Tractate Ketuboth pg 2.  In places where the courts are in session on Monday and Thursday, a virgin must be married on Wednesday. Rashi says the reason is so that if he finds that she is not a virgin, he can come to court the next day, and perhaps witnesses will come to testify about what they might know. Tosphot asks on this from later on on page 9. There R' Elazar said if a person comes to court and says, ''I found my wife to not be a virgin,'' he is believed to forbid her to himself. Then pg. 9 b Abyee brings a proof to R' Elazar. He says we can see R' Elazar is right from the Mishna that says a virgin must be married on Wednesday. The point of Tosphot is that to Rashi he comes to court not because he is believed, but so that witnesses will come. And the question of Tosphot on Rashi is  that Abyee clearly see says that the Mishna is a proof to R' Elazar that he is believed, not that that we do not know whether to believe him or not, and so call witnesses. 

  I am unclear about what the question of Tosphot is. To R Elazar, the Mishna is clear. He is believed to forbid her to himself, but must come to court to bring witnesses in order to make her lose her ketubah. If Tosphot has a question on Rashi, it should be from the opinion  that he is believed even to make her lose her ketubah, and  thus there is no need for witnesses. I am  sure that Tosphot has a question on Rashi, but it is not from Abyee or R' Elazar, but rather from the opinion (of Rav Yehuda in the name of Shmuel and Rav Nahman) that the husband can both forbid his wife to himself and make her to lose the ketubah because a person does not take the trouble to prepare a wedding feast with the intention of ruining it afterwards. Based on that why would he need witnesses? 

I believe that Tosphot understands that Rashi is referring to a wife of a israeli, not the wife of a kohen. And thus Rashi means that since he is believed in the case of a wife of a kohen, then even in the case of the wife of a Israeli, he could come to the court and hope that witnesses would come to clarify the situation. [After all, R. Elazar meant that the husband is believed that he found her not to be a virgin only in the case of the wife of a kohen or a wife that was engaged before the age of three, but not wedded until she came of age.] And because Rashi means this, then Tosphot has his question that if Rashi would be right, then there is no proof from the Mishna even in the case of the wife of a kohen because even if he is not believed , he would still come to court in the hope that witnesses will come.

And thus the statement of Abyee  poses a question on Rashi because to Abyee, the Mishna is a proof to R' Elazar.

After all, if he is coming to court because he might find witnesses, then he might come to court in the case of the wife of a kohen also just to find witnesses. Why should we say that he is believed?  

 ___________________________________________________________________________________

כתובות דף ב.  In places where the courts are in session on Monday and Thursday, a virgin must be married on Wednesday. רש''י says the reason is so that if he finds that she is not a virgin, he can come to court the next day, and perhaps witnesses will come to testify about what they might know. תוספות asks on this from later on on page 9. There ר' אלעזר said if a person comes to court and says, ''I found my wife to not be a virgin,'' he is believed to forbid her to himself. Then בדף ט'  אביי brings a proof to ר' אלעזר . He says we can see ר' אלעזר is right from the משנה that says a virgin must be married on Wednesday. The point of תוספות is that to רש''י he comes to court not because he is believed, but so that witnesses will come. And the question of תוספות on רש''י is  that אביי clearly see says that the משנה is a proof to ר' אלעזר that he is believed, not that that we do not know whether to believe him or not, and so call witnesses. I am unclear about what the question of תוספות is. To ר' אלעזר, the משנה is clear. He is believed to forbid her to himself, but must come to court to bring witnesses in order to make her lose her כתובה. If תוספות has a question on רש''י, it should be from the opinion that he is believed even to make her lose her בתובה and  thus there is no need for witnesses. It seems to me that תוספות has a good question on רש''י but it is not from אביי or ר' אלעזר .  

I am  sure that תוספות has a question on רש''י, but it is not from אביי or ר' אלעזר, but rather from the opinion (ר' יהודה בשם שמואל) that the husband can both forbid his wife to himself and make her to lose the כתובה because a person does not take the trouble to prepare a wedding feast with the intention of ruining it afterwards. Based on that, why would he need witnesses? 

