נדרים דף ב' ע''א. רב שך ברמב''ם הלכות נדרים פרק א' הלכה א'. עיין בר''ן [רבינו ניסים בן ראובן]

אני רואה שכבר כתבתי על זה, אבל אני חושב שאני צריך לחזור על הנקודות הבסיסיות בהסבר ברור יותר. לכל הראשונים מלבד הרמב"ם, הנדר העיקרי הוא על ידי צירוף הנדר לקורבן. כלומר, הוא אומר "זה אסור לי כקורבן". אם הוא משמיט את המילים "כקורבן", זה עדיין אסור בגלל יד לנדר. (נדר שלא נאמר בבירור ועדיין תקף בגלל הארכת הנדר). עם זאת, דעת הר"ן נראית במבט ראשון סותרת לגבי הנקודה האם יש צורך לצרף נדר לקורבן. רב שך מסביר שלר"ן, הנדר העיקרי הוא ללא התפסה [כמו הרמב"ם], אבל כדי שיהיה תקף צריך את המילים "כקורבן". בלי המילים האלה, נשמע שהוא אומר משהו לא נכון, לא שהוא באופן פעיל הופך משהו מותר להיות אסור לעצמו. עם זאת, יש כאן משהו שנראה קשה בתשובתו של רב שך. הוא אומר לר''ן שהמילים "כמו קורבן" הן להבהרה, לא בגלל יד לנדר. אבל נדמה לי שאני זוכר שבאחד המקומות שבהם הר''ן מביא את דעתו, הוא אכן מביא את הרעיון של יד לנדר. [המקומות נמצאים בדף ב' ע''א של נדרים, בראש ובתחתית העמוד, דף י''ד י''ד ובשבועות]. ועכשיו לנקודה אחרת. הנקודה של רב שך היא שהאמירה "זה אסור לי" אינה מרמזת על נדר אלא על אמירה שנראית לא נכונה. כך הוא מסביר את הר''ן. עם זאת, אותה נקודה צריכה להיות מיושמת גם לרמב''ם. הרמב"ם אומר "הנדר העיקרי הוא האמירה 'זה אסור לי'". זה תקף לא בגלל יד לנדר (לשם הבהרה), (אלא אם הוא אומר "כמו קרבן" יש מידה נוספת של חומרה כי אז מעילה חלה). עם זאת, גם בלי זה, עדיין הנדר העיקרי הוא האמירה הפשוטה. אבל האם אין צורך "לבטא בשפתיים"? כיצד יכול הרמב"ם להימלט מחידה זו. [לאחר זמן ראיתי שהר''ן בסוף דף ב' ע''א מביא את הצורך של יד ]

Nedarim page 2. See Rav Shach Laws of Vows chapter 1. halacha 1.

To all Rishonim [authorities from the Middle Ages] except the Rambam, the main vow is by attaching the vow to a sacrifice. I.e., he says “This is forbidden to me like a sacrifice.” If he leaves out the words “like a sacrifice” it is still forbidden because of Yad leNeder (a handle on a vow). (A vow that wass not stated clearly and yet is still valid because of extension of the vow.) The opinion of the Ran however seems at first glance to be contradictory as to the point whether a vow needs to be attached to a sacrifice. Rav Shach explains that to the Ran (Rabainu Nisim ben Reuven), the main vow is without hatfasa (extension) [like the Rambam], but for it to be valid one needs the words “like a sacrifice.” Without those words, it sounds like he is saying something untrue, not that he is actively making something forbidden to himself. However, there is something here that seems difficult in this answer of Rav Shach. he says to the Ran the words like a sacrifice are for clarification, not because of a yad leneder. but I seem to recall that in one of the several places where the Ran brings his opinion, he does bring the idea of a Yad leNeder. [The places are in Nedraim page 2, top and bottom of the page, page 14 and in Shavuot. Later I saw that the place the Ran brings the idea of yad neder (lit. hand of a vow)]. Now onto a different point. The point of Rav Shach is that saying “this is forbidden to me” does not imply a neder but rather a statement that seems untrue. this is how he explains the Ran. However the same point ought to be applied to the Rambam. The Rambam says “the main vow is the statement ‘this is forbidden to me.’” This is valid not because of a yad, but for clarity, (but if he says like a sacrifice there is an added degree of stringency because then meila applies). However even without that still the main neder is the simple statement. but don’t we need to pronounce with one lips"? How could the Rambam escape from this conundrum>? ______________________________________________________________________________________________________ I see I wrote about this already but I think I ought to repeat the basic points in a clearer exposition. To all ראשונים except the רמב’’ם, the main vow is by attaching the vow to a sacrifice. I.e., he says “This is forbidden to me like a sacrifice.” If he leaves out the words “like a sacrifice” it is still forbidden because of יד לנדר (a handle on a vow). (A vow that was not stated clearly and yet is still valid because of extension of the vow.) The opinion of the ר''ן however seems at first glance to be contradictory as to the point whether a vow needs to be attached to a sacrifice. רב שך explains that to the ר''ן, the main vow is without התפסה (extension) [like the רמב’’ם], but for it to be valid one needs the words “like a sacrifice.” Without those words, it sounds like he is saying something untrue, not that he is actively making something forbidden to himself. However, there is something here that seems difficult in this answer of רב שך. He says to the ר''ן the words "like a sacrifice" are for clarification, not because of a יד לנדר. But I seem to recall that in one of the several places where the ר''ן brings his opinion, he does bring the idea of a יד לנדר. [The places are in נדרים page 2, top and bottom of the page, דף י''ד 14 and in שבועות]. Now onto a different point. The point of רב שך is that saying “this is forbidden to me” does not imply a נדר but rather a statement that seems untrue. this is how he explains the ר''ן. However the same point ought to be applied to the רמב’’ם. The רמב’’ם says “the main vow is the statement ‘this is forbidden to me.’” This is valid not because of a יד לנדר for clarity, (but if he says like a sacrifice there is an added degree of stringency because then מעילה applies). However, even without that, still the main נדר is the simple statement. but don’t we need to לבטא בשפתיים? How could the רמב’’ם escape from this conundrum?

