There is some kind of inherent ambiguity about a הלכה in the רמב''ם נזקי ממון פרק ב. He holds if a string gets attached to  a chicken and it is walking around and breaks vessels, the owner of the chicken pays חצי נזק. And he brings a support for this view from בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה [a hole that is rolling around in a public domain by the feet of people or animals.
That proof seems to work against what the רמב''ם is saying for נזקי בור  are not obligated for damage to vessels.
If it is considered damage caused by רגל, then it would not be obligated at all in  public space.

How to answer this? The גמרא asks what does  צד השווה in the משנה come to include. רבא says בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה and it is learned from בור ושור. Is it possible the רמב''ם could hold once something is learned from צד השווה It would get the חומרא of both? In our case that would be an obligation in רשות הרבים  and also חייב על נזקי כלים?


יש איזשהו אי בהירות מובנית לגבי הלכה ברמב''ם נזקי ממון פרק ב. הוא מחזיק אם מחרוזת מחוברת לעוף וזה מסתובב ושובר כלי, הבעלים של העוף משלמים חצי נזק. והוא מביא תמיכה לחוק זה מבור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה [בור המתגלגל במרחב ציבורי על ידי רגלי אנשים או בעלי חיים.] נראה כי הוכחה זו פועלת נגד מה שהרמב"ם אומר שנזקי בור אינם מחויבים לנזק לכלים. אם זה נחשב נזק שנגרם על ידי רגל, אז זה לא יהיה מחויב בכלל במרחב הציבורי. איך לענות על זה? גמרא שואל מה הצד בשווה מגיע במשנה לבוא לכלול. רבא אומר בור המתגלגל ברגלי אדם  והוא בא על ידי בור ושור. האם יתכן שהרמב''ם יכול להכיל משהו שנלמד מן הצד השווה לקבל את חומרא של שניהם? במקרה שלנו זה יהיה חובה ברשות הרבים וגם חיוב על נזקי כלים.
This would be not like the רא''ש nor the other opinion the רא''ש brings that when something is learned from צד השווה we go by the most lenient aspect.
However this might be the opinion of the רמב''ם and a support for this can be found in רב שך in the אבי עזרי רמב''ם נזקי ממון פרק א' ה''ח  where he brings the fact the גמרא learns כופר for רגל. There he brings the idea that the whole reason we learn מצד השווה is to tell us why each of the four אבות נזיקים needs to be written. But after they are written,  the rules that apply to each are not limited to what could be deduced from מצד השווה.

זה לא יהיה כמו הרא"ש וגם הדעה האחרת שהרא''ש מביא כי כשמשהו נלמד מתוך צד השווה אנחנו הולכים על הצד הכי קל. עם זאת, ייתכן שזו דעתו של הרמב''ם ותמיכה לכך ניתן למצוא אצל הרב שך באבי עזרי ברמב''ם נזקי ממון פרק א 'ח', שם הוא מביא את הגמרא שלומדת כופר עבור רגל ברשות היחיד. הנה הוא מביא את הרעיון כי הסיבה  שאנו לומדים את הצד השווה הוא לספר לנו למה כל אחת מארבעה אבות נזיקים צריכים להיות כתוב. אבל אחרי שהם כתובים, הכללים החלים על כל אחד מהם אינם מוגבלים למה שניתן להסיק מן הצד השווה.

There is some kind of inherent ambiguity about a halacah in the Rambam. [נזקי ממון פרק ב] He holds if a string gets attached to  a chicken and it is walking around and breaks vessels, the owner of the chicken pays 1/2 damages. And he brings a support for this view from בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה [a hole that is rolling around in a public domain by the feet of people or animals.].
That proof seems to work against what the Rambam is saying for נזקי בור [damage caused by one digging a hole in a pubic place] are not obligated for damage to vessels. considered
If it is considered damage caused by "feet", then it would not be obligated at all in  public space.

I am being short in this above paragraph because I am not sure how to answer this. The Gemara asks what does  צד השווה in the mishna come to include. Rava says בור המתגלגל ברגלי אדם ובהמה and it is learned from בור ושור. Is it possible the Rambam could hold once something is learned from צד השווה It would get the חומרא of both? In our case that would be an obligation in רשות הרבים  and also חייב על נזקי כלים?

המשנה בתרומה אומרת, המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר. ר' מאיר אומר אף מוציא ממנו תרומה על מקום אחר.


If this משנה would only be talking about מעשר it would be simple. And if it was only talking about תרומה, it would also be simple. What makes it difficult to understand is the fact that it puts both together.
Let's say we were only talking about מעשר. And instead of his separating one tenth, he separated one twentieth. And we have the principle אין ברירה. That principle says for example if two children of an idolater inherit his wealth. But one son became a גר.  If we would say יש ברירה , then he could tell the other son, "You can take the idols, and I will take the other property."  And by that it would be revealed that even at first, the idols fell to the portion of the idolatrous son and the convert could take his own portion.  But if there is not retrograde choice, then he could not do so. He would have to take an even portion with the other son, and then the idols that fall to his portion he would have to destroy.

So in our case also. If we would say יש ברירה, then it would be simple to say he simply takes another one twentieth, and the stack of grain is fixed. If אין בררה then it is clear that  the stack of grain is mixed with טבל and חולין. And there would be no physical way to fix it. But he could take another twentieth and say this twentieth is the remaining part מעשר for what ever טבל is left in the כרי
If we were only talking about תרומה, then also it would be perfectly clear. The law of the Torah is   אפילו חיטה אחת פוטרת כל הכרי
Even one grain fixes the entire stack.



