Kant thought he could begin with the twelve categories of Logic of Aristotle.The differences between Kant and Prichard are not as great as people (or even Prichard himself) imagined.

The differences between Kant and Prichard are not as great as people (or even Prichard himself) imagined. For Prichard the people that followed him the intuitionists and foundationalists that believe in direct awareness of physical things and direct knowledge --Kant agrees there is such things. I.e., I mean to say that Kant agrees that there is such a thing as direct knowledge. For Kant, all intuition is called Sinnlichkeit. Direct knowledge is a subset of that. Direct awareness is a subset of that. But that does not exclude non-intuitive knowledge. That non intuitive (a priori synthetic) is the category of knowledge that is not based on either sensory perception nor based on reason. Kant thought he could begin this with the twelve categories of Logic of Aristotle. Leonard Nelson and Kelley Ross believe that one needs to start with immediate non-intuitive knowledge --knowledge that one knows, but it is not based on reason nor sensory perception. With Jacob Fries this starts with implanted structures of the mind, and that is highly unsatisfactory, and yet has a grain of truth in it (which is why Leonard nelson took up that idea and changed it into axioms--starting axioms of logic that no reason can begin without, and with Kelley Ross these starting axioms are much more plausible than randomly beginning axioms because they can be tested by means of Kael Popper's falsifiability criterion. -----But this above paragraph is not the reason I wanted to start this blog entry. Rather what I wanted to say is that Kant and Prichard and Hegel are not all so different. Rather each one is dealing with a different world of Plotinus. The world of Emanation for the Good or the One is the world of the Kant Friesian School of Leonard Nelson and Kelley Ross. The world that is created from that world is the world of Logos of Hegel; and Reason all by itself can start with physical reality and come to the One (the absolute Subject). But it can do so only by an infinite progression of dialectics and triads, and so it is in fact impossible since it is an infinite regress. The world that emanates from that world is the physical universe which is the world of direct sensibility and direct knowledge of Prichard, Dr Michael Huemer and Bryan Caplan. The relevance of this is the fact that Saadia Gaon and the Rambam were both drawing from Plotinus. Even though it is known that the Rambam was mainly following Aristotle in his philosophy, even so I think that in fac he was using the approach of Plotinus to combine Plato with Aristotelian elements and principles. [a lot of the guide was to show that there is no contradiction between faith and reason which means for the Rambam that there is no contradiction between Faith in God Torah and Aristotle. -----I would like to add here that in the thought of Kant there is a fundamental difference between the phenomenal world and the world of things in themselves (the name given to that later is noumena,) In that world, space and time do not exist, Space and time apply only in the phenomenal world. This is a surprize because this result of Kant precedes the Bell Iinequality which shows that things do not have classical values of space and time until they are measured. ----------------------------------סעדיה גאון והרמב"ם שאבו שניהם מפלוטינוס הבדלים בין קאנט לפרישארד אינם גדולים כפי שאנשים [(או אפילו פרישארד עצמו] דמיינו. עבור פרישארד,[ והאנשים שבאו אחריו, האינטואיציוניסטים והיסודים] המאמינים במודעות ישירה לדברים פיזיקליים, ובידע ישיר - קאנט מסכים שיש דברים כאלה. כלומר, אני מתכוון לומר שקאנט ​​מסכים שיש דבר כזה ידע ישיר. עבור קאנט, כל אינטואיציה נקראת Sinnlichkeit. ידע ישיר הוא תת-קבוצה של זה. מודעות ישירה היא תת-קבוצה של זה. אבל זה לא שולל ידע לא אינטואיטיבי. אותו ידע לא אינטואיטיבי (סינתטי אפריורי) הוא הקטגוריה של ידע שאינו מבוסס על תפיסה חושית וגם לא על היגיון. קאנט חשב שהוא יכול להתחיל זאת עם שתים עשרה הקטגוריות של הלוגיקה של אריסטו. ליאונרד נלסון וקלי רוס מאמינים שצריך להתחיל עם ידע לא אינטואיטיבי מיידי - ידע שאדם יודע, אבל הוא אינו מבוסס על היגיון, ולא על תפיסה חושית. עם ג'ייקוב פרייז זה מתחיל במבנים מושתלים של התודעה, וזה מאוד לא מספק, ובכל זאת יש בו גרעין