za91 C Minor midi file za91 C minor nwc file

ישנה מה שנראה כמו סתירה בחוק בסוכה דף ד' ובעירובין דף פ''ט. בסוכה, רב נחמן אמר שאנו רואים את הקירות כאילו משתרעים כלפי מעלה במקרה של ארבעה מוטות המונחים על צידי הגג. (גוד אסיק מחיצתא.) והרמב"ם פסק זאת כדין כפי שהוא כותב שתקע ארבעה מוטות בפינות הגג, ושם עליהם כיסוי של עלים, הסוכה תקפה, ואנו רואים את הקירות התחתונים כאילו הם משתרעים כלפי מעלה עד לפינות כיסוי העלים (סיכוך). אולם בעירובין, אמרו חכמים שכאשר יש גגות מחוברים, כולם נחשבים כרשות אחת. הגמרא אומרת שזהו הדין. אך שם איננו אומרים שקירות הבניינים שמתחת לגגות המחוברים נחשבים כאילו משתרעים כלפי מעלה. אני חושב שההבדל ברור ורמוז גם בתוספות. במקרה של גגות, הקירות התחתונים של הבניינים מוסתרים לחלוטין על ידי גגות והם בהחלט לא נראים. אבל בסוכה, לפחות קיר הבית נראה מבחוץ

Suka page 4 and Eruvin page 89b. there is what looks like a contradiction in law. In Suka Rav Nachman said we say see the walls as extending upwards in the case of a four poles put on the sides of a roof. And the Rambam decided this as the law as he writes one stuck four poles on the corners of the roof, and put sa covering of leaves over them, the suka is valid, and we see the lower walls as if they extended upwards until the corners of the covering of leaves. However in Eruvin, the sages said the when you have joining roof tops that they are all considered as one domain. The Gemara says that is the law. Yet there we do not say the walls of the buildings under the joined roof tops are considered to extend upwards. The difference I think is clear and also hinted at in Tosphot. In the case of the roof tops, the lower walls of the buildings are completely obscured by the roof tops and they are definitely not seen. But we the suka the wall of the house is at least seen from the outside._______________________________________________There is what looks like a contradiction in law סוכה page 4 and עירובין page 89b. In סוכה,רב נחמן said we say see the walls as extending upwards in the case of a four poles put on the sides of a roof. And the רמב''ם decided this as the law as he writes one stuck four poles on the corners of the roof, and put a covering of leaves over them, the סוכה is valid, and we see the lower walls as if they extended upwards until the corners of the covering of leaves (סיכוך) . However in עירובין, the sages said the when you have joining roof tops that they are all considered as one domain. The גמרא says that is the law. Yet there we do not say the walls of the buildings under the joined roof tops are considered to extend upwards. The difference I think is clear and also hinted at in תוספות. In the case of the roof tops, the lower walls of the buildings are completely obscured by the roof tops and they are definitely not seen. But we the סוכה the wall of the house is at least seen from the outside.

za90 E minor midi file za90 E Minor nwc file

גיטין ס''ז ע''ב. המשנה אומרת, "אם אומר אדם לשני אנשים 'תנו גט לאשתי' או לשלושה אנשים 'כתובו ותנו גט לאשתי', הם כותבים אותו ונותנים אותו. אבל הם לא יכולים להגיד לאף אחד אחר לעשות זאת. אבל אם אמר לשלושה אנשים פשוט "תנו גט לאשתי", אז לפי ר' מאיר הם יכולים להגיד לסופר לכתוב אותו ולעדים לחתום עליו והם נותנים אותו לאשתו. ר' יוסי חולק על כך ואומר שגם במצב האחרון הם חייבים לכתוב ולתת אותו בעצמם. שמואל אמר, "אם אומר אדם לשני אנשים 'כתובו ותנו גט לאשתי', הם צריכים לעשות זאת בעצמם. אם יאמרו לסופר לכתוב והם חתמו, הגט אינו תקף, אולם נושא זה עדיין דורש לימוד." הגמרא שואלת על משפט זה של שמואל. היא שואלת מדוע זה דורש לימוד? אולי משום שהוא יכול לחשוב שיש אפשרות שניתן למסור מילים לשליח. השאלה שיש לי על גמרא זו היא זו. הדעה שניתן למסור מילים לשליח היא ר' מאיר והוא מסכים במשנה שאם אדם אומר לשני אנשים לתת גט לאשתו, עליהם לעשות זאת בעצמם. (ואף על פי שמקרה של שמואל שונה מהמשנה, כי במקרה של שמואל הוא אמר "כתובו ותנו" בעוד שבמשנה הוא אמר רק "תנו", עדיין זה מחמיר את השאלה שלי, כי הוספת המילה "כתובו" אנו רואים במשנה שזה אפילו מחמיר יותר מאשר אם הוא רק אמר לתת. אם הוא גם אמר כתובו לשלשה, אז ר' מאיר מסכים שהם חייבים לכתוב את הגט בעצמם.) אז אפילו אם שמואל יכול להסכים עם ר' מאיר, עדיין לא אמור להיות ספק לגבי ההלכה. תשובה אפשרית לשאלה זו היא שאולי בנקודה זו הגמרא חושבת שר' מאיר עצמו יכול לחלוק אפילו על תחילת המשנה, לא רק בבא שנייה