אני רוצה לשאול כמה שאלות בתוספות בדף כ"ט ע"ב בבבא קמא. הברייתא אמרה שאם אדם הולך בדרך ונשברה כדתו או שנפל גמלו ולא הרים אותם לפני שגרמו נזק, ר' מאיר אמר שהוא חייב, ור' יהודה אמר שהוא לא חייב. אבל אם הניח את סכינו על גג, ונפלה בגלל רוח רגילה, הוא חייב כדברי כולם. אבל אם הניח כדונים קטנים על גג, ונפלו ברוח חריגה, הוא לא חייב. ר' יוחנן אמר שהם חלוקים רק על הזמן שאחרי הנפילה. הגמרא שואלת, "אז מה היו אומרים בזמן הנפילה? אולי שהוא לא יהיה אחראי? אבל זה יסתור את מה שאמר ר' יוחנן על משנה מאוחרת יותר על אנשים שנושאים כדים והראשון החליק וגרם לשני להחליק, והוא בתורו גרם לשלישי להחליק. הראשון אחראי. ר' יוחנן אמר שהמשנה היא גם לפי ר' מאיר וגם לפי ר' יהודה. עכשיו התוספות שואלת מדוע הגמרא לא שאלה מהברייתא עצמה. הרי הברייתא אמרה שהכדים שנפלו מגג ברוח חריגה אינם אחראים. זה סותר את מה שאמר ר' יוחנן כאן שאם אדם נופל ושובר את כדו, הוא אחראי. זו בבירור נפילה במקרה (באונס), ובכל זאת ר' מאיר אמר שהוא אחראי. הקושי שאני רואה בתוספת זו הוא שהיא מביאה סתירה בר יוחנן, אך אינה עונה על שאלתנו מה היו אומרים ר' מאיר ור' יהודה על זמן הנפילה. מקרה הכד שנפל מהגג מספר לנו רק על הזמן שאחרי הנפילה. אבל אם הוא היה מספר לנו גם על זמן הנפילה, זו אינה קושי, אלא תומך בטענתנו שבזמן הנפילה כולם מסכימים שהוא אינו אחראי. והשאלה הקשה ביותר שיש לי על תוספות היא שאולי הגמרא לא רצתה להביא שאלה שיש לה תשובה ברורה. הכדים שנפלו מהגג נשברו, ולכן הוא נטש אותם ואינו אחראי. אבל אם הוא הולך בדרך, וכד שלו נשבר או גמלו נפל, אין סיבה לחשוב שהוא נטש אותם

I would like to ask a question on Tosphot page 29 side b in Bava Kama. The Braita said if one is walking by the road and his jar is broken or his camel fell and he did not pick them up before they did damage, R. Meir said he is liable, and R. Judah said he is not liable. But if he put his knife on a roof top, and it fell because of a normal wind, he is liable according to everyone. But if he put small jars on a rooftop, and they fell in an unusual wind, he is not liable. R Jochanan said they disagree only about the time after the fall. The Gemara asks, “Then what would they say at the time of the fall? Perhaps that he would not be liable? But that would go against what R. Jochanan said about a later Mishna about people carrying jars and the first one slipped and caused the second one to slip, and he in turn caused the third one to slip. The first one is liable. R. Jochanan said that Mishna is according to both R. Meir and R. Judah. Now Tosphot asks why did the Gemara not ask from the Braita itself. For, after all, the Braita said the jars that fell from a rooftop in an unusual wind are not liable. That goes against what R. Jochanan said here that if one falls and breaks his jar, that he is liable. That clearly is a fall by accident, and yet R. Meir said he is liable. The difficulty I see in this Tosphot is that it brings a contradiction in R. Jochanan, but does not answer our question what would R Meir and R. Judah say about the time of the fall. The case of the jar falling from the roof tells us only about the time after the fall. But if it would tell us also about the time of the fall, it is not a difficulty, but rather it supports our contention that at the time of the fall everyone agrees he is not liable. And the most difficult of all questions that I have on Tosphot is that perhaps the Gemara did not want to bring a question that has an obvious answer. The jar falling from the roof broke and so he abandons them and is not liable. But if he is walking on the road and his jar broke or his camel fell, there is no reason to think he abandoned them.---------------------------------------------I would like to ask some questions on תוספות page כ''ט ע''ב in בבא קמא. The ברייתא said if one is walking by the road and his jar is broken or his camel fell and he did not pick them up before they did damage, ר’ מאיר said he is liable, and ר’ יהודה said he is not liable. But if he put his knife on a roof top, and it fell because of a normal wind, he is liable according to everyone. But if he put small jars on a rooftop, and they fell in an unusual wind, he is not liable. R Jochanan said they disagree only about the time after the fall. The גמרא asks, “Then what would they say at the time of the fall? Perhaps that he would not be liable? But that would go against what ר’ יוחנן said about a later משנה about people carrying jars and the first one slipped and caused the second one to slip, and he in turn caused the third one to slip. The first one is liable. ר’ יוחנן said that משנה is according to both ר’ מאיר and ר’ יהודה. Now תוספות asks why did the גמרא not ask from the ברייתא itself. For, after all, the ברייתא said the jars that fell from a rooftop in an unusual wind are not liable. That goes against what ר’ יוחנן said here that if one falls and breaks his jar, that he is liable. That clearly is a fall by accident, and yet ר’ מאיר said he is liable. The difficulty I see in this תוספות is that it brings a contradiction in ר’ יוחנן, but does not answer our question what would ר’ מאיר and ר' יהודהsay about the time of the fall. The case of the jar falling from the roof tells us only about the time after the fall. But if it would tell us also about the time of the fall, it is not a difficulty, but rather it supports our contention that at the time of the fall everyone agrees he is not liable. And the most difficult of all questions that I have on תוספות is that perhaps the גמרא did not want to bring a question that has an obvious answer. The jar falling from the roof broke and so he abandons them and is not liable. But if he is walking on the road and his jar broke or his camel fell, there is no reason to think he abandoned them.