של אמת (וזו הסיבה שליאונרד נלסון לקח את הרעיון הזה והפך אותו לאקסיומות - אקסיומות התחלה של לוגיקה שאף היגיון לא יכול להתחיל בלעדיהן, ועם קלי רוס, אקסיומות ההתחלה הללו הרבה יותר סבירות מאקסיומות שמתחילות באופן אקראי מכיוון שניתן לבחון אותן באמצעות קריטריון ההפרכה של קאל פופר. ----- אבל הפסקה לעיל אינה הסיבה שרציתי להתחיל את רשומה הזו. אלא מה שרציתי לומר הוא שקאנט, פריכארד והגל אינם שונים כל כך. אלא שכל אחד מהם מתמודד עם עולם שונה של פלוטינוס. עולם האצלה של הטוב (או של האחד) הוא עולם האסכולה הפריזיאנית של קאנט ושל ליאונרד נלסון וקלי רוס. העולם שיוצא מעולם זה הוא עולם הלוגוס של הגל; והתבונה כשלעצמה יכולה להתחיל במציאות הפיזית ולהגיע להאחד (הסובייקט המוחלט). אבל היא יכולה לעשות זאת רק על ידי התקדמות אינסופית של דיאלקטיקה ו... טריאדות, ולכן זה למעשה בלתי אפשרי מכיוון שמדובר ברגרסיה אינסופית. העולם שיוצא מעולם זה הוא היקום הפיזי שהוא עולם הרגישות הישירה והידע הישיר של פריצ'רד, ד"ר מייקל היומר ובריאן קפלן. הרלוונטיות לכך היא העובדה שסעדיה גאון והרמב"ם שאבו שניהם מפלוטינוס. למרות שידוע שהרמב"ם הלך בעיקר לפי אריסטו בפילוסופיה שלו, אני חושב שלמעשה הוא השתמש בגישתו של פלוטינוס כדי לשלב את אפלטון עם יסודות ועקרונות אריסטוטליים. [חלק ניכר מהספר, המורה, נועד להראות שאין סתירה בין אמונה לתבונה, מה שאומר עבור הרמב"ם שאין סתירה בין אמונה באלוהים, ותורה ולאריסטו.] ברצוני להוסיף כאן כי במחשבתו של קאנט קיים הבדל מהותי בין עולם הפנומנציה לעולם הדברים כשלעצמם (השם שניתן לכך הוא "נומנה"). בעולם זה, מרחב וזמן אינם קיימים. מרחב וזמן חלים רק בעולם הפנומנציה. זה מפתיע מכיוון שתוצאה זו של קאנט קודמת לאי השוויון של בל, המראה שלדברים אין ערכים קלאסיים של מרחב וזמן עד שהם נמדדים---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------Kant's stated goal is to see if metaphysics can be put on a firm foundation. In scholastic philosophy of the Middle Ages, there are two parts of metaphysics, part one is of concepts applied to individual things. Part two is of the totality of things that we cannot experience directly. In Kant, there are two separate areas of knowledge-(1) sense, direct experience, and (2) concepts. That first area is called "intuition" from the Latin "perception". Intuition is divided into two parts: (1) sense perception and (2) pure intuition. Pure intuition is universals like redness or whiteness, adjectives that apply to many individual things, and the axioms of geometry. [Axioms like the shortest distance between two points is a straight line is pure intuition (not by observation or a priori).] They are known by direct awareness. The area of concepts part one is where you combine universals or axioms of geometry into concepts by means of rules. [But direct perception cannot tell us anything about rules. I can experience directly a sensation of sight, hearing, taste, or feel, but not rules.] Part two of metaphysics is concepts that exist, but that we cannot know directly. [The bridge from intuition to concepts is by apperception the self. The self (a-perception) is the core of the Kantian system that connects sense with concept.] Without the fact that the self is one united whole we could not know anything, and that self shows us that combining universals by rules is true. So synthetic apriori knowledge is possible. (The self is how Kant bridges between mind and body, and by that Kant reaches his main goal of finding out what part of metaphysics is possible to know, i.e. the part that combines concepts with physical things.) But metaphysics part two is closed because when reason is applied to it, it comes up with self contradictions. But to Leonard Nelson and Kelley Ross, there is such a thing as knowledge that is not by intuition, nor by concepts, but is immediate non intuitive. And it forms the basis of all concepts, even metaphysics in the first part. (Thus, by this, one can come to faith.) For Leonard Nelson thought the borrowing of the twelve categories of Aristotle to combine physical things with concepts was a bit too arbitrary. To Nelson, you need to start with axioms. And how do you know you started with the right axioms? According to Kelley Ross, that is by the process defined by Karl Popper of falsification. You can show concepts to be wrong when they do not correspond to reality.