15.6.15
Where do principles come from?
By Ray Dalio
See this link
Principles
"Where do principles come from? Sometimes we forge our own principles and sometimes we accept others’ principles, or holistic packages of principles, such as religion and legal systems. While it isn’t necessarily a bad thing to use others’ principles—it’s difficult to come up with your own, and often much wisdom has gone into those already created—adopting pre-packaged principles without much thought exposes you to the risk of inconsistency with your true values. Holding incompatible principles can lead to conflict between values and actions—like the hypocrite who has claims to be of a religion yet behaves counter to its teachings. Your principles need to reflect values you really believe in."
"When people say "it's the principle," it's never the principle. It's the specific situation. And by looking at examples of "hypocrisy," we can often work backward to figure out what principles people really hold."
Very often the real principle at work is they want to say they are doing some noble deeds in order to get your money.
I am not in a position to give over a coherent set of values. Mainly I come from a situation which I saw authentic Jewish, menschlich family values in action--that is my parents home. Ever since then I have tried to figure out what made it tick. What was the theory behind the practice? What were the unstated values of my parents that made them so wholesome, and profoundly simple, and decent?
I cant say I ever came to anything that remotely seems to fit the bill. The best I can come up with is to take note of things that they practiced but did not preach. And on very rare occasions would actual pronounce the value the were practicing.--But that was very rare. In the 18 years I lived with them i maybe heard them once of twice say openly some value. But even then the most important values were things they never said--they just did.
(1) Truth. To speak the truth at all cost. Never to mince words. To speak your mind and shoot straight from the hip.
(2) Loyalty to family.
(3) Jewish values. Ethical Monotheism. But my parents came from religious homes. So even though we went to a Reform Shul, Temple Israel in Hollywood our values were probably a little more traditional that what you would find in an average Reform Shul. I even remember my mother saying something about the "social justice" message that you would hear in such a place and he didn't think that that was a good representation of authentic Judaism.
(4) I am not saying them all. I should say my parents saw Math and Physics as an area of value worth pursuing in itself --not for the sake of making a living. And besides that they saw the idea of working for living as being very important. They would have looked askew on anything group that emulated the idea of depending on charity as a goal.
See this link
Principles
"Where do principles come from? Sometimes we forge our own principles and sometimes we accept others’ principles, or holistic packages of principles, such as religion and legal systems. While it isn’t necessarily a bad thing to use others’ principles—it’s difficult to come up with your own, and often much wisdom has gone into those already created—adopting pre-packaged principles without much thought exposes you to the risk of inconsistency with your true values. Holding incompatible principles can lead to conflict between values and actions—like the hypocrite who has claims to be of a religion yet behaves counter to its teachings. Your principles need to reflect values you really believe in."
"When people say "it's the principle," it's never the principle. It's the specific situation. And by looking at examples of "hypocrisy," we can often work backward to figure out what principles people really hold."
Very often the real principle at work is they want to say they are doing some noble deeds in order to get your money.
I am not in a position to give over a coherent set of values. Mainly I come from a situation which I saw authentic Jewish, menschlich family values in action--that is my parents home. Ever since then I have tried to figure out what made it tick. What was the theory behind the practice? What were the unstated values of my parents that made them so wholesome, and profoundly simple, and decent?
I cant say I ever came to anything that remotely seems to fit the bill. The best I can come up with is to take note of things that they practiced but did not preach. And on very rare occasions would actual pronounce the value the were practicing.--But that was very rare. In the 18 years I lived with them i maybe heard them once of twice say openly some value. But even then the most important values were things they never said--they just did.
(1) Truth. To speak the truth at all cost. Never to mince words. To speak your mind and shoot straight from the hip.
(2) Loyalty to family.
(3) Jewish values. Ethical Monotheism. But my parents came from religious homes. So even though we went to a Reform Shul, Temple Israel in Hollywood our values were probably a little more traditional that what you would find in an average Reform Shul. I even remember my mother saying something about the "social justice" message that you would hear in such a place and he didn't think that that was a good representation of authentic Judaism.
(4) I am not saying them all. I should say my parents saw Math and Physics as an area of value worth pursuing in itself --not for the sake of making a living. And besides that they saw the idea of working for living as being very important. They would have looked askew on anything group that emulated the idea of depending on charity as a goal.
