argument between Tosphot and the Rambam. Kritot 28a כריתות כ''ח ע''א

There is an argument between Tosphot and the Rambam about the law animals are not pushed off. [That means if one declares that "This animal will be a burnt offering" while that animal can't be a burnt offering. But the later it becomes fit.] To Tosphot, that is reflected in the statement R. Shimon and R. Elazar that if one sanctifies a female sheep to be a guilt offering or a burnt offering, and it gives birth to a male, that male can be sacrificed as a guilt offering or a burnt offering. The sages however disagree and hold that the mother and male sheep have go to pasture, and stay there until they get a blemish, and then are redeemed (sold), and with that money they are sold for, one buys a male sheep to bring for a guilt offering or a burnt offering. However, the Rambam holds both with the principle “Animals are not pushed off” and with the sages that disagree with R Shimon and R Elazar. Rav Shach (sacrifies 15 law four) solves this puzzle with the idea that when the one sanctifies the female sheep to be a guilt offering that is holiness that is pushed off. And it is in such in such cases that even when the animal becomes fit for a sacrifice, it remains pushed off. However, in a case like when one partner sanctifies his portion in an animal and the other does not, then if that partner later buys the remaining part then the whole animal is fit for a sacrifice. The reason I bring this up is that it is unclear to me in what kind of case one says the holiness is pushed off. For two examples the case of the partners Rashi says there it is holiness that is pushed off. (However, that might be because Rashi there is explaining R. Yochanan. It might be that Rav hold the holiness is not pushed off]. Another example is in Kritot 28a where R Oshiya says if one is liable a sin offering as a rich man and puts aside two birds to sell and use that money to buy a sheep, and then becomes poor, he cannot bring the birds which are the sacrifice of a poor man. It is unclear to me why this case would be considered holiness that is pushed off while the case of partners is not. However, that might be because he holds like R Yochanan that even the case of partners is considered holiness that is pushed off. And in fact, the Rambam wrote in that case that the pair of birds can be brought as his sin offering. So it might be that this is exactly the argument between Rav and R Yochanan, what kind of case is considered holiness that is pushed off. There is an argument between תוספות and the Rambam about the law animals are not pushed off.(כלומר שאם מפריש איזו בהמה להיות קרבן אבל אותה בהמה לא יכולה להיות קרבן. אבל מאוחר יותר הבמה נעשה ראוי) To תוספות that is reflected in the statement ר' שמעון and ר' אלעזר that if one sanctifies a female sheep to be a אשם or a עולה, and it gives birth to a male, that male can be sacrificed as a אשם or a עולה. The חכמים however disagree, and hold that the mother and male sheep have go to pasture, and stay there until they get a מום, and then are redeemed (sold), and with that money they are sold for, one buys a male sheep to bring for a אשם or a עולה. However, the רמב''ם holds both with the principle, “Animals are not pushed off” and with the חכמים that disagree with ר' שמעון and ר' אלעזר. In order to solve this puzzle, Rav Shach suggests the idea that when the one sanctifies the female sheep to be a אשם that is holiness that is pushed off. And it is in such in such cases that even when the animal becomes fit for a sacrifice, it remains pushed off. However, in a case like when one partner sanctifies his portion in an animal and the other does not, then if that partner later buys the remaining part, then the whole animal is fit for a sacrifice. The reason I bring this up is