תוספות asks in of בבא בתרא דף ב' ע''א why do you need "therefore"? [היינו since they are required to build the wall, therefore they divide if it falls.]. Answers תוספות: it might fall into the domain of just one and he would be believed saying, "I built it" because he has a מיגו of saying, "I bought it." רב עקיבא אייגר asks, "Why do you need 'I bought it?'" Perhaps just "I built it" alone should be believed since it is in his domain except for the "therefore" of the משנה. To answer this question רב שך says if he would say "I built it", and if he is believed, that takes the wall out of its חזקה of belonging to both. He got the idea from רב איסר מלצר the author of the אבן האזל. That means that he would not be believed to say I built it except for the possibility that he could have said I bought it. So now we know he can not even say that because they are both required to build the wall. רב שך suggests further that this might depend on a similar argument between תוספות and the Rambam in בבא מציעא דף ו' ע''א. The case is two people come into court holding a garment. The law is they divide. What happens if after that, one comes in and only he is holding it and says, "The other admitted to me that it is mine." The other says, "I rented it to him." The גמרא says, "He is not believed, because we say 'Until now you thought he is a thief, and now you rented it to him without witnesses?" תוספות asks why do we need the "We are witnesses?" Answer: because there is a מיגו he could have said, "You grabbed it from me." So we see that in fact if he had said that he would be believed. So why not believe the first one that has the object? Because he says you agreed with me and by that he tries to place the other in the category of a thief and so he is not believed. What רב שך is saying here is hard to figure out. It seems to me that both are accusing the other. And why would this have a חזקת מטלטלים after they were already in court and it was decided they should split? I would like to suggest that this is in fact the reason the גר''א in חושן משפט קל''ח and the ריטב''א have a different answer for why he would be believed to say, "The other grabbed it," because it is talking about things that are commonly borrowed or rented out. That is what I think that note of the גר''א means over there. Furthermore the רמב''ם is consistent with his other opinion about if one grabs after there is already a doubt [תפס אחר שנולד הספק] that we do not take it from him and the רא''ש holds we do take it from him. That is about the case of "a כהן grabs a animal of tithe that is doubtful." So the רא''ש is just going with the תוספןת as usual. That is to say both of the pleas cancel since each is accusing the other of lying so we simply go with חזקה. And the one that has it now has no חזקה since he has it after there has already been born the doubt.
However the reason why I think the גר''א is right here is that תוספות is saying that the טענה "he took it from me" in the בבא מציעא דף ו' ע''א is believed in and of itself, not just because of the חזקת מטלטלים. So while the issue of one party seized it after the doubt is born is relevant, still that is not the reason for תוספות to say the actual טענה of "he seized it" is believed.
תוספות שואל בבבא בתרא דף ב' ע''א מדוע אתה צריך "לפיכך"? [היינו מכיוון שהם נדרשים לבנות את הקיר, ולכן הם מתחלקים אם הקיר נופל.]. תשובת התוספות: זה עלול ליפול לנחלתו של אחד בלבד והוא יאמין באומרו, "בניתי את זה" כי יש לו מיגו לומר: "קניתי את זה." רב עקיבא איגר שואל, "למה אתה צריך 'קניתי את זה?'" אולי צריך להאמין רק "בניתי את זה" לבד מכיוון שהוא נמצא בתחום שלו, למעט "לכן" של משנה. כדי לענות על שאלה זו רב שך אומר אם הוא היה אומר "בניתי את זה", ואם מאמינים לו, זה מוציא את החומה מחזקה של שייכות לשניהם. הוא קיבל את הרעיון מרב איסר מלצר מחבר אבן האזל. זה אומר שלא יאמינו לו שהוא אומר "שבניתי את זה" למעט האפשרות שהוא יכול לומר "שקניתי את זה." אז עכשיו אנחנו יודעים שהוא אפילו לא יכול לומר את זה בגלל ששניהם נדרשים לבנות את החומה. רב שך מציע עוד שזה עשוי להיות תלוי בוויכוח דומה בין תוספות לרמב"ם בבא מציעא דף ו' ע''א. המקרה הוא ששני אנשים מגיעים לבית המשפט המחזיקים בגד. החוק הוא שהם מתחלקים. מה קורה אם אחרי זה, אחד נכנס ורק הוא אוחז בזה ואומר, "השני הודה בפניי שהוא שלי." השני אומר, "הישכרתי לו את זה." הגמרא אומרת, "לא מאמינים לו, כי אנחנו אומרים 'עד עכשיו חשבת שהוא גנב, ועכשיו הישכרת לו את זה בלי עדים?' תוספות שואל מדוע אנו זקוקים ל"אנחנו עדים"? תשובה: מכיוון שיש מיגו הוא יכול היה לומר, "תפסת את זה ממני." אז אנחנו רואים שלמעשה אם הוא היה אומר את זה שיאמינו לו. אז למה לא להאמין לראשון שיש לו את האובייקט? כי הוא אומר "שהסכמת איתי" ועל ידי זה הוא מנסה למקם את האחר בקטגוריה של גנב ולכן לא מאמינים לו. את מה שרב שך אומר כאן קשה להבין. נראה לי ששניהם מאשימים את האחר. ולמה שיהיה לזה חזקת מטלטלין אחרי שהם כבר היו בבית המשפט והוחלט שעליהם לחלק? ברצוני להציע שזו למעשה הסיבה שלגר"א בחושן משפט קל''ח והריטב"א יש תשובה אחרת מדוע יאמינו לו לומר "האחר תפס את זה" כי זה מדבר על דברים שמושאלים בדרך כלל או מושכרים. זה מה שאני חושב שפתק הגר"א אומר שם. יתר על כן הרמב''ם תואם את דעתו האחרת לגבי אם תופס אחרי שיש כבר ספק [תפס אחר שנולד הספק] שאנחנו לא לוקחים את זה ממנו והרא''ש מחזיק שאנחנו כן לוקחים את זה ממנו. זה בערך המקרה של "כהן תופס חיה של מעשר שהוא בספק." אז הרא''ש פשוט הולך עם התוספת כרגיל. כלומר שתי התביעות מתבטלות מכיוון שכל אחת מהן מאשימה את השנייה בשקר ולכן אנחנו פשוט הולכים עם חזקה. ולמי שיש לו עכשיו אין חזקה שכן יש לו את זה אחרי שכבר נולד הספק [ביניין תקפו כהן]. אולם הסיבה שבגללה אני חושב שהגר"א צודק כאן היא שתוספות אומר כי הטענה "הוא חטף את זה ממני" בבא מציעא דף ו' ע''א מאמינים כשלעצמה, לא רק בגלל של חזקת מטלטלין. אז אמנם הנושא של צד אחד תפס אותו לאחר לידת הספק הוא רלוונטי, אך עדיין זו לא הסיבה של תוספות לומר כי מאמינים בפועל לטענה של הוא תפס אותו
