The basic idea of idolatry to the Rambam is what is what is considered going to God through a middle man. The actual worship of the middle man is only a derivative of the main principle which is using the middle man to get to God. I went into this in my litttle booklet on Shas.
Reb Haim from Voloshin also goes into this in the נפש החיים
[I used this fact to explain a difficult Rambam as I might post here.]
I tried to learn this subject in Sanhedrin pages 63-65. My basic conclusion from all that was to stay away from the religious world since according to that Rambam, they are all doing idolatry.
I did not act on that at the time but eventually what the Rambam was saying started to make sense to me.
) סנהדרין סא: הרמב''ם פסק שעבודה לאמצעי גם כן נחשבת למינות. בפירוש המשנה הוא מסביר העיקר החמישי שעבודה לשום דבר חוץ מן השם היא עבודה זרה. וזה אפילו אם כוונתו היא שהאמצעי יקרב אותו להשם יתברך. (ושם הוא מסביר שהאיסור מכיל כל דבר מהמלאכים עד הגלגלים ועד כל דבר מורכב מארבעה היסודות. כוונתו כל דבר מן הרוחניים ודברים שנעשו מן ההיולי (כמו שחשבו לגבי הגלגלים), וגם דברים בזה העולם שנעשו מן ארבעה היסודות. ובמשנה תורה הוא מוסיף שהאיסור מכיל כל דבר שנברא.
כשלמדתי את הרמב''ם בהלכות עבודה זרה, לא היה ברור לי מהוא עיקרו ומהותו של עבודה זרה. ראיתי שהוא מביא את העניין של לקבל כאלוה, וחשבתי שזה מהותו של ע''ז. אבל אחר כך ראיתי את הגמרא בסנהדרין סב: אתמר העובד ע''ז מאהבה ומיראה אביי קבע חייב רבא קבע פטור. והבנתי שאם מהותו של ע''ז היא לקבל כאלוה אז אין מקום לשיטת אביי שגם בלי זה הוא חייב. ואין מקום לכל המחלוקת. ואז הבנתי למה הרמב''ם התחיל עם הסיפור של דור אנוש. לפי דעת הרמב''ם עיקרו של ע''ז הוא לשבח ולפאר או לעבוד שום נברא בתור אמצעי כדי לקיים רצון הבורא או שיהיה האמצעי מליץ טוב בשבילו או שהאמצעי ישפיע איזה טוב אליו.
הקדמה: בתחילת הלכות עבודה זרה הרמב''ם כתב שעיקר עבודה זרה היא לעבוד או לפאר אמצעי כדי להתקרב לבורא יתברך. וכן הוא כתב הפירוש המשנה פרק חלק. בפרק ג' הוא כותב שהעובד מאהבה או מיראה אינו חייב אלא אם כן הוא מקבלו עליו כאלוה. הרמ''ך שאל למה הוא חייב כשזורק אבן למרקוליס בלי לקבל עליו כאלוה? החברותא שלי תירץ שכוונת הרמב''ם היא שחייב חטאת בגלל עבודה זרה בשוגג. והוא לא כיוון שחייב סקילה. אני רוצה לומר שהתנאי לקבל עליו כאלוה הוא רק במצב של עובד מאהבה או מיראה. ובדרך כלל העובד רק בתור אמצעי חייב בגלל שהעובד אמצעי הוא עיקר עבודה זרה.
Ideas in Bava Metzia. Ideas in Shas
Reb Haim from Voloshin also goes into this in the נפש החיים
[I used this fact to explain a difficult Rambam as I might post here.]
I tried to learn this subject in Sanhedrin pages 63-65. My basic conclusion from all that was to stay away from the religious world since according to that Rambam, they are all doing idolatry.
I did not act on that at the time but eventually what the Rambam was saying started to make sense to me.
) סנהדרין סא: הרמב''ם פסק שעבודה לאמצעי גם כן נחשבת למינות. בפירוש המשנה הוא מסביר העיקר החמישי שעבודה לשום דבר חוץ מן השם היא עבודה זרה. וזה אפילו אם כוונתו היא שהאמצעי יקרב אותו להשם יתברך. (ושם הוא מסביר שהאיסור מכיל כל דבר מהמלאכים עד הגלגלים ועד כל דבר מורכב מארבעה היסודות. כוונתו כל דבר מן הרוחניים ודברים שנעשו מן ההיולי (כמו שחשבו לגבי הגלגלים), וגם דברים בזה העולם שנעשו מן ארבעה היסודות. ובמשנה תורה הוא מוסיף שהאיסור מכיל כל דבר שנברא.
כשלמדתי את הרמב''ם בהלכות עבודה זרה, לא היה ברור לי מהוא עיקרו ומהותו של עבודה זרה. ראיתי שהוא מביא את העניין של לקבל כאלוה, וחשבתי שזה מהותו של ע''ז. אבל אחר כך ראיתי את הגמרא בסנהדרין סב: אתמר העובד ע''ז מאהבה ומיראה אביי קבע חייב רבא קבע פטור. והבנתי שאם מהותו של ע''ז היא לקבל כאלוה אז אין מקום לשיטת אביי שגם בלי זה הוא חייב. ואין מקום לכל המחלוקת. ואז הבנתי למה הרמב''ם התחיל עם הסיפור של דור אנוש. לפי דעת הרמב''ם עיקרו של ע''ז הוא לשבח ולפאר או לעבוד שום נברא בתור אמצעי כדי לקיים רצון הבורא או שיהיה האמצעי מליץ טוב בשבילו או שהאמצעי ישפיע איזה טוב אליו.
הקדמה: בתחילת הלכות עבודה זרה הרמב''ם כתב שעיקר עבודה זרה היא לעבוד או לפאר אמצעי כדי להתקרב לבורא יתברך. וכן הוא כתב הפירוש המשנה פרק חלק. בפרק ג' הוא כותב שהעובד מאהבה או מיראה אינו חייב אלא אם כן הוא מקבלו עליו כאלוה. הרמ''ך שאל למה הוא חייב כשזורק אבן למרקוליס בלי לקבל עליו כאלוה? החברותא שלי תירץ שכוונת הרמב''ם היא שחייב חטאת בגלל עבודה זרה בשוגג. והוא לא כיוון שחייב סקילה. אני רוצה לומר שהתנאי לקבל עליו כאלוה הוא רק במצב של עובד מאהבה או מיראה. ובדרך כלל העובד רק בתור אמצעי חייב בגלל שהעובד אמצעי הוא עיקר עבודה זרה.
Ideas in Bava Metzia. Ideas in Shas