Even if my opinion is against the consensus, the consensus is often wrong. You have to be an independent thinker. I learned this from my father who made a fortune on the stock market. He said, "If you want to lose money, the best way is to listen to what the people tell you to invest in." That is if you don't want to lose money then think independently.
The idea of the excommunication of the Gra would not be so interesting if it was not for that the fact that he did sign it. If it was only a question of whether one should put an excommunication on someone then there would be little of interest about the subject.
For we know that there is a law that as soon as you see something doing an איסור a prohibition the you put them into חרם. That is the straightforward law in the Shulchan Aruch straight from the gemara itself. But we don't do this nowadays for obvious reasons.
But the question about the חרם of the Gra is different because it in fact was done. And it still has validity.
It means that one that is interested in let's say for example praying with a minyan [10 people for prayer]can't do that mitzvah with a group under the ban because the people under that ban can't be counted as part of a minyan.
It means that one that wants to learn Torah can't do so with members of that group because they are not allowed to learn Torah nor teach it. So it has a great deal of relevance today, even for people that do almost no mitzvot. Because the idea of the ban is that any mitzvot done in connection with that group have no validity. Any connection at all with that group will lead to punishment in this world and the next in spite of their own delusions of grandeur.
The most interesting thing about the חרם excommunication is that it has a דין of a neder [oath]. That is at least how the Mishnah LaMelech understands it. That is juts like when a person says This bread is forbidden to me like a sacrifice the bread becomes forbidden of him to eat so is the case with a חרם. Ignoring the prohibition does not make it go away. Even if one thinks that it should not have been made it still remains in force.
Even if my opinion is against the consensus, the consensus is often wrong. You have to be an independent thinker.
I learned this from my father who made a fortune on the stock market. He said, "If you want to lose money, the best way is to listen to what the people tell you to invest in." That is if you don't want to lose money then think independently.
You don't need to take my word for this. Just think to yourself some of the cost of ignoring the Gra and what that has led to in your own life and in others. Is there anything at all that you can honestly point to to say that you have gained by ignoring the Gra? Or is it more likely you have convinced yourself that there are some imaginary benefits. While the cost to you and others around you have not been imaginary. They have been real. When the damage is real and extensive and the value is all in your imagination then is it not time to start thinking about what you are doing?
15.6.15
החרם של הגר"א לא היה כל כך מעניין אם לא היה העובדה שהוא חתם עליו. אם זה היה רק שאלה של אם אחד צריך לשים נידוי על מישהו אז לא יהיה עניין בנושא
כי אנחנו יודעים שיש חוק שברגע שאתה רואה משהו עושה איסור לשים אותם בחרם. זהו החוק הפשוט בשולחן ערוך מהגמרא עצמה. אבל אנחנו לא עושים את זה בימינו מסיבות ברורות
אבל השאלה על החרם של הגר"א היא שונה כי זה בעובדה נעשה ועדיין יש לו תוקף
זה אומר שאחד שהוא מעוניין (נניח לדוגמא) להתפלל במניין לא יכול לעשות את זה עם קבוצה תחת האיסור כי האנשים תחת חרם שלא ניתן לספור כחלק ממניין
זה אומר שאדם שרוצה ללנוד תורה לא יכול לעשות זאת עם חברים בקבוצה כי הם לא מורשים ללמוד תורה ולא מלמדים את זה. אז יש לו הרבה מאוד רלוונטיות היום, אפילו לאנשים שעושים כמעט לא שום מצוות. משום שהאיסור הזה גורם שכל מצוות שעושים בהקשר לקבוצה אין תוקף.
הדבר הכי המעניין על החרם הוא שיש לו דין של נדר. זה איך שהמשנה למלך מבין את זה. זה בולט כמו כאשר אדם אומר "לחם זה אסור לי כמו קרבן" הלחם הופך להיות אסור לאכול. כך במקרה של חרם. התעלמות מן האיסור לא עושה כלום. גם אם אחד לא חושב שלא היה צריך לעשות את זה עדיין נשאר בתוקף
For we know that there is a law that as soon as you see something doing an איסור a prohibition the you put them into חרם. That is the straightforward law in the Shulchan Aruch straight from the gemara itself. But we don't do this nowadays for obvious reasons.
But the question about the חרם of the Gra is different because it in fact was done. And it still has validity.
