בבא בתרא כ''ו. אני חושב שכדאי להזכיר את גישתו של רב שמואל רוזובסקי בנוגע לאמירת עולא. עכשיו עולא אמר שמי שיש לו עץ שש עשרה אמות משכנו אינו יכול להביא ביכורים משום שהוא גזלן. הדרך שבה רב שמואל רוזובסקי מסביר זאת בזכרון שמואל פרק י"ד היא שהחלק העיקרי של עץ הוא השורש. מכיוון שהשורשים הולכים לשדה השכן, לכן העץ העיקרי נמצא בשדה השכן, ולכן לפרי שהעץ נושא יש לפחות חלק כלשהו בו השייך לשכן. (רב שך אומר שהעניין העיקרי הוא שהשורשים שואבים הזנה משדה השכן) השאלה שיש לי בנושא זה היא מהמשנה בדף פ''א ע''א (נפסק להלכה ברמב''ם, טור, ושלחן ערוך). המשנה אומרת שאם אדם קונה שני עצים בשדה, הוא אינו הבעלים של האדמה שהם עליה. מה שיוצא מהעץ הראשי שייך לו. מה שיוצא מהשורשים שייך לבעל האדמה. אבל אם אדם קונה שלושה עצים באותו שדה, אז הוא הבעלים של האדמה שהם עליה ביניהם וסביבם. לכן, מה שיוצא מהעץ או מהשורשים שייך לבעל העץ. לכן, יש שאלה. ברור שמה שיוצא מהעץ שייך לבעל העץ. גם אם יש רק עץ אחד במקרה של עולא, עדיין הדבר היחיד ששיייך לבעל הקרקע הוא מה שיוצא ישירות מהשורשים. אבל גם במקרה כזה, הפרי שהעץ נושא שייך לבעל העץ. אני יכול לחשוב שרב שמואל רוזובסקי יענה על כך באופן הבא. המשנה מדברת על כך שהעץ נמצא על אדמתו של האדם שמכר לו את העץ. המקרה של עולא שונה. המקרה של עולא הוא כאשר השורשים משתרעים לשדה של מישהו אחר. אבל איך זה יענה על השאלה אין לי מושג.

Bava Batra 26. I think it is worthwhile to mention the approach of Rav Shmuel Rozovski concerning the statement of Ula. Ula said one who has a tree with sixteen cubits of his neighbour cannot bring first fruits because he is a robber. The way Rav Shmuel Rozovsjki explains this in Zichron Shmuel chapter 14 is that the main part of a tree is the root. Since the roots are going into the neighbours’ field, therefore the main tree is in the neighbours’ field and so the fruit that it the tree bears has at least some portion in it that belongs to the neighbour. (Rav Shach says the main issue is that the roots draw substance from the neighbours’ field) The question I have on this is from the Mishna on page 81a (and that mishna is the law as decided in the Rambam, Tur and Shulchan Aruch).The mishna says if one buys two tree in a field he does not own the land they are on. what comes out of the main tree belongs to him. what comes out of the roots belongs to the owner of the land. But if one buys three trees in that field, then he owns the land they are on between them and around them. Therefore, what comes out of the tree or the roots belongs to the owner of the tree. So, we have a question. It is clear that what comes out of the tree belongs to the owner of the tree. and even if there is only one tree in the case of ula, still the only thing that would belong to the owner of the ground is what comes out of the roots directly. But even in that case the fruit that the tree bears belong to the owner f the tree. I can imagine however that Rav Shmuel rozovski might answer this in the following way. That mishna is talking about when the tree is on the land of the person that sold the tree to him. The case of Ula is different. The case of Ula is when the roots are extending into someone else’s field-------------------------------------- בבא בתרא 26. I think it is worthwhile to mention the approach of רב שמואל רוזובסקי concerning the statement of עולא. NOW עולא said one who has a tree with sixteen cubits of his neighbour cannot bring first fruits because he is a robber. The way רב שמואל רוזובסקי explains this in זכרון שמואל chapter 14 is that the main part of a tree is the root. Since the roots are going into the neighbours’ field, therefore the main tree is in the neighbours’ field and so the fruit that it the tree bears has at least some portion in it that belongs to the neighbour. (רב שך says the main issue is that the roots draw substance from the neighbours’ field) The question I have on this is from the משנה on page פ''א ע''א (and that משנה is the law as decided in the רמב''ם טור and שלחן ערוך). The משנה says if one buys two trees in a field, he does