zb26 G Minor, a midi file zb26 a nwc file

bava metzia pg 47b to 48a.

I noticed the answer of the Or Sameach who tries to answer the question on the Rambam chapter 6 law 10 of Meila. The Or Sameach rightly sees that the Rambam never mention meila in terms of change of domain. He brings it only concerning gaining benefit of hekdesh or damaging the value of hekdeh. Thus, when the Rambam says a Jew that buys an object from another Jew with money of hekdesh, but does not pick up the object, he does not commit meila, that is because the Jew’s acquisition is not valid since the sages held that money acquires from the law of the Torah, but there is a decree that one also needs to pick up the acquired object. The problem with this answer is that it should applies as well to the case where a Jew buys from a gentile, which it does not. Therefore, you have to say that the Rambam depended on the the Mishna (and braita) that say if one uses money of hekdesh to gain entrance to a bathhouse, he transgresses meila. Rava said that is a proof to Reish Lakish, but only because of how Rav explained them. But R Yochanan can simply say that braita is just one example of how one can transgress meila. That is by using money of hekesh to pay a gentile.but a proof to the law that the Rambam writes is in avoda zara pg 63 where the gemara makes clear that if one gives a sheep to pay for sex with a zona that is a non Jew, that sheep is an etnan. That means it is included in the prohibition of bringing an animal sacrifice that is the payment of a prostitute. That means the sheep was in fact acquired by the prostitute. But if he gives a sheep to a prostitute that is a jew, she does not acquire it she brings it into her domain since the sages nullified acquisition by money and held acquisition occurs only by picking up or unless pulling of the object I noticed the answer of the אור שמח who tries to answer the question on the רמב''ם chapter ו' הלכה י' of מעילה. The אור שמח rightly sees that the רמב''ם never mention מעילה in terms of change of domain. He brings it only concerning gaining benefit of הקדש or damaging the value of הקדש. Thus, when the רמב''ם says a Jew that buys an object from another Jew with money of הקדש, but does not pick up the object, he does not commit מעילה, that is because the Jew’s acquisition is not valid since the sages held that money acquires דאורייתא, but there is a decree that one also needs to pick up the acquired object. The problem with this answer is that it should applies as well to the case where a Jew buys from a gentile, which it does not. Therefore, you have to say that the רמב''ם depended on the משנה (and ברייתא) that say if one uses money of הקדש to gain entrance to a bathhouse, he transgresses מעילה. BUT רבא said THIS is a proof to ריש לקיש, but only because of how רב explained them. But ר' יוחנן can simply say that ברייתא is just one example of how one can transgress מעילה. That is by using money of הקדש to pay a gentile. [The question is why when the Jew gives money of the temple to pay a non Jew for some purchase he transgress the prohibition of using money of the Temple, but not when he gives it to a Jew.]but a proof to the law that the Rambam writes is in עבודה זרה דף 63 where the גמרא makes clear that if one gives a sheep to pay for sex with a זונה that is a עכו''ם, that sheep is an אתנן. That means it is included in the prohibition of bringing an animal sacrifice that is the PAYMENT of a prostitute. That means the sheep was in fact acquired by the prostitute. But if he gives a sheep to a prostitute that is a jew, she does not acquire it she brings it into her domain since the sages nullified acquisition by money and held acquisition occurs only by picking up or unless pulling of the object