It means that one that is interested in let's say for example praying with a minyan [10 people for prayer]can't do that mitzvah with a group under the ban because the people under that ban can't be counted as part of a minyan.
It means that one that wants to learn Torah can't do so with members of that group because they are not allowed to learn Torah nor teach it. So it has a great deal of relevance today, even for people that do almost no mitzvot. Because the idea of the ban is that any mitzvot done in connection with that group have no validity. Any connection at all with that group will lead to punishment in this world and the next in spite of their own delusions of grandeur.
The most interesting thing about the חרם excommunication is that it has a דין of a neder [oath]. That is at least how the Mishnah LaMelech understands it. That is juts like when a person says This bread is forbidden to me like a sacrifice the bread becomes forbidden of him to eat so is the case with a חרם. Ignoring the prohibition does not make it go away. Even if one thinks that it should not have been made it still remains in force.
Even if my opinion is against the consensus, the consensus is often wrong. You have to be an independent thinker.
I learned this from my father who made a fortune on the stock market. He said, "If you want to lose money, the best way is to listen to what the people tell you to invest in." That is if you don't want to lose money then think independently.
You don't need to take my word for this. Just think to yourself some of the cost of ignoring the Gra and what that has led to in your own life and in others. Is there anything at all that you can honestly point to to say that you have gained by ignoring the Gra? Or is it more likely you have convinced yourself that there are some imaginary benefits. While the cost to you and others around you have not been imaginary. They have been real. When the damage is real and extensive and the value is all in your imagination then is it not time to start thinking about what you are doing?
15.6.15
החרם של הגר"א לא היה כל כך מעניין אם לא היה העובדה שהוא חתם עליו. אם זה היה רק שאלה של אם אחד צריך לשים נידוי על מישהו אז לא יהיה עניין בנושא
כי אנחנו יודעים שיש חוק שברגע שאתה רואה משהו עושה איסור לשים אותם בחרם. זהו החוק הפשוט בשולחן ערוך מהגמרא עצמה. אבל אנחנו לא עושים את זה בימינו מסיבות ברורות
אבל השאלה על החרם של הגר"א היא שונה כי זה בעובדה נעשה ועדיין יש לו תוקף
זה אומר שאחד שהוא מעוניין (נניח לדוגמא) להתפלל במניין לא יכול לעשות את זה עם קבוצה תחת האיסור כי האנשים תחת חרם שלא ניתן לספור כחלק ממניין
זה אומר שאדם שרוצה ללנוד תורה לא יכול לעשות זאת עם חברים בקבוצה כי הם לא מורשים ללמוד תורה ולא מלמדים את זה. אז יש לו הרבה מאוד רלוונטיות היום, אפילו לאנשים שעושים כמעט לא שום מצוות. משום שהאיסור הזה גורם שכל מצוות שעושים בהקשר לקבוצה אין תוקף.
הדבר הכי המעניין על החרם הוא שיש לו דין של נדר. זה איך שהמשנה למלך מבין את זה. זה בולט כמו כאשר אדם אומר "לחם זה אסור לי כמו קרבן" הלחם הופך להיות אסור לאכול. כך במקרה של חרם. התעלמות מן האיסור לא עושה כלום. גם אם אחד לא חושב שלא היה צריך לעשות את זה עדיין נשאר בתוקף
14.6.15
This might seem ridiculous to some people but I think the Rambam had a different version of the גמרא in בבא קמא יט עמוד ב'.
The גר''א also wrote that this רמב''ם is אינו מובן . So we have to assume that there is no way to get the רמב''ם to correspond with the נוסח that we have. I thought for a while that I was able to find some way to answer this question but I realize now that effort was futile.
So what I think is that the נוסח of the רמב''ם went like this.
The גמרא itself started out with a question איש בור ולא שור בור. So how can the משנה say the owner of the תרנגול is liable? On that question רב הונא came to say הכא במאי עסקינן היכא שקשרו אדם. Here we are dealing with the case that a person tied it. [That is when some person tied it is is no longer considered as if the chicken is doing the damage on its own. כשקשרו אדם יש כח אדם מעורב בו]. So when one tied it the owner is liable חצי נזק. When no one tied it he is פטור
And then the גמרא asks but why should the owner of the חוט not pay? After all it is his string that did the damage. And the גמרא then answers here we are dealing with a string that has no owner.