אם משנה הזאת רק היתה מדברת על מעשר הכל יהיה פשוט. ואם זו רק היתה מדברת על תרומה, הכל יהיה גם פשוט. מה שמקשה עלי להבין את זו הוא העובדה שהיא מכניסה את שניהם יחד. נניח שדיברנו רק על מעשר. ובמקום שהוא היה צריך להפריד עשירית אחת, הוא הפריד אחת מעשרים. ויש לנו העיקרון אין ברירה. העיקרון הזה אומר למשל אם שני ילדים של עובד אלילים יורשים את עושרו. אבל בן אחד הפך לגר. אם היינו אומרים יש ברירה, אז הוא יכול להגיד  לבן השני, "אתה יכול לקחת את האלילים, ואני אקח את הנכס הנשאר." ועל ידי זה היה מתגלה כי גם בהתחלה, האלילים נפלו לחלק של הבן  העובד אלילים והגר יכול לקחת חלק שלו. אבל אם אין ברירה לאחור, אז הוא לא יכול לעשות זאת. הוא יצטרך לקחת חלק שווה עם הבן השני, ואז האלילים הנופלים לחלק שלו הוא יצטרך להרוס. כך גם במקרה שלנו. אם היינו אומרים יש ברירה, אז זה יהיה פשוט לומר שהוא פשוט לוקח עוד אחת מעשרים, ואת ערימת הדגן הוא מתוקנת. אם אין ברירה אז ברור כי ערימת התבואה מעורבבת עם טבל וחולין. ולא תהיה שום דרך פיזית לתקן את זו. אבל הוא יכול לקחת עוד אחת מעשרים ולומר זו האחת מעשרים  היא החלק הנותר מעשירית על  הטבל הנשאר בכרי. אם רק דיברנו על תרומה, אז גם יהיה ברור לגמרי. החוק של התורה  חיטה אחת פוטרת כל הכרי. (אפילו גרגר אחד מתקן את הערימה כולה)

Mishna in tractate Trumot

המשנה בתרומה אומרת, המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר. ר' מאיר אומר אף מוציא ממנו תרומה על מקום אחר.

The Mishna in tractate Trumot says when one separates  truma and maasar {1/10} in part, he must separate truma from it but not for another place. R. Meir says also truma for another place.


It seems to me that if this mishna would only be talking about maasar it would be simple. And if it was only talking about truma, it would also be simple. What makes it difficult to understand is the fact that it puts both together.
Let's say we were only talking about Maasar. And instead of his separating 1/10, he separated 1/20. And we have the principle אין ברירה. (No choice). [That principle says for example if two children of an idolater inherit is wealth. But one son became a convert.  If we would say יש ברירה (there is choice), then he could tell the other son you can take the idols and I will take the other property.  And by that it would be revealed that even at first, the idols fell to the portion of the idolatrous son and the convert could take his own portion. ] But if there is not retrograde choice. then he could not do so. He would have to take an even portion with the other son, and then the idols that fall to his portion he would have to destroy.

So in our case also. If we would say יש ברירה then it would be simple to say he simply takes another 1/20 and the stack of grain is fixed. If אין בררה then it is clear that  the stack of grain is mixed with טבל and חולין.
If we were only talking about Truma, then also it would be perfectly clear. The law of the Torah is  is  אפילו חיטה אחת פוטרת כל הכרי
Even one grain fixes the entire stack.

Reb Nachman's thought is often presented as Eastern Mysticism. This started with Reb Aryeh Kaplan and continues. I think the reason this is done is to try to get people whose thoughts are already influenced by Yoga and eastern religions.
However there are differences. One aspect of the difference is simply the existence of good and evil.
In Torah thought, there is evil, and one must actively avoid it.

M own feeling about all this is more or less based on Dr. Kelley Ross's essay "The Dark Side of the Tao" in which he posits a difference between religions that have a conflict between good and evil with good eventually winning--  as opposed to religions that say there is no such conflict.

My own background in the Mir Yeshiva in NY indicates to me a more Musar based approach. But my main thought here is that I must have  a blind spot in which flaws in my own thinking and world view are not apparent to me -in the same way I see people in Eastern religious though (including Reb Nachman's groups) also seem to have a blind spot.

The approach of Reb Israel Salanter [the founder of the Musar Movement] as far as I can see as to consider learning musar [books of medieval Ethics] to be the best way to come to fear of God and good character. But one thing stands out in this whole thing. It is that coming to fear of God is a goal. Perhaps the highest goal. That was at least how I understood it. To some degree you can see this in the verse: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת א' תמצא Proverbs 2. "If you seek it like money and like a treasure you search for it, then you will understand the fear of the Lord and the knowledge of God you will find." As a goal we do find the the Five books of Moses the idea of the fear of God as being the highest goal.

However to the Rambam the fear of God is reached not in the conventional way but rather by learning Physics and Metaphysics--along with Torah.

At the time I was at the Mir yeshiva I took the approach of Reb Israel Salanter quite literally. I have to say this seems to have in fact resulted in the exact kind of results that he predicted. So I can not really say if my later approach is all that much better.

What leads to right decisions? This seems to be a subject of debate. In the famous speech of Pericles it was mentioned that  discussion always precedes right action.
That is to say that there is an infinite difference between right action and wrong action. The repercussions go on and on forever. But to be able to perceive the difference before action is taken is very hard. each course of action can be argued for and against. The only way the right choice is made clear is by discussion.

