלישי ורביעי? בגלל היקש. אנו משווים רגל עם שן. בשן אנחנו לא עושים שום הבחנה בין כאשר הבעלים שלחו אותו וכאשר הוא הלך בעצמו, כך גם עם רגל. ולהיפך לשן.
אז ברייתא משתמשת עם פסוק אחד לשניהם, רגל ושן, וכמו לרביע השלישי יש לנו פסוק אחר. אז מה לגבי רביע רביעי? וכאן אנחנו לא יכולים להשתמש בדרך התלמוד על ידי היקש, כי כאן אין פסוק נפרד לשן. יש מילה אחת לשניהם. ולהרחיב את הרגל לרביע שלישי שהיינו צריכים פסוק נוסף. אין היקש לספר לנו להתרחב לרביע רביעי. החלק האחרון של מהרש''א מתרץ שרגל ושן הם שקולים במובן זה שאם אתה מוציא אחד אתה צריך להוציא את השני, ואם אתה כולל אחד אתה חייב לכלול את אחר. אני לא בטוח איך זה עוזר לנו. אנחנו עדיין לא יודעים כלום על רביע רביעי
בואו נחזור. אין לנו היקש בין שן והרגל, כי שן ורגל נובעים מאותו הפסוק. הדרך היחידה שהגענו לרביע שלישי הייתה בפסוק מיוחד. זה משאיר רביע רביעי ריק. אין היקש בין שן ורגל
מצד השני, אולי זה עובד.כל אותו ההיגיון חל. אנחנו לא עושים שום הבחנה בין כאשר השורשים נאכלו או לא ברגל. אז גם עם שן.
Here is a link to my little booklet on subjects like thisIdeas in Shas
We have other to tell us each verse means as we say it does. We need those extra verses because without them we would say there are two kinds of רגל or two kinds of שן. If he sent the animal there is more reason to make him pay. So we need some reason to say he is liable even if the animal walked by itself. Similarly if the animal ate in a field, there is more reason to make one liable if the roots were eaten. How do we know רביע שלישי ורביעי? Because of a היקש. We compare רגל with שן. In שן we make no distinction between when the owner sent it and when it walked by itself, so also with רגל. And visa versa for שן.
Then a ברייתא uses one פסוק for both רגל and שן, and as for רביע שלישי we have another פסוק. So what about רביע רביעי? And here we can't use the way the תלמוד accounted for רביע רביעי על ידי היקש because here there is no separate verse for שן. There is one word for both. And to expand רגל into רביע שלישי we needed an extra verse. There is no היקש to tell us to expand into רביע רביעי. The last section of the מהרש''א answers this for the statement that רגל and שן are שקולים in the sense that if you exclude one you have to exclude the other, and if you include one you must include the other. I am not sure how this helps us. We still know nothing about רביע רביעי.
Let's go back. We have no היקש between שן ורגל because we are deriving both from the same verse. The only way we got to רביע שלישי was by a special verse. That leaves רביע רביעי empty. There is no היקש between שן ורגל.
On the other hand maybe this works. after all the same logic applies. We don't make any distinction between when the roots were eaten or not by foot. So also with tooth.
5.7.15
בבא קמא ג ע''א אחת פסוק אחד עוסק בנזקים שנגרמו על ידי שן. אחר פסוק אחר עוסק בנזקים שנגרמו על ידי רגל
.
יש לנו אחרים כדי לומר לנו כל פסוק עושה כפי שאנו אומרים שהוא עושה. אנחנו צריכים אותם פסוקים נוספים משום שבלעדיהם היינו אומרים שיש שני סוגים של רגל או שני סוגים של שן. אם הוא שלח את בעלי החיים יש יותר מסיבה לחייב לו לשלם. אז אנחנו צריכים סיבה לומר שהוא עלול אפילו אם בעל החיים הלך בכוחות עצמו. באופן דומה, אם החיה אכלה בשדה, יש עוד סיבה לעשות אחד חייב אם השורשים נאכלו. איך אנחנו יודעים רביע שלישי ורביעי? בגלל היקש. אנו משווים רגל עם שן. בשן אנחנו לא עושים שום הבחנה בין כאשר הבעלים שלחו אותו וכאשר הוא הלך בעצמו, כך גם עם רגל. ולהיפך לשן.
