argument between Tosphot and the Rambam. Kritot 28a כריתות כ''ח ע''א

There is an argument between Tosphot and the Rambam about the law animals are not pushed off. [That means if one declares that "This animal will be a burnt offering" while that animal can't be a burnt offering. But the later it becomes fit.] To Tosphot, that is reflected in the statement R. Shimon and R. Elazar that if one sanctifies a female sheep to be a guilt offering or a burnt offering, and it gives birth to a male, that male can be sacrificed as a guilt offering or a burnt offering. The sages however disagree, and hold that the mother and male sheep have go to pasture, and stay there until they get a blemish, and then are redeemed (sold), and with that money they are sold for, one buys a male sheep to bring for a guilt offering or a burnt offering. However, the Rambam holds both with the principle “Animals are not pushed off” and with the sages that disagree with R Shimon and R Elazar. Rav Shach (sacrifies 15 law four) solves this puzzle with the idea that when the one sanctifies the female sheep to be a guilt offering that is holiness that is pushed off. And it is in such cases that even when the animal becomes fit for a sacrifice, it remains pushed off. However, in a case like when one partner sanctifies his portion in an animal and the other does not, then if that partner later buys the remaining part then the whole animal is fit for a sacrifice. The reason I bring this up is that it is unclear to me in what kind of case one says the holiness is pushed off. For two examples the case of the partners Rashi says there it is holiness that is pushed off. (However, that might be because Rashi there is explaining R. Yochanan. It might be that Rav hold the holiness is not pushed off]. Another example is in Kritot 28a where R Oshiya says if one is liable a sin offering as a rich man and puts aside two birds to sell and use that money to buy a sheep, and then becomes poor, he cannot bring the birds which are the sacrifice of a poor man. It is unclear to me why this case would be considered holiness that is pushed off while the case of partners is not. However, that might be because he holds like R Yochanan that even the case of partners is considered holiness that is pushed off. ( R.Yochanan holds animals can be pushed off.) And in fact, the Rambam wrote in that case that the pair of birds can be brought as his sin offering. So it might be that this is exactly the argument between Rav and R Yochanan, what kind of case is considered holiness that is pushed off. Much later after writing the above paragraph I noticed Rav Shach in the end of Laws of Temura brings two examples that might help to clarify the subject. One is the case of one sanctifies a female sheep for the Passover sacrifice. That animal and its temura and even the male offspring cannot be brought for a Passover sacrifice. But if one sanctifies a female animal to be a sacrifice and then it gets a blemish, and then gives birth, that offspring can be brought as a sacrifice. I have been pondering this for a while and this seem like a clear proof to this idea of Rav Shach that the difference is the sanctification of a female for a Passover sacrifice is holiness that is pushed off from the start. In general, the difference that Rav Shach is making is between regular "being pushed off " and between holiness that is pushed off. This might not work in all cases like the above example of the animal with a blemish, but in general the difference is normal being pushed off is like the case of partner where that being pushed off can be corrected. The partner can buy the second half. But the case of holiness that is