The main question in בבא מציעא קא ע''א was noted by my learning partner. Why does the גמרא change to מקבל לאו כחוכר דמי that means the אריס is not like the חוכר. Another question is what is the relevance of the ברייתא to the משנה? Obviously the ברייתא disagrees with the משנה concerning the opinion of ר' יהודה. So what possible conclusion can you draw from the ברייתא to the משנה? The next question ought to be this. Let us say that we can learn something from the ברייתא to the משנה. Clearly the גמרא holds that we can do so. So we have to learn one of two things. אפשרות א' יש קניין ללא יהודי בארץ ישראל and leave the law of ר' יהודה concerning אריסות in ישראל in its place. Or אפשרות שנייה say ר' יהודה is only talking about a specific field and leave אין קניין in place. For some reason the גמרא changes to יש קניין and also to a specific field and then changes something that there is no need to change. מקבל לאו כחוכר.
But furthermore רש''י and the רמב''ם have a different way of explaining the גמרא than תוספות. For some reason רש''י and the רמב''ם think the conclusion of the גמרא holds even if אין קניין which is exactly what the גמרא says is impossible to say. And besides that, what does יש קניין means? This seems to vary according to which גמרא you are learning בכורות , גיטין, או בבא מציעא. The way that at least the גמרא looks to be in בבא מציעא is יש קניין, but if a ישראלי buys the field back, then it is obligated in תרומה and מעשר. So what is the difference between יש קניין לאין קניין. They both hold תבואה that grew in the possession of a אינו יהודי and were finished in the hands of a אינו יהודי אז אינה חייבת בתרומה. And they both hold if the Israeli buys it back then the crops are obligated.
השאלה המרכזית בבבא מציעא קא ע''א צוין על ידי שותף הלמידה שלי. מדוע משנה הגמרא מקבל לאו כחוכר דמי (פירושו האריס לא כמו החוכר). שאלה נוספת היא מה היא הרלוונטיות של ברייתא אל המשנה? ברור שהברייתא חולקת על המשנה לגבי דעתו של ר' יהודה. אז איזו מסקנה אפשרית אתה יכול להסיק מן הברייתא אל המשנה? השאלה הבאה צריכה להיות זו. תן לנו לומר שאנחנו יכולים ללמוד משהו מן הברייתא אל המשנה. ברור הגמרא גורסת כי אנו יכולים לעשות זאת. אז אנחנו צריכים ללמוד אחד משני דברים. אפשרות א 'יש קניין ללא יהודי בארץ ישראל ולהשאיר את החוק של ר' יהודה בנוגע לאריסות בישראל במקומו. או אפשרות שנייה, אומרים ר" יהודה רק מדבר על שדה מסוים ולהשאיר אין קניין במקום. מסיבה כלשהי גמרא עושה השינויים הבאים: יש קניין גם שדה מסוים ולאחר מכן היא משנה משהו שאין צורך לשנות,היינו מקבל לאו כחוכר
אבל יתרה מכך לרש''י ולרמב''ם יש דרך אחרת להסביר את הגמרא מתוספות. מסיבהלא ידועה לי רש''י ורמב''ם חושבים שהמסקנה קיימת גם אם אין קניין וזה בדיוק מה הגמרא אומרת שאי אפשר לומר. וחוץ מזה, מה כוונת יש קניין? זה נראה להשתנות לפי הגמרא שאתה לומד בכורות, גיטין, או בבא מציעא. הדרך שהגמרא בבבא מציעא מבינה יש קניין היא שאם ישראלי קונה את השדה בחזרה, אז הוא מחויבת בתרומה ומעשר. אז מה ההבדל בין יש קניין לאין הקניין? שניהם מחזיקים תבואה שגדלה ברשותו של אינו יהודי וסיומו של העבודה היה בידי אינו יהודי אז התבוה אינה חייבת בתרומה. ושניהם מחזיקים אם הישראלי קונה את הקרקע בחזרה ואז תבואה מחויבת.