If this was the only thing I had learned from Pericles' speech, that would already be enough. For I have heard of many other approaches the supposedly lead to right action and by experience -my own an others-I have found this idea of Pericles to be the best.

[This idea was also mentioned by Reb Nachman when he says that in the future people will get together and discuss their issues and by means of that, the Truth will be revealed. This is exactly what Pericles said. Discussion always precedes right action.

רמב''ם laws of הלכות ממרים פרק ב' הלכות א'-ג' . What you might note here is that for many decrees, the reason that was stated for it no longer exists.

הלכות ממרים פ''ב ה''א בית דין הגדול שדרשו באחת מן המידות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ב''ד אחר לסתור אותו ה''ז סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.
הלכה ב' בית דין גזרו גזירה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל [ראב''ד-לא אפילו אליהו ובית דינו הואיל ופשט איסורן בכל ישראל כדאיתא בע''ז] ועמד אחריהם ב''ד אחר ובקש לבטל דברי הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין

הלכה ג' בד''א בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג לתורה כשאר דיני התורה אבל דברים שראו בית דין לגזור ולאסור לעשות סייג אם פשט איסורן בכל ישראל אין בית דין גדול אחר יכול לעקרן ולהתירן אפילו היה גדול
מן הראשונים
ראב''ד עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליו שהראשונים תקנוהו וריו''ח בן זכאי בטלה אחר החרבן מפני שנתבטל הטעם לראשונים ולא היה גדול כראשונים


It occurred to me that the ראב''ד is really saying something significant in the רמב''ם laws of הלכות ממרים פרק ב' הלכות א'-ג' . The thing that I noticed is that the רמב''ם's order goes  from most lenient to most strict. And the ראב''ד has the same thing but with the order moved two steps up.
What that means  is this. To the רמב''ם the most lenient is things learned from the שלש עשרה מידות.  For that a later court can reverse the decision even if they are just a small court. The more strict level is  decrees of the sages. For that a later court can reverse the decree if it is greater in number an wisdom. The most strict level are גזירות תקנות ומנהגים made as a סייג to Torah that have been accepted. They can never be reversed. The ראב''ד's system starts with the last thing being the most lenient. He says that that ר. יוחנן בן זכאי reversed the decree to bring the ביכורים to ירושלים and not redeem them. The next level he explains in his comments on מסכת עדויות  where it says why are the words of the דעת היחיד recorded if the הלכה goes by the רוב? Because if a later court sees the words of the minority and agrees with them then it can change the decision if it is greater is number and wisdom.
The ראב''ד there says the later court would not reverse the decree unless the minority opinion was recorded. It comes out then that the later court can go against that majority because it is  a greater majority than the original court that ruled against the minority opinion.

Then the most strict is what is to the רמב''ם the middle level. That is decrees. There the ראב''ד says if it is נתפשט Then it can never be nullified.
Now you could say the ראב''ד is not disagreeing with the רמב''ם's division. But there is good reason to think that the ראב''ד is making the difference between 'הלכה ב and 'הלכה ג to be dependent on whether the decree has been accepted, not whether it is a fence to the Torah. You could argue this point  but for the time being let's just say that that is how the לחם משנה and רב שך both understand the ראב''ד.  That means that the ראב''ד is being strict in 'הלכה ב because as he says the decree was accepted in all Israel. That is why even a later court can not change the decree. And that means that in הלכה ג' where the ראב''ד is the most lenient that is because the decree was no longer accepted.  I mean to say that certainly the decree was once accepted. But when ר. יוחנן בן זכאי came around an the Temple had been destroyed it no longer was the custom to bring first fruits to Jerusalem. So he nullified the decree though he was smaller in wisdom and in number.
Not only that but it would seem like the רמב''ם would have to agree that once the decree was no longer accepted,  it was no longer in force.  For to the רמב''ם how was it possible for ה to nullify a decree when he was smaller in wisdom and number? It was not a case of the 13 principles which is the only case the רמב''ם would have allowed such a thing.


That means that the ראב''ד and perhaps the רמב''ם also are thinking that decrees have force only in so far as they are accepted throughout all Israel. Once they are ignored they no longer have validity because the whole reason for their existence is gone.

So what comes out from all this is significant. That is that the ראב''ד is thinking slightly different from תוספות. What תוספות holds is numerous places is that if the reason for  a decree is nullified the decree itself is nullified. This is like רבה in ביצה page ה' ע''א. What you see from the ראב''ד is that what is determinant is if the decree is presently accepted throughout  all Israel. Not if it once was accepted.  ר. יוחנן בן זכאי certainly did not reverse a decree that had never been accepted.  Or which was based on the 13 principles. Rather it was a decree that had once been accepted  and then was ignored Thus ר. יוחנן בן זכאי could nullify it even though he was smaller in number and wisdom.



