Translate

7.3.17

Rambam: law of using an object dedicated to the Temple (7:9,10). Bava Metzia page 99, 43 a, tractate Meila page 20.

In terms of the law of Moses I wanted to mention that there is a sacrifice mentioned there for using something that was dedicated to the Temple in Jerusalem. It is one of the five guilt offerings. That is not the same as a sin offering.
The prohibition in the Torah come from the verse "You shall not eat in your gates.. and your vows."
So let us say you have money you have dedicated to the Temple. And you give it to a money changer or shop keeper to safeguard it. If it was wrapped in a way to show it should not be used and the money changer used it, he transgresses the prohibition. If it was not wrapped, and you said nothing to him about it, then no one transgresses the prohibition--to the Rambam. A teaching in pg. 43a the end of chapter המפקיד says you yourself did transgress. Why does the Rambam disagree? Because of a Mishna in Tracate Meila 20 that says simply the money changer does not transgress and stops at that. So we have no problem in understanding the Rambam. His opinion was that the Mishna in מעילה דף כ simply disagrees with the ברייתא. But what is the reasoning of the Rambam?
Rav Shach says the argument between the Mishna and the braita is this. The Braita holds if one gave money to a money-changer that was not wrapped up, it is meant as a loan, and thus when the changer gave it out, he meant it as a change in ownership. But since he had permission to exchange it, the prohibition goes back to the original owner who did not warn him that the money belongs to the Temple.  The Rambam holds however, based on that Mishna, that the money can be used by the changer, but not as a loan to the money changer. The money is not a loan. So at no point was there intention to take the money out of the possession of the Temple.

I should mention there are two types of מעילה. One is taking out of the possession of the Temple, and the other is deriving physical benefit from the object. In our case, there is no physical benefit, so the only question is that of taking the object of the the possession of the Temple.

This I think helps explain the Gemara in Bava Metzia 99 שואל One who borrows an ax of the Temple, if he chopped wood with it he transgress the prohibition, and if he did not chop, then he does not transgress. בקע בו מעל לא בקע בו לא מעל.The idea would be the same as in the case of the חלפן. When one borrows something there is no intention to take it out of the possession of the owner. So only when one uses the ax is does he transgress the prohibition of מעילה

______________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________

In terms of the תורת משה I wanted to mention that there is a קרבן mentioned there for using something that was dedicated to the Temple in Jerusalem. It is one of the five קרבן אשם. That is not the same as a קרבן חטאת.
The prohibition in the Torah come from the verse "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך .. ונדריך."
So let us say you have money you have dedicated to the Temple. And you give it to a money חלפן or shop keeper to safeguard it. If it was wrapped in a way to show it should not be used and the חלפן used it, he transgresses the prohibition. If it was not wrapped, and you said nothing to him about it then no one transgresses the prohibition to the רמב''ם. A teaching in בבא מציעא מ''ג ע''א the end of chapter המפקיד says גיזבר did transgress. Why does the רמב''ם disagree? Because of a משנה in מסכת מעילה that says simply the חלפן does not transgress stops at that. So we have no problem in understanding the רמב''ם. His opinion was that the משנה in מעילה דף כ simply disagrees with the ברייתא. But what is the reasoning of the רמב''ם?
רב שך says the argument between the משנה and the ברייתא is this. The ברייתא holds if one gave money to a  חלפן that was not wrapped up it is meant as a loan and thus when the חלפן gave it out, he meant it as a change in ownership. But since he had permission to exchange it the prohibition goes back to the original owner who did not warn him that the money belongs to the Temple.  The רמב''ם holds however based on that משנה that the money can be used by the חלפן but not as a loan to the חלפן. The money is not a loan. So at no point was there intention to take the money out of the possession of the Temple.