not own the land they are on. What comes out of the main tree belongs to him. What comes out of the roots belongs to the owner of the land. היוצא מן הגזע שלו היוצא מן השרשים של בעל הקרקעBut if one buys three trees in that field, then he owns the land they are on between them and around them. Therefore, what comes out of the tree or the roots belongs to the owner of the tree. היוצא מן הגזע מו השורשים שלוSo, we have a question. It is clear that what comes out of the tree belongs to the owner of the tree. Even if there is only one tree in the case of עולא, still the only thing that would belong to the owner of the ground is what comes out of the roots directly. But even in that case the fruit that the tree bears belong to the owner f the tree. I can imagine however that רב שמואל רוזובסקי might answer this in the following way. That משנה is talking about when the tree is on the land of the person that sold the tree to him. The case of עולא is different. The case of עולא is when the roots are extending into someone else’s field

יש ויכוח בין עולא לרבין, אם יש לאדם עץ במרחק של 16 אמות משכנו אם הוא יכול להביא ביכורים, עולא אמר שלא. רבין אמר כן משום שיהושע בן נון קבע שאדם יכול להביא ביכורים במקרה כזה. מלבד זאת, יש ויכוח נוסף בין תוספות לרבינו חננאל לגבי הסיבה של עולא לאסור ( בבא בתרא כ''ו ע''ב תוספות ד''ה גזלן). לר' חננאל, הסיבה היא בגלל גרימת נזק. לתוספות, הסיבה היא בעלות. אם הסיבה היא בעלות, אז עולא סבור שכאשר ר' יוחנן אמר את הכמות הדרושה לאספן של פירות שנשרו, הוא כיוון לט''ז אמות. בגמרא בבבא בתרא דף פ''א יש ויכוח מה פירוש של ר' יוחנן. ישנן שלוש דעות, ארבע עד שמונה אמות. שמונה עד שש עשרה, או ארבע עד שש עשרה אמות. עולא יטען ש"ט''ז אמות" היא התשובה התקפה היחידה. לגבי רבין, איננו יודעים מה הוא סבור. הוא יכול להסכים לחלוטין עם עולא, ולחלוק רק על סיבה אחת, שהיא תניית יהושע. או שיכולות להיות סיבות רבות אחרות. הרמב"ם סבור שהחוק הוא כמו רבין, וגם שאין דין של מרחק עץ משכן אלא כאשר לשכן יש גם עצים, ואז המרחק הוא ארבע אמות, זה כנראה מה שהרמב"ם חושב שמסכים עם רבין. עכשיו יש גם גישה שונה לכל הנושא הזה. לרבינו חננאל הסיבה לעולא היא נזקים. אבל אז קשה לדעת מאיפה מגיעות ט''ז האמות. המשנה בעמוד כ''ה קובעת כ''ה אמות אם יש בור בשדה של שכנו לפי החכמים, ואפס אמות לר' יוסי. אם יש עצים בשדה של השכן, אז המרחק הוא ארבע אמות לפי משנה מאוחרת יותר. ורבין יכול לקבוע כמו ר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו ועץ אינו גורם נזק מיידי לשדה של שכן, הוא אינו החיצים שלו

Gemara in Bava Batra page 26

There is an argument between עולא and רבין if one has a tree within 16 cubits of his neighbour, if he can bring first fruits, עולא said no. רבין said yes because יהושוה בו נון made a stipulation that one can bring first fruits in such a case. Besides that, there is another argument between תוספות and רבינו חננאל about the reason of עולא to forbid (Bava Batra page 26 side b tosphot first word robber.). To ר' חננאל, the reason is because of causing damage. To תוספות, the reason is ownership. If the reason is ownership, then עולא holds that when ר' יוחנן said the amount needed for a collector of the fallen fruit, that means 16 cubits. In the גמרא in בבא בתרא דף פ''א there is an argument what ר' יוחנן means. There are three opinions, 4 to eight cubits. Eight to sixteen or four to sixteen. עולא would hold the 16 is the only valid answer. As for רבין, we do not know what he holds. He might agree totally with עולא and disagree only on one account, that is the stipulation of יהושוה בו נון. Or there might be many other issues. The רמב’’ם holds the law is like רבין, and also that there is no law of distance of a tree from a neighbour except when the neighbour has trees also, and then the distance is four cubits. This is probably what the רמב’’ם thinks Rabin is in agreement with. Now there is also a different approach to this whole subject. It is רבינו חננאל that the reason for עולא is damages. But then it is hard to know from where the 16 cubits comes from. The משנה on page 25 holds 25 cubits if there is a pit in the field of his neighbour according to the חכמים, and zero cubits to ר' יוסי. If there are trees on the neighbour’s field, then the distance is four cubits according to a later mishna/ Rabin might hold like the ר' יוסי that a tree on one property causes no immediate damage to a neighbour’s field and so it does not have to be moved away

