דף ס''ו ע''ב בגיטין, המשנה אומרת שאם אדם אומר לשני אנשים לתת גט לאשתו או לשלושה אנשים לכתוב ולתת אותו, אינם יכולים לבקש מאחרים לעשות זאת. עליהם לעשות זאת בעצמם. אבל אם הוא אומר לשלושה לתת גט לאשתו, ר' מאיר אומר שהוא מתכוון להפוך אותם לבית דין, ולכן הם יכולים למנות מישהו אחר לעשות זאת. ר' יוסי אומר שגם במקרה כזה עליהם לעשות זאת בעצמם. אחר כך אמר שמואל שאם אחד אמר לשניים לכתוב ולתת גט, ואמרו לסופר לכתוב אותו, וחתמו עליו, הוא פסול, ואם נישאה בשנית בהנחה שהגט תקף, עליה לעזוב את הבעל השני. עם זאת, זה עדיין דורש לימוד. שואלת הגמרא על זה מדיבור אחר של שמואל שסיבת ר' יוסי היא "מילי לא נמסרין לשליח"מילים אין נמסרים לשליח, וזה הדין. בדף כ''ט יש משנה שאדם שמינה להביא גט וחלה, יכול לתתו לאחר שיעשה כן. שואלת הגמרא, "האם אין זה סותר את המשנה בדף ס"ו שבו אינו יכול לעשות שליח? אביי השיב לשאלתנו: סיבת דף ס"ו ביזיון הבעל. רבא אמר שהטעם לדף ס"ו הוא לא ניתן למסור מילים לשליח. והגמרא מסיק שרב ושמואל חולקים על זה העיקרון. אמר רב מתנה לא כמו גט, ושמואל אמר מתנה כמו גט. בדף כ''ט תוספות שואל למה הגמרא בדף ס''ו לא שואל גם מר' מאיר שגם במקרה של שני אנשים שאם נותנים לאחרים לעשות את הגט, הגט בטל. שמואל אמר בהצהרתו הראשונה שהגט פסול, אך עדיין צריך ללמוד את זה. ההצהרה השנייה של שמואל אומרת שהגט פסול. נקודה. לכן, יש לנו שאלה על ההצהרה הראשונה גם מר' מאיר שאמר שהם חייבים לכתוב את הגט ולא לתת את העבודה לאף אחד אחר, נקודה. התשובה היא שצורך הלימוד עשוי להיות בהתאם לר' מאיר. (אז, אנחנו לא שואלים ממנו על שמואל.) ייתכן שהסיבה לר' מאיר היא ביזיון של הבעל, וזה יהיה גזרה ולכן יהיה בהתאם ספק של לשמואל. אם גישה זו נכונה, הדין יהיה שאם היא תתחתן בשנית היא לא תצטרך לעזוב את בעלה השני מכיוון שהגט היה תקף מדין התורה. אז אפילו בתפיסת העולם של ר' מאיר למרות שהוא מסכים עם תחילת המשנה , הסיבה והתוצאה עשויות להיות שונות (ולכן זה דורש לימוד). כמו כן, שמואל יכול להסכים עם ר' מאיר באופן חלקי לגבי מבוכתו של הבעל, אך לחלוק בקצת ולומר שזה חל רק על החתימה על הגט (לא על כתיבתו), ולכן במקרה של שמואל, הגט יהיה תקף לחלוטין. לכן, שוב יש סיבה לומר שזה דורש לימוד. ---------כעת, בנקודה זו, התוספות לא אומרים לנו מה שמואל חושב על דעתו של ר' מאיר. הוא רק אומר את הסיבה לר' מאיר היא בזיון של הבעל, ושמואל עשוי לחשוב שהקפדה היחידה היא לגבי החתימה על הגט, לא לגבי כתיבתו. עם זאת, אנו נאלצים לומר ששמואל חייב לחשוב שלגבי ר' מאיר, שמואל עצמו יוכל להסכים אתו, אחרת תהיה שאלה מר' מאיר על שמואל, ואנחנו לא רוצים את זה. עם זאת, התוצאה של זה היא שכאשר התוספות אומרים לשמואל שהדאגה היחידה היא לגבי החתימה על הגט, אבל אם שני האנשים אומרים לסופר לכתוב את זה, זה בסדר אפילו לר' מאיר. עם זאת, הבעיה בכך היא שהגמרא בשלב זה אינה מבחינה בין הכתיבה לחתימה על הגט. זה עולה רק בהמשך. לכן, בשלב זה אין זה יכול לספק תשובה מדוע הגמרא לא שואל מר' מאיר על שמואל. יתר על כן, לא ברור לי מה דעתו של שמואל לגבי ר' מאיר. כי בשלב זה שמואל תואם את ר' יוסי, ולכן הספק הבא הוא האם ההקפדה היא לגבי החתימה על הגט בלבד או גם לגבי כתיבת הגט. אבל במבט ראשון זו צריכה להיות שאלה רק לדעתו שהבעיה עם שני אנשים שאומרים למישהו אחר לכתוב את הגט היא רק לגבי בזיון של הבעל וזה יכול להיות לר' מאיר. אבל לשמואל קשה לראות זאת. אם השניים לא יכולים להגיד לאחרים לכתוב את זה, אז זה צריך לחול על הכתיבה והן על החתימה. כדאי להזכיר כאן שר מאיר לא אומר מה הדין עם השניים לא כותבים את הגט, רק חותמים. ולכן יכול להיות שר' מאיר אוחז מילי לא נמסרים לשליח וכל סיבת המשנה היא בזיון הבעל, וטעם של ר מאיר שאם הבעל אומר לשלשה לתת גט היא שהם בית דין, לא שלוחים. או שהוא אוחז בשיטה שמילי נמסרים לשליח אבל הבעיה אם שניים אומרים לאחרים היא בזיון הבעל..התשובה לבעיה זו בתוספות היא שאמנם נכון שהגמרא אינה מבחינה בין כתיבה לחתימה בשלב זה, אך זה רק משום שאנו הולכים לפי ר' יוסי. עבור ר' מאיר, סביר יותר שמדובר בהבחנה, ולכן גם ר' מאיר וגם שמואל עשויים להסכים עם זה, לפחות בטענה שיש ספק בכך. כך שהגמרא לא יכולה לשאול על שמואל מר' מאיר. עבור שניהם, הגט יכול להיות רק פסול או אולי תקף לחלוטין אם העדים רק אמרו לסופר לכתוב אותו, אך הם עצמם חתמו עליו