יש משהו קשה להבין ברב שך בין החוק הראשון בהלכות אישות פרק א לחוק הראשון של פרק 3. בחוק הראשון רב שך מסיק לתוספות הרי''ד שיש שני סוגים של חליפין. הסוג שהוא שווה בשווה עובד כמו כסף. הסוג האחר של חליפין הוא סודר וזה פועל להשגת עסקה סופית וזה לא בגלל הערך הכספי של הסודר. אז הסוג הראשון עובד כסוג של קניין כסף. אבל אם זה נכון, התבונן ברב שך בפרק השלישי. שם הוא דורש ששווה כסף הוא סוג של חליפין, כי אם זה היה בגלל קניין כסף זה היה עובד לפדות עבד עברי מגוי, אבל זה לא. רק כסף או פגיעה בפועל או מסמך ישחררו אותו או אותה. גם אם הבעל הגוי רוצה לקבל משהו ששווה כסף, זה לא משנה. עבד עברי נשאר עבד עד שיגאל בכסף בפועל. אבל אז עולה השאלה. כיצד קידושין יכולים להיות תקפים על ידי שווה כסף. כי רב שך ענה כי סוג הבעלות על אישה או עבד עברי בבעלות יהודי איננו בעלות פיזית על חפץ, אלא בעלות על התחייבויות כמו חוזה עם עובד. בכל מקרה, נראה שיש כאן סתירה.
אני מתכוון שאם חליפין הייתה עובדת להתחתן אם יש לזה ערך של פרוטה זה יהיה בסדר מבחינת משהו ששווה כסף גם כדי להתחתן בגלל קניין כסף. אבל אם משהו ששווה כסף זה בגלל כסף, לא חליפין הוא צריך לעבוד כדי לשחרר עבד עברי מגוי, שלמעשה זה לא.
עכשיו אתה יכול לשאול מדוע רב שך צריך שווה כסף כדי להיות קניין מסוג מסוים? כל עוד זה נלמד מעבד עברי, אז השאר אותו בזה. תשובה. הוא צריך שזה יהיה כמו קניין סודר כדי שזה יכול לגרום לקניין בדיוק כמו שהסביר שהעבד עברי או אשה אינם בבעלות פיזית, אלא שיעבודים הם בבעלות. עם זאת, אפילו אנו יכולים לענות על זה, עדיין השאלה היא אם קניין סודר שווה יותר מפרוטה וכך הופך לכסף האם הוא עדיין שומר על היכולת לגרום לקניין
