Rambam laws of acquiring 11 laws 8 and 9. Rav Shach brings there the Rema [Shulchan Aruch Choshen Mishpat 207 law 4] that there are some Rishonim that hold that we say, "Things in the heart are not things'' in buying and selling, but not in the case of a gift. I think this opinion comes from the Gemara Ketuboth page 79b. There, there is a case of a woman who became a widow, and she wanted to remarry. But she did not want her next husband to get possession of her property, so she wrote a document giving it all to her daughter. Then she got married and divorced, and came to the court of Rav Nahman asking for her property back from her daughter. Rav Nahman tore up the document, and so she got her property back. Thus we see "things in the heart are things" in the case of a gift. 

I am being a bit short here. For to Tosphot [ketuboth 97b]  there are cases when one needs to state the conditions. There are other cases when it is clear from the circumstance [אומדנא דמוכח ]that the intention  of the seller is clear and he do not need to state the conditions of the sale openly. and there are other cases when a sale is final, no matter what the intentions were. But the case of the Rema is that even when you can not tell from the circumstances what the intentions were, [circumstances pointed in that direction but were not absolutely clear [אומדנא דמוכח ], still by a gift we say ''things in the heart are things.''

This opinion that we say thing in the heart are things for gifts can not  come from Bava Batra 146b because there there are circumstances that show his intention. That is how Rav Nahman shows that the opinion of the Mishna [that when there are circumstances that show his intention we say things in the heart are things] comes from from R Shimon ben Nuri. But the Rema needs a proof that for a gift we say things in the heart are things even when the circumstances do not show it. 

 Gitin 73, Rambam Laws of divorce 9:18 and 19.  The case is when one says: "This is your divorce if I do not get up from this sick bed", and some unexpected event happens like a lion eats him. There it is a doubt if the divorce is valid. Also there is a case when one sells something  and states that the sale is valid even if an unexpected event occurs like a band robs it. But then some event occurs that is so rare that no one could have  thought of it. Then the sale is not valid and the buyer gets his money back.  My question is "Things in the heart are not things". so why should it make a difference if the even was expected or not? The answer must be like Tosphot [ketuboth 97b]] that there are cases when it is clear from the circumstance [אומדנא דמוכח ]that the intention  of the seller is clear,

   

______________________________________________________________________

רמב''ם הלכות מכירה י''א הלכה ח' וט'.There רב שך brings  the רמ''א שלחן ערוך חושו משפט ר''ז ס''ק that there are some ראשונים that hold that we say, "דברים שבלב לא הווי דברים  in buying and selling, but not in the case of a gift. I think this opinion comes from the גמרא כתובות ע''ט ע''ב. There there is a case of a woman who became a widow, and she wanted to remarry. But she did not want her next husband to get possession of her property, so she wrote a document giving it all to her daughter. Then she got married and divorced, and came to the court of רב נחמן asking for her property back from her daughter. רב נחמן tore up the document, and so she got her property back. Thus we see "דברים שבלב הווי דברים" in the case of a gift. 

I am being a bit short here. For to תוספות כתובות צ''ז ע''ב 97b]there are cases when one needs to state the conditions. There are other cases when it is clear from the circumstance that the intention  of the seller is clear and he do not need to state the conditions of the sale openly. and there are other cases when a sale is final, no matter what the intentions were. But the case of the רמ''א is that even when you can not tell from the circumstances what the intentions were [circumstances pointed in that direction but were not absolutely clear [אומדנא דלא מוכח ],  by a gift we say things in the heart are things   ---------

This opinion that we say "things in the heart are things" for gifts can not  come from בבא בתרא קמ''ו ע''ב  because there there are circumstances that show his intention. That is how רב נחמן shows that the opinion of the משנה [that when there are circumstances that show his intention we say things in the heart are things] comes from from ר' שמעון בן נורי. But the רמ''א needs a proof that for a gift we say "things in the heart are things" even when the circumstances  do not show it/