So when the string has an owner the Rambam concluded that he alone pays the 1/2 damages
זה אולי נראה מגוחך לאנשים מסוימים, אבל אני חושב שהייתה לרמב"ם גרסה שונה של הגמרא בבבא קמא יט עמוד ב
גר''א גם כתב כי רמב''ם זה אינו מובן. אז יש לנו להניח כי אין דרך להשיג רמב''ם להתכתב עם נוסח שיש לנו.
אז מה שאני חושב הוא שהנוסח של רמב''ם הלך ככה
הגמרא עצמה התחילה עם שאלת "איש בור ולא שור בור." אז איך המשנה יכולה לומר שהבעלים של התרנגול אחראים? על שאלה הזאת רב הונא בא לומר הכא במאי עסקינן היכא שקשרו אדם. במקרה שאדם קשר אותו אנו עוסקים. כלומר, כאשר אדם כלשהו קשר אותו זה כבר לא נחשב כאילו העוף עושה הנזק בכוחות עצמו. כשקשר אדם יש כוח אדם מעורב בו. לכן, כאשר אחד קשר אותו בעל התרנגול חייב חצי ניזק. כאשר אף אחד לא קשר אותו הוא פטור.
ואז הגמרא שואלת אבל למה הבעלים של החוט לא משלםים? אחרי כל זה הוא החוט שעשה את הנזק שלו. והגמרא אז עונה כאן עם חוט שאין בעל אנו עוסקים
Here is my whole little essay on this topic
) ב''ק יט: הקדמה. המשנה דנה במצב זה: יש תרנגול עם חוט קשור לרגלו, ונסתבך דלי בחוט ונשבר, חייבים חצי נזק. רב הונא אמר במה דברים אמורים, כשנקשר החוט מאליו. אבל אם קשרו אדם חייבים נזק שלם. הגמרא שואלת מי משלם את החצי נזק? בעל החוט? אבל אם הוא כיסה אותו הוא אינו אשם ופטור.(למה לא יהיה חייב בגלל ניזקי בור-דומה לזה שכרה בור וכיסהו שחייב אם נתגלה על ידי אחר? ואין לומר בגלל איש בור ולא שור בור משום שכאן הוא חייב אם לא כיסהו) אם לא כיסהו, חייב נזק שלם. אלא בעל התרנגל. אבל איך הוא יכול להיות חייב? והלא הפסוק אומר "איש בור", ולא "שור בור". ופה התרנגל הוא שסחב את החוט. אלא המשנה מדברת במצב שהעוף היה פורח באוויר, שזה מצב של חצי נזק צרורות, ורב הונא דיבר בדיון אחר שלא קשור למשנה, מצב שאין לחוט בעלים. ואז אם נתקשר החוט מאליו פטור ואם קשרו אדם חייב.
הרמב''ם אומר במצב שיש תרנגול שיש חוט קשור ברגלו ונסתבך דלי, ונשבר שאם יש בעלים לחוט הם משלמים חצי נזק. וזה אם קשרו אדם. אבל אם נתקשר מאליו, גם הם פטורים וגם בעל התרנגל. אם אין לחוט בעלים, בעל התרנגל משלם חצי נזק אם קשרו אדם, ופטור אם נתקשר מאליו.
אני חושב שהייתה לרמב"ם גרסה שונה של הגמרא בבבא קמא יט עמוד ב
גר''א גם כתב כי רמב''ם זה אינו מובן. אז יש לנו להניח כי אין דרך להשיג רמב''ם להתכתב עם נוסח שיש לנו.
אז מה שאני חושב הוא שהנוסח של רמב''ם הלך ככה
הגמרא עצמה התחילה עם שאלת "איש בור ולא שור בור." אז איך המשנה יכולה לומר שהבעלים של התרנגול אחראים? על שאלה הזאת רב הונא בא לומר הכא במאי עסקינן היכא שקשרו אדם. במקרה שאדם קשר אותו אנו עוסקים. כלומר, כאשר אדם כלשהו קשר אותו זה כבר לא נחשב כאילו העוף עושה הנזק בכוחות עצמו. כשקשר אדם יש כוח אדם מעורב בו. לכן, כאשר אחד קשר אותו בעל התרנגול חייב חצי ניזק. כאשר אף אחד לא קשר אותו הוא פטור.
