At first glance, it looks like Rav Shach has a good argument for the Rambam. The Rambam holds a guard that gives to another guard like R. Jose. And he holds that the reason is not like Rav Idi bar Abin but rather from the reasoning alone of "How can the first guard do business with the cow of another?" And that really Abyee would be right if not for that. But to me this looks weak. If Abyee is right that the first guard owns the cow right away at the time of the accident, then it makes no sense to as how can he do business with the cow of another when it already is his cow. If you are going to decide like R Yose against the sages as the Rambam does, then the only reason has to be because of Idi bar Abin.
And as for the argument that he brings from Rav Aahron Kotler [later in laws of guards chap 2 law 3] that neglect is a good plea as opposed to "It is not not in my possession"-that is a good argument for the Raavad and that does not mean that the case in chapter 1 law 6 is from the same reasoning. The case in chap 1 is that of the cow died in a normal way, not from neglect, and that is a good plea.
Just to give some background as to what I mean here:
The Mishna states a case when guard gives the cow that he was hired to guard to another guard. The first is a paid guard. The second is borrowing from the first. The cow then dies naturally. The sages said the first guard takes an oath that it died naturally as is his normal requirement and the second guard who was borrowing from the first pays the first guard. R. Yose asks how can the first guard do business with the cow of another?
Idi bar Abin says the owner of the cow should just tell the first guard "I do not need you nor your oath" and the go to the second guard, (the borrower) and get paid for the cow--as is the normal case of a borrower who pays in all cases.
The Rambam decides like R. Jose.
Later in chapter 2 law 3 the Rambam writes neglect is he same as causing damage and the Raavad disagrees. Rav Shach says that the reason for the Raavad is that he hold the plea of neglect is a good plea i and of itself even without an oath to back it up.
_______________________________________________________________________
At first glance it looks like רב שך has a good argument for the רמב''ם, The רמב''ם holds a שומר that gives to another שומר like ר' יוסי. And he holds that the reason is not like רב אידי בר אבין but rather from the reasoning alone of "how can the first guard do business with the cow of another". And that really אביי would be right if not for that. But to me this looks weak. If אביי is right that the first guard owns the cow right away at the time of the accident then it makes no sense to ask how can he do business with the cow of another when it already is his cow. If you are going to decide like ר' יוסי against the חכמים as the רמב''ם does, then the only reason has to be because of רב אידי בר אבין. And as for the argument that he brings later in laws of guards chap 2 law 3 that neglect is a good plea as opposed to "it is not not in my possession"-that is a good argument for the ראב''ד and that does not mean that the case in chapter 1 law 6 is from the same reasoning. The case in chap 1 is that of the cow died in a normal way, not from neglect and that is a good plea. Just to give some background as to what I mean here: The משנה states a case when guard gives the cow that he was hired to guard to another guard. The first is a paid guard. The second is borrowing from the first. The cow then dies naturally. The חכמים said the first guard takes an oath that it died naturally as is his normal requirement and the second guard who was borrowing from the first pays the first guard. ר' יוסי asks ''how can the first guard do business with the cow of another?'' רב אידי בר אבין says the owner of the cow should just tell the first guard ''I do not need you nor your oath'' and then goes to the second guard, [the borrower] and get paid for the cow, as is the normal case of a borrower who pays in all cases. The רמב''ם decides like ר' יוסי. Later in chapter 2 law 3 the רמב''ם writes neglect is he same as causing damage and the ראב''ד disagrees. רב שך says that the reason for the ראב''ד is that he hold the טענה of פשיעה is a good plea is and of itself even without an oath to back it up.
במבט ראשון נראה שלרב שך יש טיעון טוב לרמב''ם. הרמב''ם מחזיק שומר שנותן לשומר אחר כמו ר' יוסי. והוא גורס שהסיבה אינה כמו רב אידי בר אבין אלא מהנימוק בלבד של "איך יכול השומר הראשון לעשות עסקים עם פרה של אחר". ובאמת אביי היה צודק אלמלא זה. אבל לי זה נראה חלש. אם אביי צודק שהשומר הראשון מחזיק בפרה מיד בזמן התאונה, אז אין טעם לשאול איך הוא יכול לעשות עסקים עם פרה של אחר כשהיא כבר הפרה שלו. אם אתה מתכוון להחליט כמו ר' יוסי נגד החכמים כמו הרמב''ם, אז הסיבה היחידה צריכה להיות בגלל רב אידי בר אבין.
[רב שך מביא את תשובת אביי שהשומר זוכה בפרה בזמן התאונה, לא בזמן השבועה, וזו הוכחה לחכמים. אבל רב שך אומר שר' יוסי מסכים עם זה באופן עקרוני, אבל עדיין מחזיק אחרת בגלל השאלה "איך השומר יכול לעשות עסקים עם פרה של אחר?"]
ולגבי הטענה שהוא מביא בהמשך הלכות שומרים פרק ב' דין ג' שהזנחה היא טענה טובה בניגוד ל"אין זה ברשותי" - זה טענה טובה לראב''ד, וזה לא אומר שהמקרה בפרק א' חוק ו' הוא מאותו נימוק. המקרה בפרק א' הוא שהפרה מתה בדרך רגילה, לא מהזנחה וזו טענה טובה. רק כדי לתת קצת רקע למה אני מתכוון כאן: המשנה מציינת מקרה שבו השומר נותן פרה שהוא נשכר לשמור לשומר אחר. הראשון הוא שומר בתשלום. השני הוא לווה מהראשון. לאחר מכן הפרה מתה באופן טבעי. החכמים אמרו שהשומר הראשון נשבע שהוא מת באופן טבעי כדרישה הרגילה והשומר השני שלווה מהראשון משלם לשומר הראשון. ר' יוסי שואל ''איך השומר הראשון יכול לעשות עסקים עם פרה של אחר?'' רב אידי בר אבין אומר שהבעלים של הפרה צריך פשוט לומר לשומר הראשון ''אני לא צריך אותך ולא את השבועה שלך'' ואז הולך לשומר השני, [הלווה] ומקבל תשלום עבור הפרה, כמו במקרה הרגיל של הלווה שמשלם בכל המקרים. הרמב''ם מחליט כמו ר' יוסי. בהמשך פרק ב' חוק ג' כותב הרמב''ם שהזנחה היא זהה לגרימת נזק, והרב''ד חולק. רב שך אומר שהסיבה לראב''ד היא שהוא מחזיק בטענה של פשיעה היא טענה טובה אפילו בלי שבועה לגבות אותה.