za76 B Minor Midi File za76 nwc file

balance between the rights of the people and the elite.

In the USA that things have been difficult. Dating has become a money game. Not to mention the other recent and not so recent insanities with woke agendas. Yet the Constitution of the USA (based on John Locke) is a system that is about as workable as one could hope for. Perhaps I might suggest, that the was something that Rome saw that has never been achieved since then: the need for a balance between the rights of the people and the patricians. After all a ruling senate was not unique to Rome. Carthage had the same thing. On the other hand, full democratic Athens turned out to be short lived aggressive and became the murderer of Socrates. What happened in Rome that was different was the patricians had all the power until one day the people of Rome left, literally left.. But instead of the senate declaring war, instead they sent a messenger to the people proposing a balance. The people would have a protector [tribune] whose person was inviolable they would have their own legislative body. and last but not least --no one would hold any public position in Rome without the vote of the people -patrician and plebian. There would be two people at the top, not one; two consuls who would hold office for one year only. There was a time all the top scientists and engineers were Jewish and German. Now they are Russian

הרמב"ן על בבא קמא דף כ"ט. אני חושב שאני יכול לתת תשובה לשאלה ששאלתי על הרמב''ן לפני מספר ימים. השאלה היא שהוא תמיד מחזיק אדם כאחראי לגרימת נזק. מבחינתו, לא משנה אם זה נזק שנגרם על ידי גופו או על ידי רכושו. השאלה היא מאביי בדף כ"ח ע"ב. שם אביי אומר בגלוי שנזק שהוא גורם באונס אינו חייב. הרי"ף כתב שבמקרה של נפילה ברשלנות והוא מחליט לנטוש את רכושו לפני שהוא גורם נזק, שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר שהוא אחראי. הרמב"ן מוסיף לכך ואומר שגם ר' יהודה וגם ר' מאיר מסכימים שבמקרה של נפילה בשוגג [לא באשמתו] והוא לא נוטש את רכושו שהוא אחראי. זוהי בבירור תשובה לרמב"ן שקובע שאדם תמיד אחראי לגרום נזק, בין אם בכוונה ובין אם בשוגג, בין אם על ידי גופו ובין אם באמצעות רכושו. כי כאן אנו רואים שגרימת נזק בשוגג אינה פוטרת אותו מאחריות. עם זאת, הם יסכימו גם במקרה של נפילה בשוגג והוא נוטש את רכושו, שהוא אינו אחראי. אז אפשר לשאול, "אם כך באילו דרכים ר' יהודה ור' מאיר חלוקים ביניהם?" תשובה, הם חלוקים ביניהם לגבי מקרה רגיל של מעידה. ר' מאיר סבור שזה נחשב כרשלנות (נתקל פושע) ור' יהודה סבור שזה נחשב כתאונה (אונס). אבל עדיין יכולים להיות מקרים אחרים שבהם ר' מאיר מסכים שהנפילה הייתה בטעות (אונס), ור' יהודה מסכים במקרים אחרים שנפילה עשויה להיות ברשלנות, ובמקרים אלה ר' יהודה ור' מאיר מסכימים יש תמיכה לגישה זו בגמרא שגם התוספת וגם הרמב"ן מביאים, שאומרת שאם שור פורץ לחצר וחופר בור, בעל החצר צריך למלא אותו למרות שהוא לא אחראי לחפירתו. הרעיון המרכזי של המשנה והגמרא הוא שאם אדם נושא חבית. והוא מועד והחבית נשברת וגורמת נזק. ר' מאיר אומר שהוא אחראי, והר' יהודה סבור שהוא אחראי אם זה היה בכוונה. אביי מביא ברייתא שאומר שאם אדם מועד ומה שהוא נושא גורם נזק, יש מחלוקת בין ר' מאיר שמחזיק שהוא אחראי לבין החכמים שאומרים שלא. אבל אם שם אבן, צרור או סכין על גג, ונפלו ברוח רגילה, וגרמו נזק, הוא אחראי. אפילו החכמים מסכימים על כך. אבל אם שם את כדיו על גג, ונפלו בגלל רוח שאינה רגילה, כולם מסכימים שהוא אינו אחראי. אביי אמר שהם חלוקים בשני דברים, גם במהלך הנפילה וגם אחרי הנפילה. לפי איך שהמהרש"א מסביר את התוספות, כוונת אביי היא שר' יהודה קובע כי נפילה בשוגג או נטישת חפצו פוטרים אותו מחובת התשלום, ור' מאיר קובע כי מקרה של מעידה ברשלנות או אי נטישת חפצו יגרום לו להיות מחויב לשלם, [אבל כפי שאמרתי קודם, הר''ף קובע שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר במקרה של נפילה בשוגג ואי נטישת חפצו]. התפארת שמואל קובע אחרת, והוא אומר שבמהלך הנפילה המשתנה היחיד שחשוב הוא אם הנפילה הייתה ברשלנות או לא. לאחר הנפילה, המשתנה היחיד שמשפיע הוא אם הוא נטש את רכושו לפני שגרם נזק

