Rambam nedarim has one law that comes from the Mishna: "'Not Hulin I will eat of yours,' is forbidden."The reason is that it means, "a karban I will eat of yours." That is like R. Yehuda that from a "no" we can understand a "yes." Then in two laws later he says, "'hulin I will not eat of yours' is permitted." That is like R Meir that we do not know a "yes" from a "no." Because if we would learn from the implication of "no" to "yes" it would mean, "Hulin I will not eat of yours, but a karban |I will eat of yours."
The Raavad asks this question. The Raavad asks this question on the Rambam. The Radvaz says the Rambam in fact holds like R Yehuda and so the only question is the later law. The Radvaz points out that Rav Ashi makes a difference between To hulin and to not Hulin. How does that answer the question? For in the later law we also have a no. Hulin I will not eat of yours. Clearly what the Radvaz means in that in the later law the no comes in front of the verb, not the noun. But why would that makes the difference? The answer is that from a no you can learn a yes can only be the case if there is a one to one correspondence between the cause and effect. But if that is not the case then we do not know a yes from a no. For example. We know if it is raining then it is wet outside. But if it wet outside we do not know that it is raining. Someone might have turned on the sprinkler.
So in the first law of the Ramabm we know that there is only one thing that is not hulin. It is a karban. But in the second law the fact that I will not eat any hulin of yours does not mean I will eat a pkarban of yours. I might not eat not hulin nor a karban.
________________________________________________________________________________
רמב''ם נדרים has one law that comes from the משנה. This is it. "Not חולין I will eat of yours is forbidden." The reason is that it means a קרבן I will eat of yours. That is like ר' יהודה that from a no we can understand a yes. Then in two laws later he says חולין i will not eat of yours is מותר. That is like ר' מאיר that we do not know a yes from a no. Because if we would learn from the implication of no to yes it would mean חולין I will not eat of yours but a קרבן |I will eat of yours.
So in the first law of the Ramabm we know that there is only one thing that is not hulin. It is a karban. But in the second law the fact that I will not eat any hulin of yours does not mean I will eat a pkarban of yours. I might not eat not hulin nor a karban.
________________________________________________________________________________
רמב''ם נדרים has one law that comes from the משנה. This is it. "Not חולין I will eat of yours is forbidden." The reason is that it means a קרבן I will eat of yours. That is like ר' יהודה that from a no we can understand a yes. Then in two laws later he says חולין i will not eat of yours is מותר. That is like ר' מאיר that we do not know a yes from a no. Because if we would learn from the implication of no to yes it would mean חולין I will not eat of yours but a קרבן |I will eat of yours.
The ראב''ד asks this question. The רדב''ז says the רמב''ם in fact holds like ר' יהודה and so the only question is the later law. The רדב''ז points out that רב אשי makes a difference between לחולין and to לא חולין. How does that answer the question? For in the later law we also have a no. היינו שלא אוכל לך חולין I will not eat of yours. Clearly what the רדב''ז means in that in the later law. The no comes in front of the verb, not the noun. But why would that makes the difference? The answer is that from a no you can learn a yes can only be the case if there is a one to one correspondence between the cause and effect. But if that is not the case then we do not know a yes from a no. For example. We know if it is raining then it is wet outside. But if it wet outside we do not know that it is raining. Someone might have turned on the sprinkler. So in the first law of the רמב''ם we know that there is only one thing that is not חולין. It is a קרבן. But in the second law the fact that I will not eat any חולין of yours does not mean I will eat a קרבן of yours. I might not eat not חולין nor a קרבן.
ברמב''ם הלכות נדרים יש הלכה. האומר לא חולין שאני אוכל לך אסור. כלומר שזה דומה שמי שאומר קרבן שאני אוכל לך. זו דעת ר' יהודה שמכלל לאו אתה יכול להבין כן. אבל אחר כך הרמב''ם פסק חולין שלא אוכל לך מותר. זו שאלת הראב''ד. הרדב''ז עונה ממה שהגמרא מביא רב אשי שיש חילוק בין לחולין ללא חולין. אבל בחוק השני יש גם לא. היינו חולין שלא אוכל לך. תירוץ. אם יש התכתבות אחת לאחת בין סיבה למסובב אז מכלל לאו אתה יודע כן. אבל אם אין התכתבות כזה אז לא. למשל אם יש גשם אנחנו יודעים שבחוץ הוא רטוב. אבל אם הוא רטוב בחוץ אין אנו יודעים שהוא יבש בחוץ בגלל שיכול להיות שמי שהוא פתח את הממטרה שלו. לכל בעניין שלנו לא חולין יש לו רק פירוד אחד היינו קרבן. לכן לא חולין שאוכל לך פירודו קרבן שאוכל לך. אבל זה שלא אוכל לך חולין אין מזה מובן שכן אוכל לך קרבן אלא שיכול שלהיות שלא אוכל לך לא חולין ולא קרבן.
ברמב''ם הלכות נדרים יש הלכה. האומר לא חולין שאני אוכל לך אסור. כלומר שזה דומה שמי שאומר קרבן שאני אוכל לך. זו דעת ר' יהודה שמכלל לאו אתה יכול להבין כן. אבל אחר כך הרמב''ם פסק חולין שלא אוכל לך מותר. זו שאלת הראב''ד. הרדב''ז עונה ממה שהגמרא מביא רב אשי שיש חילוק בין לחולין ללא חולין. אבל בחוק השני יש גם לא. היינו חולין שלא אוכל לך. תירוץ. אם יש התכתבות אחת לאחת בין סיבה למסובב אז מכלל לאו אתה יודע כן. אבל אם אין התכתבות כזה אז לא. למשל אם יש גשם אנחנו יודעים שבחוץ הוא רטוב. אבל אם הוא רטוב בחוץ אין אנו יודעים שהוא יבש בחוץ בגלל שיכול להיות שמי שהוא פתח את הממטרה שלו. לכל בעניין שלנו לא חולין יש לו רק פירוד אחד היינו קרבן. לכן לא חולין שאוכל לך פירודו קרבן שאוכל לך. אבל זה שלא אוכל לך חולין אין מזה מובן שכן אוכל לך קרבן אלא שיכול שלהיות שלא אוכל לך לא חולין ולא קרבן.
