Even though רב שך writes that the רמב''ם holds the leftover פסח sacrifice does not need עקירה from the name פסח and rather becomes automatically a קרבן שלמים I think he must have been aware of how weak this idea is. For he himself brings two powerful refutations of this very idea. One he tries to escape with a weak answer what is called a דוחק. The other he does not answer at all. The first refutation is this: the רמב''ם brings the teaching that says ''if the owners of the פסח die or become unclean [before it is sacrificed] it must be burnt immediately.'' The גמרא brings this teaching and right away says, ''we see from this that the leftover פסח needs uprooting. [Now even though רב שך tries to answer this that the רמב''ם is only referring to specific cases where the owners are pushed off to the second פסח, we see from the language of the רמב''ם that he states the law simply if the owners died it is burnt.] The next question even רב שך does not attempt an answer to. It is the teaching that if the whole year has passed and one brings the פסח for the sake of פסח in its time it is כשר but not accepted. That even the גמרא does not use as a proof that the leftover פסח does not need uprooting for everyone agrees in this case as תוספות says. The גמרא does not in fact use that ברייתא as a proof for רב הונא in the name of רב that the פסח does not need uprooting.
למרות שרב שך כותב שהרמב''ם מחזיק את קרבן הפסח שנשאר לא צריך עקירה מהשם פסח ודווקא הופך אוטומטית לקרבן שלמים, אני חושב שהוא בטח היה מודע לכמה שהרעיון הזה חלש. שכן הוא עצמו מביא שתי הפרכות עוצמתיות לרעיון זה. אחד הוא מנסה לברוח עם תשובה חלשה מה שנקרא דוחק. על השני הוא לא עונה בכלל. ההפרכה הראשונה היא זו: הרמב''ם מביא את ההוראה האומרת שאם בעלי הפסח מתים או נטמאים יש לשרוף אותו מיד. הגמרא מביאה את ההוראה הזאת ומיד אומרת ''אנו רואים מכאן שצריך לעקור את השאריות הפסח.'' [עכשיו למרות שרב שך מנסה לענות על זה שהרמב''ם מתייחס רק למקרים ספציפיים שבהם הבעלים נדחקים לפסח השני אנחנו רואים מלשון הרמב''ם שהוא קובע את הדין בפשטות אם הבעלים מתו זה נשרף.] השאלה הבאה אפילו רב שך לא מנסה לענות עליה. הלימוד הוא שאם חלפה כל השנה ומביאים את הפסח לשם פסח בזמנו כשר אבל לא מקובל. שאפילו הגמרא אינה משתמשת כהוכחה ששארית הפסח אינה צריכה עקירה שהרי כולם מסכימים במקרה זה כדברי תוספות. הגמרא למעשה אינו משתמש באותה ברייתא כהוכחה לרב הונא בשם רב שהפסח אינו צריך לעקור.