There is a Litvak beit midrah in this area and I was able to get over to there and look at the Ramban on Bava Kama pg 29 and I think I can share what I think is an answer to the question that I asked on him a few days ago. The question is that he holds a man always liable to cause damage. To him, it does not matter if it is damage caused by his own body or by his property. The question is from Abaye on page 28 b where he says openly that damage that he causes by accident is not liable. The Rif wrote that in a case of a fall by negligence and yet he decides to abandon his property before it causes damage that R. Judah agree with R. Meir that he is liable. The Ramban [Moshe ben Nachman] add to this and say that both R. Judah and R. Meir agree in a case of a fall by accident [not by his own fault] and he does not abandon his property that he is liable. This clearly is an answer for the Ramban that holds man is always liable to cause damage whether on purpose or by accident whether by his body or by means of his property. For here we see causing damage by accident does not relive him of liability. However, they would also agree in case of a fall by accident and he abandons his property, that he is not liable. Then you might ask, “Then in what ways do R Judah and R. Meir disagree?” Answer, they disagree about a normal case of tripping or stumbling. R. Meir holds that it is considered to be by negligence and R. Judah holds it is considered to be by accident. But in you can still have other kinds of cases where R Meir agrees that a fall was by accident and R Judah agrees in other kinds of cases that a fall might be by negligence and it is in these cases that R. Judah and R. Meir agree. There is support for this approach in a Gemara that both Tosphot and the Ramban bring that says if an ox brakes into a courtyard and digs a hole, the owner of the courtyard has to fill it up even though he is not responsible for digging it. The main idea of the Mishna and Gemara is that if one is carrying a barrel and he trips and the barrel broken and causes damage R. Meir says he is liable and the R. Judah holds he is liable if it was with intention. Abaye brings a braita that says if one trips and what he is carrying causes damage there is the argument between R. Meir who holds him accountable and the sages who do not. But if he put his stone, bundle, or knife on a roof, and they fall in a common wind, and they cause damage, he is liable. Even the sages agrees with that. But if he put his jars on a roof, and they fell due to an uncommon wind, everyone agrees he is not liable. Abaye said they disagree in two things. both during the fall and after the fall. According to how the Maharsha explains Tosphot, this means that R Judah holds either falling by accident or abandoning hi object with relieve him of the obligation to pay and R. Meir holds either a case of tripping by negligence or not abandoning one’s object will cause him to be required to pay, [but as I said before, according to the Rif, R Judah agrees with R. Meir in a case of falling by accident and not abandoning one’s object.] The Tiferet Shmuel holds differently he says that during the fall the only variable that matters is if the fall was by negligence or not. After the fall, the only variable that makes difference is if he abandons his property before it caused damage. _______________________________________________________________________________________________________________________________The רמב’’ן on Bava Kama pg כ''ט and I think I can share what I think is an answer to the question that I asked on him a few days ago. The question is that he holds a man always liable to cause damage. To him, it does not matter if it is damage caused by his own body or by his property. The question is from אבייon page כ''ח ע''ב where he says openly that damage that he causes by accident is not liable. The רי''ף wrote that in a case of a fall by negligence and yet he decides to abandon his property before it causes damage that ר' יהודה agrees with ר' מאיר that he is liable. The רמב''ן add to this and says that both ר' יהודה and ר' מאיר agree in a case of a fall by accident [not by his own fault] and he does not abandon his property that he is liable. This clearly is an answer for the רמב''ן that holds man is always liable to cause damage whether on purpose or by accident whether by his body or by means of his property. For here we see causing damage by accident does not relive him of liability. However, they would also agree in case of a fall by accident and he abandons his property, that he is not liable. Then you might ask, “Then in what ways do ר' יהודה and ר' מאיר disagree?” Answer, they disagree about a normal case of tripping or stumbling. ר' מאיר holds that it is considered to be by negligence and ר' יהודה holds it is considered to be by accident. But in you can still have other kinds of cases where ר' מאיר agrees that a fall was by accident and ר' יהודה agrees in other kinds of cases that a fall might be by negligence and it is in these cases that ר' יהודה and ר' מאיר agree. There is support for this approach in a גמרא that both תוספות and the רמב’’ן bring that says if an ox brakes into a courtyard and digs a hole, the owner of the courtyard has to fill it up even though he is not responsible for digging it. The main idea of the משנה and גמרא is that if one is carrying a barrel. and he trips and the barrel broken and causes damage ר' מאיר says he is liable and the ר’ יהודה holds he is liable if it was with intention.אביי brings a ברייתא that says if one trips and what he is carrying causes damage there is the argument between ר' מאיר who holds him accountable and the sages who do not. But if he put his stone, bundle, or knife on a roof, and they fall in a common wind, and they cause damage, he is liable. Even the חכמין agree with that. But if he put his jars on a roof, and they fell due to an uncommon wind, everyone agrees he is not liable. אביי said they disagree in two things. both during the fall and after the fall. According to how the מהרש''א explains תוספות, this means that ר' יהודה holds either falling by accident or abandoning his object with relieve him of the obligation to pay and לר' מאיר holds either a case of tripping by negligence or not abandoning one’s object will cause him to be required to pay, [but as I said before, the רי''ף holds ר' יהודה agrees with ר' מאיר in a case of falling by accident and not abandoning one’s object.] The תפארת שמואל holds differently, he says that during the fall the only variable that matters is if the fall was by negligence or not. After the fall, the only variable that makes difference is if he abandons his property before it caused damage.