ברמב"ם  הלכות ממרים פרק ב 'הלכות א' - ג'. הסדר של הרמב"ם הולך מן הקל ביותר לחמור ביותר. וגם לראב''ד יש את אותו הדבר אבל עם סדר שני צעדים למעלה. מה זה אומר בעברית פשוטה זה. הקל ביותר לרמב''ם הוא דברים הנלמדים מן שלש עשרה מידות. כי בית משפט מאוחר יותר יכול להפוך את ההחלטה גם אם הם רק בית משפט קטן. הרמה החמורה יותר היא גזירות החכמים. כי בית משפט מאוחר יותר יכול להפוך את הצו אם הוא גדול במספר חוכמה. הרמה החמורה ביותר היא גזירות ותקנות  שנעשו סייג לתורה שהתקבלו. לעולם לא ניתן לבטלן. המערכת של ראב''ד מתחילה כשהדבר האחרון הוא הקל ביותר. הוא אומר כי ר' יוחנן בן זכאי ביטל את התקנה להביא את הביכורים לירושלים ולא לגאול אותם. הרמה הבאה הוא מסביר בהערותיו על מסכת עדויות. המשנה שם אומרת מדוע דבריו של היחיד נרשמים אם הלכה הולך על לפי הרוב? הסיבה היא שאם בית משפט מאוחר יותר יראה את דברי המיעוט ומסכים איתם, אז הוא יכול לשנות את ההחלטה אם הוא גדול יותר הוא במספר וחוכמה. הראב"ד אומר שבית המשפט המאוחר לא יבטל דברי הראשונים, אלא אם כן נרשמים חוות דעת המיעוט. אז יוצא כי בית המשפט המאוחר יכול ללכת נגד הרוב הזה, כי הוא רוב גדול יותר מהבית המשפט המקורי שפסק נגד דעת המיעוט. זה בדבר שנלמד ע''י הי''ג מידות. אז החמור ביותר לראב''ד הוא מה שהוא לרמב''ם את הרמת הביניים. זה גזירות. שם אומר הראב''ד אם התקנה נתפשטה, אז לעולם לא תבוטל.  יש סיבה טובה לומר שהראב''ד עושה את ההבדל בין הלכה ב' והלכה ג' להיות תלוי אם הגזירה התקבלה, לא אם זה גדר (סייג) לתורה. אתה יכול להתווכח על הנקודה הזאת, אבל בינתיים נניח שזה נכון שכך רב שך והלחם משנה מבינים את הראב''ד. זה אומר כי ראב''ד הוא מחמיר בהלכה ב' כי כפי מה שהוא אומר הגזירה התקבלה בכל ישראל. לכן אפילו בית משפט מאוחר יותר לא יכול לשנות את הגזירה. ופירוש הדבר כי הלכה ג'  שלראב''ד היא הקלה ביותר היא תקנה שכבר לא מקובלת. אני מתכוון לומר כי בהחלט התקנה היתה פעם מקובלת. אך כאשר ר. יוחנן בן זכאי בא אחר שבית המקדש נהרס זה כבר לא היה מנהג להביא את הפירות הראשונים לירושלים. אז הוא ביטלה למרות שהוא היה קטן יותר בחוכמה ומספר. לא רק זה, אלא שנראה  שהרמב"ם יצטרך להסכים כי לאחר שהגזירה לא מתקבלת עוד, היא כבר לא תהיה בתוקף. עבור לרמב"ם כיצד היה ר' יוחנן בן זכאי יכול לבטל תקנה כאשר היה קטן יותר מן הראשונים בחוכמה ומספר? זה לא היה מקרה של שלש עשרה עקרונות וזה המקרה היחיד שהרמב"ם היה מאפשר דבר כזה. משמעות הדבר היא שגם הראב''ד ואולי הרמב"ם מחזיקים שגם לתקנות יש כוח רק במידה שהן מקובלות על כל ישראל. ברגע שישראל התעלמו מהן אין להן עוד תוקף כי כל הסיבה לקיומן נעלמה. הראב''ד מחזיק קצת שונה מתוספות. מה שתוספות  מחזיק במקומות רבים הוא שאם את הסיבה לתקנה בוטלת אז התקנה עצמה היא בטלה. זה כמו רבה בביצה דף ה" ע''א. מה שאתה רואה מהראב''ד הוא שמה שקובע הוא אם הגזירה מקובלת כיום על כל ישראל. לא אם היא היתה מקובלת פעם. ר יוחנן בן זכאי בהחלט לא ביטל תקנה שלא היתה אף פעם מקובלת. או שהיה מבוסס על שלש עשרה העקרונות.  זאת היתה זה תקנה שהיתה פעם מקובלת ולאחר מכן התעלמה. כך שר. יוחנן בן זכאי היה יכול לבטלה  למרות שהוא היה קטן יותר במספר חוכמה

What you might note here is that for many decrees, the reason that was stated for it no longer exists.
Plus many decrees are no longer accepted by most people. The list includes almost everything that is a decree. Add to that that there is an argument [in the commentary on Pirkei Avot by an Amora printed in every Vilna Shas] whether there is any authority in the first place to make a decree it comes out that most decrees there is no reason to keep. Rather one simply learn and keep Torah.

Some decrees in fact the Gemara does not say the reason for but Rishonim do like Mukze. In any case Mukze in itself has reasons to be lenient about since the law is like R. Shimon that the only kind of muktze is what is specifically put away not to use like drying figs on a roof.