ואז הגמרא שואלת אבל למה הבעלים של החוט לא משלםים? אחרי כל זה הוא החוט שעשה את הנזק שלו. והגמרא אז עונה כאן עם חוט שאין בעל אנו עוסקים.לכן הרמב''ם פסק כשיש לחוט בעלים הם משלמים חצי נזק.
. אבל עדיין צריכים להבין: למה בעל התרנגול ובעל הדלי לא משלמים נזק שלם ביחד כמו בדיון של רבי נתן בבבא קמא נג.? ויש לומר שמצב של חוט ותרנגל שונה משור שדחף לבור. שור שדחף לבור שניהם אחראים, כן צריך לומר בדעת הרמב''ם. אבל במצב של תרנגול וחוט צריך לומר לדעת הרמב''ם שרק בעל החוט אחראי. [וכן באמת הגמרא מסיקה בדעת רבי נתן. או ששניהם אחראים כל אחד חצי נזק או כל אחד אחראי לכל הנזק. אם לא אומרים את זה לדעת הרמב''ם, אין חילוק בין זה והדין של רבי נתן שהרמב''ם פסק כמותו.
)בבא קמא יט ע''ב המשנה אומרת יש תרנגולת שיש חוט מצורף למרגלותיו ועל החוט יש דלי שנפץ למשהו ונשבר או שהיא מתנפנפת וקופצת ושברה כלים. החובה הוא חצי נזק. רב הונא אמר כי הדין הזה הוא אם החוט הסתבך בעצמו, אבל אם מישהו קשרו, זו החובה היא נזקים מלאים. הגמרא שואלת מי משלם? זה לא יכול להיות הבעלים של החוט כי אם הוא כיסה אותה הוא אינו אחראי בכלל. אם הוא לא כיסה אותו הוא עבריין וחייב מלוא נזקים שעלולים לבוא. זה לא יכול להיות הבעלים של העוף כי הפסוק אומר "כי יכרה איש בור" הוא שאחראי. "איש בור" ולא שור בור. כאשר אדם חופר בור או כשהוא עושה תקלה בתחום ציבורי שיכול לגרום לנזק אז הפסוק אומר אדם העושה תקלה חייב, לא כאשר בעלי חיים עושים תקלה. דוגמא תהיה אם אדם שם שרשרת עם מסמרים בולטים על כביש שמפצצת הצמיגים של כל רכב שעובר עליו. הוא יהיה אחראי. אבל אם פרה הייתה ליד הכביש ויש לה רגל שהסתבכה בשרשרת כגון אותו דבר הבעלים של פרה לא יהיו אחראים. אבל הבעלים של השרשרת יהיו אחראים מלוא נזקים שעלולים לבוא. אז הגמרא מסכמת משנה בטח מדברת על מקרה שבו ציפור עפה, ורב הונא היה מדבר על מקרה של חוט של הפקר שזה שונה. ובמקרה שהוא אמר שאם זה הסתבך בעצמו, אין אחריות. ואם מישהו קשרו, אז הוא חייב נזקים מלאים
השאלה א, שאלת הגמרא על רב הונא חלה על המשנה גם בלי רב הונא.
השאלה ב, התשובה של הגמרא על רב הונא יכולה לשמש כדי להראות רב הונא היה מדבר על המשנה. להיפך של מה הגמרא אומרת
שאלת ג, השאלה על רב הונא היא שאלה תקיפה. אז התשובה של הגמרא לא עושה כלום כדי לענות עליה. נראית את אותן השאלות להישאר. אם היא עפה, והבעלים כיסו את החוט, עדיין לא עשו שום דבר שעלול לגרום נזק, ואם בעל של החוט השאיר אותו חשוף שאז הוא פושע ועבריין וצריך להיות חייב מלוא נזקים שעלולים לבוא. מצד השני, אני מבין שלמעשה הטיסה שלה יכולה להפוך את הבעלים של החוט עלולים רק חצי נזק. אז זה מסביר משנה כי מחצית הנזקים הם כאשר הוא עף והוא הבעלים של החוט שעלולה. ולפחות זה גר''א ורא''ש ההסבר
שאלת ד איפה הבחור שקשר את חוט על העוף?
אלו הן כמה מהשאלות רבות שכאן רמב''ם וגר''א ורא''ש והתוספות באים לענות.
