) גמרא נידה דף ד' ע''ב. אישה שיש לה ווסת כתמה טמא למפרע שאם תראה שלא בשעת ווסתה מטמאה מעת לעת. (ומה אם אין לה מחזור קבוע? אז כתמה מטמא למפרע עד הבדיקה האחרונה. הלכות מטמאי משכב ומושב. פרק ג' חלכה ז')) הרשו לי לתאר את מקור התמיהה שלי. לחכמים ראיית דם מטמאה אותה והולכת אחורה 24 שעות. ור' דוסא אומר אם היא רואה בשעת ווסתה, אז היא טמאה רק אז. הברייתא היא גם לחכמים וגם לר' דוסא. ביד החזקה הלכות איסורי ביאה פרק ט'הלכה ג', ראיית כתם חוזרת 24 שעות אחורה לנגיעת תרומה וקדשים. אבל מה שמטריד אותי זו השאלה "למה מתייחסת הברייתא?" כשהכתם חוזר יותר מ-24 שעות אחורה כשאין לה ווסת? אז למה להשוות את זה לראיית דם שחוזרת רק 24 שעות אחורה? או אולי הכוונה היא שיש לה ווסת ואז כתמה טמא למפרע כ''ד שעות, אז למה להגיד "למפרע" שונה ממה שזה חוזר אחורה 24 שעות–מעת לעת? הדרך שבה נראית הברייתא היא שאם הייתה משמעותה של 24 שעות, היא הייתה משתמשת באותו ביטוי המשמש לראייה בפועל. לא "למפרע" אלא "מעת לעת".