Kant, Leonard Nelson, Hegel, Prichard and Michael Huemer, the Intuitionists

I have been thinking a little about philosophy. To Prichard and Michael Huemer (the Intuitionists) direct perception of physical reality and of concepts is a fact. What I think they are ignoring is the problem that Kant has with this idea. You see, after reading Hume, Kant accepted that causality is not known by any empirical data. We might see that we hit a ball and it goes flying off many times, but we do not know that one thing causes the other. We just see one event happens after the other. To Kant causality is a priori. This is the quandary that led Kant into a bifurcated version of reality (Things in themselves, and empirical phenomena), because even what we see is not perceived directly. The object we are seeing causes light to be reflected from it and that light causes us to see the object. That even little bit of causality between the object and our senses is what makes even our seeing anything as having a half empirical and half a priori part. (The object causes us to see it). The way Kant bridged this gap between knowledge and objective reality is by combining the senses and structures of the mind based on Aristotelian categories with sense data.-------------- But this solution was rejected by Jacob Fries and Leonard Nelson. To them, there is deeper source of knowledge, intuitive non-immediate knowledge that we know without reasoning and without empirical data. To some degree, this is obvious. Reasoning has to start from somewhere, otherwise you get an infinite regression. But to Fries, this knowledge is imbedded in the human mind. Leonard Nelson, however, understood this knowledge to be axioms that we have to start with in order to be able to reason at all. However, this approach seems to really be Kant’s original assumption because in order to made axioms that make sense, we already have to have some sense of what the outside world is like. ------------------------To Hegel the problem of Kant to get to true knowledge is however solvable, but means of an infinite regression, (if you can get to the end of that regression), i.e., the triads that start in our world and lead up to God, the Infinite Subject. So Hegel agrees with the problem of Kant, and does not try to bypass it by direct knowledge. Rather he goes with this idea of triads, that work from below to get up higher and higher until one reaches God. This process was in fact introduced by Kant and Fichte --that of thesis, anti-thesis, synthesis.---------[This approach of Hegel is really the same structure of reality as the Neoplatonic philosopher, Plotinus. The difference is that Plotinus starts from above (The ONE, the Good) and goes down to this world]. --------------------A later note. I would like to argue for H.A. Pricharad and to show why and how he does not ignore Kant's idea that empirical perception is based on causality and even if there is the slightest step of causality, then all our perception has an a priori [non empirical] element. The way to see how Prichard would bypass this difficulty in order to come to the idea that we have direct awareness of objects is this. All our perception is a light and chemical process, not a mind process. the light that is reflected from the body to out eyes to the brain is all direct natural processes. Only once the image is in the brain then does the mind begin to work on it to decipher what it is that we are seeing. So, perception is direct. We do not add causality until we have already perceived the object.