that it is unclear to me in what kind of case one says the holiness is pushed off. For two examples the case of the partnersרש''י says there it is holiness that is pushed off. (However, that might be because רש''י there is explaining ר' יוחנן. It might be that רב hold the holiness is not pushed off] Another example is in כריתות כ''ח ע''אwhere ר' אושיה says if one is liable a sin offering as a rich man and puts aside two birds to sell and use that money to buy a sheep, and then becomes poor, he cannot bring the birds which are the sacrifice of a poor man. It is unclear to me why this case would be considered קדושה דחויהwhile the case of partners is not. However, that might be because he holds like ר' יוחנן that even the case of partners is considered holiness that is דחויה. And in fact, the רמב''ם wrote in that case that the pair of birds can be brought as his sin offering. So it might be that this is exactly the argument between רב and ר' יוחנן, what kind of case is considered holiness that is דחויה. יש ויכוח בין תוספות לרמב"ם על חוק בעלי חיים אין נדחקים. (כלומר שאם מפריש איזו בהמה להיות קרבן אבל אותה בהמה לא יכולה להיות קרבן. אבל מאוחר יותר הבמה נעשה ראוי) לתוספות זה באה לידי ביטוי בהצהרה ר' שמעון ור' אלעזר שאם מקדשים כבשה נקבה להיות אשם או עולה, והיא מולידה זכר, אפשר להקריב את הזכר הזה כאשם או עולה. אולם החכמים חולקים, וגורסים שהאם והכבשה ילכו למרעה, ונשארים שם עד שיקבלו מום, ואחר כך נפדים (נמכרים), ובכסף הזה הם שהם נמכרים, קונים כבשה זכר להביא לאשם או עולה. ברם, הרמב''ם תופס הן עם העיקרון " אין בעלי חיים נדחקים " והן עם החכמים החולקים על ר' שמעון ור' אלעזר. על מנת לפתור את החידה הזו, רב שך (מעשה הקרבנות ט''ו ה''ד) מציע את הרעיון שכאשר מקדש את הכבשה הנקבה להיות אשם, זו קדושה דחויה. וזה במקרים כאלה שגם כשהבהמה מתאימה לקרבן, היא נשארת נדחה. אולם במקרה כמו שותף אחד מקדש את חלקו בבהמה והשני לא, אז אם אותו שותף יקנה אחר כך את החלק הנותר, הרי כל הבהמה ראויה לקרבן. הסיבה שאני מעלה את זה היא שלא ברור לי באיזה מקרה אומרים שהקדושה דחויה. לשתי דוגמאות המקרה של השותפים רש''י אומר שם הקדושה היא דחויה. (עם זאת, זה יכול להיות בגלל רש''י שם מסביר ר' יוחנן. יכול להיות שרב מחזיק את הקדושה לא דחויה.] דוגמא נוספת היא בכריתות כ''ח ע''א מקום ר' אושיה אומר אם חייב קרבן חטאת כעשיר ומניח שתי ציפורים למכור ולהשתמש בכסף הזה לקניית כבשה, ואז נעשה עני, הוא לא יכול להביא את הציפורים שהם קורבן של עני. לא ברור לי מדוע תיק זה ייחשב כקדושה דחויה בעוד המקרה של שותפים לא. אולם יכול להיות שזה בגלל שהוא סובר כמו ר' יוחנן שאפילו דין שותפים נחשב לקדושה שהיא דחויה. ולמעשה כתב הרמב''ם באותו מקרה שאפשר להביא את צמד העופות כקורבן חטאתו. אז יכול להיות שזה בדיוק הוויכוח בין רב לר' יוחנן, איזה מקרה נחשב לקדושה דחויה

za45 midi format same file in nwc format

za44 midi same piece in nwc format

za43 in midi same piece in nwc If you wonder about my style, it comes from listening to records of Mozart that my father bought for me, and fron playing in my high school orchestra with a conductor who had a profound taste in music, Mr. Smart. I know no one can ever reach Mozart, Beethoven or Bach, but these are my small attempts at music that I write mainly for my own sanity, and in hope that others may gain some benefit from them

Rav Shach had two major teachers; one was Rav. Isar Meltzer and the other a son of Reb Chaim of Brisk. So here I would like to share a question I have that occurred to me when I was learning the Even Haazel of Rav Isar Meltzer. But I want to mention that I have still to learn the subject in more depth to see if this really is a good question. The issue comes up in Temura 19b where the Sages (tana kama) say one who says, ''This female sheep should go to be a guilt offering." {A female sheep can not be a guilt offering.