I believe that תוספות understands that רש''י is referring to a wife of a ישראלי, not the wife of a כהן. And thus רש''י means that since he is believed in the case of a wife of a כהן, then even in the case of the wife of a ישראלי, he could come to the court and hope that witnesses would come to clarify the situation. [After all, ר' אלעזר meant that the husband is believed that he found אשתו not to be a virgin only in the case of the wife of a כהן or a wife that was engaged before the age of three but not wedded until she came of age.] And because רש''י means this, then תוספות has his question that if רש''י would be right, then there is no proof from the משנה even in the case of the wife of a כהן because even if he is not believed , he would still come to court in the hope that witnesses will come. And thus the statement of אביי  poses a question on רש''י because to אביי, the משנה is a proof to ר' אלעזר.

After all, if he is coming to court because he might find witnesses, then he might come to court in the case of the wife of a כהן also just to find witnesses. Why should we say that he is believed?  

כתובות דף ב. במקומות בהם מתקיימים בתי הדין בימים שני וחמישי, בתולה חייבת להינשא ביום רביעי. רש''י אומר שהטעם הוא שאם ימצא שהיא לא בתולה יוכל לבוא למחרת לבית הדין ואולי יבואו עדים להעיד על מה שהם עשויים לדעת. תוספות שואלים על כך מעמוד ט' ע''א שם אמר ר' אלעזר שאם אדם בא לבית המשפט ואומר ''מצאתי שאשתי לא בתולה'', הוא נאמן לאוסרה לעצמו. ואז בדף ט' ע''ב אביי מביא הוכחה לר' אלעזר . הוא אומר שאנחנו יכולים לראות שר' אלעזר צודק מהמשנה שאומרת שבתולה חייבת להתחתן ביום רביעי. הטעם של תוספות הוא שלרש''י הוא בא לבית הדין לא בגלל שמאמינים לו, אלא כדי שיבואו עדים. ושאלת תוספות על רש''י היא שאבי ראה בבירור שהמשנה היא הוכחה לר' אלעזר שהוא נאמן, לא שאין אנו יודעים אם להאמין לו או לא, ולכן נקרא עדים. לא ברור לי מהי שאלת התוספות. לר' אלעזר המשנה ברורה. מאמינים שהוא אוסרה לעצמו, אבל חייב להגיע לבית המשפט (רב יהודה בשם שמואל) להביא עדים כדי לגרום לה לאבד את הכתובה שלה. אם יש לתוספות שאלה על רש''י, זו מדעת  שסובר שהוא נאמן אפילו שהיא תאבד את הכתובה, ובכך אין צורך לעדים. 

אני בטוח שיש לתוספות שאלה על רש''י, אבל זאת לא מאביי או מר' אלעזר, אלא מהדעה שהבעל יכול גם לאסור את אשתו על עצמו וגם לגרום לה לאבד את הכתובה בגלל שאדם לא טורח להכין סעודת חתונה מתוך כוונה להרוס אותה לאחר מכן. בהתבסס על זה, למה שהוא יצטרך עדים

אני מאמין שתוספות מבינים שרש''י מתייחס לאישה של ישראלי, לא לאשתו של כהן. ולפיכך רש''י משמע שמאחר שמאמנים לו במקרה של אשת כהן, אזי גם במקרה של אשת ישראלי יכול היה לבוא לבית הדין ולקוות שיבואו עדים לברר את המצב. [הרי ר' אלעזר התכוון שהבעל נאמן שמצא אשתו לא בתולה רק במקרה של אשת כהן או אישה שהתארסה לפני גיל שלוש אך לא נישאה עד שתבוא לגיל מתאים.] וכיון שזו כוונת רש''י, אזי לתוספות יש שאלתם שאם רש''י צודק, הרי אין הוכחה מהמשנה אפילו בעניין אשת כהן כי אפילו אם הוא לא נאמן, הוא עדיין יגיע לבית המשפט בתקווה שיבואו עדים. ולפיכך האמירה של אביי מעמידה שאלה על רש''י כי לאבי המשנה היא הוכחה לר' אלעזר

