I was at the sea in the morning and on the way back it occurred to me as a possibility of what Rav Shach might be saying about a mashkon guarantee for a loan. for there seem to be two kinds of guarantees for money that is owed. one is a mashkon and the other is an eiravon. the later seems to be related mainly to a sale even though the gemara in Bava Metzia pg 48b seems to want to equate the two of them. A mashkon is famous for meaning a guarantee for a loan. But i would like to mention that an eiravon seems to be an argument. there are three opinions. one is that it is partial payment for a sale. one is that it considered to intend to complete the sale. that is it is money but it is intended to finalize the sale even before the buyer picks up the sold item. one other opinion is that is it the same as a mashkin. this was all a small introduction to what I think Rav Shach might be saying. there is an argument in Shavuot page 43 about a mashkon. R Yochanan says it is for the whole loan. Rav said it is only to pay for its parallel value of the loan. Rav Shach wants to relate this to an argument between the Ramban and Rabainu Nisim bar Reuven] the Rambam says if one has borrowed money and given a guarantee to the lender. if the lender loses the object in a way that he was not responsible, to r yochanan, the lost object is considered to be payment for the loan and the borrower owes nothing. To Rav however it is considered to be payment only parallel to it own value. this is most rishonim explain the argument between R Yochanan and Rav. But the Rambam has a different approach to this. at any rate the Ramban hold that if one has a loan and the object he gave to the lender as a guarantee was lost, the borrower owes nothing until he gets back the objector if it can be proven that the lender was not negligent. R Nisim says if the object is worth less than the loan, the borrower is required to pay back the extra amount even before the object is returned. Rav Shach wants to relate the argument between the Ramban and R Nisim to the argument between R Yohanan and Rav. This seems curious at first sight because the law is like R Yochanan against Rav as a general rule. So, what occurred to me is that Rav Shach is saying that the law is like R Yochanan in terms of loans but in a case of an eiravon which goes for a sale R Nisim hold the object it considered to pay only for its parallel vale in the bought object. however at first glance the argument between the Ramban and R Nisim seems is about a mashkon however the subject ey are arguing about is in Bava Metzia page 48b which is about a sale, not a loan.]-----------------------I was at the sea in the morning and on the way back it occurred to me as a possibility of what רב שך might be saying about a משכון guarantee for a loan. for there seem to be two kinds of guarantees for money that is owed. one is a משכון and the other is an עירבן . The later seems to be related mainly to a sale )even though the גמרא in בבא מציעא דף מ''ח ע''בseems to want to equate the two of them. A משכון is famous for meaning a guarantee for a loan. But i would like to mention that anעירבון IS an argument. there are three opinions. one is that it is partial payment for a sale. one is that it considered to intend to complete the sale. I.E. it is money but it is intended to finalize the sale even before the buyer picks up the sold item. one other opinion is that is it the same as a משכון. this was all a small introduction to what I think רב שך might be saying. there is an argument in שבועת דף מ''ג about a משכון. THERER ר' יוחנן says it is for the whole loan. רב said it is only to pay for its parallel value of the loan. רב שך wants to relate this to an argument between the רמב''ן and הר''ן]. The רמב''ן says if one has borrowed money and given a guarantee to the lender, if the lender loses the object in a way that he was not responsible, to ר' יוחנן, the lost object is considered to be payment for the loan and the borrower owes nothing. To רב, however, it is considered to be payment only parallel to it own value. ]This is HOW most ראשונים explain the argument between ר' יוחנן and רב . But the רמב''ם has a different approach to this. at any rate the רמב''ן holdS that if one has a loan and the object he gave to the lender as a guarantee was lost, the borrower owes nothing until he gets back the object, OR if it can be proven that the lender was not negligent. הר’’ן (ר’ ניסים בר ראובן) says if the object is worth less than the loan, the borrower is required to pay back the extra amount even before the object is returned. רב שך wants to relate the argument between the רמב''ןand הר’’ן to the argument between ר’ יוחנן and רב . This seems curious at first sight because the law is like ר’ יוחנן against רב as a general rule. So, what occurred to me is that רב שך is saying that the law is like ר’ יוחנן in terms of loans, but in a case of an עירבןon which goes for a sale הר’’ן holdS the object it considered to pay only for its parallel vale in the bought object. However, at first glance the argument between the רמב''ן and הר’’ן seems is about a משכון . however, the subject THEY are arguing about is in בבא מציעא page מ''ח ע''ב which is about a sale, not a loanהייתי בים בבוקר ובדרך חזרה עלה בדעתי מה רב שך אומר על ערבות להלוואה בסגנון "משכון". נראה שיש שני סוגים של ערבויות לכסף שחייבים. האחת היא משכון והשנייה היא עירבן. נראה שהאחרון קשור בעיקר למכירה, למרות שהגמרא בבבא מציעא דף מ''ח ע''ב רוצה להשוות בין השניים. משכון מפורסם כערבות להלוואה. אבל אני רוצה לציין שעירבן הוא טיעון. ישנן שלוש דעות. האחת היא שמדובר בתשלום חלקי עבור מכירה. האחת היא שמדובר בכוונה להשלים את המכירה. כלומר, מדובר בכסף, אך הכוונה היא לסיים את המכירה עוד לפני שהקונה אוסף את הפריט שנמכר. דעה נוספת היא שזה אותו דבר כמו משכון. כל זה היה הקדמה קטנה למה שאני חושב שרב שך אולי אומר. יש ויכוח בשבועת דף מ''ג לגבי משכון. ר' יוחנן אומר שזה עבור כל ההלוואה. רב אמר שזה רק כדי לשלם את הערך המקביל של ההלוואה. רב שך רוצה לקשר את זה לוויכוח בין הרמב"ן להר''ן. הרמב"ן אומר שאם אדם לווה כסף ונתן ערבות למלווה, אם המלווה מאבד את החפץ באופן שהוא לא היה אחראי, לר' יוחנן החפץ האבוד נחשב כתשלום עבור ההלוואה והלווה אינו חייב דבר. עבור רב, לעומת זאת, זה נחשב כתשלום מקביל לערכו עצמו. (כך מסבירים רוב הראשונים את הוויכוח בין ר' יוחנן לרב. אבל לרמב"ם יש גישה שונה לכך.) בכל מקרה, הרמב"ם קובע שאם לאדם יש הלוואה והחפץ שנתן למלווה כערבות אבד, הלווה אינו חייב דבר עד שיקבל בחזרה את החפץ, או אם ניתן להוכיח שהמלווה לא התרשל. הר"ן (ר' ניסים בר ראובן) אומר שאם החפץ שווה פחות מההלוואה, הלווה נדרש להחזיר את הסכום הנוסף עוד לפני שהחפץ מוחזר. רב שך רוצה לקשר את הוויכוח בין הרמב"ן להר"ן לויכוח בין ר' יוחנן לרב. (הרמב''ן כר' יחנן, והר''ן כמו רב.) זה נראה קשה במבט ראשון, כי החוק הוא כמו ר' יוחנן נגד רב ככלל. אז מה שעלה בדעתי הוא שרב שך אומר שהחוק הוא כמו ר' יוחנן מבחינת הלוואות, אבל במקרה של עירבן בשביל חפץ נמכר, הר''ן מחזיק העירבון כמשלם רק עבור ערכו המקביל בחפץ שנקנה. עם זאת, במבט ראשון הוויכוח בין הרמב"ן להר''ן נראה על משכון. עם זאת, הנושא עליו הם מתווכחים נמצא בעמוד בבא מציעא מ''ח ע''ב, שהוא על מכירה, לא על הלוואה