} The law then is it can be redeemed only once it gets a blemish. The reason is once something that can be brought to the altar get holiness of money, then automatically it gets holiness of body. Raba said, "Therefore one who says on an animal that is not fit for the altar that its monetary value should go to buy a burnt offering, that it can be redeemed only when it gets a blemish. But if he said, 'It will go for the wine offerings,' then it can be redeemed with no blemish." My question is based on the Gemara in Shavuot page 10B and 11A where the entire page is dealing with the argument between Raba and Rav Chisda about the incense where Raba holds it has holiness of body. So, I ask, how can Raba hold the incense has holiness of body, but the wine offering does not? Also, one can ask about the derivation of Rabah. From the Mishna that if one sanctifies a female sheep to be a guilt offering, it needs a blemish to be redeemed, that therefore one who sanctifies a male sheep to be the monetary value of buying a burnt offering, it becomes itself a burnt offering. From where is this derivation? The cases are opposites. ___________________________________________________________________________________________________________________ תמורה י''ט where the חכמים say one who says ''this female sheep should go for a אשם." The law then is it can be redeemed only once it gets a מום. The reason is once something that can be brought to the altar get קדושת דמים, then automatically it gets קדושת הגוף. Then רבה said therefore one who says on an בהמה that is not fit for the altar that its monetary value should go to buy a עולה, that it can be redeemed only when it gets a מום but if he said it will go for the נסכים then it can be redeemed with no מום. My question is based on the גמרא in שבועות י''א ע''א where the entire page is dealing with the argument between רבה and רב חיסדא about the קטורת where רבה holds it has קדושת הגוף. So, I ask, how can רבה hold the incense has קדושת הגוף but the נסכים does not? Also, one can ask about the derivation of רבה From the משנה that if one sanctifies a female sheep to be a אשם, it needs a מום to be redeemed, that therefore one who sanctifies a male sheep to be the monetary value of buying a עולה, it becomes itself a עולה. From where is this derivation? The cases are opposites. בתמורה י''ט שם החכמים אומרים מי שאומר ''הכבשה הזו היא אשם, החוק הוא שאפשר לפדות אותה רק ברגע שהיא מקבלת מום. הסיבה היא מיד שמשהו שניתן להביא למזבח קבל קדושת דמים, ואז אוטומטית הוא מקבל קדושת הגוף. אז רבה אמר לכן מי שאומר על בהמה שאינה מתאימה למזבח שהערך הכספי שלה צריך ללכת לקנות עולה, שאפשר לפדות אותו רק כאשר הוא מקבל מום, אבל אם הוא אמר שזה ילך על הנסכים אז אפשר לפדות את זה בלי מום השאלה שלי מבוססת על הגמרא בשבועות י''א ע''א שם כל העמוד עוסק בויכוח בין רבה לרב חיסדא לגבי הקטורת שבה רבה מחזיק יש קדושת הגוף. אז, אני שואל, איך יכול רבה להחזיק שהקטורת יש קדושת הגוף אבל הנסכים לא וכן אפשר לשאול על הלימוד של רבה מהמשנה שאם המקדש כבשה נקבה להיות אשם, היא צריכה מום להיפדות, ולכן מי שמקדש כבש זכר להיות ערך כספי של קניית עולה , זה הופך בעצמו לעולה. מאיפה הגזירה הזו? המקרים הם הפכים ________________________________________________________________________________________________________________________________________________ Another question is this R Yochanan said animals that are left over can be sold without a blemish. Rabah repeated this. Abyee asked, “Aren’t you the one who said ‘one who sanctifies an animal for holiness of money that can go to the altar automatically gets holiness of body.’” Rabah answered that is for one who said for the cost of a burnt offering while the case of R. Yochanan is the case one said the cost of wine offerings. --what could this mean? Leftover animals are sold for new plating of the vessels of the Temple to the sages or to the dessert of the altar. not wine offerings. [Of course this means the wine offering that go with the dessert of the altar--but why put it in such an odd way?]

