קיימת מחלוקת בין רב שך ואת החזון איש (יד החזקה הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה" הלכה ט) בעניין הרוצח בשוגג והוא בדרכו אל עיר המקלט והוא נהרג על ידי גואל הדם. מחוצה לו שהוא אינו בטוח שאינו יכול להיהרג. אז בואו נגיד שהוא נהרג, אבל המקרה טרם הגיע לבית המשפט. בפסוקים עצמם אתה רואה לדילמה הזאת. הפסוק אומר שהוא צריך להגיע לעיר המקלט להיות בטוח עוד לפני שבית המשפט דן במקרה שלו. כלומר בפסוק עצמו ישנם שני מקרים. אחד שבו הוא בא לדין והורשע של הריגה בשוגג ואז חוזר לעיר המקלט, והמקרה השני הוא שרץ אל עיר מקלט ישיר. אבל איך אתה יודע את מעמדו החוקי אלא אם המקרה כבר הובא לבית המשפט? זה הוא הנקודה המדויקת של רב שך. חזון איש עם זאת סבור גואל הדם אינו אשם ברצח אם הוא הורג את הרוצח בשוגג עוד לפני שהמקרה נפנה אל בית המשפט. כלומר, חזון איש חושב כי המצב הוא שבית המשפט צריך להחליט אם הרצח היה בשוגג או בכוונה אפילו בלי כך שהרוצח הוא בבית המשפט. בית המשפט יש רק לשפוט את המקרה כמיטב הם יכולים לראות את העובדות. היה הגנת רצח בכוונה או בשוגג או מזיד. אפילו בלי שהרוצח בשוגג שם בבית המשפט, הם יכולים להחליט. רב שך מסכים עם זה. אבל הנקודה של רב שך היא כי לפני המקרה המשפט רוצח בשוגג אינו גברא קטילא (אינו מישהו שגואל הדם יכול להרוג), גם אם במקרה הוא הובא לבית המשפט והחליט מאוחר שהוא רוצח בשוגג. אבל לפני המקרה הוא סתם בנאדם רגיל.
רב שך מביא ראיה כי בית משפט זה שרואה מישהו הורג מישהו אחר לא יכול להיות שופטים כי הם לא יכולים לראות צד זכות. [מכות י''ב] עכשיו תוספות מבינים שזה אומר שהם יכולים להיות מוטים. אבל רב שך מראה כי לרמב''ם מחזיק מסיבה אחרת. זה מה שאתה צריך החלטת פסק הדין של בית המשפט. בלי זה רוצח בשוגג אינו בר קטלא כי הוא אפילו לא חייב מיתה עד קיים פסק דין. השאלה על זה היא כי לאחר שבית המשפט החליט כי הוא היה רוצח בשוגג, אז גואל הדם היה ככל שאני יכול להגיד מוצדק. זה לא נראה מקביל בדיוק למקרה של בית המשפט שראה מקרה של רצח. זהו מקרה של מעתה ועד להבא. המקרה רב שך מביא הוכחה צריך ללכת למפרע.אבל ההוכחה הראשונה של רב שך נראית חזקה. ישנו מקרה של עדים זוממים. הם אמרו מי שהוא נרצח על ביום ראשון. ואז באו עדים אחרים ואמרו "איך הייתה להם יכולת לראות את זה? היית איתנו כל אותו היום במקום אחר." אז הסט הראשון נהרג כי הם רצו להרוג. אבל הסט השני אמרו שהרוצח עשה את הרצח לפני יום ראשון, ולכן חייב מיתה ביום ראשון. רואים שבלי פסק לט היה בר קטלא.
רב שך מביא ראיה כי בית משפט זה שרואה מישהו הורג מישהו אחר לא יכול להיות שופטים כי הם לא יכולים לראות צד זכות. [מכות י''ב] עכשיו תוספות מבינים שזה אומר שהם יכולים להיות מוטים. אבל רב שך מראה כי לרמב''ם מחזיק מסיבה אחרת. זה מה שאתה צריך החלטת פסק הדין של בית המשפט. בלי זה רוצח בשוגג אינו בר קטלא כי הוא אפילו לא חייב מיתה עד קיים פסק דין. השאלה על זה היא כי לאחר שבית המשפט החליט כי הוא היה רוצח בשוגג, אז גואל הדם היה ככל שאני יכול להגיד מוצדק. זה לא נראה מקביל בדיוק למקרה של בית המשפט שראה מקרה של רצח. זהו מקרה של מעתה ועד להבא. המקרה רב שך מביא הוכחה צריך ללכת למפרע.אבל ההוכחה הראשונה של רב שך נראית חזקה. ישנו מקרה של עדים זוממים. הם אמרו מי שהוא נרצח על ביום ראשון. ואז באו עדים אחרים ואמרו "איך הייתה להם יכולת לראות את זה? היית איתנו כל אותו היום במקום אחר." אז הסט הראשון נהרג כי הם רצו להרוג. אבל הסט השני אמרו שהרוצח עשה את הרצח לפני יום ראשון, ולכן חייב מיתה ביום ראשון. רואים שבלי פסק לט היה בר קטלא.