אז ברייתא משתמשת עם פסוק אחד לשניהם, רגל ושן, וכמו לרביע השלישי יש לנו פסוק אחר. אז מה לגבי רביע רביעי? וכאן אנחנו לא יכולים להשתמש בדרך התלמוד על ידי היקש, כי כאן אין פסוק נפרד לשן. יש מילה אחת לשניהם. ולהרחיב את הרגל לרביע שלישי שהיינו צריכים פסוק נוסף. אין היקש לספר לנו להתרחב לרביע רביעי. החלק האחרון של מהרש''א מתרץ שרגל ושן הם שקולים במובן זה שאם אתה מוציא אחד אתה צריך להוציא את השני, ואם אתה כולל אחד אתה חייב לכלול את אחר. אני לא בטוח איך זה עוזר לנו. אנחנו עדיין לא יודעים כלום על רביע רביעי
בואו נחזור. אין לנו היקש בין שן והרגל, כי שן ורגל נובעים מאותו הפסוק. הדרך היחידה שהגענו לרביע שלישי הייתה בפסוק מיוחד. זה משאיר רביע רביעי ריק. אין היקש בין שן ורגל
מצד השני, אולי זה עובד.כל אותו ההיגיון חל. אנחנו לא עושים שום הבחנה בין כאשר השורשים נאכלו או לא ברגל. אז גם עם שן.
Here is a link to my little booklet on subjects like thisIdeas in Shas
Rambam: the five difference between the Reason of God and the Reason of Man. [Here "Reason of Man" means the reason a man would have if he had perfect human reason.] This is not the exact same thing as Kant. With Kant you have limit to perfect reason. And it seems to be a bit different than the Rambam's limits. .
The problem that Kant is addressing is that of Hume. Empirical things we can reason about because we have some way of checking our homework against a background. Physical reality. When we reason about a triangle what background is there to check our work?
And this seem to me to be a close as one can expect to Kant. For Kant while accepting we have knowledge of a priori things --not based on observation and also not dependent on definitions. But with Kant you have a large area of antimonies where even this kind of reason fails.
So what I am suggesting is a close comparison between the Rambam's five things and Kant's antimonies.
Appendix:
(1) Aspects of God's knowledge beyond pure reason:
There is no division in his knowledge even when he knows different things. His knowledge does not take something out of the realm of the possible. His knowledge encompasses things that have no end There is no difference in his knowledge before the thing exists and after it comes into being.
Brisk has done very good work in the Rambam and that work is continuing.
The major players in that school are Chaim Soloveitchik, and his direct disciples Baruch Ber Shimon Shkop. The great book of them all is the master piece of Rav Shach the Avi Ezri. This I consider to be greater than even the חידושי הרמב''ם. Why? Because even though it was Reb Chaim that opened the door to the Rambam but Rav Shach went in in away that even Reb Chaim could not. Rav Shach is deeper and clearer. But none of these deal with the Guide for the Perplexed. And I think there is no excuse for that. None whatsoever. If anything the Guide is as deep as the Mishna Torah. Once You have someone of the stature of Rav Abraham Abulfia witting a mystic commentary of the Guide you know something deep is going on there.
The problem that Kant is addressing is that of Hume. Empirical things we can reason about because we have some way of checking our homework against a background. Physical reality. When we reason about a triangle what background is there to check our work?
And this seem to me to be a close as one can expect to Kant. For Kant while accepting we have knowledge of a priori things --not based on observation and also not dependent on definitions. But with Kant you have a large area of antimonies where even this kind of reason fails.
So what I am suggesting is a close comparison between the Rambam's five things and Kant's antimonies.
Appendix:
(1) Aspects of God's knowledge beyond pure reason:
There is no division in his knowledge even when he knows different things. His knowledge does not take something out of the realm of the possible. His knowledge encompasses things that have no end There is no difference in his knowledge before the thing exists and after it comes into being.
Brisk has done very good work in the Rambam and that work is continuing.
The major players in that school are Chaim Soloveitchik, and his direct disciples Baruch Ber Shimon Shkop. The great book of them all is the master piece of Rav Shach the Avi Ezri. This I consider to be greater than even the חידושי הרמב''ם. Why? Because even though it was Reb Chaim that opened the door to the Rambam but Rav Shach went in in away that even Reb Chaim could not. Rav Shach is deeper and clearer. But none of these deal with the Guide for the Perplexed. And I think there is no excuse for that. None whatsoever. If anything the Guide is as deep as the Mishna Torah. Once You have someone of the stature of Rav Abraham Abulfia witting a mystic commentary of the Guide you know something deep is going on there.
Subscribe to:
Posts (Atom)