ישנה הוכחה לכך שהרמב"ם מסכים עם דעתו של רבינו תם בנוגע לתחילת הלילה. זהו, שהבעל המאור מביא את לשון הגאונים בתחילת ברכות. שם הלשון היא שהמשנה אומרת שהכהנים יכולים לאכול את תרומתם כאשר הרקיע נקי מכל אור. הרמב"ם מביא את אותו רעיון בתרומות פרק ז' הלכה ב'. והשמיים אינם טהורים מכל אור עד 72 דקות לאחר שקיעת החמה. עד אז, השמיים מתכהים, אך בחמישים שמנה וחצי דקות לאחר שקיעת החמה, יש דמות אור חצי אליפטית במקום שבו שקעה החמה. היא שוקעת בהתמדה באופק עד 72 דקות לאחר שקיעת החמה. ואז ב-72 דקות היא שוקעת לחלוטין והשמיים הפכו טהורים מכל אור מלבד הכוכבים------------------------Here I am adding a few thoughts on this that I wrote a few years ago and put into the book on Bava Mezia: שקיעה של רבינו תם בענין שקיעה של רבינו תם. רוב ראשונים פוסקים כמו ר''ת. קשה להבין את הגר''א. אם הגר''א היה צודק, היה בהכרח לראות כוכב ממוצע אחד בשקיעה הראשונה, ואחר כך עוד אחד בתוך כמה דקות זה כדי ששקיעה תיחשב להיות בין השמשות. וזה רק אחרי שכבר קודם השקיעה, היינו צריכים לראות שלשה כוכבים גדולים. ואי אפשר לדעת את הממוצע של קבוצה מסוימת אלא אם כן יודעים את כל הדברים שיש בקבוצה, ואי אפשר לדעת מה זה כוכב ממוצע אלא אם כן קודם זה רואים את כל הכוכבים (שאפשר לראות אותם בלי משקפת), ואז אפשר לדעת מה זה ממוצע. ואז צריכים לבחור כמה כוכבים ממוצעים, ולראות מתי הם יוצאים בליל המחרת. אני עשיתי את זה, ולפי מה שראיתי, לא מתחילים לצאת כוכבים ממוצעים עד בערך ארבעים וחמש דקות אחר השקיעה בארץ ישראל תוספות רי''ד בשבת מפרש רבינו תם גם לשיטת חכמי יוון (שחכמי ישראל הסכימו אתם בגמרא בפסחים)- והם סוברים שאין מסדרון (פרוזדור) שהשמש נכנס בו בשקיעה. רב נטרונאי גאון מחזיק בשיטת הגר''א. אבל רב סעדיה גאון מחזיק בשיטת רבינו תם (מצוטט באבן עזרא שמות י''ב פסוק ד'). אני חושב ההלכה כמו רבינו תם. אבל יש אפשרות לתרץ את שיטת הגר''א בקושי הגם שאני חושב הלכה כר''ת עדיין אני רוצה לתת תירוץ אפשרי לגר''א: החלל מתרחב. ולכן לפני אלפיים שנה הכוכבים היו קרובים יותר לארץ. ולכן היתה אפשרות לראות שלשה כוכבים ממוצעים קודם הזמן שהם נראים היום. היום שלשה כוכבים נראים אחרי ארבעים וחמש דקות אחרי השקיעה. וזה עוזר לנו להבין את הגר''א שמחזיק בשיטה שהלילה מתחיל אחרי שלש עשרה וחצי דקות. אנחנו מוצאים בגמרא פסחים שיש מהלך ארבע מילים מן השקיעה עד הלילה, אבל הגר''א אומר שזה מדבר על הזמן שכל הכוכבים יוצאים, ולא על התחלת הלילה על פי הלכה. ויש סיוע לזה בגלל שהגמרא הפסחים אינה מדברת על התחלת הלילה לפי הדין. והגמרא נתנה שיעור שלשה כוכבים ממוצעם רק לסימן, לא מה שקובע את הלילה. נוסף.הייתי בישראל כמה שנים וראיתי משהו שאישר את הגישה של ר''ת בדבר הזמן שמתחיל הלילה. כלומר, עבור 59 הדקות הראשונות לאחר השקיעה, אין שינויים דרמטיים בשמים. השמים הופכים כהים. ואז ב59 דקות קורה משהו דרמטי. סוג של צורות כיפה נעשה מעל האזור שבו שקעה החמה. ואז כי הכיפה עצמה מתחילה לשקוע עד בדיוק 72 דקות הוא שוקע מתחת לאופק, והשמים כהים לגמרי. אתה יכול לראות איך זה מתאים לגמרא בשבת. יש גם משהו על מה שאתה קורא ממוצע. למילה "ממוצע" אין שום משמעות מלבד לעומת משהו אחר. לכן מספר 5 הוא ממוצע בין 0 ו10, אבל לא ממוצע לעומת 100 ו1,000,000. אז כדי להיות מסוגל לקבוע או למדוד מהו כוכב ממוצע אתה צריך לראות כל הכוכבים באמצע הלילה. ברגע שאתה רואה את כל הכוכבים שניתן לראות בעין בלתי מזוינת, אז אתה בוחר שלושה כוכבים ממוצעים. אז אתה לומד לזהות אותם על ידי לימוד יסודי של מפת השמים. אחד צריך ללמוד לזהות את הכוכבים ואת המקום של כל כוכב בקונסטלציה. ואז אחרי שאתה יודע מה הוא כוכב ממוצע, אתה יוצא לראות באיזה לילה כאשר הוא הופך להיות גלוי. שלושה גלויים ב72 דקות. עם זאת, הכוכבים שנראים חצי שעה אחרי השקיעה, כאשר אתה משווה אותם עם כוכבים