והרי אם הוא בא לבית דין כי הוא עלול למצוא עדים, אז הוא עשוי לבוא לבית הדין במקרה של אשת כהן גם רק כדי למצוא עדים. למה נגיד שמאמינים בו?

 za34 midi  [same piece in nwc] 

Gemara Nida 2

 Rav Isar Melzer [book Even Haazel] and Rav Shach {book Avi Ezri} disagree on how to solve a difficult Rambam, and yet both answers have problems with them. [ [Rav Meltzer was a teacher of Rav Shach in Slutzk. Later Rav Shach was a teacher in Kletzk in the yeshiva of the son in law of Rav Meltzer, i.e., Rav Aaron Kotler ]] I realized that both answers can work only if put together. Gemara Nida2. The Mishna says a person went into a mikve [pool] and it was found lacking the full volume, all the pure things which were handled [based on the  assumption that that mikve was okay] are impure. R Shimon says in a private domain they are in doubt. In a public domain they are pure. The Gemara asks from this law: ''a barrel of wine was separated in order to use it for separating truma, and was found to be sour. For three days, the wine that was fixed is ok. After that it is a doubt.'' R Hanina from Sura says the teaching about barrel is R Shimon. the reason for the sages (the first Tana) is that two Hazakot work together. That is the mikve is now lacking and the person that went into it was unclean. These hazakot [statuses] work together to defeat one hazaka [status] that the Mikve was ok until the minute it was found to be not okay. The Rambam holds by both laws, that of the Mikve, and that of the barrel even though the Gemara holds that both laws contradict each other. Rav Isar Meltzer points out that the mikve is different from the barrel. The only doubt in the case of the mikve is the person or things that went into it. The Mikve itself we know is not OK. So two Chazot can work together to say that what went into it is also not ok. But for the Barrel, we know at least some part of it is definitely truma. So it is a doubt, and we can not use two hazakot to make what was fixed by it  to be definitely not ok when it itself is a doubt. The problem with this answer is that  making the two laws not contradict each other can help the Rambam, but does not answer the fact that the Gemara holds both laws contradict. Rav Shach holds that the Rambam decided the Halacha like the second answer of the Gemara that ignores the issue of Hazaka and rather says the sages and R Shimon differ on how to learn from the beginning of tuma to the end or the opposite. Thus two hazakot against one is not the argument between the sages and R Shimon. So when the Rambam writes like the law of the Mishna about Mikve that what went into it is still unclean, that means it is a doubt. jut like the case of the barrel.  the problem is that the mishna and Rambam both write what went into the Mikve is unclean, not that it is a doubt. The answer to this is that in fact the Rambam did  decide the law like the second answer of the Gemara and both the Mishna on mikve and teaching on the barrel are both the sages, not R Shimon and that two hazakot can work only for the Mikve but not the barrel as Isaar Meltzer pointed out.

Might I add here a side note that I think that since these great roshei yeshiva are no longer with us, we ought to make it a point to learn the Avi Ezri of Rav Shach, the Even HaAzel of Rav Isar Meltzer. The Chidushim of Reb Aaron Kotler [of Kletzk] and Rav Shmuel Rozovski [Ponovitch]. i would recommend both learning in depth and also fast. but if for lack of time one can not do both then in depth is more important.--ie learn one whole section of any one of these books one day and then review it the next day and so on for a month. [If some day the ideas of reb shmuel berenbaum [rosh yeshiva of the mir in the usa] are ever printed then I recommend his ideas also]

Later note: After writing the above, I noticed that Rav Shach has a slightly different answer in Laws of Truma where he explains that two hazakot [statuses] always can only make a doubt. Thus the wine that was fixed by the wine in the barrel that became vinegar is only a doubt. [The two hazakot  are the hazaka of the wine being tevel and the hazaka of the barrel that is now vinegar. So we say that backwards in time, it was vinegar at the time it fixed the wine. But the unclean person that went into the mikve is definitely still unclean, because of two hazakot, and also that we learn from sota that a doubt is considered a certainty. That is, the law of sota helps to turn the doubt into a certainty. In this way, the Rambam still must  be going like the second answer in nida page 3 on the question posed on page 2.  ] 