And I think we can all agree that even if the Rambam had had the version that we have he might has seen the problems I mentioned and decided that the authentic version of the Gemara had gotten lost and so based on the basic elements in front of him he might have put it together in this way.
I think we can all agree that without the version that I wrote there is no way on earth that the fact of the bird flying is going to make the owner pay when if it was walking normally he would be not liable. The Rambam must have seen this along with many other questions and decided on the version that I wrote in which all the points are resolved.
The גר''א also wrote that this רמב''ם is אינו מובן . So we have to assume that there is no way to get the רמב''ם to correspond with the נוסח that we have. I thought for a while that I was able to find some way to answer this question but I realize now that effort was futile.
So what I think is that the נוסח of the רמב''ם went like this.
The גמרא itself started out with a question איש בור ולא שור בור. So how can the משנה say the owner of the תרנגול is liable? On that question רב הונא came to say הכא במאי עסקינן היכא שקשרו אדם. Here we are dealing with the case that a person tied it. [That is when some person tied it is is no longer considered as if the chicken is doing the damage on its own. כשקשרו אדם יש כח אדם מעורב בו]. So when one tied it the owner is liable חצי נזק. When no one tied it he is פטור
And then the גמרא asks but why should the owner of the חוט not pay? After all it is his string that did the damage. And the גמרא then answers here we are dealing with a string that has no owner.
So when the string has an owner the Rambam concluded that he alone pays the 1/2 damages
זה אולי נראה מגוחך לאנשים מסוימים, אבל אני חושב שהייתה לרמב"ם גרסה שונה של הגמרא בבבא קמא יט עמוד ב
גר''א גם כתב כי רמב''ם זה אינו מובן. אז יש לנו להניח כי אין דרך להשיג רמב''ם להתכתב עם נוסח שיש לנו.
אז מה שאני חושב הוא שהנוסח של רמב''ם הלך ככה
הגמרא עצמה התחילה עם שאלת "איש בור ולא שור בור." אז איך המשנה יכולה לומר שהבעלים של התרנגול אחראים? על שאלה הזאת רב הונא בא לומר הכא במאי עסקינן היכא שקשרו אדם. במקרה שאדם קשר אותו אנו עוסקים. כלומר, כאשר אדם כלשהו קשר אותו זה כבר לא נחשב כאילו העוף עושה הנזק בכוחות עצמו. כשקשר אדם יש כוח אדם מעורב בו. לכן, כאשר אחד קשר אותו בעל התרנגול חייב חצי ניזק. כאשר אף אחד לא קשר אותו הוא פטור.
ואז הגמרא שואלת אבל למה הבעלים של החוט לא משלםים? אחרי כל זה הוא החוט שעשה את הנזק שלו. והגמרא אז עונה כאן עם חוט שאין בעל אנו עוסקים
Here is my whole little essay on this topic
) ב''ק יט: הקדמה. המשנה דנה במצב זה: יש תרנגול עם חוט קשור לרגלו, ונסתבך דלי בחוט ונשבר, חייבים חצי נזק. רב הונא אמר במה דברים אמורים, כשנקשר החוט מאליו. אבל אם קשרו אדם חייבים נזק שלם. הגמרא שואלת מי משלם את החצי נזק? בעל החוט? אבל אם הוא כיסה אותו הוא אינו אשם ופטור.(למה לא יהיה חייב בגלל ניזקי בור-דומה לזה שכרה בור וכיסהו שחייב אם נתגלה על ידי אחר? ואין לומר בגלל איש בור ולא שור בור משום שכאן הוא חייב אם לא כיסהו) אם לא כיסהו, חייב נזק שלם. אלא בעל התרנגל. אבל איך הוא יכול להיות חייב? והלא הפסוק אומר "איש בור", ולא "שור בור". ופה התרנגל הוא שסחב את החוט. אלא המשנה מדברת במצב שהעוף היה פורח באוויר, שזה מצב של חצי נזק צרורות, ורב הונא דיבר בדיון אחר שלא קשור למשנה, מצב שאין לחוט בעלים. ואז אם נתקשר החוט מאליו פטור ואם קשרו אדם חייב.