R. Shimon [Tractate Temura page 19B ] said if a person sanctified female sheep to be a guilt offering it should be sold without a blemish. [Not like the First Tana who said it can be sold only after it gets a blemish]/(A guilt offering can only be male.) Rav Shach [laws of things that invalidate a sacrificee] makes a comment on this that he should have said what is relevant to the altar does not leave the altar. This comment is based on the shita mekubetzes that says there is no such thing as having an animal that is totally secular, and yet one has to bring the money he sells it for to the Temple. [He means of course outside of the context of oaths and vows.] Rav Shach is asking why R Shimon did not make it clear that he means that the female sheep would-be old and money of that sale has holiness of money. Or maybe he even means that that money has to be used to buy a male sheep to bring as a guilt offering. This last possibility seems to me to be the clearest since R Shimon is going on the word of the first tana who said it goes to pasture until it gets blemish and then is old and the money of that ale goes to buy a guilt offering. And on that R Shimon inert his comment it is sold without a blemish. The idea of the Shita Mekubezet comes from this subject. bar pada said one cannot sanctify a fetus. the gemara asks on this from the mishna. One who wants to avoid of having to give the first-born sheep to a priest says, “What is in the womb of this sheep will be a burnt offering.” If it gives birth to a male, it burnt offering. Bar Pada answered that means the money of its sale will be for a burnt offering. Tosphot asks but what about the end of the Mishna that says, “If it gave birth two males, one is a burnt offering and the other is sold for a burnt offering.” If bar pade is right then both are equal. So why does the Mishna say they are different? Tosphot answers it must be the tana holds if an animal is fit for the altar and yet only has been sanctified with holiness of money, then the holiness of body comes on it automatically. the shita asks on tosphot why not answer the question tosphot thus: the first has holiness of money and the second does not and yet it still has to be sold to buy a sheep for a burnt offering. The shita answers if that money does not have holiness of money ten one could buy groceries with it. That means that this suggested answer cannot be true. and that is from where Rav shach learned his point that if the animal has neither holiness of body or monetary vale then there i no reason to buy a sacrifice with the money of its sale. _____________________________________________________ ר' שמעון בתמורה י''ט ע''ב said if a person sanctified female sheep to be a אשם it should be sold without a מום. [Not like the תנא קמא who said it can be נמכר only after it gets a מום]. רב שך בהלכות פסולי המוקדשין makes a comment on this that ר' שמעון should have said what is relevant to the altar does not leave the altar. This comment is based on the שיטה מקובצת that say there is no such thing as having an animal that is totally חולין and yet one has to bring the money he sells it for to the מקדש. [He means of course outside of the context of oaths and vows.] so I think רה שך is asking why ר' שמעון did not make it clear that he means that the female sheep would-be נמכר and money of that sale has holiness of money. Or maybe he even means that that money has to be used to buy a male sheep to bring as a guilt offering. This last possibility seems to me to be the clearest since ר' שמעון is going on the word of the תנא קמא who said it goes to pasture until it gets מום and then is נמכר and the money of that מכירה goes to buy a guilt offering. And on that ר' שמעון inserts his comment it is sold without a blemish. THE idea of the שיטה מקובצת comes from this subject. בר פדא said one cannot sanctify a עבר. the גמרא asks on this from the משנה . One who wants to avoid of having to give the first-born sheep to a priest says, “What is in the womb of this sheep will be a burnt offering.” If it gives birth to a male, it burnt offering. בר פדא answered that means the money of its