pushed off is like the case where one sanctifies a female to be a guilt offering. that being pushed off can never be corrected. So, for regular pushing off we say animal are not pushed off. But for holiness that is pushed off we say it and its offspring go to pasture. This difference between what one can fix and cannot fix is how Tosphot explains the idea of animals that are devoted to be sacrifices that are in the Temple at a time when the altar becomes damaged. They can be sacrificed after the altar has been repaired. This is how Tosphot explains the opinion of R. Shimon. But Rav Shach uses this idea explain the opinion of the Sages in the approach of the Rambam. __________________________________________________________________________________________________________ There is an argument between תוספות and the Rambam about the law animals are not pushed off.(כלומר שאם מפריש איזו בהמה להיות קרבן אבל אותה בהמה לא יכולה להיות קרבן. אבל מאוחר יותר הבמה נעשה ראוי) To תוספות that is reflected in the statement ר' שמעון and ר' אלעזר that if one sanctifies a female sheep to be a אשם or a עולה, and it gives birth to a male, that male can be sacrificed as a אשם or a עולה. The חכמים however disagree, and hold that the mother and male sheep have go to pasture, and stay there until they get a מום, and then are redeemed (sold), and with that money they are sold for, one buys a male sheep to bring for a אשם or a עולה. However, the רמב''ם holds both with the principle, “Animals are not pushed off” and with the חכמים that disagree with ר' שמעון and ר' אלעזר. In order to solve this puzzle, Rav Shach suggests the idea that when the one sanctifies the female sheep to be a אשם that is holiness that is pushed off. And it is in such in such cases that even when the animal becomes fit for a sacrifice, it remains pushed off. However, in a case like when one partner sanctifies his portion in an animal and the other does not, then if that partner later buys the remaining part, then the whole animal is fit for a sacrifice. The reason I bring this up is that it is unclear to me in what kind of case one says the holiness is pushed off. For two examples the case of the partnersרש''י says there it is holiness that is pushed off. (However, that might be because רש''י there is explaining ר' יוחנן. It might be that רב hold the holiness is not pushed off] Another example is in כריתות כ''ח ע''אwhere ר' אושיה says if one is liable a sin offering as a rich man and puts aside two birds to sell and use that money to buy a sheep, and then becomes poor, he cannot bring the birds which are the sacrifice of a poor man. It is unclear to me why this case would be considered קדושה דחויהwhile the case of partners is not. However, that might be because he holds like ר' יוחנן that even the case of partners is considered holiness that is דחויה. And in fact, the רמב''ם wrote in that case that the pair of birds can be brought as his sin offering. So it might be that this is exactly the argument between רב and ר' יוחנן, what kind of case is considered holiness that is דחויה. רב שך in the end ofה' תמורה brings two examples that might help to clarify the subject. One is the case of one sanctifies a female sheep for the Passover sacrifice. That animal and its תמורה and even the male offspring cannot be brought for a Passover sacrifice. But if one sanctifies a female animal to be a sacrifice and then gets a blemish and then gives birth, that offspring can be brought as a sacrifice. I have been pondering this for a while and this seem like a clear proof to this idea of רב שך that the difference is the sanctification of a female for a Passover sacrifice is קדושה דחויה In general, the difference