יש משהוא בתוספות השנייה בבבא בתרא י''ח ע''ב. רבינו יצחק אומר שהשאלה המקורית על רבא מר' יוסי היא שהדבורים גם מזיקים ושרבא חייב להגיד את דינו גם אליבא דר' יוסי. ולכן הגמרא שואלת "היכי משכחת לה?" (איך אנחנו מוציאים את זה?) איך אנחנו מוציאים דבורים ליד הגבול לכתחילה באופן שבעלים של החרדל יכולים לומר לו "מאחר שהדבורים שלך שם (אף על פי שהם גורמים היזק), לכן גם אני אשים את החרדל שלי שמה, אע"ג שגם הם גורמים היזק." זה אי אפשר לדעת רבא האומר שכל דבר שיכול להזיק צריך להרחיק מו המיצר שלשה טפחים. אז רב פפא מתרץ, "זה מצב של לוקח." זאת אומרת לפי רבינו וצחק שהחרדל הוא ליד הגבול, ושהיה שם אפילו קודם שצד השני של החצר נמכר לשכנו. ועכשיו בעלים של החרדל אומרים לבעלים של שדבורים להרחיק את הדבורים שלו שישה טפחים מן הגבול. זה טוב לרבא שהחרדל ליד הגבול בגלל המכירה של צד השני, ורבא בעצמו מדבר במצב אחר שלא הייתה מכירה ויש רק שני שכנים בחצר שיש קו מפריד וכל אחד צריך להרחיק את ההזיק שלו שלשה טפחים מן המצר. מה שקשה בשבילי להבין הוא שרבינו יצחק משנה את המצב של השאלה להיות שהדבורים ליד הגבול למצב של התירוץ שהחרדל ליד הגבול. למה לא להגיד שזה מצב של לוקח והחרדל ליד הגבול והבעלים של החרדל אומר "הרחק את הדבורים שלך שלשה טפחים מן המצר וגם אני אשים את החרדל שלשה טפחים מן המצר." אני חושב שהתשובה לשאלה זו עשויה להיות כזו: השאלה הבאה של הגמרא היא "אם מדובר בקונה, אז מדוע חולקים החכמים? עכשיו אם גם הדבורים עושות נזק, אז פשוט שחכמים יאמרו ברגע שהדבורים כבר שם, אז יש להרחיק את החרדל (שתיהן גורמות נזק זו לזו). רק עכשיו השתנתה ההנחה המקורית, והדבורים אינן נחשבות כגורמות נזק לפי החכמים, ולכן יש להרחיק את החרדל מהן שש טפחים