למרות שאני יכול לראות את חשיבות גישתו של רבינו יצחק דף י''ח ע''ב בבא בתרא, אני לא יכול להבין למה להניח שר' יוסי מסכים שהחרדל גורם נזק כלשהו. אני מתכוון לומר, שאם אתה מניח את זה כעובדה, אז רבינו יצחק צריך לצאת ממה שנראה כקשיים מיותרים. למה לשנות את ההנחה המקורית מהיות הדבורים ליד הגבול לחרדל שנמצא שם? ועוד, אם אתה מחליף שהחרדל יהיה ליד הגבול, אז למה אתה צריך בכלל לטעון שמדובר במכירה? רק תגיד שהחרדל היה שם קודם, ולכן יש להסיר את הדבורים. אם היית אומר שר' יוסי מחזיק שהדבורים עושות את כל הנזק והחרדל לא עושה כלום, אז הכל יהיה בסדר. ר' יוסי אומר שאפשר לשים את החרדל ליד הגבול גם כשהדבורים היו שם קודם כי החרדל לא גורם נזק. אם בעל החרדל לא מוטרד, אז הוא יכול לשים שם את החרדל אם ירצה. מדוע יטען ר' יוסי שלא ירשה לשים שם את החרדל שמה. אני יכול להזכיר כאן שרב שך מסתכל על השאלה מדוע השלחן ערוך אומר שיש חשש לפתוח חלון לבניין נטוש כי בעל הבניין יכול לטעון שהוא רוצה לבנות, ומתי שהוא עושה זאת ,הוא לא רוצה לפנות לבית המשפט כדי שבעל החלון יסגור את החלון כדי לא לגרום ל"נזק בראייה". הוא הולך עם הפוסקים הגדולים בנושא, אבל אני תוהה מדוע הדאגה מפנייה לבית המשפט חלה על החלון לבניין הנטוש, ולא במקרים אחרים של גורמים לנזק? אבל לדעתי החוק הוא תמיד כמו רבא ותמיד יש דאגה כזו