בבא מציעא מ''ח ע''א

ר' יוחנן אמר שעל פי דין התורה, כסף רוכש. אולם, בגלל החשש שהמוכר יאמר לקונה "החיטים שלך נשרפו בעליית הגג שלי", גזרו חכמים ש"משיכה קונה". הוא אומר שגזירת משיכה נועדה להסיר את הבעיה האפשרית של התעלמות הבעלים המקורי מהחיטים שנשרפו לאחר שהם נרכשו על ידי הקונה. הבעל המאור אומר שאם החיטים נשרפו, אז אף אחד מהם לא יכול לחזור בו מהמכירה. כל מטרת החוק הייתה להבטיח שהבעלים או הקונה יוכלו לבטל את העסקה עד משיכת החפץ. אבל אף אחד מהם לא יכול לבטל את העסקה אלא אם כן גם הכסף וגם החפץ עדיין קיימים. אני מתקשה להבין זאת. חכמים לא רצו שהמכירה תבוטל לאחר שהושלמה. רק שהם שינו את זמן השלמתה לזמן מאוחר יותר. למה לא פשוט לומר מה שיגיע מאוחר יותר משלים את המכירה, בין אם הכסף ובין אם משיכת החפץ? לכן, יש להשאיר את חוק התורה במקומו, ולומר שגם לאחר רכישה בכסף, כל אחד יכול לחזור בו מהמכירה אלא אם כן החיטים נשרפן. כמו כן, אפשר לשאול שאם החיטים נשרפו, אז הקונה בכל מקרה הפסיד, מכיוון שהוא לא יכול לחזור בו מהעסקה לפי בעל המאור (מכיוון שהחיטים נעלמו).

R Yochanan said that according to the law of the Torah money acquires. However, because of the worry that the seller might say to the buyer your wheat was burned up in my attic the sages decreed that pulling or picking up acquire. He says the decree of pulling or picking up was to remove the possible problem of the original owner ignoring the wheat being burnt up after that it has been acquired by the buyer. The Baal Hameor says that if the wheat has been burnt up then neither can renege on the sale. The whole purpose of the law was to ensure that the owner or the buyer can nullify the deal until picking up of the object. But neither can nullify the deal unless both the money and the object still exist. I am having trouble understanding this. The sages did not want the sale to be nullified after it has been completed. Only they changed the time of completion to a later time. Why not just say which ever comes later completes the sale, either the money or the piking up of the object. So, leave the law of the Torah in its place, and say that even after acquisition by money, each can renege on the sale unless the wheat has been burnt. Also, one might ask that if the wheat has been burnt up, then the buyer is anyway at a loss, since he can not renege on the deal according to the Baal Hameor at that point (since the wheat is gone).-------------------------------------ר' יוחנן said that according to the law of the Torah, money acquires.[מעות קונות] However, because of the worry that the seller might say to the buyer, "Your wheat was burned up in my attic," the sages decreed that משיכה קונה acquire. He says the decree of pulling or picking up was to remove the possible problem of the original owner ignoring the wheat being burnt up after that it has been acquired by the buyer. The בעל המאור says that if the wheat has been burnt up then neither can renege on the sale. The whole purpose of the law was to ensure that the owner or the buyer can nullify the deal until משיכהof the object. But neither can nullify the deal unless both the money and the object still exist. I am having trouble understanding this. The sages did not want the sale to be nullified after it has been completed. Only they changed the time of completion to a later time. Why not just say which ever comes later completes the sale, either the money or the piking up of the object. So, leave the law of the תורה in its place, and say that even after acquisition by money, each can renege on the sale unless the wheat has been burnt. Also, one might ask that if the wheat has been burnt up, then the buyer is anyway at a loss, since he can not renege on the deal according to the בעל המאורat that point (since the wheat is gone). ------I asked my learning partner, David Bronson, about this type of thing where a decree of the sages can can change a law of the Torah, and he opened up the Sefer Hamitzvot of the Rambam in which there is a discussion about this type of thing.

