משכון הוא ערבות להלוואה. ישנם שני סוגים של ערבויות לכסף שחייבים, אחד הוא משכון, והשני הוא עירבון. האחרון קשור למכירה למרות שהגמרא בבא מציעא מ''ח ע''ב רוצה להשוות את שניהם. אבל אני רוצה לציין שעירבון נראה נתון לוויכוח. ישנן שלוש דעות, האחת היא שמדובר בתשלום חלקי עבור מכירה. האחת היא שמדובר בכוונה להשלים את המכירה. כלומר, מדובר בכסף אך הוא נועד לסיים את המכירה עוד לפני שהקונה אוסף את הפריט הנמכר. דעה נוספת היא שזה אותו דבר כמו משכון. זוהי הקדמה קצרה. יש ויכוח בעמוד מ''ג של שבועות על משכון. עכשיו ר' יוחנן אומר שזה עבור כל ההלוואה. רב אמר שזה רק כדי לשלם עבור השווי המקביל של ההלוואה. רב שך (בהלכות מלווה ולווה פרק י''ג הלכה ד') רוצה לקשר את זה לוויכוח בין הרמב''ן והר''ן . (זו ברי''ף שבועות מ''ג). הרמב''ן אומר אם לווה כסף, ונתן ערבות למלווה, אם המלווה הפסיד את החפץ, לר' יוחנן, החפץ האבוד נחשב כתשלום עבור כל ההלוואה, והלווה לא חייב כלום. עם זאת, עבור רב זה נחשב לתשלום רק במקביל לערך שלו. בכל מקרה, הרמב"ן קובע שאם יש לאדם הלוואה, והחפץ שנתן למלווה כערבות אבד, הלווה אינו חייב דבר עד שיקבל בחזרה את החפץ. הר"ן אומר שאם החפץ שווה פחות מההלוואה, הלווה נדרש להחזיר את הסכום הנוסף אפילו אם החפץ אינו מוחזר. רב שך רוצה לקשר את הוויכוח בין הרמב"ן להר"ן לויכוח בין ר' יוחנן לרב. זה נראה קשה להבנה במבט ראשון משום שהחוק הוא כמו ר' יוחנן נגד רב ככלל. אז (כדי לענות על כך בצורה שונה מרב שך, אך עדיין לשמור על הגישה הבסיסית), מה שעלה בדעתי הוא שהחוק הוא כפי ר' יוחנן מבחינת הלוואות, אבל במקרה של עירבון (ערבות) על דבר שנמכר, הר''ן מחזיק שעירבון רק עבור ערכו המקביל בחפץ שנקנה. כעת ברצוני לומר מדוע רב שך נוקט בגישה שונה. הסיבה לכך היא שהגמרא בבבא מציעא רוצה להשוות משכון לעירבון. בגלל זה רב שך נאלץ לקבוע שהחוק כמו ר' יוחנן לשניהם. אבל כיצד אנו כבר יודעים שהגמרא בבבא מציעא אינה להלכה? משום שהיא קובעת שהדין הוא כמו שמואל שאמר במקרה של הלוואה וחפץ של ערבות שאם האת אובדת (כלי חפירה), ההלוואה כולה בטלה והלווה אינו חייב דבר. כעת, הרמב"ם סבור שהדין אינו דומה לשמואל, ורב שך עצמו מציין שהגמרא בבבא מציעא סבורה שהדין הוא כמו שמואל משום שהיא מבארת את הנושא שם לפי שמואל. לכן, יש לי סיבה טובה לחשוב שאנחנו לא מחויבים לאקסיומה שמשכון ועירבון זהים. ומכאן מגיעה גישתי להר"ן שהוא סבור שהדין הוא כמו רב במקרה של מכירה. {הערבות תקפה רק לערך המקביל שלה, לא לכל המכירה}