הרמב''ם אומר במצב שיש תרנגול שיש חוט קשור ברגלו ונסתבך דלי, ונשבר שאם יש בעלים לחוט הם משלמים חצי נזק. וזה אם קשרו אדם. אבל אם נתקשר מאליו, גם הם פטורים וגם בעל התרנגל. אם אין לחוט בעלים, בעל התרנגל משלם חצי נזק אם קשרו אדם, ופטור אם נתקשר מאליו.
אני חושב שהייתה לרמב"ם גרסה שונה של הגמרא בבבא קמא יט עמוד ב
גר''א גם כתב כי רמב''ם זה אינו מובן. אז יש לנו להניח כי אין דרך להשיג רמב''ם להתכתב עם נוסח שיש לנו.
אז מה שאני חושב הוא שהנוסח של רמב''ם הלך ככה
הגמרא עצמה התחילה עם שאלת "איש בור ולא שור בור." אז איך המשנה יכולה לומר שהבעלים של התרנגול אחראים? על שאלה הזאת רב הונא בא לומר הכא במאי עסקינן היכא שקשרו אדם. במקרה שאדם קשר אותו אנו עוסקים. כלומר, כאשר אדם כלשהו קשר אותו זה כבר לא נחשב כאילו העוף עושה הנזק בכוחות עצמו. כשקשר אדם יש כוח אדם מעורב בו. לכן, כאשר אחד קשר אותו בעל התרנגול חייב חצי ניזק. כאשר אף אחד לא קשר אותו הוא פטור.
ואז הגמרא שואלת אבל למה הבעלים של החוט לא משלםים? אחרי כל זה הוא החוט שעשה את הנזק שלו. והגמרא אז עונה כאן עם חוט שאין בעל אנו עוסקים.לכן הרמב''ם פסק כשיש לחוט בעלים הם משלמים חצי נזק.
. אבל עדיין צריכים להבין: למה בעל התרנגול ובעל הדלי לא משלמים נזק שלם ביחד כמו בדיון של רבי נתן בבבא קמא נג.? ויש לומר שמצב של חוט ותרנגל שונה משור שדחף לבור. שור שדחף לבור שניהם אחראים, כן צריך לומר בדעת הרמב''ם. אבל במצב של תרנגול וחוט צריך לומר לדעת הרמב''ם שרק בעל החוט אחראי. [וכן באמת הגמרא מסיקה בדעת רבי נתן. או ששניהם אחראים כל אחד חצי נזק או כל אחד אחראי לכל הנזק. אם לא אומרים את זה לדעת הרמב''ם, אין חילוק בין זה והדין של רבי נתן שהרמב''ם פסק כמותו.
)בבא קמא יט ע''ב המשנה אומרת יש תרנגולת שיש חוט מצורף למרגלותיו ועל החוט יש דלי שנפץ למשהו ונשבר או שהיא מתנפנפת וקופצת ושברה כלים. החובה הוא חצי נזק. רב הונא אמר כי הדין הזה הוא אם החוט הסתבך בעצמו, אבל אם מישהו קשרו, זו החובה היא נזקים מלאים. הגמרא שואלת מי משלם? זה לא יכול להיות הבעלים של החוט כי אם הוא כיסה אותה הוא אינו אחראי בכלל. אם הוא לא כיסה אותו הוא עבריין וחייב מלוא נזקים שעלולים לבוא. זה לא יכול להיות הבעלים של העוף כי הפסוק אומר "כי יכרה איש בור" הוא שאחראי. "איש בור" ולא שור בור. כאשר אדם חופר בור או כשהוא עושה תקלה בתחום ציבורי שיכול לגרום לנזק אז הפסוק אומר אדם העושה תקלה חייב, לא כאשר בעלי חיים עושים תקלה. דוגמא תהיה אם אדם שם שרשרת עם מסמרים בולטים על כביש שמפצצת הצמיגים של כל רכב שעובר עליו. הוא יהיה אחראי. אבל אם פרה הייתה ליד הכביש ויש לה רגל שהסתבכה בשרשרת כגון אותו דבר הבעלים של פרה לא יהיו אחראים. אבל הבעלים של השרשרת יהיו אחראים מלוא נזקים שעלולים לבוא. אז הגמרא מסכמת משנה בטח מדברת על מקרה שבו ציפור עפה, ורב הונא היה מדבר על מקרה של חוט של הפקר שזה שונה. ובמקרה שהוא אמר שאם זה הסתבך בעצמו, אין אחריות. ואם מישהו קשרו, אז הוא חייב נזקים מלאים
השאלה א, שאלת הגמרא על רב הונא חלה על המשנה גם בלי רב הונא.