It occurred to me that the Raavad is really saying something significant in the Rambam laws of Rebellious Judges. The thing that I noticed is that the Rambam's order goes like ABC from most lenient to most strict. And the Ravaad has the same thing but with the order moved two steps up so it goes like BCA.
What that means in plain English is this. To the Rambam the most lenient is things learned from the 13 principles of interpretation. [For that a later court can reverse the decision even if they are just a small court.] The more strict level is  decrees of the sages. For that a later court can reverse the decree if it is greater in number an wisdom. The most strict level is decrees made as a fence to Torah. That can never be reversed. That is A-B-C. The Raavad's system starts with the last thing being the most lenient. He says that that R.Yochanan Ben Zachai reversed the decree to bring the fruit fruits to Jerusalem and not redeem them. The next level he explains in his comments on tracate Eduyot  where there is one of the 13 principles of interpretation that a later court can reverse if it is greater in wisdom and number. The Raavad there says the later court would not reverse the decree unless the minority opinion was recorded. It comes out then that the later court can go against that majority because it is  a greater majority than the original court that ruled against the minority opinion.
Then the most strict is what is to the Rambam the middle level. That is decrees. There the Raavad says if it is נתפשט Then it can never be nullified.
Now you could say the Raavad is not disagreeing with the Rambam's division. But there is good reason to think that the Raavad is making the difference between halacha 2 and halacha 3 to be dependent on whether the decree has been accepted, not whether it is a fence to the Torah. You could argue this point  but for the time being let's just say that that is how the Lechem Mishna and Rav Shach both understand the Raavad.  That means that the Raavad is being strict in halacha 2 because as he says the decree was accepted in all Israel. That is why even a later court can not change the decree. And that means that in halacha 3 where the Raavad is the most lenient that is because the decree was no longer accepted.  I mean to say that certainly the decree was once accepted. But when R. Yochana came around an the Temple had been destroyed it no longer was the custom to bring first fruits to Jerusalem. So he nullified the decree though he was smaller in wisdom and in number.
Not only that but it would seem like the Rambam would have to agree that once the decree was no longer accepted,  it was no longer in force.  For to the Rambam how was it possible for R Yochanan to nullify a decree when he was smaller? It was not a case of the 13 principles which is the only case the Rambam would have allowed such a thing.


That means that the Raavad and perhaps the Rambam also are thinking that decrees have force only in so far as they are accepted throughout all Israel. Once they are ignored they no longer have validity because the whole reason for their existence is gone.

So what comes out from all this is significant. That is that the Raavad is thinking slightly different from Tosphot. What Tosphot hold is numerous places is that if the reason for  a decree is nullified the decree itself is nullified. [This is like Raba in Beitza page 5a] What you see from the Raavad is that what is determinant if if the decree is presently accepted throughout  all Israel. Not if it once was accepted.  R. Yochanan certainly did not reverse a decree that had never been accepted.  Or which was based on teh 13 principles. Rather it was a decree that had once been accepted  and then was ignored Thus R Yochanan could nullify it even though he was smaller in number and wisdom

To me this makes sense. I thought at first that if people would be more strict about Torah that that would make things better. But eventually I began to notice there was an inverse relation between strictness and menchlichkeit.

Reb Nachman is not the same as Breslov.

On the subject of Reb Nachman. The positive aspects were pointed out to me. That is that the real thing- authentic Litvak Torah- tends to be kind of flat. Especially for people looking for the meaning of life it does not tend to address issues that are foremost in people's-minds. Reb Nachman was a true tzadik and his approach is a very good synthesis between straight Torah {Gemara Rashi Tosphot} and the Arizal [Isaac Luria].
The drawback is the tendency to get involved in Breslov which is filled with insane people.
For me personally I was not lacking anything as a straight Litvak. Torah and marriage, Israel, devekut,... Getting involved in Breslov changed all that. It is like a door is opened to all kinds of other cults and bad stuff.
The other thing is there is even in the thought of Reb Nachman itself a tendency is to reject the balanced approach of the Rishonim (Rambam, Obligations of the Heart, Musar) of  synthesis between Reason and Revelation.  This is possible to find find in the words of Reb Nachman himself through quilt quotations.
This is not to minimize the importance of Reb Nachman's thought, but it does mean that it is highly advisable to avoid Breslov and all the cults that were put into excommunication by the Gra. Reb Nachman himself was not included in the excommunication, but getting involved with his books tends to open the door to lots of other pretty bad stuff.

Reb Nachman's system is is a synthesis of straight Litvak Torah, Gemara Rashi Tosphot, with the Ari.
 The Rambam's is a synthesis of Torah with Aristotle. The differences are significant and that leaves me wondering . 

music for the glory of God

t86 A minor   t86 in midi format t86 nwc 

Gemara Bava Kama 19a

The גמרא in בבא קמא י''ט ע''א is hard to figure out. רב אשי asks if a שינוי , that is doing damage in a different way than is common, applies to צרורות . An example would be if the animal kicked up stones that went and caused damage. The question is if you say שינוי (change) does apply then it would be only a fourth of the damage.
Normally if an animal walks and happens to knock pebbles that cause damage, the owner is obligated is half damage. But what if instead of walking the animal kicked the pebbles on purpose? Is that a further unusual circumstance and so the owner would be obligated only fourth.
The גמרא then asks why not answer it from the question of רבא who asked if העדאה warning applies to צרורות pebbles.
To me the questions seem independent. But clearly the גמרא is thinking that you could not ask about העדאה warning unless שינוי  applied. But even that to me seems hard to understand because let's say רבא had answered "No. There is no העדאה by צרורות". Then we would also not know anything about if שינוי applies.

One reason that is all seems hard to understand is that even העדאה did apply to pebbles, that would be because it would be considered in itself a שינוי. But that would not tell us anything if another kind of שינוי would be applicable.
רש''י understands that רבא was asking specifically on the issue of  a  fourth.  If העדאה to  בעיטה בצרורות applies? That would help to some degree but it still is curious that רבא does not mention anything about kicking בעיטה. He only asks if העדאה is applicable to pebbles, not to any specific case of pebbles. That would suggest his question was if an animal kicked pebbles three times  and the owner was warned each time, then after the last time, he might be obligated full damages.