יש סתירה לכאורה בטור (סימן ש''צ וסימן תי''ב). במקרה של אדם שנשכר לשאת חבית, והיא נופלת ונשברת, שאם הדרך הייתה בשיפוע, הוא אינו חייב בפיצויים, אך אם היא ישרה הוא כן. אבל במקרה של אנשים רגילים ההולכים ונושאים צרור שנפל וגורם נזק לאדם שמאחור, שם הדין הוא כמו ר' יהודה שמעידה נחשבת לתאונה, כלומר, תאונה בלתי נמנעת, והוא אינו אחראי. אין הבדל אם הדרך הייתה בקו ישרה או בשיפוע. רב שך מציע שיש דרגה גבוהה יותר של אחריות אם אדם נשכר לשאת צרור בניגוד לנשיאת הצרור שלו בלבד.(הלכות שכירות פרק ג' הלכה ב') אבל הרמב"ן מביא שהחוק שאדם אחראי בכל דרך לגרום נזק נראה כאילו אינו תואם לכך. הוא אומר שהפעם היחידה שאנחנו לא אומרים שאדם אחראי תמיד היא כאשר מדובר באדם העוסק בעבודתו שלו. זהו אדם שנשכר לעבוד על חפץ כלשהו. בזה אנו אומרים שאם מתרחשת תאונה, הוא אינו אחראי. אבל בדרך חשיבה זו לא צריכה להיות אחריות אפילו במקרה של תאונה. וזה בגלוי לא דומה למה שאנו אומרים בבבא קמא דף כ''ט שמעידה היא תאונה, ואם יש גם נטישת החפץ, אז האדם אינו חייב כלל