______________________________________________________________________________

 

רב איסר מלצר and רב שך disagree on how to solve a difficult רמב''ם and yet both answers have problems with them. I realized that both answers can work only if put together. גמרא נידה  דף ב' ע''ב . The משנה says a person went into a מקוה  and it was found lacking the full volume, all the pure things which were handled based on the  assumption that that מקוה was okay are impure. ר' שמעון says in a רשות היחיד they are in doubt. In a רשות הרבים they are pure. The גמרא asks from this law: ''a חבית of wine was separated in order to use it for separating תרומה, and was found to be vinegar. For three days, the wine that was fixed is ok. After that it is a doubt.'' ר חנינא from סורא says the teaching about חבית is ר' שמעון. The reason for the חכמים ( the first תנא) is that two חזקות work together. That is the מקוה is now lacking and the person that went into it was unclean. These חזקות work together to defeat one חזקה that the מקוה was ok until the minute it was found to be not okay. The רמב''ם  holds by both laws, that of the מקוה, and that of the חבית even though the גמרא holds that both laws contradict each other. רב איסר מלצר points out that the מקוה is different from the חבית. The only doubt in the case of the מקוה is the person or things that went into it. The מקווה itself we know is not OK. So two חזקות can work together to say that what went into it is also not ok. But for the חבית, we know at least some part of it is definitely תרומה. So it is a doubt, and we can not use two חזקות to make what was fixed by it  to be definitely not ok when it itself is a doubt. The problem with this answer is that  making the two laws not contradict each other can help the רמב''ם, but does not answer the fact that the גמרא holds both laws contradict. רב שך holds that the רמב''ם decided the הלכה like the second answer of the גמרא that ignores the issue of חזקה and rather says the תנא קמא and ר' שמעון differ on how to learn from סוטה. Thus two חזקות against one (תרתי לריעתא) is not the   argument between the תנא קמא and ר' שמעון. So when the רמב''ם writes like the law of the משנה about מקוה that what went into it is still unclean, that means it is a doubt, just like the case of the חבית.  The problem is that the משנה  and רמב''ם both write what went into the מקוה is unclean, not that it is in doubt. The answer to this is that in fact the רמב''ם did  decide the law like the second answer of the גמרא, and both the משנה on מקוה and teaching on the חבית are both the תנא קמא, not ר' שמעון and that two חזקות can work only for the מקוה, but not the חבית as רב איסר מלצר pointed out. so what went into the מקוה הוא טמא but wine that מתוקן by the חבית is in doubt. 

Later note: After writing the above, I noticed that רב שך has a slightly different answer in הלכות תרומה where he explains that two חזקות [statuses] always can only make a doubt. Thus the wine that was fixed by the wine in the barrel that became vinegar is only a doubt. [The two חזקות  are the חזקה of the wine being טבל and the חזקה of the barrel that is now vinegar. So we say that backwards in time, it was vinegar at the time it fixed the wine. But the unclean person that went into the מקוה is definitely still unclean, because of two חזקות, and also that we learn from סוטה that a doubt is considered a certainty. That is, the law of סוטה helps to turn the doubt into a certainty. In this way, the רמב''ם still must  be going like the second answer in נידה דף ג' ע''א  on the question posed on דף ב' ע''ב.