אחרים באמצע הלילה הם לא כוכבים ממוצעים. הם ענקים לעומת כל האחרים. הם מה שהגמרא קוראה כוכבים גדולים. כוכבים גדולים לא אומרים לך כאשר הלילה מתחיל. רק שלושה כוכבים ממוצעים. במונחים של כוכבים, ראיתי גם משהו שם גם באזורים מדבריים בישראל. אין כוכבים נראים בשקיעה. אף אחד. אז אם בין השמשות מתחיל בשקיעה, איפה הם שני כוכבים ממוצעים? על פי הגמרא, בין השמשות מתחיל כאשר כוכב ממוצע אחד נראה, לא כוכבים גדולים אשר ניתן לראות לפני כן. אז זה מעניין כי בשקיעה, אין כוכבים גדולים, ולא כוכבים ממוצעים גלויים. זה סותר את הרעיון שבין השמשות מתחיל באותה עת עלה בדעתי בדרך חזרה מהים שאפשר להבין את שתי הסוגיות האלה בשבת כחולקות זו על זו. סוגיות חלוקות למרות שזו תשובה שרק לעתים רדיןות פונים אליה, עדיין נראה שכך אפשר להבין את הסוגיא. גמרא אחת סוברת 13.5 דקות אחרי ''שקיעת החמה'' זה הלילה. גמרא האחרת סוברת לפי שלושה כוכבים בינוניים. והגר''א רב שרירא גאון וראשון אחד מבינים שקיעה היא תחילת בין השמשות [היינו שקיעה ראשונה]. לי זה נראה פשוט לומר שהגמרא שסוברת שקיעה היא ההתחלה של בין השמשות היא לא כמו הגמרא של שלושת הכוכבים. שכן שלושה כוכבים בינוניים לא יוצאים עד כ-40 דקות לאחר השקיעה בסיכום: יש שלושה מקומות בגמרא שעוסקים בשאלה מתי מתחיל הלילה? במסכת שבת כתוב 13.5 דקות אחרי השקיעה. 13.5 דקות זה הזמן שלוקח ללכת 3/4 מייל רומי. [בין השמשות מתחיל בשקיעה ומסתיים ב-13.5 דקות מאוחר יותר.] ואז מיד אחרי זה כתוב כשאתה רואה שלושה כוכבים בינוניים. לא גדולים ולא קטנים. ואז במסכת פסחים כתוב אחרי 72 דקות [הזמן שלוקח ללכת ארבעה מיילים רומאים]. רבינו תם אומר שהגמרא פסחים מתייחסת לשקיעה השנייה. אז הלילה באמת מתחיל ב-72 דקות. זו דעתם של רוב ראשונים והאי גאון הגר"א כתב על השאלה מתי מתחיל הלילה שהחושים מעידים על גישתו שזה 13.5 דקות לאחר השקיעה. המשמעות היא שהוא סבור שגישתו של רבינו תם תלויה ברעיון שהשמש נכנסת למסדרון עם השקיעה, ושהחושים מראים לנו שאין מסדרון כזה. עוד אני רוצה לומר שהרדב''ז מחזיק כמו הגר''א בשאלות ותשובות שלו סימן רפ''ב חובות

There is a proof that the Rambam agrees with the opinion of Rabbainu Tam concerning the beginning of the night. It is this: The Baal Hameor brings the language of the Geonim in the beginning of Brachot. There the language is that the Mishna says the priests can eat their truma when the firmament is clear from all light. The Rambam brings this same idea in Trumot chapter 7 halacha 2. And the sky is not pure from all light until 72 minutes after sun set. Until then, the sky gets darker, but at 58.5 minutes after sun set, there is like a half oval figure of light where the sun went down. It sinks steadily into the horizon until 72 minutes after sun set. Then the sky has become pure from all light except the stars.--------------------------------There is a proof that the רמב''ם agrees with the opinion of רבינו תם concerning the beginning f the night. It is this, the בעל המאור brings the language of the גאונים in the beginning of ברכות. There the language is that the משנה says the כהנים can eat their תרומה when the firmament is clear from all light. Rambam brings this same idea in תרומות chapter ז' halacha ב. And the sky is not pure from all light until 72 minutes after sun set. Until then, the sky gets darker, but at 58 and 1/2 minutes after sun set there is like a half oval figure of light where the sun went down. It sinks steadily into the horizon until 72 minutes after sun set. Then at 72 minutes, it has sunken entirely, and the sky has become pure from all light except the star light.