לרב שך על הרמב''ם הלכות עבודה זרה פרק ח' הלכה ג'

 ראש השנה דף י''ג ע''א ועבודה זרה דף כ''ג ע''ב. הגמרא בעבודה זרה שואלת מדוע נאסרו אשירות [העצים הנסגדים]? אחרי הכל איש אינו יכול לאסור את השייך למישהו אחר, והארץ הייתה בבעלות ישראל מימי אברהם. תשובה: מכיוון שישראל שימשה את עגל הזהב, זה נחשב כאילו הכנענים היו כאילו שליחיהם. הגמרא בראש השנה שואלת, "איך ישראל יכולה הייתה להביא את העומר כשנכנסו לארץ כנען? התבואה הייתה בבעלות גויים והפסוק אומר קצירכם ולא קציר עכו'’ם. לפי תוספות בראש השנה שלמרות שהאדמה שייכת לישראל, עדיין גויים שקונים אדמות בישראל הם הבעלים של תבואת אדמתם. אבל עדיין הגמרא בעבודה זרה היא בסדר לשאול איך גויים יכולים לאסור את מה שלא שייך להם? תירוץ: בגלל העצים שהיו שם מלפני תקופת אברהם. אני חושב שהדרך שבה תוספות מבינה את הסוגיא הזו קשה כי הגמרא בעבודה זרה אומרת שהסיבה שהאשירות אסורות בגלל שהכנענים כאילו הם פועלים על דעת ישראל לעשות עבודת אלילים לאחר שישראל שימשה את עגל הזהב. הגמרא אינה חוזרת מעמדתה המקורית שלפיה הארץ שייכת לישראל, ולכן כל מה שצומח עליה שייך לישראל. לדעת  של הרמב''ם  שני הגמרות האלה לא מסכימות זו עם זו. זה נקרא שזה נושאים חלוקות בש''ס.  לרב שך (הלכות עבודה זרה פרק ח' הלכה ג'),. הגמרא בעבודה זרה היא פשוטה. העצים אסורים מכיוון שישראל הייתה בסדר עם עבודת אלילים. לא כי לכנענים היה חלק כלשהו בהם. רב שך נותן סיבה קצרה לאמירת הרמב''ם, שהוא לא מזכיר “את קצירכם ולא קציר עכו''ם". אבל אני חושב שרב שך בוודאי חשב גם בקווים האלה. אחרת למה לא לומר כמו תוספות? והגמרא בראש השנה מחזיקה כמו רב אלעזר שיש קניין לעכו''ם להפקיע מידי תרומות ומעשרות, שלמרות שהארץ ניתנה לאברהם, עדיין גוי יכול להחזיק שם אדמה וכשהוא עושה זאת, התבואה אינה חייבת בתרומה ומעשר, או העומר. והגמרא האחרת בעבודה זרה מחזיקה כמו זה שאין לעכו''ם קניין להפקיע מידי תרומות ומעשרות גם כאשר גוי מחזיק בקרקע בישראל, התבואה עדיין חייבת בתרומות ומעשרות

I wanted to mention here the point of the argument between Tosphot and the Rambam [according to the way that Rav Shach is explaining the Rambam]. There are three points on the stalk that are the issue here. Who  owns the ground. Who owns the stalk. Who finishes the work on the stalk which is smoothing the stake of what. Tosphot sees a difference between the first two. Israel can own the ground  and the gentile the wheat, [as a renter.] To the Rambam (at least in terms of truma) there is no difference. If the gentile owns the ground in terms of truma then he owns the wheat and that is the point of Rav Elazar. He  can possess land such that the wheat is not obligated in trumah. To Raba he can not own the land in such a sense. Even if he owns land in Israel, that is like renting and the wheat is still obligated in truma.  

I recall that this very issue was a point of confusion for me in Bava Metzia chapter 8 where this same argument between R. Elazar and Raba comes up.