I was contemplating that difficult piece in Rav Shach that I mentioned a few days ago.
It occurs to me what the problem is. Let me first bring the gemara. We want to know why one inheritor can do exchange and two can not. And we bring a verse to show that. Then we ask from masar sheni (the second tithe) where we have the same sort of verse and yet two inheritors can do exchange the fruit for money and then when they get to Jerusalem they exchange the money for local fruit and eat it there.. We show that the inheritors of the animal dedicated for sacrifice are joint owners in terms of forgiveness of sin but not monetary value. That can not apply to maasar sheni where there is no relevance to forgiveness so they both can do hilul.
The question of Rav Shach is from Torat Kohanim [which is something like the Tosephta--a book of tenaim but not included in the Mishna]. There the same idea about maasar sheni is brought and the Raavad explains it in two ways. One that maasar sheni is owned by the owners. The other is that i is owned by heaven.
So the question Rav Shach is asking is clear. If that teaching [braita] in Torat Kohanim is like the opinion maasar sheni is secular then that Gemara in zevachim which is apparently going like the opinion light sacrifices are the money of heaven is asking according to a different opinion.
At least the question is clear. The answer? I think Rav Shach is saying that this Gemara hold light sacrifices are the money of heaven and maasar sheni is secular. This does no appear openly in Rav Shach but it is the only way I can make sense of his answer.
__________________________________________________________________________
זבחים ו 'ע''א
We want to know why one יורש can do תמורה and two can not. And we bring a verse to show that.המיר ימיר. Then we ask from מעשר שני where we have the same sort of verse גאול יגאל, and yet two יורשים can do חילול. We show that the יורשים of the בהמה dedicated for sacrifice are joint owners in terms of כפרה but not ממון. That can not apply to מעשר שני where there is no relevance to forgiveness so they both can do חילול. The question of רב שך is from תורת כהנים. There the same idea about מעשר שני is brought and the הראב''ד explains it in two ways. One that מעשר שני is ממון הדיוט. The other is that is ממון גבוה. So the question רב שך is asking is clear. If that teaching in תורת כהנים is like the opinion מעשר שני is ממון הדיוט then that גמרא זבחים ו ע''א which is apparently going like the opinion קדשים קלים ממון גבוה is asking according to a different opinion. At least the question is clear. The answer? I think רב שך is saying that this גמרא מחזיקה קדשים קלים ממון גבוה and מעשר שני is ממון הדיוט. This does no appear openly in רב שך but it is the only way I can make sense of his answer.
זבחים ו'ע''א
אנחנו רוצים לדעת למה יורש אחד יכול לעשות תמורה ושניים לא. ואנחנו מביאים פסוק להראות את זה .המיר ימיר. אחר כך אנחנו שואלים את מעשר שני איפה יש לנו אותו סוג של פסוק גאול יגאל, ובכל זאת שני יורשים יכולים לעשות חילול. אנו מראים כי היורשים של הבהמה המוקדשים להקרבה הם בעלים משותפים מבחינת כפרה אך לא ממון. זה לא יכול לחול על מעשר שני שבו אין רלוונטיות לסליחה אז שניהם יכולים לעשות חילול. שאלת רב שך היא מתורת כהנים. שם מובא אותו רעיון על מעשר שני והראב''ד מסביר אותו בשני אופנים. אחד שמעשר שני הוא ממון הדיוט. השני הוא ממון גבוה. אז השאלה שרב שך שואל ברורה. אם ההוראה ההיא בתורת כוהנים היא כדעת מעשר שני הוא ממון הדיוט אזי שגמרא זבחים ו' ע''א שהולך לכאורה כדעת קדשים קלים ממון גבוה שואל לפי דעה אחרת. לפחות השאלה ברורה. התשובה? אני חושב שרב שך אומר שהגמרא מחזיקה קדשים קלים ממון גבוה ומשר שני זה ממון הדיוט. זה לא מופיע בגלוי ברב שך אבל זו הדרך היחידה שבה אני יכול להבין את התשובה שלו.
