Rav Isar Melzer [one of the two teachers of rav shach, the other was r. izhak zev soloveitchik] noted a hard to understand fact that in the opinion of Shmuel that a animal with a external defect is more strict in regards to temura {exchange} than an animal with an internal defect (traif). But when it comes to holiness of body, we see in the mishna in temura page 17b the opposite is the case. One can not sanctify an animal with a mum, but temura can be applied to it. He anwers this by an idea in Reb Chaim from Brisk. But I might mention that this is most likely to be the reasoning of R' Oshiya that held holiness [of body] can not be applied to a trifa. [Rambam Things Forbidden to the Altar 3 law 10] I.e., the mishna says tmura applies to a baal mum but not to a traifa [according to r elazar]. Therefore R Oshiya holds that holiness which can not be applied to a baal mum certainly can't be applied to a traifa. ___ [Holiness of body applied to an animal would be a case of an animal that one dedicated as a sin offering, and then afterwards it got an external defect. Then it would have to be sold, and with the money one brings another animal to be a sin offering. Holiness of money means like in our case one tried to sanctify an animal with an external defect. Well, the holiness of body can not be applied, but of monetary value can.] I might mention that Rav Meltzer says that the point of Shmuel is that he agrees that a mum [external defect] is more strict than traif [since temura can come on it] but the reason holiness of body can't come on it [while it canon a traifa] is that a mum is the reason in itself why holiness of body can not come on anything. It is the reason why something that already has holiness of body can be redeemed. ____ Rav Shach makes a point that if one says about something that can't be sacrificed on the altar that it makes a difference if one said this is a sacrifice. In that case it is nothing. But if he said this is for a sacrifice or for the altar that it gets holiness of money. That is it has to be sold and the proceeds go to buy sacrifices for the altar. and before it is sold it has a regular category of holiness of money. And in that case, it is forbidden to be used for plowing or shearing until after it has been sold. To Rav Shach there is no middle category of something that ha holiness of money and yet can be used for plowing. And if the Rambam wanted to come up with such a new category then he should have said so, instead of making an ambiguous statement that one who sanctifies a traifa, it totally hulin just a if he ha sanctified wood or stones. That statement on its face makes no sense. If one sanctified wood or stone they are not absolute hulin but rather have holiness of money. if the Rambam had wanted to create a new category that no one has heard of then he should have aid so openly instead of writing a statement that makes no sense. _______________________________________________________________________________________________________________________________________ רב איסר מלצר אבן האזל ה' איסורי המזבח ג' ה''י noted a hard to understand fact that in the opinion of שמואל that a animal with a מום is more strict in regards to תמורה than an טריפה . But when it comes to קדושת הגוף, we see in the משנה in תמורה דף י''ז ע''א the opposite is the case. One can not sanctify an animal with a מום, but תמורה can be applied to it. He anwers this by an idea in ר' חיים מבריסק. But I might mention that this is most likely to be the reasoning of ר' אושיעיא that held קדושת הגוף can not be applied to a טריפה. [קדושת הגוף applied to an animal would be a case of an animal that one dedicated as a sin offering, and then afterwards it