זבחים דף ז' בתוספות, רמב''ם פסולי המוקדשים פרק ט''ו הלכה ח'

יש ויכוח בין תוספות לרמב"ם. לתוספות, אם מי שהוא שחט עולה עבור מישהו שאינו חייב עולה, אזי אותה עולה תקפה ומקיימת את חובתו של האדם שנדר וחייב להביא אותה. הסיבה לכך היא שמקרה העולה מקביל למקרה החטאת בכך שאם הי שהוא שחט חטאת למען מישהו שאינו חייב בחטאת, אזי אותה חטאת תקפה, אך אינה מקיימת את חובתו של האדם שהיה חייב להביא אותה והקדיש את אותה בהמה. עם זאת, הרמב"ם מקבל נימוק זה במידה מסוימת, אך טוען שכולם עברו בשלב מסוים על מצווה עשה. לכן, אם אדם שוחט עולה למען מישהו אחר שאינו חייב בעולה, עדיין אנו אומרים שזוהי שינוי בעלים, ולכן למרות שהיא תקפה, היא אינה מקיימת את חובתו של זה שחייב להביא את העולה, ושהנדר את הבהמה הספציפית הזו. השאלה שיש לי על רמב"ם זה היא שגם אם בתיאוריה, כולם חייבים בעולה על הזנחת מצוות עשה, זה לא אותו דבר כמו נדר להביא עולה בפועל. גם במקרה של חטאת, כדי שזו תחשב שינוי בעלים, האדם האחר חייב לא רק שאכל חלב אסור, אלא גם להיות מחויב להביא חטאת משום שהוא יודע שעשה זאת. ---- הרעיון הבסיסי כאן הוא שחטאת שונה באופן משמעותי מעולה בכך שעולה שמקריבים למען סוג אחר של קורבן או עבור אדם אחר, אותה עולה תקפה אך אינה מקיימת את חובתו של זה שנדר אותה. אבל חטאת באותו מצב אינה תקפה כלל. אבל יש יוצא מן הכלל במקרה של החטאת, שאם שוחטים אותה עבור מישהו שחייב בעולה או כאילו אינה קורבן כלל אלא חולין, היא תקפה, אך אינה מקיימת את החובה. העיקרון הבסיסי כאן הוא שעבור שינוי בעלים, גם האדם השני צריך להיות מחויב בחטאת. אותו סוג יכול לגרוע מאותו סוג. סוג אחר לא יכול לגרוע ממנו