הגמרא בבבא קמא י''ט ע''א קשה להבין. רב אשי שואל אם שינוי, (שהוא עושה נזק בצורה שונה מהמקובל), חל צרורות. דוגמה לכך תהיה אם החיה בעט את האבנים כשהלך והאבנים גרמו נזק. השאלה היא אם אתה אומר שינוי של שינוי חל אז החיוב יהיה רק כרבע מן הנזק. בדרך כלל אם חיה בהליכתה דופקת צרורות שגורמים נזק, הבעלים מחויבים  חצי נזק. אבל מה אם במקום ללכת החיה בעטה בצרורות בכוונה? האם במצב   שנסיבות יוצאות דופן נוספות אחת על השניה? אם בעלים מחויבים רק רביע? הגמרא אז שואלת למה לא לענות על השאלה של רב אשי מן השאלה של רבא ששאל אם העדאה (אזהרה) חלה על חצי נזק צרורות. מבחינתי השאלות נראות עצמאיות. אבל ברור שהגמרא חושבת שאתה לא יכול לשאול על העדאה אלא השאלה על השינוי נענתה.  גם  לי נראה קשה להבין כי נניח שרבא ענה "לא. אין העדאה  בצרורות". אז אנחנו גם לא יודעים שום דבר אם שינוי חל בצרורות. גם אם העדאה לא תחול על צרורות, זה יהיה כי זה ייחשב כשלעצמו שינוי. אבל זה לא אומר לנו כלום אם סוג אחר של שינוי יחול. רש''י מבין שרבא שואל ספציפית בנושא של הרביע נזק. אם העדאה  בבעיטה בצרורות חלה? זה יעזור במידה מסוימת, אבל עדיין מעניין כי רבא אינו מזכיר שום דבר על  בעיטה. הוא שואל רק אם העדאה שייכת לצרורות , לא במקרה הספציפי של שינוי בצרורות. השאלה שלו היתה אם חיה בעטה צרורות שלוש פעמים והבעל הוזהר בכל פעם, אז אחרי הפעם האחרונה, אם הוא עלול להיות מחויב מלוא הנזקים?


The previous blog entry is to show how I think the Rambam deals with this difficult Gemara.

The fact of the matter is the way that Rav Shach hints to over there in the Avi Ezri seems to be the only way to make sense out of this Gemara because as I mention in this blog entry here the way of Rashi and even Tosphot seems to leave more questions than they solve.

if an animal is in a public domain and kicks and causes damage

I was looking at the אבי עזרי of רב שך and did not understand him. But based on some things he says there I think this is how he understands the רמב''ם.


The רמב''ם in הלכות ניזקי ממון פרק ב' הלכה ה' והלכה ו' says:
היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקה ברשות הרבים פטור ואם תפס הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה, בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה רורות מחמת הבעיטה והזיקה שם חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת צרורות ואם תפס הניזק חצי נזק אין מוציאין מידו

That is. if an animal  is in a public domain and kicks and causes damage by צרורות the owner is not obligated, but if the ניזק is תופס a רביע we do not take it from him. Also if the animal is in a private domain and kicks and the pebbles cause damage in a private domain, then if the ניזק is תופס חצי damages we do not take it from him. But at the very least, the מזיק is obligated רביע damages.
We see how the רמב''ם understood the סוגיא  in בבא קמא י''ט ע''א. He said that the question of רב אשי is this: Is  חצי נזק צרורות קרן התם? Or is it תולדות הרגל? The idea of the question is we know חצי נזק צרורות is הלכה למשה מסיני but is it תולדות הרגל or קרן התם.
We see the צרורות might not be confined to רגל from the law in the beginning of פרק כיצד הרגל that says חזיר שהיה נובר באשפה משלם חצי נזק שהוא צרורות דשן כמו שכתבו שם התוספות

Included in his question is the idea that if it is קרן התם the a שינוי of a שינוי would apply and if you would have צרורות with בעיטה it would be only a fourth נזק
But in any case it would be obligated  in a public domain. That is why the רמב''ם says if the ניזק is תופס 1/4 when it did the צרורות by means of kicking in  a public domain we do not take it from him.
If it would be תולדות הרגל the owner  would be פטור
The question of רבא is  similar. He asks if there is  a warning העדאה? That means also is חצי נזק צרורות קרן התם?. As far as that goes, it is the same question. But רבא does not include the idea of שינוי של שינוי