__________________________________________________________________________________

רב איסר מלצר (ה' אישות פרק י' ) ורב שך (ה' סוטה פרק א' ה''ג) חלוקים בדעתם כיצד לפתור רמב''ם קשה ובכל זאת בשתי התשובות יש בעייות. הבנתי ששתי התשובות יכולות לעבוד רק אם הן משולבות יחד. גמרא נידה דף ב' ע''ב . המשנה אומרת שאדם נכנס למקוה שנמצא חסר נפח מלא, כל הדברים הטהורים שטופלו על סמך ההנחה שהמקוה הזו הייתה בסדר הם לא טהורים. ר' שמעון אומר ברשות היחיד שהם בספק. ברשות הרבים הם טהורים. שואלת הגמרא מדין זה: ''חבית של יין הופרד כדי להשתמש בו להפרדת תרומה, ונמצא שהוא חומץ. במשך שלושה ימים, היין שתוקן בסדר. אחר כך ספק.'' ר חנינא מסורא אומר שההוראה על חבית היא ר' שמעון. הסיבה לחכמים (תנא הראשון) היא ששתי חזקות פועלות יחד. זה מקוה שחסרה עכשיו והאדם שנכנס אליה היה טמא. החזקות האלה פועלות יחד כדי להביס חזקה אחת שהמקוה הייתה בסדר עד לרגע שנמצא שהיא לא בסדר. הרמב''ם קובע כשני הדינים, זה של מקוה, ושל החבית למרות שהגמרא סובר ששני הדינים סותרים זה את זה. רב איסר מלצר מציין כי מקוה שונה מהבית. הספק היחיד במקרה של מקוה הוא האדם או הדברים שנכנסו אליו. המקווה עצמה שאנו מכירים אינה בסדר. אז שני חזקות יכולים לעבוד יחד כדי להגיד שמה שנכנס לזה גם לא בסדר. אבל עבור החבית, אנחנו יודעים שלפחות חלק ממנו הוא בהחלט תרומה. אז זה ספק, ואנחנו לא יכולים להשתמש בשתי חזקות כדי לגרום למה שתוקן על ידי זה להיות בהחלט לא בסדר כאשר זה עצמו הוא ספק. הבעיה בתשובה זו היא שעשיית שני ההלכות לא סותרות זו את זו יכולה לעזור לרמב''ם, אבל לא עונה על כך שהגמרא מחזיק ששתי ההלכות סותרות. רב שך סובר שהרמב''ם הכריע את ההלכה כמו התשובה השניה של הגמרא שמתעלם מסוגיית החזקה, ואדרבה אומר התנא קמא ור' שמעון חלוקים כיצד ללמוד מסוטה. לפיכך שתי חזקות כנגד אחת (תרתי לריעתא) אינו הוויכוח בין התנא קמא לר' שמעון. אז כשהרמב''ם כותב כמו דין המשנה על מקוה שמה שנכנס אליו עדיין טמא, זה אומר שזה ספק, ממש כמו התנא קמא. הבעיה היא שהמשנה והרמב''ם כותבים מה שנכנס למקוה טמא, לא שיש ספק. התשובה לכך היא שלמעשה הרמב''ם כן הכריע את הדין כמו התשובה השניה של הגמרא, וגם המשנה על מקוה וגם הוראה על החבית הן התנא קמא, לא ר' שמעון, וששתי חזקות יכולות לעבוד רק עבור מקוה, אבל לא את החבית כפי שציין רב איסר מלצר. אז מה נכנס לקוה הוא טמא, אבל היין המתוקן על ידי החבית שמוטל בספק הוא גם ספק.

הערה מאוחרת: לאחר כתיבת האמור לעיל, שמתי לב שלרב שך יש תשובה מעט שונה בהלכות תרומה. שם הוא מסביר ששתי חזקות [סטטוסים] תמיד יכולים רק להטיל ספק. לפיכך היין שנתקן על ידי היין בחבית שהפך לחומץ הוא רק בספק. [שתי החזקות הן חזקה של היין שהוא טבל וחזקה של החבית שהיא עכשיו חומץ. אז אנחנו אומרים שאחור בזמן, זה היה חומץ בזמן שהוא תיקן את היין. אבל הטמא שנכנס למקוה בודאי עדיין טמא, משום שתי חזקות, שלכן אנו למדים מסוטה שספק נחשב וודאי. כלומר, דין סוטה עוזר להפוך את הספק לוודאות. 