שוב הייתי בבית מדרש המקומי שהולך בשביל הגר"א (וילנאי גאון), והסתכלתי שוב על נושא מעות קונות. אחר כך הלכתי לים, וחשבתי על התשובה שנתתי אתמול, וכשחזרתי מהים, עלה בדעתי להרחיב על מה רב שך עונה. כי הדרך שבה הסברתי אתמול, נראית לי עכשיו כחסרה קצת בהירות. לגבי השאלה העיקרית מה ברמב"ם, הלכות מעילה, פרק ו' הלכה י', שאם יהודי קונה מיהודי אחר בכסף הקדש, הוא אינו חייב במעילה. נראה כי הדרך לענות על שאלה זו אינה ניתנת לתשובה על פי דעתו של בעל המאור (שהחכמים סבורים שמעות קונות). זה רק מחמיר את השאלה. לפחות עם הרי"ף, נוכל לומר שחכמים ביטלו לחלוטין את הרכישה בכסף עד שיש משיכה של החפץ. לכן, בנקודה זו, עלינו להגיע לתשובה מלאה יותר עבור הרמב"ם. ותשובה זו צריכה להתבסס על מספר גמרות, אחת לגבי בית המרחץ שבה הגמרא עצמה מבחינה בין בעל בית המרחץ שהוא יהודי או גוי; והמקרה בעבודה זרה דף 63 של אתנן שבו שוב יש את אותה הבחנה. לכן, לרמב"ם יש סיבה טובה לחלוטין לעשות את ההבחנה הזו. כל שנותר הוא למצוא הסבר סביר כדי להצדיק אותה. וזה לא קל למצוא. אם מדובר רק ביכולת לחזור בו מהעסקה, אז מדוע כאשר יהודי קונה מהגוי הוא אחראי, למרות שהעסקה ניתנת להפרה על ידי כל צד. נראה לי שהרמב"ם חושב שגזירת חכמים אינה יכולה לחול על גויים. לכן, כאשר יהודי קונה מהגוי, אנו הולכים לפי דין התורה שהיהודי אחראי על מעילה. אבל כאשר האינטראקציה היא בין שני יהודים, חכמים ביטלו לחלוטין את הרכישה בכסף, וקבעו שרק משיכה יכולה לגרום לרכישה

I was again the local beit midrash that goes by the path of the Gra, (the Gaon of Villna), and looked again at the subject of money acquires. Then I went to the sea, and thought about the answer I gave yesterday, and when I came back from the sea, it occurred to me to expand on what Rav Shach answers. For the way I explained it yesterday, seems to me now to be lacking a bit of clarity. For the major question what in Rambam, laws of meila, chapter 6 law 10, where if a Jew buys from another Jew with money of hekdesh [without picking up the object], he is not liable for meila.] The way to answer this question does not seem to be answerable by the opinion of the Hameor (that the sages hold money acquires). That just makes the question stronger. At least with the Rif, we can say the sages nullified acquisition by money completely until there is picking up of the object. So, at this point, we have to come to a more complete answer for the Rambam. And that answer has to be based of several Gemaras, one about the bathhouse where the Gemara itself makes a distinction between bathhouse keeper that is a Jew or a gentile; and the case in Avoda Zara pg. 63 of the payment to a prostitute where again there is this same distinction. Therefore, the Rambam has a perfectly good reason to make this distinction. All that is left is to find a reasonable explanation to justify it. And that is not easy to find. If it is just a matter of being able to renege on the deal, then why when the Jew buys from the gentile he is liable, even though the deal can be broken by either party. It seems to me that the Rambam might be thinking that a decree of the sages cannot apply to gentiles. So, when the Jew buys from the gentile, we go by the law of the Torah that the Jew is liable for meila. But when the interaction is between two Jews, the sages nullified acquisition by money completely, and held that only picking up can cause acquisition.----------------------------------------I was again the local בית מדרש that goes by the path of the גר''א, (ווילנא גאון), and looked again at the subject of מעות קונות. Then I went to the sea, and thought about the answer I gave yesterday, and when I came back from the sea, it occurred to me to expand on what רב שך answers. For the way I explained it yesterday, seems to me now to be lacking a bit of clarity. For the major question what in רמב’’ם, laws of מעילה, chapter 6 הלכה 10, where if a Jew buys from another Jew with money of הקדש [without משיכה the object], he is not liable for מעילה.] The way to answer this question does not seem to be answerable by the opinion of the בעל המאור (that the sages hold מעות קונות). That just makes the question stronger. At least with the רי''ף, we can say the sages nullified acquisition by money completely until there is משיכה of the object. So, at this point, we have to come to a more complete answer for the רמב’’ם. And that answer has to be based of several גמרות, one about the bathhouse where the גמרא itself makes a distinction between bathhouse keeper that is a Jew or a gentile; and the case in עבודה זרה pg. 63 of the אתנן where again there is this same distinction. Therefore, the רמב’’ם has a perfectly good reason to make this distinction. All that is left is to find a reasonable explanation to justify it. And that is not easy to find. If it is just a matter of being able to renege on the deal, then why when the Jew buys from the gentile he is liable, even though the deal can be broken by either party. It seems to me that the רמב’’ם might be thinking that a decree of the sages cannot apply to gentiles. So, when the Jew buys from the gentile, we go by the law of the תורה that the Jew is liable for מעילה. But when the interaction is between two Jews, the sages nullified acquisition by money completely, and held that only משיכה can cause acquisition.