I should mention there are two types of מעילה. One is taking out of the possession of the Temple and the other is deriving physical benefit from the object. In out case there is no physical benefit so the only question is that of taking the object of the the possession of the Temple.
This I think helps explain the גמרא בבא מציעא צ''''ט ע''א that says השואל an ax of the Temple. בקע בו מעל לא בקע בו לא מעל.The idea would be the same as in the case of the חלפן. When one borrows something there is no intention to take it out of the possession of the owner. So only when one uses the ax is does he transgress the prohibition of מעילה

בתורת משה יש קרבן של המשתמש במשהו שהוקדש לבית המקדש בירושלים. זהו אחד מחמשת קרבן אשם. זה לא אותו הדבר כמו קרבן חטאת. האיסור בתורה בא מן הפסוק "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך .. ונדריך." אז בואו נגיד שיש לך כסף שאתה הקדשת לבית המקדש ונתתו לגיזבר והוא נותן את הכסף לחלפן או בעל חנות כדי להגן עליו. אם זה היה עטוף דרך להראות שזה לא אמור לשמש בו והחלפן השתמש בו, הוא עובר איסור. אם זה לא היה עטוף, ואתה אמרת לו לא כלום, על זה אז אף אחד לא עובר את האיסור לדעת רמב''ם. אבל ההוראה בבבא מציעא מ''ג ע''א בסוף פרק המפקיד אומרת הגיזבר עשה עבירה ומעל. מדוע רמב''ם לא מסכים? בגלל משנה במסכת מעילה שאומרת פשוט החלפן לא מעל נקודה. אז אין לנו בעיה בהבנת רמב''ם. דעתו היתה כי המשנה במעילה דף כ' פשוט חולקת על הברייתא. אך מהו ההיגיון של רמב''ם? רב שך אומר הטיעון בין המשנה ואת ברייתא הוא זו. לברייתא אם אחד  נתן כסף לחלפן שלא היה עטוף היטב זה נועד כהלוואה ולכן כאשר החלפן החליף את זה, הוא התכוון ברצינות כשינוי בעלות. אבל מאז הוא קיבל רשות ללכת להחליף אותו האיסור חוזר לבעלים המקורים שלא הזהירו כי הכסף שייך לבית המקדש. רמב''ם מחזיק בשיטה מבוסתס אולם על כי המשנה שהכסף יכול לשמש את החלפן אבל לא כהלוואה אל החלפן. הכסף הוא לא הלוואה. אז בשום שלב לא היה כוונה לקחת את הכסף מתוך החזקה של בית המקדש. אני צריך להזכיר ישנם שני סוגים של מעילה. אחד הוא לוקח מתוך חזקת  המקדש והשני נובע מיתרון פיזי מהאובייקט. במקרה שלנו אין שום תועלת פיזית. אז השאלה היחידה היא לקחת את האובייקט מרשותו של בית המקדש. זה עוזר להסביר את הגמרא בבא מציעא צ'' ט ע''א שאומרת השואל גרזן של בית המקדש. בקע בו מעל, לא בקע בו לא מעל. הרעיון יהיה אותו הדבר כמו במקרה של החלפן. כאשר אחד ישאל משהו אין כוונה לקחת את זה מתוך החזקה של הבעלים. אז רק כאשר האדם משתמש בגרזן הוא עובר על איסור המעילה.

מה שאני עושה כאן הוא לעשות יותר מאשר ספקולציות. אני אומר כאן יש לנו הוכחה על מה שקורה ב''מ צ''ט ע''א. כל העניין הזה כאן של רב שך עולה בבירור  אשר השואל אינו נוטל מתוך החזקה של בית המקדש







The basic idea here was mentioned before in my blog. But what I am doing here is to do more than speculation. I am saying that here we have a proof about what is going on in the Gemara Bava Metzia page 99. This whole idea here of Rav Shach shows clearly that borrowing is not taking out of the possession of the Temple. In fact the relation between our Gemara on Page 99 and what Rav Shach says about the exchange of meila is so clear I am surprised he did not mention it himself!