______________________________________________________________________

גיטין ע''ג ע''א, רמב''ם הלכות גיטין ט:י''ח י''ט. The case is when one says: "This is your divorce if I do not get up from this sick bed", and some unexpected event happens like a lion eats him. There it is a doubt if the divorce is valid. Also there is a case when one sells something  and states that the sale is valid even if an unexpected event occurs like a band of robbers robs it. But then some event occurs that is so rare that no one could have  thought of it. Then the sale is not valid and the buyer gets his money back.  My question is "Things in the heart are not things". so why should it make a difference if the even was expected or not? The answer must be like תוספות כתובות צ'''ז ע''ב that there are cases when it is clear from the circumstance [אומדנא דמוכח ]that the intention  of the seller is clear

  

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רמב''ם הלכות מכירה י''א הלכות ח' וט'. שם רב שך מביא את הרמ''א שלחן ערוך חושן משפט ר''ז ס''ק   ד' שיש ראשונים שגורסים שאנו אומרים "דברים שבלב לא הוי דברים" בקנייה ומכירה, אבל לא במקרה של מתנה. אני חושב שדעה זו באה מהגמרא כתובות ע''ט ע''ב. יש מקרה של אישה שהתאלמנה, וכן היא רצתה להתחתן בשנית. אבל היא לא רצתה שבעלה הבא יקבל את הרכוש שלה, אז היא כתבה מסמך שמסרה הכל לבתה. ואז היא נישאה והתגרשה, ובאה לבית הדין של רב נחמן ובקשה רכוש בחזרה מבתה. רב נחמן קרע את המסמך, וכך היא קיבלה את רכושה בחזרה. כך אנו רואים "דברים שבלב הוי דברים" במקרה של מתנה.

 

אני קצת מקצר כאן. כי לתוספות כתובות צ''ז ע''ב יש מקרים שצריך לציין את התנאים. וישנם מקרים נוספים בהם ברור מהנסיבות שכוונת המוכר ברורה ואין הוא צריך לציין את תנאי המכירה בגלוי. ויש מקרים אחרים שבהם מכירה היא סופית, לא משנה מה היו הכוונות. אבל המקרה של הרמ''א הוא שגם כשאי אפשר לדעת מהנסיבות מה היו הכוונות, במתנה אנו אומרים דברים שבלב הם דברים.

דעה זו שאנו אומרים "דברים שבלב הם דברים" למתנות אינה יכולה לבוא מבבא בתרא קמ''ו ע''ב כי יש נסיבות המעידות על כוונתו. כך מראה רב נחמן שדעת המשנה [שכאשר יש נסיבות המראות את כוונתו אנו אומרים דברים שבלב הם דברים] באה מר' שמעון בן נורי. אבל הרמ''א צריך הוכחה שבשביל מתנה אומרים "דברים שבלב הם דברים" גם כשהנסיבות אינן מראות זאת. 

היינו הנסיבות הצביעו בכיוון זה אך לא היו ברורות לחלוטין [אומדנא  שאינו מוכח

גיטין ע''ג ע''א, רמב''ם הלכות גיטין ט: י''ח י''ט. המקרה הוא כשמישהו אומר: "זה הגט שלך אם אני לא אקום ממיטת החולה הזו", ואיזה אירוע לא צפוי קורה כמו אריה אוכל אותו. יש ספק אם הגירושין תקפים. כמו כן, יש מקרה שבו מוכרים משהו וקובעים שהמכירה תקפה גם אם מתרחש אירוע בלתי צפוי כמו להקת שודדים שודדת אותו. אבל אז מתרחש אירוע שהוא כל כך נדיר שאף אחד לא יכול היה לחשוב עליו כגון הנהר שהיה משקה אותו נפסק. אז המכירה לא תקפה והקונה מקבל את כספו בחזרה. השאלה שלי היא "דברים בלב הם לא דברים". אז למה זה צריך לשנות אם אירוע היה צפוי או לא? התשובה חייבת להיות כמו תוספות כתובות צ'''ז ע''ב שיש מקרים שברור מן הנסיבות [אומדנא דמוקח ]שכוונת המוכר ברורה.