There are three cases that Rav Shach brings in the beginning of laws of שאלה ופיקדון in which you say, "Let it be". [Let it stay where it is until proof can be brought.] (1) The case of the third hundred, (2) signs and signs, [He found an object and two different people give signs that the object is theirs. So he does not know to who to return it.] (3) he found a document of  a loan among his documents. [The lender and borrower each claim that he alone was the one that gave it to him to guard.] 

These cases are like an unpaid guard who lost the object he was supposed to guard. But in a case of transgressing, he is somewhat similar to the borrower. The borrower pays for everything. But in the case of the third hundred he is not borrowing anything. Still the fact that he should have written down the names of each one, he is thought to have trespassed and so he pays both. That is like a borrower. 

In the cases above the fellow is somewhat like an unpaid guard since you just leave the found object where it is. He does not know to who to return it. But he does not take an oath because one never takes an oath of  "I do not know."

So  all three cases the lost object or monies are not considered lost at all since they are in fact not lost. They are simply still in the possession of the person that given to guard. But he does not know to who to return the objects.

 For if they were anything like lost objects, we would say שומר חינם נשבע על הכל. The un-paid guard swears on everything.

It occurred to me  today that that is nothing like the law of the third hundred. There a person is given three hundred dollars to keep safe for two people. One gave 100 and the other 200. When they come to get it each says the 200 is his. There we say the third person has to pay 200 to each since it was his fault. The thing here is that he seems to be simply a unpaid guard who takes an oath that he does not know where the object is and then pays nothing. So it seems this case is simply not thought to be anything like a guard of a lost object. The reason is the object last hundred was not lost. He simply does not know to who to give it. And for that he is thought to have transgressed. And so he pays like a borrower, שואל משלם את הכל

The basic steps to get to this conclusion are these: We have the third hundred. There two people give him three hundred dollars in one envelope and tell him to whom is the 200 and whom is the 100. But they gave it in one package. So he did not write it down. He forgot which one was whose. He gives 100 to each and the last hundred stays where it is. But if they were given in two envelopes then he gives each 200.

_________________________________________________________________________________

There are three cases that רב שך brings in the הלכות פיקדון ואבדה in which you say, יהיה מונח. The case of the מנה שלישית, סימנים סימנים, ומצא שטר בין שטרותיו. It is clear that these cases are not considered to be like an שומר חינם who lost the object he was supposed to guard. But he is somewhat similar to the שואל. The borrower pays for everything. שואל משלם את הכל. But in the case of the מנה שלישית he is not borrowing anything. So it seems that in all three cases the lost object or monies are not considered lost at all since they are in fact not lost. They are in the possession of the person that given to guard. But he does not know to who to return the objects. For if they were anything like lost objects, we would say שומר חינם נשבע על הכל. The שומר חינם נשבע על הכל guard swears on everything.

It occurred to me  today that that is nothing like the law of the מנה שלישית. There a person is given three שלש מאות שקלים to keep safe for two people. One gave מאה and the other מאתיים. When they come to get it each says the מאתיים is his. There we say the third person has to pay מאתיים to each since it was his fault. The thing here is that he seems to be simply a שומר חינם who takes an oath that he does not know where the object is and then pays nothing. So it seems this case is simply not thought to be anything like a guard of a lost object. The reason is the object last hundred was not lost. He simply does not know to who to give it. And for that he is thought to have transgressed. And so he pays like a borrower, שואל משלם את הכל. The basic steps to get to this conclusion are these: We have the מנה שלישית. There two people give him three hundred dollars in one envelope and tell him to whom is the מאתיים and whom is the מאה. But they gave it in one package. So he did not write it down. He forgot which one was whose. He gives מאה to each and the last hundred stays where it is. But if they were given in two envelopes then he gives each מאתיים בגלל שהוא פושע שלא כתב שם כל אחד על הכסף שלו

ישנם שלושה מקרים שרב שך מביא בהלכות פיקדון בהם אתה אומר, יהיה מונח. המקרה של מנה שלישית, סימנים סימנים, ומצא שטר בין שטרותיו. המקרים אלה כמו שומר חינם שאיבד את החפץ עליו היה אמור לשמור. אלא שאינו נשבע שלא לוקחים שבוע על איני יודע. אבל אם הוא פושע זה דומה לשואל. שואל משלם את הכל. כך בשלושת המקרים החפץ האבוד או הכספים אינם נחשבים לאבודים כלל מכיוון שהם למעשה לא אבודים. הם נמצאים ברשות האדם שנתן לשמור. אבל הוא לא יודע למי להחזיר את החפצים. כי אם הם היו משהו כמו חפצים אבודים, היינו אומרים שומר חינם נשבע על הכל. שומר חנם נשבע על הכל השומר נשבע על הכל. היום עלה בדעתי שזה לא דומה לחוק מנהלת השלישית. שם נותנים לאדם שלושה שלש מאות שקלים כדי לשמור על בטיחותם של שני אנשים. אחד נתן את מאה ולשני מאתיים. כשבאים לקחת את זה כל אחד אומר המאתיים הוא שלו. שם אנו אומרים שהאדם השלישי צריך לשלם מאתיים לכל אחד מכיוון שזו הייתה אשמתו. העניין כאן הוא גם נראה שזה קצת שונה ששומר חינם נשבע שהוא לא יודע איפה החפץ ואז לא משלם כלום. לכן נראה שמקרה זה פשוט לא נחשב לשומר של אובייקט אבוד. הסיבה היא שהאובייקט [המאה] לא אבד. הוא לא יודע למי לתת את זה. ולשם כך חושבים שהוא פושע. וכך הוא משלם כמו לווה, שואל משלם את הכל. [הצעדים הבסיסיים להגיע למסקנה זו הם אלה: יש לנו את מנה שלישית. שם שני אנשים נותנים לו שלוש מאות שקלים במעטפה אחת ואומרים לו למי הוא שתי מאות ומי המאה. אבל הם נתנו את זה בחבילה אחת, והוא לא כתב את זה. הוא שכח מי מהם. הוא נותן מאה לכל אחד, והמאה האחרונה נשאר במקום שהוא נמצא. אבל אם הכסף ניתן בשתי מעטפות, אז הוא נותן לכל אחד מאתיים בגלל שהוא פושע שלא כתב שם כל אחד על מעטפה שלו]