sale will be for a burnt offering. תוספות, asks but what about the end of theרמשנה that says, “If it gave birth two males, one is a burnt offering and the other is sold for a burnt offering.” If בר פדא is right, then both are equal. So why does the משנה say they are different? צוספות answers it must be the תנא holds if an animal is fit for the altar and yet only has been sanctified with קדושת דמים then the קדושת הגוף comes on it automatically. the שיטה asks on תוספות why not answer the question תוספות thus: the first has holiness of money and the second does not, and yet it still has to be sold to buy a sheep for a עולה. The שיטה answers if that money does not have קדושת דמים then one could buy groceries with it. That means that this suggested answer cannot be true. And that is from where רב שך learned his point that if the animal has neither קדושת הגוף or קדושת דמים, then there is no reason to buy a קרבן with the money of its sale. ___________________________________________________ ______ ר' שמעון בתמורה י''ט ע''ב אמר אם אדם קידש כבשה נקבה להיות אשם צריך למכור אותה בלא מום. [לא כמו התנא קמא שאמר יכול להיות נמכרת רק לאחר שהיא שתקבל מום]. רב שך בהלכות פסולי המוקדשין מעיר על כך שר' שמעון היה צריך לומר מה שרלוונטי למזבח אינו יוצא מהמזבח. הערה זו מבוססת על שיטה מקובצת שאומר שאין דבר כזה שיש בהמה שהיא חולין לגמרי, ובכל זאת צריך להביא את הכסף שהוא מקבל ממכירתה למקדש. [הוא מתכוון כמובן מחוץ להקשר של השבועות ונדרים.] אז אני חושב שרב שך שואל למה ר' שמעון לא הבהיר שהוא מתכוון שהכבשה הנקבה תהיה נמכרת וכסף של המכירה הזו יש קדושה של כֶּסֶף (קדושת דמים שהולך לבדק הבית). או אולי הוא אפילו מתכוון שצריך להשתמש בכסף הזה כדי לקנות כבשה זכר כדי להביא כאשם. אפשרות אחרונה זו נראית לי הכי ברורה שכן ר' שמעון הולך על דברי התנא קמא שאמר הולכת למרעה עד שתקבל מום ואז נמכרת וכספי מכירה ההיא הולך לקנות קרבן אשם. ועל זה מכניס ר' שמעון את הערתו הוא נמכר ללא מום הרעיון של השיטה מקובצת נובע מהנושא הזה. בר פדא אמר אי אפשר לקדש עובר. הגמרא שואלת על זה מהמשנה. מי שרוצה להימנע מהצורך לתת את הכבשה הבכורה לכהן אומר: "מה שברחם הכבשה הזו יהיה לעולה". אִם תוֹליד זָכָר, הוא עוֹלָה. ענה בר פדא שכסף מכירתו יהיה לעולה. תוספות, שואלת אבל מה עם סוף המשנה שאומרת "אם ילדה שני זכרים, האחד הוא עולה והשני נמכר בעולה". אם בר פדא צודק, אז שניהם שווים. אז למה המשנה אומרת שהם שונים? תוספות עונה שזה חייב להיות התנא מחזיק אם בהמה מתאימה למזבח ובכל זאת רק התקדשה בקדושת דמים אז הגוף נעשה אוטומטית. השיטה שואלת על תוספות למה לא לענות על השאלה של תוספות כך: לראשון יש קדושת כסף ולשני אין, ובכל זאת צריך למכור אותו כדי לקנות כבש לעולה. השיטה עונה אם לכסף הזה אין קדושת דמים, אז אפשר לקנות איתו מצרכים. זה אומר שהתשובה המוצעת הזו לא יכולה להיות נכונה. ומכאן למד רב שך את דבריו שאם אין לבהמה לא קדושת גוף ולא קדושת דמים, אזי אין סיבה לקנות קרבן בכספי מכירתו

סוכה י''ז ע''א Tractate Suka page 17 side A. Shulchan Aruch Orach Haim 630 halacha 9. Rambam Laws of Suka chapter four, law four

The Rambam writes that if you have a wall ten handbreadths tall attached to the ground, but does not reach the sechach (roof) of the suka, you consider that wall as continuing until it reaches the roof. However, it needs to be in an exact straight line with the edge of the roof. [Laws of Suka chapter four halacha four.] The Meiri and Shulchan Aruch [Orach Chaim Laws of Suka 630 halacha 9.] disagree with this, and say it does not need to be in a straight line with the roof, but to be within three handbreadths horizontally. The issue is if you can combine two different laws גוד אסיק מחיצתא ולבוד ''bring up'' and everything within three handbreadths is considered attached. The Ran in Suka page 17a brings a proof from the Gemara that you cannot combine two different laws, for we see in the Gemara you cannot combine (lvud) attach and crooked wall. However, the achronim in Shulchan Aruch side with the Shulchan Aruch that in our case of “bring up” and Attach (lvud) you can combine two laws. I would say that the Rambam must have seen that same issue in Suka page 17 which shows you cannot combine two laws of (lvud) “attach” and “crooked wall” and understood from there that you cannot combine two different laws of “bring up” and attach (lvud) as we see here that he