חיפשתי  אבי עזרי של רב שך ולא הבנתי אותו. אבל מבוסס על הדברים שראיתי שם, נראה שככה הוא מבין את הרמב''ם. רמב''ם בהלכות ניזקי ממון פרק ב' הלכה ה' והלכה ו' אומר: היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקה ברשות הרבים פטור ואם תפס הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה , בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה צרורות מחמת הבעיטה והזיקה שם חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת צרורות ואם תפס הניזק חצי נזק אין מוציאין מידו. כלומר. אם חיה נמצאת בתחום הציבורי ועל ידי בעיטה גורמת נזק על ידי צרורות, הבעלים אים מחויבים, אלא אם ניזק  תופס רביע אנחנו לא לוקחים את זה ממנו. כמו כן אם החיה נמצאת בתחום פרטי ועל ידי בעיטות  בצרורות גורמת נזק ברשות הניזק, אז אם ניזק הוא תופס חצי נזק אנחנו לא לוקחים את זה ממנו. אבל לכל הפחות,  המזיק מחויב רביע נזק. אנו רואים כיצד הרמב''ם הבין את הסוגיא בבבא קמא י''ט ע''א. הוא אמר כי השאלה של רב אשי היא זו: האם חצי נזק צרורות קרן התם? או שזה תולדות רגל? הרעיון של השאלה הוא שאנחנו יודעים חצי נזק צרורות הוא הלכה למשה מסיני, אבל אם זה תולדות הרגל או קרן התם אינו ברור. אנו רואים שצרורות אולי לא מוגבלות להיות תולדת הרגל מן תחילת פרק כיצד הרגל שאומר חזיר שהיה נובר באשפה משלם חצי נזק שהוא צרורות דשן כמו שכתבו שם התוספות. מוכלל בשאלה שלו הוא הרעיון שאם הוא קרן התם שינוי על שינוי יחול, ואם החיה היתה  מבעטת בצרורות ועם הבעיטה גרמה נזק, שהמזיק יהיה חייב רק רביע נזק. אבל בכל מקרה זה יהיה מחויב בתוך מרחב ציבורי. לכן רמב''ם אומר אם הניזק תופס רביע אנחנו לא לוקחים את זה ממנו. אבל אם זה  תולדות רגל הבעלים יהיו פטורים. שאלת רבא דומה. הוא שואל אם יש העדאה בצרורות? כלומר, אם חצי נזק צרורות קרן התם? היא קרובה להיות אותה השאלה של רב אשי. אבל רבא אינו כולל את הרעיון של שינוי על שינוי.\

Why would the רמב''ם write that he is מחוייב in the domain of the ניזק  at least רביע of the damages. But if the ניזק is תופס a half we do not take it from him?
The reason is that whether it is תולדות רגל or קרן התם that makes no difference in the רשות הניזק. the מזיק is obliged in either case. The only thing that is in doubt is the question of רב אשי if there is שינוי על שינוי. So at the minimum the מזיק is obligated a fourth on the צד there is שינוי על שינוי. But there might not be שינוי על שינוי and therefore it would be regular חצי נזק


מדוע רמב''ם כותב כי הוא מחוייב בתחום של ניזק לפחות רביע הנזק. אבל אם הניזק הוא תופס חצי אנחנו לא לוקחים אותו ממנו? הסיבה לכך היא כי אם מדובר תולדות רגל או קרן התם אינו עושה הבדל ברשות הניזק. המזיק מחויב בכל מקרה. הדבר היחיד שמוטל בספק הוא שאלת רב אשי אם יש שינוי על שינוי. אז המינימום שהמזיק מחויב רביע על צד שיש שינוי על שינוי. אבל אם אין שינוי על שינוי יהיה מחוייב חצי נזק.ולכן על צד הספק לא לוקחים את זה ממנו אם תפס.

Rav Shach and Gemara Bava Kama 19a

I was looking at the Avi Ezri of Rav Shach and did not understand him. But based on some things he says there I think this is how he understands the Rambam.


The Rambam in laws of  damages 2:5 and 2:6 says

היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות והזיקה ברשות הרבים פטור ואם תפס הניזק רביע נזק אין מוציאין מידו שהדבר ספק הוא שמא שינוי הוא ואינו תולדת רגל שהרי בעטה, בעטה בארץ ברשות הניזק והתיזה רורות מחמת הבעיטה והזיקה שם חייב לשלם רביע נזק שזה שינוי הוא בהתזת צרורות ואם תפס הניזק חצי נזק אין מוציאין מידו

That is if an animal  is in a public domain and kicks and causes damage by pebbles the owner is not obligated but if the ניזק is תופס a 1/4 we do not take it from him. Also if the animal is in a private domain and kicks and the pebbles causes damage in the private domain then the מזיק is obligated 1/4 damages and if the ניזק is תופס 1/2 damages we do not take it from him.

We see how the Rambam understood the sugia in Bava Kama 19a. He said that The question of Rav Ashi is this: Is  חצי נזק צרורות קרן התם? Or is it תולדות הרגל? The idea of the question is we know חצי נזק צרורות is הלכה למשה מסיני but is it תולדות הרגל or קרן התם

We see the צרורות might not be confined to רגל from the law in the beginning of פרק כיצד הרגל that says חזיר שהיה נובר באשפה משלם חצי נזק שהוא צרורות דשן כמו שכתבו שם התוספות


Included in his question is the idea that if it is קרן התם the a שינוי of a שינוי would apply and if you would have צרורות with בעיטה it would be only 1/4 נזק. But in any case it would be obligated  in a public domain. That is why the Rambam says if the ניזק is תופס 1/4 when it did the צרורות by means of kicking in  a public domain we do not take it from him.
If it would be תולדות הרגל the owner  would be פטור
The question of Rava is  similar. He asks if there is  a warning? That means also is חצי נזק צרורות קרן התם?. As far as that goes it is the same question. But Rava does not include the idea of שינוי של שינוי. That is to Rava it might one רגל or it might be קרן If it is foot then it would be obligated in a private domain the 1/2. But if it is קרן it would not be obligated in a private domain so the מזיק pays 1/4/

That is why the Rambam writes if it kicked in a private domain and the pebbles went and did damage in the private domain he might be obligated 1/2 damages. This is because the question of Rava does not have the idea of שינוי של שינוי in it, and also because the Gemara has this doubt that it might be תולדות רגל.
So I can see why the Rambam would say צרורות על ידי בעיטה ברשות הניזק would be 1/2 on the צד that it is foot and there is no שינוי של שינוי  but to say that it is clear he is obligated at least 1/4 is not clear to me. The reason is both Rava and Rav Ashi have a doubt if it is קרן התם which would be פטור ברשות הניזק

