תלמוד ירושלמי תרומות פרק שישי מביא דיון בין ר' יוחנן וריש לקיש שקשה להבין. שאלת ריש לקיש: שלפי דעת ר' יוחנן שמי שאינו כהן שגנב תרומה מאבי אמו שהוא כהן, ואחר כך יורש את הדוד, צריך לשלם לכל שבט הכהנים. ריש לקיש מחזיק שהוא מחזיר לעצמו. ריש לקיש שואל אם ר' יוחנן צודק, אז המשנה המאוחרת שאומרת מי שגנב ואכל תרומה שהוא הקדש חייב לשלם קרן אחד (סכום עיקרי) ושתי חמישיות, צריך לומר, הוא מחזיר שלוש". ר' יסא אמר בשם ר' יוחנן שהגניבה כלולה. הרידב''ז מסביר שלהראב''ד, הנקודה של ריש לקיש הייתה שהוא צריך להחזיר שלושה קרניים, אחד עבור הקדש, ושניים עבור תרומה. הסיבה לשניים היא שכל מקרי גניבה דורשים תשלום כפול. בסך הכל יהיה זה פי שלושה מהערך המקורי. אבל איך זה טוב לריש לקיש? במקרה של המשנה השנייה הגנב אינו כהן. אז למה לא להחזיר שלושה? ריש לקיש יכול לענות שתרומת הקדש אינו רכוש הכהנים. הרי המקרה הוא כזה שכהן קיבל תרומה, ואז הקדיש אותה לבית המקדש. אז הוא בוודאי אינו הבעלים שלה יותר. הבעלים היחיד הוא בית המקדש, ולכן הוא מחזיר קרן אחת להקדש. הבעיה עם התשובה הזו היא שהיא עובדת באותה מידה גם עבור ר' יוחנן. אני חושב שהתשובה היא שריש לקיש טוען שלמרות שהתרומה שייכת למקדש, היא עדיין תרומה, ולכן עליו להחזיר שלושה קרניים, אחד להקדש, ושניים לשבט אם צריך להחזיר תרומה גנובה לשבט. אבל ריש לקיש טוען כאן שתרומה גנובה אינו מוחזר לשבט אלא לבעלים הפרטי, וכאן לאחר שהכהן נתן אותו למקדש, הוא אינו שייך לאף כהן פרטי