באופן זה, הרמב''ם עדיין ודאי הולך כמו התשובה השניה בנידה דף ג' ע''א בשאלה המובאת בדף ב' ע''ב.

 za33 midi  za33 nwc

music file za 32

za32 midi    za32 in nwc format   [files go from ''a'' to ''z'' but after ''z'' start again with ''za''. each letter should have about a 100 files. but many were not put on the internet. and many were lost. some early files had names, but after some time they got just a letter.  ]

 Rav Yehuda said (Ketuboth page 76) in a case when one who owns an ox exchanges the  ox with a donkey and then goes and finds the donkey dead, that the owner of the donkey has to bring proof the donkey was alive at the time of the sale. Rami said that the person in whose domain the problem was found has to bring proof. All the rishonim except the RIF and Rambam (Laws of Sales 20) hold that the point of Rami is the owner of the ox has to bring proof because the finding occurred after the exchange was made. However the Rambam holds even to Rami, the owner of the donkey must bring proof. Rav Shach said the reason is that when a sale is made, it is incumbent on the seller the verify that the object he is selling is the object being bought. But this can not help to answer the problem because in the very next halacha, the Rambam brings a case where an animal was sold and it turned out to be traif. There the buyer has to bring proof. If Rav Shach would be correct, then the seller would have to bring proof. Therefore to me it seems that Rav Isar Meltzer was correct when he said the reason the owner of the donkey must bring proof because the donkey has not yet entered the domain of the buyer. The Rambam did not say the "possession" of the buyer but rather the "domain" of the buyer. This is different from the animal that is traif that has already come into the domain of the buyer. 

רב יהודה said בשם שמואל in a case when one who owns an ox exchanges the  ox with a donkey, and then goes and finds the donkey dead, that the owner of the donkey has to bring proof the donkey was alive at the time of the sale. רמי said that the person in whose domain the problem was found has to bring proof. All the ראשונים except the רמב'ם hold hold that the point of רמי is the owner of the ox has to bring proof because the finding occurred after the exchange was made. However the רמב'ם holdS הלכות מכירה כ' הלכה י''ד וט''ו even to רמי, the owner of the donkey must bring proof. רב שך said the reason is that when a sale is made it is incumbent on the seller the verify that the object he is selling is the object being bought. but this can not help to answer the problem because in the very next הלכה the רמב'ם brings a case where an animal was sold and it turned out to be טריף. There the buyer has to bring proof. If רב שך would be correct, the the seller would have to bring proof. Therefore to me it seems that רב איסר מלצר בספרו אבן האזל was correct when he said the reason the owner of the donkey must bring proof because the donkey has not yet entered the domain of the buyer. The רמב'ם did not say the "possession" of the buyer, but rather the "domain" of the buyer. This is different from the animal that is טריף that has already come into the domain of the buyer. 

כתובות ע''ו ע''ב

רב יהודה אמר בשם שמואל במקרה שבו מי שבבעלותו שור מחליף את השור בחמור, ואז הולך ומוצא את החמור מת, שעל בעל החמור להביא הוכחה שהחמור היה חי בזמן המכירה. רמי אמר שהאדם שבתחום שלו נמצאה הבעיה צריך להביא הוכחות. כל הראשונים מלבד הרי''ף והרמב"ם גורסים שנקודת רמי הוא בעל השור צריך להביא הוכחה כי הממצא התרחש לאחר ביצוע ההחלפה. אולם הרמב"ם מחזיק הלכות מכירה כ' הלכה י''ד וט''ו אפילו לרמי, בעל החמור חייב להביא הוכחה. רב שך אמר שהסיבה היא שכאשר מתבצעת מכירה זה מוטל על המוכר לוודא שהחפץ שהוא מוכר הוא החפץ הנקנה. אבל זה לא יכול לעזור לענות על הבעיה כי בהלכה הבאה הרמב"ם מביא מקרה שבו נמכרה חיה והתברר שהיא טריף. שם הקונה צריך להביא הוכחה. אם רב שך יהיה נכון, המוכר יצטרך להביא הוכחה. לפיכך נראה לי שצדק רב איסר מלצר כשאמר הטעם שעל בעל החמור להביא הוכחה כי טרם נכנס החמור לתחום הקונה. הרמב"ם לא אמר "חזקתו" של הקונה אלא "רשות" של הקונה. זה שונה מהחיה שהיא טריף שכבר נכנסה לתחום של הקונה

      za31 midi           za31 nwc format