My own background from Beverly Hills to the Mir Yeshiva in NY. My Dad was not a movie star, but an scientist highly valued by the USA. So they recruited him when they needed him for some secret project or other.. An they paid well so we ended up in Beverly Hills

I wanted to make clear my own background so as to not leave a wrong impression as far as my own upbringing is concerned. I wrote once about this but it was lost. At any rate, I was raised basically as a conservative Jew. [Temple Israel is Reform but our values were more conservative.] We went to Temple Israel In Hollywood and sometimes to Mount Sinai Synagogue. I went to Beverly Hills High School, and learned Torah mainly on Shabat. My philosophical interests were fueled and ignited by a general atmosphere of the need to search and find the Truth.  So on the side, I did my own philosophical reading. Eventually I concluded the Torah--that is the Oral and Written Law of Moses is correct and went to Shar Yashuv yeshiva in NY to learn Torah. This means that there is an inherent question about the proper path. My parents were as people and a parents very great. But there were some things in Torah they were not doing. Specifically the very things emphasized by the religious world. Laws about food, nida, and Shabat.  But in other aspects of Torah they were much better than anyone in the religious world. That is in areas of menchlichkiet, being a decent moral, upright human being, honesty, loyalty, trustworthiness, reliability and so on. [As far as the religious world goes I have found the emphasis on these three things Nida, food, and Shabat to serve as excuses for being backstabbers. So as far as that goes, I do have to admit the Torah does require care in these things Shabat, food preparation, and nida. But as Reb Israel Salanter noted--these are not the major obligations of Torah even though they are obligations.] Among the very important lessons I learned in the Mir yeshiva and in Shar Yashuv were the ideas of trust in God to take care of my needs and to sit and learn Torah. That is working for a living is basically not needed if one accepts on himself the yoke of Torah. I went with  this idea for a few years and it really works! But after some time I lost this great ideal. But even if  can not do it I think it is important to relay the message to others that might be able to do this. I went with this while at the Mir but then went to Israel to accept an invitation to join the kollel of Rav Ernster in Meor Chaim in Safed. That was a great period in many ways, but I was not learning much Torah.[And even though I learned with great Torah scholars at Shar Yahuv and the Mir, it really did not sink in until I learned with David Bronson much later.] Then we went back to the USA and there everything fell apart as is the situation until today. So I still try to learn Torah to some degree, but alone and lonely. There are lots of important lessons to learn here about the importance of learning Torah and avoiding cults. The main thing in Torah we already know is to avoid cults as it says in Deuteronomy when you go to the Land that God has promised this is the thing to do--destroy all the places of idols. I am not quoting it exactly but you can see for the verse that the major thing is to avoid cults.

The Gemara in Bava Kama 19a is hard to figure out. Rav Ashi asks if a שינוי ["a change," that is doing damage in a different way than is common] applies to צרורות ("pebbles"). An example would be if the animal kicked up stones that went and caused damage. The question is if you say שינוי (change) does apply then it would be only a 1/4 of the damage.

[Normally if an animal walks and happens to knock pebbles that cause damage, the owner is obligated is half damage. But what if instead of walking the animal kicked the pebbles on purpose? Is that a further unusual circumstance and so the owner would be obligated only 1/4]


The Gemara then asks why not answer it from the question of Rava who asked if העדאה "warning"applies to צרורות (pebbles).
To me the questions seem independent. But clearly the Gemara is thinking that you could not ask about העדאה (warning) unless שינוי (change) applied. But even that to me seems hard to understand because let's say Rava had answered "No. There is no העדאה by צרורות". Then we would also not know anything about if שינוי applies.

[One reason that is all seems hard to understand is that even העדאה did apply to pebbles, that would be because it would be considered in itself a שינוי. But that would not tell us anything if another kind of שינוי would be applicable.]
Rashi understands that Rava was asking specifically on the issue of  a 1/4--that is. if העדאה applies. That would help to some degree but it still is curious that Rava does not mention anything about kicking (בעיטה). He only asks if העדאה is applicable to pebbles[[not to any specific case of pebbles. That would suggest his question was if an animal kicked pebbles three times  and the owner was warned each time, then after the last time, he might be obligated full damages.

The way Rav Shach seems to understand the gemara in Bava Metzia about the oven of Achnai is that there are two levels. One is the objective halacha. That would be on the level of the Platonic forms. The other level is when the halacha comes down into this world. When t comes down into this world an added condition is needed that the majority should agree with it. אחרי רבים הטות. That is how he explains the Gemara about the oven in which even though the objective halacha was like R. Eliezer, still it is needed this extra condition of רוב- the majority of sages should agree.
This gives an idea of in another Gemara we have a case in which God said the halacha was one way and the yeshiva in Heaven said the opposite and they went to Raba bar bar Chana to decide which one was right.

[This seems clearly like Aristotle that there is some kind of connection between the Platonic forms and the individuals that embody them that is more subtle than just as a container for the form,]



For background: the oven of Achnai was not cemented together. Would it still have a category of an oven [that can become unclean]? R Eliezer said no. The Sages disagreed.  A voice came from heave and said R Eliezer is right. R. Yehoshua said: Heaven does not decide the halacah. The Torah says to go by the majority of sages.

[The questions here are many; especially since we know the sages can make mistakes as we see in the Torah a special sin offering they must bring in such a case.]

Music for the glory of God

T 85 G Major