got an מום קבוע. Then it would have to be sold, and with the money one brings another animal to be a sin offering. קדושת מים means like in our case one tried to sanctify an animal with an מום. Well, the קדושת הגוף can not be applied, but of monetary value can.] I might mention that רב מלצר says that the point of שמואל is that he agrees that a מום is more strict than טריף since תמורה can come on it, but the reason holiness of body can't come on it [while it can on a טריפה] is that a מום is the reason in itself why קדושת הגוף can not come on anything. It is the reason why something that already has קדושת הגוף can be נפדה. רב שך makes a point that if one says about something that can't be sacrificed on the altar that it makes a difference if one said, "This is a sacrifice." In that case, it is nothing. But if he said, "This is for a sacrifice" or "for the altar", thaמ it gets קדושת דמים. That is it has to be sold and the proceeds go to buy sacrifices for the altar. and before it is sold it has a regular category of קדושת דמים. And in that case, it is forbidden to be used for plowing or shearing until after it has been sold. To רב שך there is no middle category of something that haS קדושת דמים and yet can be used for plowing. And if the רמב''ם wanted to come up with such a new category, then he should have said so, instead of making an ambiguous statement that one who sanctifies a טריפה, it totally חולין just aS if he haD sanctified wood or stones. That statement on its face makes no sense. If one sanctified wood or stone, they are not absolute חולין but rather have קדושת דמים. if the רמב''ם had wanted to create a new category that no one has heard of, then he should have Said so openly, instead of writing a statement that makes no sense. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ רב איסר מלצר [אבן האזל ה' איסורי המזבח ג' ה''י] ציין עובדה קשה להבנה שלדעת שמואל שבהמה עם מום חמורה יותר ביחס לתמורה מאשר לטריפה. אבל כשמדובר בקדושת הגוף רואים במשנה בתמורה דף י''ז ע''א ההיפך. אי אפשר לקדש בהמה עם מום, אבל אפשר להחיל עליה תמורה. הוא עונה על כך ברעיון מר' חיים מבריסק. אבל אני יכול להזכיר שזה ככל הנראה הנימוק של ר' אושיעיא שלא ניתן להחיל את קדושת הגוף על טריפה כלומר, המשנה אומרת שתמורה חלה על בעל מום, אבל לא על טריפה לפי ר' אלעזר. לכן ר' אושעיא סבור שקדושה שלא ניתן להחיל על בעל מום בהחלט לא יכולה להיות מיושמת על טריפה קדושת הגוף המיושמת על בהמה תהיה מקרה של בהמה שהקדישה אותה כקורבן חטאת, ואחר כך היא קיבלה מום קבועה. אז היה צריך למכור אותו, ובכסף מביאים בהמה אחרת להיות קורבן חטאת. קדושת דמים פירושו כמו במקרה שלנו שניסו להקדיש בעל חיים עם מום. ובכן, את קדושת הגוף לא ניתן ליישם, אבל קדושת מים יכול.] אני יכול להזכיר שרב מלצר אומר שהטעם של שמואל הוא שהוא מסכים שמום יותר חמור מטריף כיון שתמורה יכולה לבוא עליו, אבל הסיבה שקדושת הגוף לא יכולה לבוא עליו [בעוד שאפשר על טריפה] היא שאם היא הסיבה בפני עצמה לכך שקדושת הגוף לא יכולה לבוא על שום דבר. זו הסיבה שמשהו שכבר יש לו קדושת גוף יכול להיות נפדה רב שך מדגיש שאם אומרים על דבר שאי אפשר להקריב על המזבח יש הבדל אם אמר "זהו קרבן". במקרה כזה, זה כלום. אבל אם אמר "זה לקרבן" או "למזבח", זה מקבל קדושת דמים. כלומר צריך למכור את זה, וההכנסות הולכים לקניית קרבנות למזבח. ולפני שהוא נמכר יש לו קטגוריה רגילה של קדושת דמים. ובמקרה כזה אסור להשתמש בו לחריש או לגזירה עד לאחר מכירתו. לרב שך אין קטגוריה אמצעית של דבר שיש לו קדושת דמים ובכל זאת יכול לשמש לחריש. ואם רצה הרמב''ם לעלות על קטגוריה חדשה כזו, אז היה צריך לומר זאת, במקום לומר משפט דו-משמעי שמי שמקדש טריפה, זה לגמרי חולין כאילו היה הקדיש עצים או אבנים. האמירה הזו על פניו אינה הגיונית. אם אחד קידש עץ או אבן, אין הם חולין מוחלטים אלא יש להם קדושת דמים. אם הרמב''ם היה רוצה ליצור קטגוריה חדשה שאף אחד לא שמע עליה, אז הוא היה צריך לומר זאת בגלוי, במקום לכתוב אמירה חסרת היגיון