that רב שך is making is between regular דיחוי and between holiness that isדחויה . This might not work in all cases, like the above example of the animal with a blemish, but in general the difference is normalדיחוי is like the case of partner where that דיחוי can be corrected. The partner can buy the second half. But the case of holiness that is דחויה is like the case where one sanctifies a female to be a guilt offering. Thatדיחוי can never be corrected. So, for regular דיחוי we say בהמות are not נדחות. But for holiness that isדחויה we say it and its offspring go to pasture. This difference between what one can fix and cannot fix is how תוספות explains the idea of animals that are devoted to be sacrifices that are in the מקדש at a time when the altar becomes damaged. They can be sacrificed after the altar has been repaired. This is how תוספות explains the opinion of ר' שמעון. But רב שך uses this idea explain the opinion of the חכמים in the approach of the רמב''ם. _______________________ יש ויכוח בין תוספות לרמב"ם על חוק בעלי חיים אין נדחקים. (כלומר שאם מפריש איזו בהמה להיות קרבן אבל אותה בהמה לא יכולה להיות קרבן. אבל מאוחר יותר הבמה נעשה ראוי) לתוספות זה באה לידי ביטוי בהצהרה ר' שמעון ור' אלעזר שאם מקדשים כבשה נקבה להיות אשם או עולה, והיא מולידה זכר, אפשר להקריב את הזכר הזה כאשם או עולה. אולם החכמים חולקים, וגורסים שהאם והכבשה ילכו למרעה, ונשארים שם עד שיקבלו מום, ואחר כך נפדים (נמכרים), ובכסף הזה הם שהם נמכרים, קונים כבשה זכר להביא לאשם או עולה. ברם, הרמב''ם תופס הן עם העיקרון " אין בעלי חיים נדחקים " והן עם החכמים החולקים על ר' שמעון ור' אלעזר. על מנת לפתור את החידה הזו, רב שך (מעשה הקרבנות ט''ו ה''ד) מציע את הרעיון שכאשר מקדש את הכבשה הנקבה להיות אשם, זו קדושה דחויה. וזה במקרים כאלה שגם כשהבהמה מתאימה לקרבן, היא נשארת נדחה. אולם במקרה כמו שותף אחד מקדש את חלקו בבהמה והשני לא, אז אם אותו שותף יקנה אחר כך את החלק הנותר, הרי כל הבהמה ראויה לקרבן. הסיבה שאני מעלה את זה היא שלא ברור לי באיזה מקרה אומרים שהקדושה דחויה. לשתי דוגמאות המקרה של השותפים רש''י אומר שם הקדושה היא דחויה. (עם זאת, זה יכול להיות בגלל רש''י שם מסביר ר' יוחנן. יכול להיות שרב מחזיק את הקדושה לא דחויה.] דוגמא נוספת היא בכריתות כ''ח ע''א מקום ר' אושיה אומר אם חייב קרבן חטאת כעשיר ומניח שתי ציפורים למכור ולהשתמש בכסף הזה לקניית כבשה, ואז נעשה עני, הוא לא יכול להביא את הציפורים שהם קורבן של עני. לא ברור לי מדוע תיק זה ייחשב כקדושה דחויה בעוד המקרה של שותפים לא. אולם יכול להיות שזה בגלל שהוא סובר כמו ר' יוחנן שאפילו דין שותפים נחשב לקדושה שהיא דחויה. ולמעשה כתב הרמב''ם באותו מקרה שאפשר להביא את צמד העופות כקורבן חטאתו. אז יכול להיות שזה בדיוק הוויכוח בין רב לר' יוחנן, איזה מקרה נחשב לקדושה דחויה רב שך בסוף ה' תמורה מביא שתי דוגמאות שעשויות לעזור להבהיר את הנושא. האחד הוא מקרה שמקדישים כבשה נקבה לקרבן פסח. אי אפשר להביא את אותה בהמה ותמורה שלה ואפילו את ולדה הזכר לקרבן פסח. אבל אם מקדישים בהמה נקבה להיות קרבן ואחר כך היא מקבלת מום ואז יולדת, אפשר להביא את ולד הזה כקרבן. וזה נראה כהוכחה ברורה לרעיון הזה של רב שך שההבדל הוא קידוש נקבה לקרבן פסח הוא קדושה דחויה באופן כללי, ההבדל שרב שך עושה הוא בין דיחוי רגיל ובין קדושה שהיא דחויה. זה אולי לא יעבוד בכל המקרים, כמו הדוגמה לעיל של בעל החיים עם מום, אבל באופן כללי ההבדל הוא נורמלי דיחוי הוא כמו במקרה של שותפים שבו ניתן לתקן את הדיחוי הזה. השותף יכול לקנות את המחצית השנייה. אבל קדושה דחויה דומה למקרה שמקדישים נקבה להיות קרבן אשם. את הדיחוי הזה לעולם לא ניתן לתקן. אז, עבור דיחוי רגיל אנחנו אומרים בהמות אינן נדחות. אבל לקדושה דחויה אנו אומרים אותה ואת ולדה הולכים למרעה ההבדל הזה בין מה שאפשר לתקן ולא יכול לתקן הוא איך תוספות מסבירים את הרעיון של בעלי חיים המוקדשים לקרבנות שנמצאים במקדש בזמן שהמזבח ניזוק. ניתן להקריב אותם לאחר תיקון המזבח. כך מסבירים תוספות את דעת ר' שמעון. אבל רב שך משתמש ברעיון זה להסביר את דעת החכמים בגישת הרמב''ם