בבא מציעא דף מ''ח

התלבטתי מה מכווין רב שך על הדין שכסף פיזי רוכש על פי דין התורה, אך היה חשש שהמוכר עלול להשאיר את החפץ שנרכש להישרף (קודם שהלוקח היה משך אותו), וכך לא יידרש להחזיר את הכסף שניתן לו על ידי הקונה. לכן, חכמים קבעו שרק משיכה של החפץ גורמת לרכישה. עיין דף מ''ח בגמרא בבא מציע ואת דף ס''ג וע''א בגמרא עבודה זרה. הלכתי לים, ובדרך חזרה עלה בדעתי מה רב שך אולי מכוון. הרמב"ם כתב שיהודי שקונה חפץ מגוי, ונותן לו כסף של הקדש (ששייך לבית המקדש), אך לא משך את החפץ, היהודי עובר על איסור מעילה (שימוש במה ששייך לבית המקדש למטרה חולנית). אולם, אם היהודי קונה מיהודי אחר בכסף של הקדש, אך עדיין לא משך את החפץ, הוא לא מעל עד שהוא מושך את החפץ. אני חושב שרב שך מתקשה בכך משום שמשיכה היא גזירה של החכמים, אבל לפי דין התורה, כסף מקנה. לכן, היהודי צריך להיות חייב במעילה מיד כשהוא משלם בכסף של הקדש (גם כשהוא קונה מיהודי אחר). אני חושב שרב שך רוצה לענות על כך בהתבסס על גישתו של בעל המאור. בעל המאור סבור שהחכמים לא ביטלו רכישה בכסף. הם סברו שכסף אכן רוכש, אך הקונה או המוכר יכולים לבטל את העסקה עד שהחפץ הנרכש נמשך על ידי הקונה. [אבל גם החפץ וגם הכסף עדיין צריכים להתקיים. אם החפץ נהרס, המכירה לא יכולה להתבטל.] [משמעות הדבר היא שהבעל המאור מסכים שהחוק הוא כמו ר' יוחנן, אך מפרש אותו בצורה שונה מהרי"ף. לפיכך, כעת נוכל להבין את הרמב"ם. החוק הוא שכסף רוכש, אך דין מעילה אינו חל עד שהמכירה סופית, ואף אחד מהצדדים אינו יכול לחזור בו מהמכירה.] לפיכך, כעת נוכל להבין את הרמב"ם. הדין הוא שכסף רוכש, אך דין מעילה אינו חל עד שאף אחד מהצדדים לא יכול לחזור בו מהמכירה. לאחר מכן, בחלק השני של תשובתו של רב שך, הוא מסביר כיצד זה יכול להיות כך, משום שבמקרה אחר (אתנן) הוא מוצא היכן נעשתה עסקה, אך למרות שיש רכישה כספית, העובדה שצד אחד יכול לשנות את דעתו הופכת את הרכישה ללא שלמה. אבל עדיין זה לא מספיק. עדיין צריכים לדעת שלפי דעת הרמב''ם, שינוי רשות אינו גורם מעילה, רק נהנה מן הקדש. ולכן רק כשאי אפשר לחזור על העסקה, אז מעילה חלה, לא רק כשיש שינוי רשות, אלא שהעסקה סופית--------------------- בחלק השני של תשובתו של רב שך, הוא מסביר כיצד זה יכול להיות כך, משום שבמקרה אחר הוא מוצא היכן נעשתה עסקה, אך למרות שיש רכישה כספית, העובדה שצד אחד יכול לשנות את דעתו הופכת את הרכישה ללא שלמה. רב שך מביא גם מהאחרונים שהרמב"ם אינו תוקף בשינוי תחום מבחינת מעילה, אלא רק קבלת תועלת. עובדה זו מסבירה את הדין שמעילה חלה רק כאשר העסקה היא יותר מסופית; היא לא ניתנת לבטלה