השאלה ב, התשובה של הגמרא על רב הונא יכולה לשמש כדי להראות רב הונא היה מדבר על המשנה. להיפך של מה הגמרא אומרת
שאלת ג, השאלה על רב הונא היא שאלה תקיפה. אז התשובה של הגמרא לא עושה כלום כדי לענות עליה. נראית את אותן השאלות להישאר. אם היא עפה, והבעלים כיסו את החוט, עדיין לא עשו שום דבר שעלול לגרום נזק, ואם בעל של החוט השאיר אותו חשוף שאז הוא פושע ועבריין וצריך להיות חייב מלוא נזקים שעלולים לבוא. מצד השני, אני מבין שלמעשה הטיסה שלה יכולה להפוך את הבעלים של החוט עלולים רק חצי נזק. אז זה מסביר משנה כי מחצית הנזקים הם כאשר הוא עף והוא הבעלים של החוט שעלולה. ולפחות זה גר''א ורא''ש ההסבר
שאלת ד איפה הבחור שקשר את חוט על העוף?
אלו הן כמה מהשאלות רבות שכאן רמב''ם וגר''א ורא''ש והתוספות באים לענות.
And I think we can all agree that even if the Rambam had had the version that we have he might has seen the problems I mentioned and decided that the authentic version of the Gemara had gotten lost and so based on the basic elements in front of him he might have put it together in this way.
I think we can all agree that without the version that I wrote there is no way on earth that the fact of the bird flying is going to make the owner pay when if it was walking normally he would be not liable. The Rambam must have seen this along with many other questions and decided on the version that I wrote in which all the points are resolved.
The idea of the excommunication of the Gra would not be so interesting if it was not for that the fact that he did sign it. If it was only a question of whether one should put an excommunication on someone then there would be little of interest about the subject.
For we know that there is a law that as soon as you see something doing an איסור a prohibition the you put them into חרם. That is the straightforward law in the Shulchan Aruch straight from the gemara itself. But we don't do this nowadays for obvious reasons.
But the question about the חרם of the Gra is different because it in fact was done. And it still has validity.
It means that one that is interested in let's say for example praying with a minyan can't do that mitzvah with a group under the ban because the people under that ban can't be counted as part of a minyan.
It means that one that wants to lean Torah can't do so with members of that group because they are not allowed to learn Torah nor teach it. So it has a great deal of relevance today, even for people that do almost no mitzvot. Because the idea of the ban is that any mitzvot done in connection with that group have no validity. Any connection at all with that group will lead to punishment in this world and the next in spite of their own delusions of grandeur.
The most interesting thing about the חרם is that it has a דין of a neder. That is at least how the Mishnah LaMelech understands it. That is juts like when a person says This bread is forbidden to me like a sacrifice the bread becomes forbidden of him to eat so is the case with a חרם. Ignoring the prohibition does not make it go away. Even if one thinks that it should not have been made it still remains in force.
For we know that there is a law that as soon as you see something doing an איסור a prohibition the you put them into חרם. That is the straightforward law in the Shulchan Aruch straight from the gemara itself. But we don't do this nowadays for obvious reasons.
But the question about the חרם of the Gra is different because it in fact was done. And it still has validity.
It means that one that is interested in let's say for example praying with a minyan can't do that mitzvah with a group under the ban because the people under that ban can't be counted as part of a minyan.
It means that one that wants to lean Torah can't do so with members of that group because they are not allowed to learn Torah nor teach it. So it has a great deal of relevance today, even for people that do almost no mitzvot. Because the idea of the ban is that any mitzvot done in connection with that group have no validity. Any connection at all with that group will lead to punishment in this world and the next in spite of their own delusions of grandeur.
The most interesting thing about the חרם is that it has a דין of a neder. That is at least how the Mishnah LaMelech understands it. That is juts like when a person says This bread is forbidden to me like a sacrifice the bread becomes forbidden of him to eat so is the case with a חרם. Ignoring the prohibition does not make it go away. Even if one thinks that it should not have been made it still remains in force.
Subscribe to:
Posts (Atom)