says a complete wall of ten handbreadths has to be in a direct line with the roof and you don't say (lvud) attach. [I noticed this subject in the book Even HaAzel of Rav Isar Meltzer, and today I was in a Litvak beit midrash where I had a chance to look up the Shulchan Aruch. I was quite surprized to see him [the Shulchan Aruch/ Rav Josef Karo] disagree with the Rambam without even mentioning the opinion of the Rambam. --unless Rav Karo thought the Rambam did not really mean "in direct line"? And there might be a reason for that in laws of Tumat Met. That is the same place Rav Melzer bring about our subject here and mentions that in fact the Rambam might mean the "upper board" only, not the lower board for this same reason, i.e., that "in direct line" might mean with a slight overlap."] The place over there in tumat met is a case of a small unclean kezait [size that is the volume amount of an olive] on parallel sequential boards that are do not overlap and the mishna says only what is over them is unclean. The Rambam however writes the law with the same words but replaces over them with over the upper board. So there it seems when the Rambam wrote in line he meant approximately ___________________________________________________________________________________________________________________________________________ The הלכות סוכה פרק ד ' הלכה ד' רמב''ם writes that if you have a wall ten handbreadths tall attached to the ground, but does not reach the סכך of the סוכה, you consider that wall as continuing until it reaches the סכך. However, it needs to be in an exact straight line with the edge of the סכך. The מאירי and שלחן ערוך disagree with this, and say it does not need to be in a straight line with the roof, but to be within three handbreadths horizontally. The issue is if you can combine two different laws גוד אסיק מחיצתא ולבוד ''bring up'' and לבוד everything within three handbreadths is considered attached. The ר''ן in סוכה דף י''ז ע''א brings a proof from the גמרא that you cannot combine two different laws, for we see in the גמרא you cannot combine לבוד and דופן עקומה. However, the אחרונים in שלחן ערוך side with the שלחן ערוך that in our case of “bring up” and לבוד you can combine two laws. I would say that the רמב''ם must have seen that same issue in סוכה י''ז ע''א which shows you cannot combine two laws of לבוד and ופן עקומה and understood from there that you cannot combine two different laws of גוד אסיק and לבוד as we see here that he says a complete wall of ten handbreadths has to be in a direct line with the roof and you don't say לבוד. The place over there in טומאת מת is a case of a small unclean כזית on parallel sequential boards that are do not overlap and the משנה says only what is over them is טמא. The רמב''ם however writes the law with the same words, but replaces "over them" with "over the upper board." So there it seems when the רמב''ם wrote מכוון he meant approximately בהלכות סוכה פרק ד' הלכה ד' הרמב''ם כותב שאם יש לך קיר בגובה עשרה טפחים שמחובר לקרקע, אבל לא מגיע לסכך של הסוכה, אתה מחשיב את הקיר הזה כממשיך עד שהוא מגיע לסכך. עם זאת, זה צריך להיות בקו ישר מדויק עם קצה הסכך. המאירי והשלחן ערוך (שלחן ערוך אורח חיים פרק תר''ל חלכה ט') חולקים על כך, ואומרים שהוא לא צריך להיות בקו ישר עם הגג, אלא להיות בטווח של שלוש טפחים אופקית. הבעיה היא אם אתה יכול לשלב שני חוקים שונים, גוד אסיק מחיצתא ולבוד (''להעלות'' והכל בתוך שלושה טפחים נחשב מצורף. הר''ן בסוכה דף י''ז ע''א מביא הוכחה מהגמרא שלא ניתן לשלב שני דינים שונים, שהרי אנו רואים בגמרא לא ניתן לשלב לבוד ודופן עקומה. אולם אחרונים בשלחן ערוך מצדדים כשלחן ערוך שבמקרה שלנו של "להעלות" ולבוד ניתן לשלב שני דינים. הייתי אומר שהרמב''ם ודאי ראה את אותה סוגיה בסוכה י''ז ע''א שמראה שאינך יכול לשלב שני דינים לבוד דופן עקומה והבין משם שאינך יכול לשלב שני דינים ונים של גוד אסיק ולבוד כפי שאנו רואים כאן שהוא אומר שקיר שלם של עשרה טפחים צריך להיות בקו ישיר עם הסכך ואתה לא אומר לבוד המקום שם בטומאת מת הוא מקרה של כזית מת טמאה קטנה על לוחות רצפים מקבילים שאינם חופפים והמשנה אומרת רק מה שיש עליהם טמא. אולם הרמב''ם כותב את החוק באותן מילים, אבל מחליף את "מעליהם" ב"על הלוח העליון". אז שם נראה כשהרמב''ם כתב מכוון התכוון בערך