בבא קמא ו' ע''א ארצה כאן להסביר שאלה שרב שך בניזקי ממון פרק א' הלכה ח' שואל על הרא''ש. הגמרא אומר אבנו סכינו או משאו שמי שהוא משאיר על הגג ונפלו ברוח מצויה חייב משום בור ואש. הרא'ש מביא יש מפרשים שאדם אחראי רק למה שאחראי אם הנזק היה משהו שיהיה אחראי אם הוא נגרם על ידי שניהם, אש וגם בור, לא זה או זה. הרא"ש חולק ואומר שעיקר לימוד היא מבור. רב שך שואל על כך מהעובדה שאבנו סכינו או משאו אחראים אם הם שוברים כלים. (בור פטור על כלים.) בהתחלה נראה לי שרב שך, ניסה להביא הוכחה להיש המפרשים. אבל אז עלה בדעתי שרב שך מציע דעה שלישית. דעה זו של רב שך היא אדם אחראי במקרה של אבנו סכינו או משאו (או בכל המקרים) הנלמדים משני גורמים שאדם אחראי לכל החובות שעלולות להיגרם לאחד או לשני או לשניהם. כלומר, אדם אחראי במקרה של איחוד, לא רק במקרה של הצטלבות. ואדם אחראי לא רק על מה שהוא היה אחראי עבור בור, אלא גם על מה שחייב גם בגלל אש לחוד כמו כלים. וגם הוא חייב על טמון שפטור משום אש אבל חייב משום בור