It occurred to me as I was at the sea thinking about the issue that רב שך laws of שאלה ופיקדון bring about a person that finds a document among his documents and he does not know whether the lender or borrower gave it to him to guard, [at the end of the first chapter of בבא מציעא]. Now רב שך answers that it reverts to a verbal loan in which the borrower can say "I paid". But I was thinking that exactly the same answers that רב שך had been giving before that in other cases like the third hundred might work. So in the case of the third hundred he is guarding the 300 hundred for both, so both have a חזקה. [The word "hazaka" means holding onto the object.] But רב שך [Rav Shach] himself says about a lost object that it stays by the finder because he is not guarding it for both, but only the real owner. So I was wondering why not use that same exact answer here with finding a document among his documents. It could be that both people gave it to him to guard. But we do not know that. It is possible that only one person gave it to him. Since it is doubtful, we should not say "divide" but leave it as in fact is the law. Apparently רב שך did not want to use this as an answer, and I am not sure why. [I think it is proper to add here that this is the very issue which is at the center of רב שך's approach in that entire section, the fact that a person that is guarding something for someone else means that person for whom he is guarding it for is considered to have a חזקה in the object. If this was not the case, then you would always say המוציא מחבירו עליו הראיה. That is the only reason that in the beginning of בבא מציעא that the law is to divide, because there is a חזקה for both people.]
עלה בדעתי כשהייתי בים וחשבתי על הנושא שרב שך מביא בהלכות שאלה ופיקדון. אדם מוצא מסמך בין המסמכים שלו והוא לא יודע אם המלווה או הלווה מסרו לו אותו לשמירה, [ בסוף הפרק הראשון של בבא מציעא]. כעת רב שך עונה שזה חוזר להלוואה מילולית בה הלווה יכול לומר "שילמתי". אבל חשבתי שאותן תשובות שרב שך נתן לפני כן במקרים אחרים כמו המאה השלישית עשויים לעבוד גם פה. אז במקרה של המאה השלישית הוא שומר על 300 המאות לשניהם כך שלשתיהן יש חזקה. אבל רב שך עצמו אומר על אובייקט אבוד שהוא נשאר על ידי המוצא כי הוא לא שומר עליו לשניהם, אלא רק לבעלים האמיתי. אז תהיתי מדוע לא להשתמש באותה תשובה מדויקת כאן במציאת מסמך בין המסמכים שלו. יכול להיות ששני האנשים נתנו לו את זה לשמירה. אך איננו יודעים זאת. יתכן שרק אדם אחד נתן לו את זה. מכיוון שזה ספק, אנחנו לא צריכים לומר "לחלק" אלא להשאיר את זה כמו שהחוק למעשה. כנראה שרב שך לא רוצה להשתמש בזה כתשובה, ואני לא בטוח למה. [אני חושב שנכון להוסיף כאן שזה הנושא שעומד במרכז הגישה של רב שך באותו סעיף, העובדה שאדם ששומר על משהו עבור מישהו אחר פירושו אותו אדם שהוא שומר עליו נחשב כבעל חזקה באובייקט. אם זה לא היה כך, תמיד היית אומר המוציא מחבירו עליו הראיה. זו הסיבה היחידה שבתחילת בבא מציעא שהחוק הוא חלוקה, כי יש חזקה לשני האנשים.
