נדרים דף ב' ע''א. רב שך ברמב''ם הלכות נדרים פרק א' הלכה א'. עיין בר''ן [רבינו ניסים בן ראובן]

אני רואה שכבר כתבתי על זה, אבל אני חושב שאני צריך לחזור על הנקודות הבסיסיות בהסבר ברור יותר. לכל הראשונים מלבד הרמב"ם, הנדר העיקרי הוא על ידי צירוף הנדר לקורבן. כלומר, הוא אומר "זה אסור לי כקורבן". אם הוא משמיט את המילים "כקורבן", זה עדיין אסור בגלל יד לנדר. (נדר שלא נאמר בבירור ועדיין תקף בגלל הארכת הנדר). עם זאת, דעת הר"ן נראית במבט ראשון סותרת לגבי הנקודה האם יש צורך לצרף נדר לקורבן. רב שך מסביר שלר"ן, הנדר העיקרי הוא ללא התפסה [כמו הרמב"ם], אבל כדי שיהיה תקף צריך את המילים "כקורבן". בלי המילים האלה, נשמע שהוא אומר משהו לא נכון, לא שהוא באופן פעיל הופך משהו מותר להיות אסור לעצמו. עם זאת, יש כאן משהו שנראה קשה בתשובתו של רב שך. הוא אומר לר''ן שהמילים "כמו קורבן" הן להבהרה, לא בגלל יד לנדר. אבל נדמה לי שאני זוכר שבאחד המקומות שבהם הר''ן מביא את דעתו, הוא אכן מביא את הרעיון של יד לנדר. [המקומות נמצאים בדף ב' ע''א של נדרים, בראש ובתחתית העמוד, דף י''ד י''ד ובשבועות]. ועכשיו לנקודה אחרת. הנקודה של רב שך היא שהאמירה "זה אסור לי" אינה מרמזת על נדר אלא על אמירה שנראית לא נכונה. כך הוא מסביר את הר''ן. עם זאת, אותה נקודה צריכה להיות מיושמת גם לרמב''ם. הרמב"ם אומר "הנדר העיקרי הוא האמירה 'זה אסור לי'". זה תקף לא בגלל יד לנדר (לשם הבהרה), (אלא אם הוא אומר "כמו קרבן" יש מידה נוספת של חומרה כי אז מעילה חלה). עם זאת, גם בלי זה, עדיין הנדר העיקרי הוא האמירה הפשוטה. אבל האם אין צורך "לבטא בשפתיים"? כיצד יכול הרמב"ם להימלט מחידה זו. [לאחר זמן ראיתי שהר''ן בסוף דף ב' ע''א מביא את הצורך של יד ]