----------------------מטרתו המוצהרת של קאנט היא לראות האם ניתן להניח את המטאפיזיקה על בסיס איתן. בפילוסופיה הסכולסטית של ימי הביניים, ישנם שני חלקים של המטאפיזיקה, חלק ראשון עוסק במושגים המיושמים על דברים בודדים. חלק שני עוסק במכלול הדברים שאיננו יכולים לחוות ישירות. אצל קאנט, ישנם שני תחומי ידע נפרדים - (1) חוש, חוויה ישירה, ו-(2) מושגים. תחום ראשון זה נקרא "אינטואיציה" מהמילה הלטינית "תפיסה". האינטואיציה מחולקת לשני חלקים: (1) תפיסה חושית ו-(2) אינטואיציה טהורה. אינטואיציה טהורה היא אוניברסלים כמו אדמומיות או לובן, תארים החלים על דברים בודדים רבים, ואקסיומות של גיאומטריה. [אקסיומות כמו שהמרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות הוא קו ישר הן אינטואיציה טהורה (לא על ידי תצפית או אפריורי).] הן ידועות על ידי מודעות ישירה. תחום המושגים חלק ראשון הוא המקום שבו משלבים אוניברסלים או אקסיומות של גיאומטריה למושגים באמצעות כללים. [אבל תפיסה ישירה לא יכולה לספר לנו דבר על כללים. אני יכול לחוות ישירות תחושה של ראייה, שמיעה, טעם או תחושה, אבל לא החלל בכלליותו.] החלק השני של המטאפיזיקה הוא מושגים שקיימים, אבל שאנחנו לא יכולים לדעת אותם ישירות. [הגשר מאינטואיציה למושגים הוא באמצעות אפרספציה של העצמי. העצמי (אפרספציה) הוא ליבת המערכת הקאנטיאנית שמחברת בין חוש למושג.] בלי העובדה שהעצמי הוא שלם אחד מאוחד, לא היינו יכולים לדעת כלום, והעצמי הזה מראה לנו ששילוב של אוניברסלים באמצעות כללים הוא נכון. לכן ידע אפריורי סינתטי אפשרי. אבל החלק השני של המטאפיזיקה סגור מכיוון שכאשר מיישמים עליו את ההיגיון הוא עולה עם סתירות עצמיות. אבל עבור ליאונרד נלסון וקלי רוס, יש דבר כזה ידע שאינו באמצעות אינטואיציה, וגם לא באמצעות מושגים, אלא הוא מיידי ולא אינטואיטיבי. והוא מהווה את הבסיס לכל המושגים, אפילו למטאפיזיקה בחלק הראשון. (כך, על ידי כך, אפשר להגיע לאמונה.) ליאונרד נלסון חשב שהשאלה של שתים עשרה הקטגוריות של אריסטו כדי לשלב דברים פיזיקליים עם מושגים הייתה רחוק מדי. עבור נלסון, צריך להתחיל עם אקסיומות. ואיך אתה יודע שהתחלת עם האקסיומות הנכונות? לפי קלי רוס, זה קורה באמצעות התהליך שהגדיר קרל פופר כסילוקציה. אתה יכול להראות שמושגים שגויים כשהם לא תואמים את המציאות-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------I asked Dr Kelley Ross [friesian.com], and he answered to me a three part answer. :I would like to ask this question.in what area is immediate non intuitive knowledge applicable? The first metaphysics [combining concepts about particular things like the laws of physics], or about metaphysics in its second part: e.g., the universe as a whole. i.e., things that cannot be experienced by the senses except indirectly. (2) For I think Kant thought knowledge in the first area is possible but not in the second. (3) I think that this third kind of knowledge is meant as a basis of both areas--to serve as a source of axioms like the 12 categories and also the universe as a whole.---------------------- The answer of Dr Ros: (1) Non-intuitive immediate knowledge provides the ground for all true synthetic a priori propositions. These will be in metaphysics, ethics, and value theory. To the extent that there are true metaphysical things to say in cosmology, it will be there. Of course, to the extent that the universe is a transcendent object, i.e. unconditioned, it will generate Antinomies rather than truths. The terms of the debate, however, of finite v. infinite space, will rely on metaphysical truths, which may be mathematical rather than purely metaphysical — a matter of pure intuition rather than non-intuitive immediate knowledge.----- (2)Kant's Antinomy of space is the starting point for an ultimate cosmology, such as is possible. The "finite but unbounded" universe promises to resolve the Antinomy, but evidence for that now looks to be beyond the observable universe. Very cute. We are thrown back on speculative theories, which now dominate scientific cosmology.-000-------------------------- (3) Kant's "categories" are derived from a free association with principles of logic, which are actually irrelevant to the underlying issues. Thus, conditional propositions really provide no substantive basis for causality, especially when we analyze it as "material implication," i.e. merely truth functional. Kant has similar problems with morality, since his principles are insufficient for a moral law, which properly requires concepts like personhood, means and ends, etc., which are not found in the forms of logic alone. His "universalization" principle is insufficient, and it produces anomalous results. Not everyone can be a mailman, but this does not make being a mailman morally wrong (I think). The objection is practical, not moral.